|
כיצד מסירים את קללת המלחמה מעל עיר הקודש?
|
|
טור אישי • משה יוטבת • יום ג', 7/11/2000, 17:10 |
|
| |
ישנה חידה גאומטרית שהכל מכירים - איך במשיכת קולמוס אחת מציירים מרובע ובתוכו שני אלכסונים. הדבר הוא בלתי אפשרי, אלא אם מוכנים לחרוג מדפוסי החשיבה המקובלים ולמשוך קו מהמרובע החוצה, ולחזור אליו מכיוון אחר.
כך גם פתרון בעיית ירושלים.
לא שמעתי פתרון שישביע את רצון שני הצדדים. לא שמעתי פתרון שישביע את רצון רוב הישראלים או רצון רוב הערבים. לקבע את המצב הקיים או לדחות את הפתרון, הם פתרונות־לכאורה, כי אינם מסלקים את זרע הסכסוך אלא דוחים את נביטתו.
כך, אנו נותרים מדשדשים ברבוע הקסמים ללא מוצא.
רעיון זה מציע לחרוג מן הרבוע, בעזרת משפט שלמה במהופך: במשפט שלמה טוענות הנשים "כולו שלי" ובא מלך חכם ומצווה לגזור, לחלק. כך נחשפת האמת ומתגלה האם האמיתית.
ובירושלים? מתברר ש"כולה שלי" אי־אפשר. חלוקה - אי אפשר. אז מה כן? אולי לצאת מן הרבוע ולומר: "לא שלי ולא שלך. של אף אחד ושל כולם. כולם מוותרים וכולם נהנים."
ולהמחשה, הנה לפניכם נאומו (שלא ננאם וקרוב לוודאי שגם לא יינאם) של ראש ממשלתנו החכם בעצרת האומות המאוחדות:
מגילת ירושלים
נאום ראש ממשלת ישראל בעצרת האו"ם
עם ישראל חזר לארצו לאחר 2000 שנות יסורים והשפלה בקרב האומות, כבשה בזיעה ובדם, במסירות נפש ובגבורת מלחמה, קומם את מדינתו הישנה־חדשה, והחיל את ריבונותו על ירושלים, בירתו וערש תרבותו.
עם ישראל, שהוריש לעולם את ספר הספרים, את האמונה באל עליון ואת יסודות מוסר הנביאים, מעניק היום לעולם, מכוח ריבונותו, את ירושלים הקדושה, למען תוסר ממנה קללת המלחמה ותהיה לברכת השלום.
וזו פקודתנו: העיר תיקרא 'עיר השלום'. גבולותיה יהיו בגבול החומה הסובבת את העיר העתיקה. בכל שער משערי העיר ייכתב באותיות של זהב: "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". העיר תנוהל במשותף על ידי נציגי שלוש הדתות. העיר תחולק לארבעה רובעים אוטונומיים: הרובע היהודי, הרובע המוסלמי, הרובע הנוצרי והרובע הבינלאומי. ברובע הבינלאומי ישוכנו כל מוסדות האו"ם שעניינם שלום. המלחמה תוצא מחוץ לחוק, ויוקם בעיר השלום בית משפט לשלום אשר פסיקתו תחייב את האו"ם. העובר על חוק איסור המלחמה - תפקע חברותו באו"ם. בעיר השלום תיאסר נשיאת נשק ולבישת מדי צבא. במרחבה של ירושלים רבתי אשר מחוץ לחומה, ייכונו בירותיהן של מדינת ישראל ומדינת פלסטין.
וזה דברנו אליכם: הנה אנו מקריבים את היקר לעמנו, למען יוגשם חזון הנביאים ולמען ישרור שלום באזורנו. אך לא נישא בעול לבדנו. עליכם, על אומות העולם, מוטלת החובה והזכות להפוך את החזון למציאות, לתפארת כל העמים ולמען השלום העולמי.
אם תרצו - אין זו אגדה. אם לא תרצו - ניאבק בכל כוחנו על ירושלים בירת ישראל בריבונות ישראל לתמיד.
|
|
|