עמותת "אלין בית נועם" מקימה בימים אלה שכונת מגורים לבעלי מוגבלויות, "קריית אלגה", ביער אילנות ליד קדימה־צורן. על פי התכנון יגורו במקום 108 תושבים, מחציתם מוגבלים גופנית ושכלית, בדרגה בינונית עד קשה, ומחציתם סטודנטים בריאים, שלא יהיו קשורים לטיפול במוגבלים ויזכו להטבות מסוימות. לצד המגורים ייבנו מבני ציבור הקשורים לבעלי מוגבלויות: מרכז יום, מרכז ספורט ופארק הרפתקאות, גלרית אמנות, מרכז הערכה לטכנולוגיה עבור מוגבלים, ומרכז מחקר. 2000 אנשים ביום צפויים להשתמש במוסדות אלו.
כל המגורים ומבני הציבור יהיו מונגשים לחלוטין, על פי תקנים מתקדמים. הדירות, ללא הבחנה בקהל היעד שלהן, יהיו "חכמות" עם שליטה קלה בפתיחת דלתות, חלונות וכו'. ביוזמה תומכים הארגונים "נגישות ישראל" ואקי"ם, וכן הממשלה, המממנת 44% מתקציב הפרויקט וכן מקצה את הקרקע. הדירות המוצעות לנכים ב"קריית אלגה" כבר מוזמנות כולן, ורשימת ההמתנה ארוכה.
לצד השבחים לסטנדרט המתקדם, מציגה כתבתה של לי ירון ב"הארץ" אנשי טיפול מתנגדים לגישה שמייצגת קריית אלגה, למשל נעמה לרנר מארגון "בזכות". על פיהם, הקרייה מקדמת גישה שגויה של הרחקת המוגבלים מהקהילה, ומיקומה ביער רק מדגיש זאת. שילוב סטודנטים עם הנכים אינו אינטגרציה אמיתית, ולא מחייב את כלל האוכלוסיה להתאים עצמה לנוכחות הנכים. בעלי גישה זו היו מעדיפים שהכספים יושקעו בהנגשת שכונות קיימות בערים וברכישת דירות בהן עבור הנכים.
איקי בר חיים, מנכ"ל "אלין בית נועם" הוא אב לילד מוגבל. העמותה מפעילה כבר חמש דירות למוגבלים בערים. כמו רוב המרואיינים בכתבה, הוא מסכים ששילוב של מוגבלים בקהילה הכללית הוא האידיאל, אך שהפתרונות המוצעים כיום בישראל, גם בתוך הערים, אינם נותנים שילוב אמיתי. המחלוקת היא האם במצב זה, פרויקט כדוגמת "קריית אלגה" מועיל או מרחיק מהמטרה.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש