מאמר של סאלי אדי מ-New Scientist, שתרגומו הופיע ב"הארץ", דן בטכניקה מחקרית לשיפור למידה באמצעות גירוי המוח בזרם חשמלי חלש. הטכניקה נקראת transcranial direct current stimulation, או tDCS.
רקס יונג ומייקל וייזנד מהמכון לחקר הנפש באלבוקרקי העבירו זרם של שני מיליאמפר במשך עשרים דקות של תרגול מיומנות, וגילו כי הדבר מזרז מאוד את שיפור המיומנות. הזרם החשמלי מכניס את המוח למצב הדומה למה שמוכר במחקר הפסיכולוגי כ"זרימה" (Flow) – כאשר האדם שקוע לחלוטין במשימה וחש ממוקד ומלא מוטיבציה והנאה.
זרימה מאפיינת ביצועים של וירטואוזים בספורט, נגינה, טיפוס הרים ועוד. הפסיכולוג מיהאי צ'יקסנטמהאיי פירסם את מחקריו בנוגע לזרימה עוד בשנות השבעים. באמצעים מסורתיים נדרשות אלפי שעות תרגול כדי להגיע לרמה כזו של מיומנות. מאז נעשו מחקרים שהראו כי הזרימה מאופיינת בפעילות נמוכה יחסית של קליפת המוח הקדמי, שנחשבת קשורה לתפקודים קוגניטיביים כמו זיכרון עבודה ויכולת דיבור. בהתאם, נראו תוצאות חיוביות לניסיון לשפר לימוד מיומנות באמצעות הפחתה מכוונת של הריכוז בסביבה המיידית (למשל, גולשי סקי מתלמדים התבקשו להתמקד בנקודה רחוקה). כריס ברקה ועמיתיה מקלרסבד מנסים להגיע לזרימה בטכניקה של נוירו־פידבק: צלפים מתלמדים מחוברים לאלקטרודות ומסך מציג להם את קצב לבם ואת גלי המוח שלהם, כך שהם לומדים לשלוט באלו.
הנוירו־פידבק הראה תוצאות מרשימות, אך המחקר החדש שואף להיות יעיל אפילו יותר, ובפחות מאמץ. יונג וויזנד השיגו שיפור של פי 2.3 בזמן שנדרש לצלפים מתחילים לזהות איום במתקן סימולציה. עדיין לא ידוע מה המנגנון שבאמצעותו מושג השיפור, אך החוקרים משערים שהזרם מפחית פעילות ביקורתית של המוח.
סאלי אדי התנסתה בעצמה בתרגול כזה, ללא הגירוי החשמלי ואיתו. פרט לשיפור הדרמטי בהצלחה בתרגול, היא מספרת על תחושתה: "לראשונה בחיי, סוף סוף היה לי שקט בראש. משוחררת משדה המוקשים של חוסר הביטחון שמהווה מרכיב יסוד באישיות שלי, הייתי צלפית מצוינת. וקשה לי לתאר כמה מדהים היה להבין פתאום איזה נטל מהווה הקקופוניה הפנימית הזאת על היכולת שלי לנהל את חיי ולבצע משימות פשוטות. לא היו שום תופעות לוואי בלתי נעימות. השקט המכשף של ה-tDCS נמשך, והתפוגג בהדרגה במהלך תקופה של כשלושה ימים."
חוקרי tDCS מאוקספורד חברו למומחי נוירו־אתיקה ובחנו האם לטכניקה החדשה יש השלכות אתיות, מתוך ההנחה שבקרוב היא תוכל להיכנס לשימוש נפוץ מאוד. הם לא מצאו בעיות קשות. אין כאן שינוי דרמטי של המצב האנושי, שכן לא מדובר על למידה יש מאין – הטכניקה מאפשרת שיפור בתוצאות התרגול, אך תרגול עדיין נדרש. שנית, לנוכח החשש שבעלי אמצעים ישיגו יתרון בלתי הוגן במירוץ למומחיות, החוקרים מציינים כי הציוד הנדרש ל-tDCS הוא זול מאוד, ויוכל להיות בהישג יד נרחב, ובפרט בכל בית ספר בעולם המערבי. עם זאת, דווקא הנגישות הגבוהה גורמת להם להזהיר מפני שימוש פזיז, בטרם ידועות כל ההשלכות. בפרט, לא ידוע האם יש תכונות נפשיות שעלולות להיפגע מהשימוש בטכניקה. כמו כן, ולנוכח הסבירות שילדים יהיו קהל יעד פופולרי לטכניקה, הם מציינים כי המחקר עד כה בוצע בעיקר על מבוגרים, והנוירולוגיה של לימוד אצל ילדים שונה.
ויש מי שלא שועה לאזהרות אלו, ומציע ערכות לציבור הרחב, בקנייה או בהדרכה להרכבה עצמית.
|
קישורים
מאמר של סאלי אדי ב New Scientist
תרגומו ב"הארץ" (נראה שמדובר בגרסה שונה מזו שמופיעה באתר ה-New Scientist)
|