 |
מכתב למתגרשת | 3376 |  |
|||||||
 |
|
 |
||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
תודה על המאמר היפה. יש לומר שהוא פונה מן הסתם גם למתגרש. אם לפני מאה שנה, אדם היה חושב לעצמו שאחד מתוך שניים שלושה זוגות יתגרש, זה בוודאי היה נראה לו לא פחות ממהפכה בסדרי עולם. בסדרי החברה. שנה טובה לחברים האיילים, לחברות האיילות. שתתגשמנה כל משאלות לבכם ולבכן לטובה. תודה גם לחברי המערכת על שהחיו את האתר הנפלא והנדרש הזה. השקעתכם המסורה מוערכת. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק כמה הערות קצרות: אין לי סטטיסטיקה בנושא זה, אבל בניגוד לאישה שכתבת לה שהחלטת הגירושין באה בעיקר מצדה, יש לי הרגשה שבד"כ ההחלטה היא של הגברים. ובמקרים רבים היא באה לנשים בהפתעה. כך שהן לא יכולות להתכונן. וגם, במקרים רבים, כשהאישה היא שמחליטה להתגרש, היא עושה זאת משום שבעלה אלים, מתעלל בה ו/או בילדים, בוגד בה וכדו'. אני מניחה שבמקרים כאלה ודאי וודאי שלא היית ממליץ לה להישאר איתו. אינני כלכלנית, אבל חשבתי פעמים רבות על כך שילד נוסף עולה תמיד פחות מהילדים שלפניו. למעשה, זו הסיבה שנראה לי שהקצבאות החשובות הן דווקא יותר לילדים הראשונים. הערתך בנושא חשובה מאוד. ומה שחסר לי בדבריך, שהם באמת טובים ונכוחים, הם רעיונות לפתרון. אתה אומר "התכונני", אבל לא איך. אם יש לך הצעות, אשמח לשמוע. למען הגילוי הנאות, מעולם לא חוויתי גירושין ולא סביר שאחווה אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרבית מקרי הגירושין יזומים ע''י הנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך גם ידוע לי. לא יודעת עד כמה זה נחשב, בתור מקור, אבל זה מה מצאתי בחיפוש מהיר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו תשובה לשאלה אחרת: "מדוע לאחרונה יותר נשים יוזמות גירושין מבעבר?" (נשים היום ביחס לנשים בעבר, ולא נשים היום ביחס לגברים היום). סתם בשביל לחמם את הדיון: המעבר דרך רבנות לא מרתיע נשים (או לחלופין: גורם לגברים דווקא ליזום גירושין)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציטוט "בעשורים האחרונים אנו רואים יותר ויותר נשים היוזמות גירושין. למען הדיוק, נשים יוזמות 91% ממקרי הגירושין בישראל." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחיפוש מהיר אחרי מקור הסטטיסטיקה הזו התברר שזה נתון של 'משפחה חדשה' מ-2002, שפורסם בכתב העת האקדמי 'לאשה'. אני תמה אם יש נתונים מוסמכים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שאי אפשר להסיק כלום מהנתון הזה. אם האישה גילתה שהגבר בגד בה תקופה ממושכת, נניח, ופנתה לעו"ד - מי "יזם את הגירושין"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האישה, למה היא יצאה מהמטבח? (מצטער, זה היה מתבקש מדי). האלמוני כתב כי "יש לי הרגשה שבד"כ ההחלטה היא של הגברים. ובמקרים רבים היא באה לנשים בהפתעה. כך שהן לא יכולות להתכונן." את ההיגד הזה הנתון (שאין לי שמץ אם הוא נכון) סותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סבורה שמבחינה נפשית, נשים סובלות יותר מנישואין לא-טובים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאם זוג הגיע למצב שהאישה סובלת, הגבר יסבול יותר. (כי לרוב אישה 'מחזיקה' את הדבק של המשפחה והבית) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין שאם מישהי עברה את כל החסמים (הנפשיים, החברתיים) שנדרשים לה כדי להחליט שהיא מתגרשת, המעבר דרך הרבנות יהיה מה שיגרום לה להחליט להשאר במערכת זוגית לא טובה. הרי זה לא שיש לנשים (או לגברים) היום חלופה אחרת לגירושים. בהנחה, כמובן, שהם נשואים (ולא חיים במערכת זוגית ממוסדת בדרך אחרת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנשים יש אלטרנטיבה. לפי מירוץ סמכויות [ויקיפדיה] אם מגישים בקשה לבית הדין לענייני משפחה הוא דן בזה. שמעתי פעם טענה שזאת גם סיבה לגירושים. כי אם האשה חושדת שבעלה רוצה להתגרש היא תקבל יתרון מלהגיש את הבקשה ואם הבעל רוצה להתגרש אלא אם כן משהו ישתנה לדבר על זה עם אשתו יכול להרע את מצבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגט כשלעצמו הוא רק דרך הרבנות. מירוץ הסמכויות נוגע לכל מה ''שמסביב'' (מזונות, הסדרי ראייה, חלוקת רכוש וכו'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמר לי על ידי בעלי מקצוע שנכון שנשים יוזמות את מרבית הגירושין, אבל בנוסף- כאשר הגבר יוזם את הפרידה, ברוב הגדול של המקרים הוא כבר הכין לעצמו את האלטרנטיבה והוא נפרד מאשתו לטובת מישהי אחרת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מדובר בבטטת כורסה או עובד הייטק שחוזר כל יום בתשע, שממילא נוטלים חלק קטן בגידול הילדים והחזקת הבית, גירושין הם סידור מצוין לאישה שזוכה לסופי שבוע חופשיים לגמרי, ועם הסדר משמורת טוב אפשר להגיע סוף סוף למצב שהנטל מתחלק באמת שווה בשווה. מלבד, כאמור, לרווח הנפשי כי אין הרגשה ממרמרת ומכרסמת יותר מהרגשת ניצול. מאידך גיסא, באנגליה, למשל, יותר משליש מהגברים מאבדים קשר עם ילדיהם בתוך שנתיים אחרי הגירושין, אני לא יודעת מה המצב בארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שישנו הסיפור הקלאסי על האב שרק אחרי הגירושין פתאום ''מצליח'' לצאת מהמשרד בזמן לקחת את הילדים מהגן. אבל ממה שראיתי מסביבי יש גם לא מעט מרמור על אבות שהסדרי הראייה עבורם הם המלצה בלבד. זו כמובן לא אמירה גורפת בגנות אבות או אבות גרושים - אלא שאם מדובר באב שמראש לא גילה עניין רב בגידול ילדיו, אין הרבה סיכוי שהוא יתחיל לגלות עניין אחרי הגירושין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. יש כל כך הרבה פוטנציאל מרמור במערכת אבא-אמא-ילד... קראתי שהסיבה הראשית לרצון נשים להתגרש היא התמרמרות על אי שוויון בנטל, ההתמרמרות הזאת יוצרת תדר של כעס מתמיד ומשליכה על כל דבר בבית, כולל יחסי המין. הסיבה השניה היא בגידת הבעל. שנה טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנה טובה גם לך. על כך נכתב הספר "תחזוקת בעל" (במקור wifework): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אנשים לא מספיק מודעים למה שהגירושין עושים בחלק (לא קטן) מהמקרים לילדים, בייחוד לקטנים. אולי משום כך באים לאייל ומדברים על כמה שהפרות סובלות כשלוקחים מהן את העגל, וקצת אחרי כן פולטים בכזאת קלילות דיבורים על "סידורים מצויינים" למיניהם. גירושין הם סידור, הם בדרך כלל לא סידור מצויין. וכן, למי שלא יודעת - יש הרגשה מכרסמת יותר מהרגשת ניצול: ההרגשה של מישהו שהרס במו ידיו את משפחתו. "בטטת כורסה", איש הייטק שחוזר בתשע - כל אלה דברים שכדאי לעשות מאמץ רציני ללבן אותם בעזרת יועץ נישואין טוב לפני שקופצים ומפרקים את החבילה. כדאי להתאמץ לגרום לבטטה להבין שנישואין זה שיתוף, שנישואין זו הדדיות, זו חלוקת נטל. נישואין הם לא כביש שמנסים אותו ואם עמוס מדי, עוברים לכביש אחר - נישואין עם ילדים זה יותר מורכב. הרי אף אחת לא אומרת לעצמה מראש, "אתחתן, ואחרי כמה שנים אתגרש ואגיע להסדר משמורת טוב, הרי בשביל זה ילדתי ילדים - בשביל הסדר משמורת טוב שיאפשר לי דייטים עם חתיכים חדשים כל שישי-שבת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
__________________ למעשה, הכרתי מישהי ששיר היציאה מהחופה שלה היה it's the final count down, ושהתחתנה במטרה להתגרש1 לאחר כמה שנים ולהגיע להסדר משמורת טוב. הם אכן ניהלו את ילדיהם במשמורת משותפת. הכרתי גם מישהי שגנבה חצי מליון מהחשבון המשותף עת התחילה לרקוח מזימות גירושין, ודאגה לשכב עם המאהב מיד לאחר טיפולי הפוריות. שתיהן, אגב, היו נשואות לגברים טובים והגונים שממש לא הגיעו להם נשים כאלה. אבל חולירות אינן מעידות על הכלל. 1 למה? היתה לסבית, ורצתה לתת לילדיה קשר עם אב ביולוגי אמיתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החתן והאב המיועד ידע שזו התוכנית, או שהוא מבחינתו התחתן מהסיבות הרגילות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא התחתן מהסיבות הרגילות. לא היה לו שמץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר באמת מהסיפורים שאני חושב שהיה נדרש סופר עם מוח מעוות במיוחד כדי להמציא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אמיתי. לא סיפור של גי דה מופאסן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר סיפור דומה, רק שהאשה לא היתה לסבית והבעל עבר פשיטת רגל אמיתית וכואבת שניה לפני הגרושין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהי יצאה עם גרוש ואמיד במשך חודש וניתקה קשר. אחרי שלושה חודשים הוא מתבשר להפתעתו שהיא בהריון ובקרוב יהיה אבא. כיום היא מקבלת מזונות עבור גידול דור ההמשך ומתארחת באופן קבע בכינוסים משפחתיים עם המשפחה הקודמת, הסבא והסבתא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכבד הגרוש האמיד ויתלבש בהתאם לפני שיפיץ את הגנום שלו לכל עבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הכרח שהיא הרתה לו דווקא. במערכת משפט אותה מנחה הצדק ולא הטרור הפמיניסטי, היו דורשים הוכחת אבהות במקרים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני באמת דורשים הוכחת אבהות במקרים כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בארץ. בארץ חוששים שמא יתברר שהילד ממזר. לכן מלכתחילה טומנים את הראש בחול ואוסרים לבדוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא בתלונות לרבנות יקירת נפשך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכל מקום - אם מישהי יצאה אם גרוש אמיד, והיא פנויה - מן הסתם אין כל חשש ממזרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, זה התירוץ. אותו בחור שיצא עם האישה הפנויה יכול לדרוש בדיקת אבהות, ואז תתגלה הסיבה האמיתית בשלה אוסרים על אחת כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להפיל על הגבר את ההוצאות של האשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כגון מקרה זה שבו החליטו כי אדם זכאי לברר את אבהותו כשהוא נתבע לשלם כתוצאה ממנה. כמובן שזה לא עבד ומצאו איזה תירוץ שבגללו גבר חייב לשלם גם אם הוא לא האבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שקורא את הודעותי ומודע לדעותי, נוכח לדעת כי הרבנות איננה יקירת נפשי - דווקא בגלל התלונות הרבות שיש לי כלפיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חן חן לך האייל האלמוני על ערימת הקלישאות המהבילה. חקסמח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצאת לדייטים היום זה קשה. כל בחור נחמד שאני פוגשת אני ישר חושבת, "אני לא יודעת, האם זה הגבר שארצה למסור לו את ילדי כל סוף שבוע שני?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(והפעם כן רק לנשים) את עלולה לגלות שהערך שלך בשוק הפנויים ירד פלאים מהפעם האחרונה שהיית בו, זה שאת בוגרת יותר, נבונה יותר, שקולה יותר, לא ממש משפיע על הפרטנרים הפוטנציאלים, לעומת זאת כל קמט וכל סימן מתיחה הוא בשבילם תמרור הזהרה (ומה שעוד יותר מרגיז, הערך של הגולם שאת הולכת לזרוק הולך לעלות, למרות שהוא לא ממש התבגר מנטלית, למרות שהכרס שלו רק גדלה, למרות שכל השער שלו עבר מהמצח לכתפיים...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בעיקר נשים יוזמות גירושים. 2. נשים לא יודעות להחליף נורה. 3. נשים נסמכות על הנטוורקינג של הבעל והמבצעים של ועד העובדים שלו (?). 4. "את יכולה לעשות זאת, החלפת נורה או פילטר בברז היא עניין פשוט: רק צריך לגשת לחנות, לרכוש את המוצר הנכון ולהקדיש כמה דקות לעשות זאת. הכיני לעצמך את הזמן והכוח לכך" - זה נכתב ברצינות? זה משהו שצריך לכתוב במפורש לאדם עם אינטיליגנציה ממוצעת, לא משנה מאיזה מין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי קשר למגדר, נדהמתי כשהייתי צריך להסביר לצעיר בן עשרים, פאריזאי מהמעמד הבינוני הנמוך, איך להחליף נתיך בארון החשמל שלהם, הצעתי לתיקון הנתיך כמקובל במחוזותינו נתקלה בהתנגדות מוחלטת מצד אמו של הצעיר ובפניה לחשמלאי מוסמך. (אמצע שנות השמונים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך מקובל להחליף נתיך במחזותינו? (משהו עם נייר של סיגריות?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבתי שזה היה בשנות השמונים, הנתיכים היו עשויים מחרסינה וגיד נחושת של חמישה אמפר עבר בתוכם בין שני ברגים, גיד יסודי בכל כבל חשמל רב גידים. כמו מהמפעל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב בכך שבתחילת המאמר כתוב שהוא מכוון לשני המינים, הבה ניישם את מידת החסד (בכל זאת- ראש השנה, ושם למעלה כותבים וחותמים וכל זה), ונניח שהכותב התכוון שגם גברים לא יודעים להחליף נורה, ונסמכים על הנטוורקינג של האשה ומבצעי ועד העובדים שלה. ואם נהפוך את המשפט שציטטת לעיל ל: "אתה יכול לעשות זאת, החלפת נורה או פילטר בברז היא עניין פשוט: רק צריך לגשת לחנות, לרכוש את המוצר הנכון ולהקדיש כמה דקות לעשות זאת. הכן לעצמך את הזמן והכוח לכך" (וואלה, נאלצתי לשנות רק שתי מלים!) נראה שאין כאן אפליה מגדרית כלל, ובאה לציון גואלת :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כאן אנחנו חוזרים לשאלה היסודית של הסימטריה ("הסימטריה: קווים לאקזיסטנציאליותה") בענייני חלוקות מגדריות. זה לא שאני חושבת שהטקסט מתכוון להיות שמרני, וברור לי שהוא מלא כוונות טובות. מה שמטריד אותי בעניין הזה הוא הקונטקסט וההנחות המשתמעות/משתקפות. הייתי שמחה לראות את אותו הטקסט ממוען למין השני, מה שיכול להיות תרגיל מעניין. מצד שני, מי אני שאחבר תרגילים ואבקש שיוגשו, אילה זוטרה שכמותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שזו אמירה קצת אנטי פמיניסטי, ועדיין נראה לי שאפשר גם להבין אותה כפשוטה: בכל זוג יש חלוקת תפקידים ותחומי אחריות. גם אם הבעל גיהץ והאישה פתחה סתימות בכיור, הבעל הלך לאסיפות הורים והאישה למוסך, ברגע שרק אחד מהם נשאר במערכה הביתית הוא נאלץ להתמודד עם תפקידים שקודם היה לו פחות נוח לעשותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש משהו שמטריד אותי בטקסט, וחשבתי עליו במהלך היום. אני משרשרת את ההגיג למטה בתגובה לשפוחמתך למען אפקטיביות השרשור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתאום כשאת אומרת, נראה לי שזו לא שאלה של יכולת. אני לא יודע מה זה בדיוק. אולי זה שאלה של זהות, או סתם של משחק תפקידים. זה לא שגבר לא יכול לעטוף את המתנות לחג, או לגהץ חולצה ולקפל כביסה..נדמה לי שהוא מרגיש באיזה שהוא מקום שזה ''מנוגד לסדרי עולם''. ואולי גם אישה מרגישה כך. אין זה שהיא לא יכולה לסובב מברג לבדה. אלא שהיא אולי מרגישה שהתפקיד שלה, ורק לכאורה, בתוך הסיטואציה הוא לומר- תסדר לי את זה בחייך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון עצמו גדוש בסטרואוטיפים מגדריים. נראה לי שנסיון להמנע מהם בכוח היה יוצר דיון דל בהרבה. סטראוטיפים יכולים להיות נכונים, באופן כללי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות. מכל מקום אם אפשר להתחמק ממטלה תחת אמתלה סטריאוטיפית, אז למה לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר ל-4, ניסוח המשפט אכן אומלל, אבל באופן עקרוני צריך לעודד אנשים (לא רק נשים) לעשות דברים מסוג זה. אני כמעט ונסעתי למוסך לפני שהבנתי שאני יכול להחליף נורה ברכב בעצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואילו אני, פעם כשנשרפה לי נורה באוטו (בפנס קדמי), חשבתי לגשת למוסך, ואז אמרתי, רגע, בספר ההוראות כתוב איך להחליף. סרתי ל"אוטו דיפו", רכשתי נורה מתאימה, חזרתי הביתה, והתחלתי לעקוב אחרי ההוראות בספר. זה לא היה קל - היה צריך לשלוף כל מיני חלקים בכל מיני זוויות, ולנחש בכמה כוח מותר לנסות למשוך ולדחוף, אבל אחרי איזה שלושת רבעי שעה הנורה היתה מורכבת, הפנס דלק, ואני הייתי מלוכלך אך מלא סיפוק וגאווה. ואז הגעתי לשורה האחרונה בהוראות: "גש בהקדם האפשרי למוסך לצורך איזון הפנס". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי קרה אותו דבר בדיוק חוץ מהשורה האחרונה, אבל אחרי הפעם הראשונה כבר לומדים וזה הולך יותר מהר. המכשול הזה של ''אף פעם לא עשיתי, אז בואו ניתן למישהו אחר לעשות במקומי ולא נלמד'' מסבך לאנשים את החיים לעתים קרובות וכדאי לעודד אותם להתגבר עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למתמטיקאים אין חוש הומור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק. אנחנו מבינים את הבדיחות אבל מספיק פוצים כדי לנסות ולהמשיך את הדיון אחריהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשך כמה שנים טרחתי והרכבתי בעצמי מנורות, כשהיה צורך, עם קידוחים בתקרה וכל זה. תמיד הצלחתי, אבל מתישהו נפל לי האסימון שזה לא מוצדק משום בחינה: עקומת השיפור שלי כמעט אפסית, אם בכלל, וזה לוקח לי זמן ועולה לי בסיכון, שאם אני מתמחר אותם מול הזמנת חשמלאי או שיפוצניק הם חסרי פרופורציה לחלוטין. רוב מכריע של אנשי המקצוע האלו שיוצא לי להזמין הם אנשים נחמדים ויעילים שאני מרגיש טוב לתת להם פרנסה. ההצלחה לבצע לבד משימת תחזוקה בהחלט מחמיאה לאגו הגברי, אבל במאמץ-מה אני יכול לבלוע את העלבון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, יש דברים שאפשר להשאיר לאיש מקצוע. דברים כמו החלפת נורה ברכב הם לא אחד(ים?) מהם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טועה. זה תלוי לחלוטין ברכב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משונה מאד. הרכבת נורה חדשה, אם היא נעשית נכון, לא אמורה לשנות את כיוון הפנס. ולראיה: במכונית שלי החלפת נורה היא פעולה כמעט בלתי אפשרית לחובבנים כך שהמוסך מבצע אותה עבורי, ואף אחד לא מעלה בדעתו לבדוק איזון כלשהו בתום הפעולה (מלבד זה של חשבון הבנק שלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גבר אמיתי, בעיקר אם הוא פולני, היה נוסע בחושך (לבד, בלי סוודר) ולא מטריח את המוסכניק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם גבר אמיתי וגם פולני? איזה מציאה, שניים במחיר אחד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה''שורה האחרונה'' שקרא ירדן היא סתם לתפארת כיסוי התחת. בית הנורה של נורת התאורה ניתן לכיוונון בעזרת בורג. כאשר אתה מחליף נורה, קרוב לודאי שהכיוונון יזוז קצת אבל לא יותר מאשר כאשר אתה קופץ עם רכבך מעל מהמורה או פסי הרעדה. בכל רגע נתון, כיוון אורות לא יכול להזיק ובכל טיפול תקופתי עושים אותו. כאשר המשטרה עוצרת אותך בגלל נורה שרופה, אם אתה יכול להחליף נורה במקום, אתה חוסך לעצמך ''המשך טיפול וניג'וס'' בחסות משטרת ישראל ואין שום צורך לרוץ למוסך רק כדי לכוון אורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לה שהכוונון יזוז? החלפת הנורה לא אמורה לגעת בברגים של כיוון האורות. למשפט האחרון: אני יודע. אבא שלי נמנע מקבלת דו"ח בזכות נורה שהיתה עימו במכונית, ואני נהגתי כמותו בימים שהיתה לי מכונית בה הנורות היו ניתנות להחלפה עצמית. במכונית שיש לי היום זה כמעט בלתי אפשרי, במיוחד בשעות החשכה - למדתי את זה בדרך הקשה שהשאירה אותי עם כפות ידיים מדממות ובלי נורה מותקנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. גם אני כבר מאחורי עידן ה-iPhone והפייסבוק ולא ממש מתעניין בחידושים האחרונים בתחום המוטורי. בזמנו תושבת הנורה היתה סתם מעטפת פלסטיק עם בורג כיוונון פשוט שברוב המכוניות היה אפשר להגיע אליו מבלי לפתוח את הפנס. כאשר היית מוציא את תושבת הפלסטיק, מחליף את הנורה ומחזיר אותה למקומה בלחיצה, כל העסק הזה יכל לזוז קצת, אבל כאמור לא יותר מאשר בכל קפיצה רגילה של הרכב. הסיפור שלך קצת מזכיר לי את הבדיחה על הקולחוזניק הסובייטי ובעלל החווה האמריקאי ("גם לי יש טרקטור כזה"). היה לי פעם רכב פיאט די ישן עם פנסים ממש ממש לא משוכללים. את הפנס הימני היה ממש פשוט לפתוח ולסגור. אבל השמאלי היה כל כך דחוק וצמוד אל רכיבים אחרים שהיה צורך בכלים מיוחדים כדי להגיע אליו. מעשה שטן, הנורות התעקשו להישרף דוקא בצד שמאל. עד כמה שאני זוכר, אם לא יכלת להחליף נורה במקום, היית צריך לגשת למוסך ולחזור למשטרה תוך 48 שעות או משהו כזה כדי לקבל את הרישיון שלך או לבטל את הקנס או משהו אחר. זה לא ממש יפתיע אותי אם משטרת ישראל החליטה לעשות לעצמה חיים קלים ולהעניק לכל סגי נהורא דרכבם "מתנת חג" ע"ח משטרת ישראל מבלי לטרוח עם כל הניירת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזכות המשטרה (סורפרייז!) אני יכול להעיד שבפעם האחרונה שנתקלתי בבעיה השוטר לא רשם דו"ח ולא דרש התייצבות במשטרה אלא הסתפק בכך שהזהיר את הנהגת לא להשתמש באורות הגבוהים כפיצוי, ולהחליף את הנורה מיד למחרת בבוקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בינתיים (בדיון, לא במאמר) הובא כאן נתון שלפיו ב91% דווקא הנשים יוזמות את הגירושין. לי אישית הנתון הזה נראה קיצוני מדי. המקור לנתון ככל הנראה לא אמין במיוחד. אבל אף אחד לא הביא נתון חליפי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פגשתי לא אשה אחת שחשה שרוב עול המשפחה של שתי המישרות-פרנסה ואחזקת הבית+גידול ילדים, מוטל עליהן והן הגיעו למצב בו הן אמרו שאם הזוגיות היא פיקציה אז עדיף לחתוך אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא כזה, לו בעלי היה מחליף נורות וברזים, ממלא דלק באוטו ואפשר היה לסמוך על חבריו או לקבל משהו מועד העובדים במקום עהבודה שלו, לא הייתי מתגרשת. מה שכן, אין לזלזל בנתח הירושה מצד משפחתו, שאת כבר אינך מנמעניו. וחבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מקור אפשרי יש לנתון כזה? חלק פונים לעו"ד, חלק לרבנות, מי שפונה לעו"ד מאלץ את בן/בת הזוג לפנות מייד גם כן. כך שהנתונים על פתיחת תיקים אולי לא משקפים את מה שהתחולל בבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא היה קשר בין מי שפותח את התיק למי שיוזם את הנישואים, איזה סיבה יש לעובדה שיותר נשים פותחות תיק מגברים (באופן מובהק). התשובה היחידה שאני יכול לחשוב עליה היא חוסר ההוגנות של הרבנות והצורך של נשים להתגונן בפניה, אבל אז אפשר לבדוק מה קורה במדינות אחרות בהן אין רבנות למשל: כאן, או כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שיוזם את הגירושין, התכוונת :-) אבל האם אתה מתכוון לנתונים על פתיחת תיק ברבנות? כי הם לא חופפים לנתונים של פנייה לעו"ד לצורך גירושין. וגם לא לפירוד בלי צעדים משפטיים. אני כידוע לא מצויה בתחום מניסיון אישי, אבל ראיתי הרבה פעמים (בפורומים שונים) שמייעצים לנשים שחושבות להתגרש: פני את לרבנות קודם, אחרת הוא יפנה וידך תהיה על התחתונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הבורות, אבל מה זה משנה מי פונה קודם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהעצה היא: פני לבית משפט לענייני משפחה לפני שהגבר יפנה לרבנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר של הפתיל אין רבנות תגובה 583141 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, צודק, היתה לי הרגשה שהתבלבלתי איכשהו. בכל אופן, יש יותר מרשות אחת לפנות אליה (פלוס סתם התייעצות עם עו''ד שמתחילה תהליך שלם) בנושא זה, ולכן התיעוד של ''איזה צד פנה'' בעייתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4. אתה יכול לעשות זאת! הכנת טוסט או תפירת כפתור היא עניין פשוט, רק צריך לגשת לחנות, לרכוש את המוצר הנכון, ולהקדיש כמה דקות לעשות זאת. הכן לעצמך את הזמן והכוח לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
LOL
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפירת כפתור עניין פשוט? והרי צריך חוט ומחט, החוט כמובן במגירה, אבל המחט? והיכן המשקפיים? ולהשחיל את החוט בקוף המחט זה גם לא פשוט. צריך למצוא משהו יציב להשעין את מרפק שמאל, אבל קודם צריך להעיף את החתול ואז להרגיע את שניהם, נו אז איפה המשקפיים? והמחט? והקוף? אחרי כל זה אבא היה תופר את הכפתור כך שגם כשבד החולצה התפורר מיושן, עדיין הכפתור היה מקנן בפקעת עבה והדוקה של חוט עד קץ כל הימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שמה שהכי תפס את תשומת לבי היה הניסוח של "הכיני לעצמך את הזמן והכוח לכך", ואני משרשרת כאן בגלל הייחוד של (4) בתגובה שלך. יש משהו בניסוח הזה שמקטין מאוד את ה-agency של המתגרשת, אני חושבת, יחד עם כל התזכורות בנוגע לקניית הירקות ואיסוף הילדים. זה לא שאין לי סימפטיה לציווי "הייה נכון", בוודאי כשההקשר הוא של שינוי משמעותי כל כך באורח החיים. אבל איכשהו נראה לי שזה ציווי שמתאים הרבה יותר לכל מה שאיננו סידורים ואדמיניסטרציות, ו/או כאילו זה סוג של תביעת ייחוד קשב למשהו שהוא כמעט טריוויאלי עבור האדם הסביר, לא משנה מאיזה מין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה נכון שהצירוף של ניהול משק בית וטיפול בילדים יחד עם שעות העבודה ועם סידורי היומיום - כשאת אדם אחד בלבד - בדרך כלל לא מאפשר להכניס סיכה ללו"ז (ודאי בשעות העבודה/סידורים המקובלות במשק. זמן פנוי שנשאר לך באחת עשרה בלילה לא נחשב). אפשר לשכור עזרה אבל זה עולה כסף, אלא אם העזרה באה מתוך המשפחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה אני לא חושבת שיש מחלוקת גדולה במיוחד, וקשה לי לראות כיצד האדם הסביר העומד בפני פירוק התא המשפחתי שלו איננו ער לכך. יש דברים מהותיים יותר בחייו העתידיים של גרוש או גרושה טריים מאשר לעשות הכנות מנטליות לקפוץ לחנות ולקנות נורה להחלפה. חוסר האונים המנטלי, או העיוורון הקוגניטיבי, המיוחסים במקרה זה לאשה המתגרשת הם שמקוממים אותי בטקסט הזה. כל הגרושות שאני מכירה היו מומחיות גדולות בלרוץ בין קריירה, מטלות בית ומשפחה עוד לפני גירושיהן. אם יש משהו שלא נחת עליהן בהפתעה, ודאי כזו המחייבת הכנה מנטלית מרוכזת, זה זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן האחרון אני קצת עייפה מחילוץ משמעויות (אנטי)פמיניסטיות מטקסטים במפתח שוודי ומברג פיליפס, אבל אולי זו רק אני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג אם זו רק את, וכך או כך זה איננו מעלה ואיננו מוריד מדיון שהוא מטבעו מפגש בין עמדות שונות. את ההערה לגבי החילוץ בפיליפס וכו' אני בוחרת לקרוא בנימה חיובית ככל הניתן, מפני שבדיונים קודמים קיבלתי את הרושם שאינך אוהבת שמזלזלים בעמדותייך ואני בטוחה שאין בכוונתך לעשות זאת כלפי מישהו אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתנצלת, לא התכוונתי להעליב. דיברתי על תחושותיי האישיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, את מתקשה להשתמש במפתח שוודי בגלל שאת אישה. (דמייני קישור לקרן מור מתקנת דלת במפתח שוודי ונואמת בשבחי הפמיניזם.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גברת נתנזון בדקה את האפשרות. היא מעדיפה על פני התואר ''גרושה'' את המעמד של ''אלמנה'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, וזה יהרוג אותך לעשות לשם שינוי מה שמבקשים ממך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שבארה"ב (לפי הסטטיסטיקה שהובאה בתגובות), כשני שלישים מהגירושין (עם ילדים) הם ביוזמת האישה. מאחר וגירושין הם צעד דרסטי, ניתן וסביר להניח שבן/בת זוג ייזמו גירושין רק אם בת/בן הזוג נמצא על הסקאלה שבין דפוק לחלוטין ומטומטם ועד מטורף מנוול. לפיכך ברור שגברים הם יותר חלאות מאשר נשים. בונוס: מאחר וידוע שבאופן גורף גברים נוטים להיות יותר מטורפים א-סוציאלים (ע"ע מלחמות, אחוז הגברים באוכלוסיות של רוצחים סדרתיים וכד'), ניתן להסיק שבממוצע גברים מטורפים מנשים בכ33% -- ובנימה רצינית יותר, יחד עם נקודות המחשבה החשובות שהמאמר מעלה - הדוגמאות שלו קטנות וזנוחות. הערך של שני בני הזוג ירד משמעותית במשך שנות הנשואין ולו רק בגלל הסיבה הפרוזאית ששניהם הזדקנו בתשע שנים בממוצע. ניהול משק בית קטן יותר עולה יותר לנפש, ובדידות היא מנוולת כמעט תמיד ועדיפה רק על מערכות יחסים נצלניות. אני חושב שניתן היה לכתוב את אותו דבר בלי להזקק למטאפורת החלפת הנורה. כן, בכל מערכת יחסים כל אחד מביא תרומה שאצל המועמדים לגירושין מוערכת בשונה מאוד מחלקה האמיתי. יחד עם זה, אני תמה אם זו באמת העילה. סליחה על הקלישאתיות, אבל כשיש אהבה קל הרבה יותר לראות ולהעריך את תרומתו של האחר. חשוב לדעת לקראת מה הולכים, אבל מכאן ועד הצהרות חסרות בסיס שגברים לרוב מתכננים את דרכם מראש - רחוקה הדרך. {מתגרש טרי לעתיד, לא שזה משנה את דעתי בנושא - אולי רק את הנכונות להגיב} |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל נכון, אבל כמה אנשים כשהם מתגרשים חושבים : עכשיו לא יהיה מי יחליף נורה/ ישטוף כלים/ יתפור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מרבית הנשים לא מכירות היטב את הנושאים הכלכליים והכספיים"! אני מניחה שערכת סקר שבו בחנת בכלכלה וענייני כספים את כל הנשים, או לפחות מדגם משמעותי שלהן, ואלה מסקנותיך המלומדות. אפשר פירוט של המחקר המדהים הזה שלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, זה לא נכון שאני שוביניסט. אני חזיר שוביניסט גברי (MCP) אם כבר, אז כבר.... שנית, כאיש כספים וכאדם זקן אני מודיע לך חד משמעית שברוב המשפחות בארץ, הגבר הוא זה שעוסק בענייני הכספים. אולי זה רק בישראל, אבל זה המצב. לא מאמינה לי? הכנסי לסניף בנק כלשהו ונסי לספור כמה ממתינים בתור ליועץ ההשקעות וכמה ממתינות. המצב אפילו יותר חמור מכך- אם תגידי שבמסגרת חלוקת התפקידים בבית יש מי שמקבל לאחריותו אל הנושא הכספי ואחר מטפל בעניינים אחרים ניחא. אבל הבעיה היא שבמשפחות רבות (רבות מדי) הגברת אפילו לא יודעת ולא עוקבת אחרי הנושאים הכספיים ולו רק ברמת הידיעה. כן, זה מאוד לא תקין. אין בינינו מחלוקת על כך שהמצב צריך להיות אחרת, אבל זה המצב. יש כמה עמותות העוסקות בקידום התודעה הכלכלית של נשים אבל למרבה הצער הצלחתן חלקית מאוד מינוס. סורי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, אתה יכול להשמיט מה"חזיר שוביניסט גברי" את ה"גברי". באנגלית זה נחוץ כי אחרת לא יודעים אם מדובר בגבר או באשה. אך בעברית הגבריות מקופלת ומתגלה כבר במלה "חזיר" :) ואת השאר אני אבדוק, בהזדמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות גם שוביניסט לאומי, זו אפילו היתה המשמעות המקורית של המילה - נכון שהיא בסכנת הכחדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני רוב יועצי ההשקעות בבנקים הם נשים (לפי מדגם פרטי בשני סניפים בשני בנקים). גם הרבה כתבים כלכליים הם נשים, לפחות חצי. לדעתי כספים כמקצוע מזמן הפסיק להיות מקצוע גברי. אני חושבת שהיום ההבדל אינו בין נשים לגברים אלא בין מי שזה בראש שלו ובין מי שלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, אז חזיר שוביניסטי לבן אנגלו-סקסוני פרוסטנטי סקסיסטי מחורבן! (BWMASPSCP!, כל הזכויות שמורות לסימפסונים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לשקלל את העובדה שלרוב המשפחות בארץ אין כסף עודף אחרי הוראות הקבע והמכולת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם שמעתי ברדיו בחור צרפתי שחי בארץ מספר את רשמיו מהחברה הישראלית. בין השאר הוא טען שכאן, תמיד, בשבת רעים ורעות גם יחד, הגברים משוחחים ביניהם והנשים ביניהן. הופתעתי מאוד, כיוון שבין ידידיי השיחה היא תמיד מעורבת. אבל בשנים האחרנות התחלתי להיתקל יותר ויותר בתופעה שתיאר. באותו אופן, בין ידידיי הנשים מתמצאות בענייני הכספים ודאי לא פחות מבני זוגן; אבל לאחרונה היכרתי לא מעט זוגות שבהם, אכן, הגברים הם היחידים המתעסקים בכספי המשפחה. לא נעים, אבל ככה זה כשיוצאים מהבועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמהה מה גרם לעורכים לפרסם את הטור הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מוכנה לפרט? את מוכנה בבקשה להציע שינויים? בעובדות או בניסוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפרט? יש משפט אחד בטור הזה שאינו פטרנליסטי? בנוסף לכך הטור שופע בגילויי שוביניזם (שחלקם כבר פורטו) אך למרות זאת הוא מתיימר לכאורה לפנות לשני המינים (אבל בו זמנית מיועד לאשה ספציפית). כל הנ"ל מביך ומביש. שינויים - לכתוב *מאמר* על גירושין עם תובנות חדשות, ולא מכתב אישי אל מישהי שכנראה נולדה אתמול, לא יודעת להסתדר בעולם ולא חושבת על שום דבר (טוב, ככה זה נשים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי שוב. את רוב רובו של הטור אפשר להסב לגברים במקום לנשים. הנה רוב החריגים: * המאמר מופנה לאישה (סתמית) בין השאר בגלל שנשים יוזמות את מרבית מקרי הגירושין1. * יותר סביר שאישה תקבל מזונות מגבר מאשר להפך, אבל המחבר מזניח את הנקודה הזו * בן הזוג מתואר כ"בטטת כורסה". אני בטוח שאפשר למצוא תיאור גנאי סטראוטיפי מקביל לבת הזוג במאמר המקביל. * בן הזוג מתואר כמי שמטפל בענייני הרכב. אף אחד בדיון לא טרח לערער על הסטראוטיפ הזה. * בן הזוג מתואר כמי שמטפל בענייני הכספים. סטראוטיפ שנכון לדעתו של המחבר, אך שנוי במחלוקת בדיון2. * החלפת נורה או פילטר בברז היא משימה שבן הזוג עשה (לא לגמרי ברור האם זה בשל חוסר ידיעה או חוסר זמן של האישה). אז כן. הוא פונה לשני המינים. אני מסכים שהמשפט על החלפת נורה והחלפת פילטר מוגזם וגם לא מוצלח: מדובר על משימות שלא לוקחות הרבה זמן ולא מסובכות לביצוע. יכול להיות שדוגמה יותר מוצלחת שם הייתה עוזרת. ר' גם התשובות לתגובה 583106 ותגובה 583150 (ברקת לאיילה הקלטית). ואם סתם בא לך להתרגז על מאמר שוביניסטי, גיל רונן יספק את הסחורה. 1 לטענת המחבר. לפי מעט העדויות שהובאו בדיון זה נראה לי נכון, אולם יש לציין שלא הובא נתון אמין לגבי המצב בארץ. ר' מתחת לתגובה 583107. 2 ר' מתחת לתגובה 583307, כחלק מהדיון על מהות החזיר השוביניסטי. רק אלמוני אחד תומך בצורה רצינית בעמדתו של יוסי. יוסי מנסה להסתמך שם על נתונים, ג'וד עוד פחות מזה, וכל אחד מסתמך, כצפוי, על דעתו האישית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מיידעלע'', גם עם כוונות טובות, אינו מציאה גדולה בהרבה ממיזוגניה גילרוננית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכרת נכון משהו מהקורס בדיני משפחה, לאחר הגירושין1 לא מדובר במזונות אשה אלא במזונות ילדים (שמגיעים לאשה כשהיא זו שמגדלת את הילדים בשוטף, ולא לאשה מעצם היותה אישה). 1להבדיל ממצב שבין הפרידה לגט עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך נדרשים כאן נתונים נוספים. מה הסיכוי שהגבר יקבל את הילדים1? (בקירוב: רבע? חצי? שלושה רבעים?). אם הגבר מקבל את המשמורת: עד כמה סביר להניח שהאישה תידרש להשתתף בעלות גידולם1? 1 ואם אין כאן שוויון: לא הייתי רוצה להיכנס לשאלת מקורותיו. בפועל כרגע בנקודה המסוימת הזו אין שוויון, ורצוי להתחשב בכך בתיאור המצב. גם אם רוצים לפעול כדי להשוות את התנאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שאין לי את הנתונים (למיטב ידיעתי הסיכוי של האב, במשפחה ''נורמטיבית'' לקבל את הילדים נמוך יותר. כמובן, כל עוד לא מדובר במשמורת משותפת), אני גם לא ממש מבינה את הקשר בין השאלות שלך לבין ההערה שלי. לגבי מזונות ילדים מהאשה לגבר, נדמה לי ששמעתי על מקרים כאלה. כאמור, אין לי נתונים (או גישה לנתונים) בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאלתי דווקא אותך אלא ''אייל סתמי'' (אבל תודה על התשובה). כל עוד הילדים צעירים, נראה לי אין כמעט הבדל מעשי בין עזרה כלכלית לבן הזוג כפיצוי לגירושין או כתמיכה כלכלית בתוקף היותו אפוטרופוס של הילד. מכאן אולי הבלבול בין השניים. באופן כללי ניסיתי לברר עד כמה יש או אין סימטריה כאן בין מתגרשים למתגרשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת? אתה לא תומך כלכלית באפטורופוס, אתה תומך כלכלית בילדים שלך, *באמצעות* מי שמטפל בהם בפועל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את יכולה בבקשה לתת דוגמה להבדל המעשי? דוגמה למה שלא נחשב מבחינתי כהבדל מעשי: תשלומים לבית-ספר עבור הילד, מתוך הנחה שברירת המחדל לתשלומים הללו היא מהאפוטרופוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שלא דייקתי. למיטב ידיעתי במקרים ה"רגילים" שני ההורים נשארים אפוטרופסים של הילד, מי שמקבל את המזונות הוא ההורה המשמורן. ברירת המחדל לתשלום לבית ספר עבור הילד, היא שהוריו ישלמו עבור בית הספר. מה זה משנה אם ההורים נשואים זה לזה או לא? הילד מפסיק להיות של שניהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הוועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין" הגישה לאחרונה את הדוח הסופי שלה ואמרה בערך כך: "אחרי שש שנים של דיון ודישה לא הצלחנו להגיע להסכמת רוב להכנסת שינויים בחוק הקיים." לדעניותי זוהי עדות לכך שהנושא סבוך ורב פנים ומוטיבציות שהן בחלקן כשרות ובחלקן לא, שהמצב הקיים הוא ברירת מחדל סבירה, ושכל ניסיון להכניס בו שוויוניות נוספת לא רק יסבך מצב סבוך מלכתחילה אלא יחטא לטובת הילד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה עוד מבלי שהם התיימרו לטפל בנושא המזונות - הם מראש לא היו אמורים לטפל בו. זה היה התחום של ''הוועדה לבחינת נושא מזונות הילדים במדינת ישראל'' (עכשיו צריך להקים עוד ועדה בשם הזה גם בהקשר של יום לימודים ארוך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי הגירושין גבר לא חייב מזונות לאשתו לשעבר, רק לילדיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, זכרתי נכון. משמח לשמוע :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נרצה או לא נרצה, התופעה קיימת במציאות בשיעורים מסויימים, אם כי כנראה לאו דווקא בשכבה החברתית-השכלתית של המסתובבים/ות באייל. יש לה אפילו הגדרה (לא ברור לי אם זו הגדרה סוציולוגית, הגדרה של עו"סים או של מי בדיוק): "אלימות כלכלית". בשורה התחתונה - מדובר, בסופו של דבר - בנשים שההתמצאות שלהן בעניינים כלכליים אלמנטריים שואפת לאפס או אינה קיימת כלל. זה קורה בין אם כתוצאה משתלטנותו של בן הזוג, בין אם כתוצאה מתנאי גידול תרבותיים מסויימים, מאופי פסיבי, סתם מחוסר עניין (כן, עובדתית - זה מרגיז) או ממגוון סיבות אחרות. לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח ולגדף את כותב המאמר - האין זה ככריתת אוזנו של הרץ המודיע? הכתבה בהארץ כתובה באופן מוטה למדי, ועוסקת, כמשתמע מכותרתה, במקרים של רודנות קשה מצד הבעל. ע"מ לקלוט שאמנם קיימת בעיה אובייקטיבית, ושהיא אינה נעוצה רק ברודנות הנ"ל וגם לא במדיניות הפרסום של הארץ או האייל (תגובה 583393), אלא בשטח עצמו - כדאי להתעלם מן הנימה המוטית ולהתרכז בפרטים, בתוכן ובמהות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשים שההתמצאת שלהן בעניינים כספיים שואפת לאפס - כלומר כאלה שאפילו אין להן חשבון בנק ולא ישבו אף פעם עם פקיד בנק כזה או אחר, בדרך כלל גם לא יבקשו להתגרש כי הן לא מסוגלות לקיים את עצמן. לפעמים הן ימצאו את עצמן גרושות ואז עליהן באמת ללמוד. סיפור על "התמצאות" כלכלית: בסטארט אפ האחרון שעבדתי בו לפני התפוצצות הבועה, כולנו עסקנו בתחביב של מעקב אחרי עליית המניה, ואף אחד לא מכר, כולם חיכו שיעלה עוד. היחיד שמכר הוא זה שאשתו היתה יועצת השקעות וכשהמחיר הגיע לערך מסוים היא אמרה לו למכור, הוא סרב והם התפשרו על חצי. בסוף כולנו מכרנו בגרושים והוא היחיד שיצא מורווח. גם גברים לא מתמצאים בכלכלה, הם עושים קולות של התמצאות. (וגם גברים וגם נשים מספרים רק על ההצלחות ולא על הכשלונות) ועוד סיפור: יועצת ההשקעות הכי טובה שהכרתי מכל היועצים והיועצות שיעצו לי, היא אישה, אני אצלה כבר 15 שנה, והיא כל כך מוצלחת שלאחרונה כתבתי עליה מכתב תשבחות קצר למנהלת הסניף (תמיד חשבתי לעשות את זה ואף פעם לא תכלס התיישבתי לכתוב, בכל פעם זה נדחק לטובת משהו אחר. וכן, יש שם מנהלת), והמנהלת התרגשה והקריאה את המכתב בפני כל עובדי הסניף, והמכתב עבר הלאה להנהלה גבוהה יותר, והיה שמח! אישית אני לא מוצלחת בניהול כספים כי אני עצלה מדי ואין לי חשק לזה, ואני תמיד שמחה כשמישהו אחר מתנדב לעבור על פלטי הבנק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב: בגלל זה אני מתנגדת לפרשנות שפמיניזם פירושו שאישה יכולה לבחור - היא יכולה לבחור לא לעשות "קריירה" אלא לשבת בבית ולגדל את הילדים. אישה, כל אדם, חייב להיות מסוגל להתפרנס בכוחות עצמו ולפרנס את התלויים בו. אין מדובר על קריירה אלא על פרנסה. פרנסה אינה מותרות ואינה אפשרות בחירה, היא הכרח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר לא מתיימר לפנות לשני המינים, וגם לא לאישה סתמית כפי שצפריר כתב פה למטה - בפתח הדברים הוא מצהיר שהמכתב מיועד לחברה טובה, שגם בעלה הוא חבר טוב, של הכותב. כשקוראים באור האמפתי הזה, אפשר לקרוא מין ניסיון חברי לתת רשימת "בעד ונגד", עם פירוט משמעויות רגשיות ופרקטיות, שתאפשר לבסס יותר את גיבוש ההחלטה. לו היית אומרת את אותם הדברים בדיוק על כוס קפה, לחברה שמתכננת להתגרש, ייתכן1 ששתיכן הייתן קוראות לזה "העצמה" או "הכלה". 1 רציתי לכתוב "מאוד ייתכן" אבל זו אנגרית, נכון? איך משהו יכול להיתכן מאוד? או שהוא ייתכן או שלא (בסבירות גבוהה או נמוכה, אבל זה לא "מאוד"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה ציטוט מתוך המשפט הראשון בטקטס "מובן שהמאמר מכוון לשני המינים. הוא נכתב בלשון נקבה בעיקר מפני שהמניע לכתיבתו היתה חברה של משפחתי, וגם בגלל שהוא יותר רלוונטי לנשים". "העצמה" ו"הכלה" לא הייתי קוראת לזה, גם לא מתוך אמפתיה. זה צמד מילים שאינני מחבבת במיוחד, וחלק משיח שאני מאוד אמביוולנטית לגביו. ובקשר לאנגרית - מה זה משנה? אם זה מביע יותר טוב את מה שאת רוצה להגיד, ובן השיח מבין את הכוונה, למה לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנגרית היא דיאלקט שלרוב צורם לי. מעבר לזה, הביטוי הספציפי אינו הגיוני. אני לא יודעת - כיוון שאני קוראת את הטקסט כמכתב אישי, אני "מוחלת" על רוב הדברים שהקפיצו אותך. ואני בהחלט יכולה להבין אישה שרוב חייה הבוגרים היה לה פרטנר שדאג לחלק מהסידורים המאוסים, ועכשיו היא צריכה לעשות הכל בעצמה. אם יישב איתי חבר בשיחה על גירושיי1 ויתאר בפניי מצב כזה, אוכל להתרעם על כך שהעולם בלתי שוויוני. אבל זו לא בדיוק תגובה לעצם הדברים. 1 לא שיש לי איזו שאיפה להתגרש - מעדיפה להישאר לא נשואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי דווקא "מאוד ייתכן" נשמע לגמרי הגיוני - אם יש דרגות של התכנות, הגיוני שיהיה ספקטרום עם קצת יותר וקצת פחות. אנגרית: העניין הוא שגם במקרה הזה יש דקויות, לא? זאת אומרת, קל מאוד לומר על אנגריזם בולט מדי שהוא כזה, אבל מה עם מבעים שכבר התאזרחו פחות או יותר? וחוץ מזה, מסקרנות, זה משהו שמפריע רק ברמת צירופי המלים או גם נגיד בשאילות של מילים בודדות וכיו"ב? ולעניין: אני מבינה לגמרי את הבחירה לקרוא את הטקסט כפי שאת קוראת אותו, ואני חושבת שאפשר למצוא נימוקים טובים לכך. אני פשוט חושבת שלא בכך הוא מסתכם. ויותר חשוב, בהקשר הפתיל למעלה: סליחה אם הניסוח שלי-עצמי יצא אגרסיבי או לא לעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדוגמא, ב תגובה 583471 שבה נתקלתי הבוקר, האנגרית ממש צורמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו מישהו כתב בפייסבוק: "לקרוא ספר באמבטיה עשויה להיות פעילות מסוכנת". (לא משנה שהוא היה אמור לומר "קריאת ספר באמבטיה וגו"'). בעברית שאני מכירה, המשפט "מסוכן לקרוא ספר באמבטיה" נשמע הרבה יותר טוב. אבל אולי אני סתם קשישת "ודייק" נרגנת, שהזמן שכח על כביש צדדי בדרך לשום מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההצעה שלך קולחת ופשוטה, אך חסרה את הרכיב ההומוריסטי שלדעתי הנחה את הכותבת המקורית: משפט ארוך ומגושם על פעילות יומיומית עם פיתול מפתיע בסיום. ____ הכביש הצדדי אכן מוליך לשום מקום, אבל אנחנו רואים את צעדייך, אם זה מנחם אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי, אני כלל לא חושבת שהרכיב ההומוריסטי היה מונחה או מכוון. סתם משפט שמוציא את הנשמה. בכל אופן, תודה על הסימפטיה :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי כי באופן כלשהו, אולי גם הוא חמקמק וסמוי מן העין, הפטרנליזם או השובניזם הגברי מסתיר גם ואולי דווקא הערצה כלפי האישה. אולי זה רק הרושם שלי, כי גדלתי בלי אב, אבל דומני כי מקומה של האישה בחיים, בקיום, בהוויה הוא רב וגדול יותר מחלקו של הגבר עוד לפני שהיא נקלעת למצוקה של אחריות חד הורית, קל וחומר בעיתות שכאלה אשר בהן מתגלה בה כביכול תכונת הגבורה, התושיה להרחיב עוד יותר את תחומי האחריות שלה ולהתמודד בעולם שבו אם נרצה או לא נרצה, כך לדעתי, מוקדי השליטה והכוח בממוצע הם בעיקר בידי גברים. אם יש אמת בדבריי, אזי נדמה לי כי השובניזם מעט נאמן יותר לסדר ''טבעי'' שביחסי המינים, בעוד שהפמיניזם ולפחות זה אשר גורס שוויון כי כל אדם בין שהוא גבר או אישה הוא אינדיבידואל בלי קשר למינו, מחטיא או חוטא במעט לדמות האישה הגיבורה. והנערצת. לעולם נערצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא לגמרי בטוחה אם הבנתי כשורה את מה שכתבת, כך שאני מגיבה למה שאני חושבת שנכתב, בסדר? 1. הערצה: יש בהערצה סוג של יחס "בלתי-אזרחי" של אדם כלפי אדם אחר. כחובבת ספרות מד"ב ופנטסיה, השתתפתי באינספור דיונים סביב השאלה האם קיומה של גיבורה (דמות ראשית הירואית) מסווגת את הטקסט כפמיניסטי או לא. רוב בני השיח שלי נטו להניח שכן. דעתי שלי היא שלא. פמיניזם איננו היכולת להסכין עם קיומה של גיבור ממין אשה, בחבילה שלעתים כוללת יחד עם תושייה ואומץ לב בלתי רגילים גם גיל צעיר דיו ומראה מצודד. פמיניזם (לא רדיקלי) משמעו, להבנתי, שאשה זכאית לשוויון כבודה כאדם, בין אם היא יפה או כעורה, אמיצת לב או פחדנית, פאסיבית או בעלת תושייה, טהורה או מניפולטיבית וצעירה או קשישה. להערצה יש מקום במערכות יחסים אישיות, אולי, כדמות מופת, אבל לא בתור יסוד אתי של שיטה פוליטית כללית. 2. סדר טבעי: כאן גם אפשר להתווכח מכל מיני דיסציפלינות, החל בביולוגיה אבולוציונית וכלה בביואתיקה. אני באופן אישי חדשנית מאוד כלפי סדרים טבעיים, מפני שהרבה פעמים כשמסתכלים על סדר טבעי מקרוב רואים שהוא איננו כזה. ואפילו אם היו לו שורשים כאלו, ההסקה מן ה"יש" אל ה"ראוי" היא כשל לוגי (ששכחתי כרגע את שמו, כמובן, אבל בטח מסתובב כאן מישהו או מישהי שיכולים להשלים את החסר). חובת ההוכחה לדעתי היא על מי שטוען בעד טבעיותו של המבנה הזה, כמו גם ההצדקה הנורמטיבית שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכשל הנטורליסטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה (תודה!). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה דוגמא שהיא על הגבול בין אנגרית לבין תרגום קלוקל: "הוא כותב באופן יפהפה". הכוונה היא מן הסתם שהוא כותב יפהפה. ה"באופן" נכנס לשם בגלל תואר הפועל האנגלי (כנראה beautifully, אפשר לבדוק את זה מן הסתם בהודעה המקורית לעיתונות אבל אין לי זמן כרגע). מה שמעצבן אותי כאן הוא חוסר המודעות לכך שלא כל תרגום חייב להיות תרגום מילולי. האנגרית היא מפלטו של מי שלא מבין את אופציית התרגום החופשי. אחזור אח"כ כי מאיצים בי פה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשפת השבט שלי הייתי שואלת: What are you hacking a chainik about? אבל אם הבנתי נכון, מבחינתך לכל שפה מותר להשתרבב ולהתערבב, חוץ מלשפה האנגלית. לא היה לי מובן מה האינגלוז1 שעליו הלנת בתגובה 58355 אני סבורה שמה שהפריע לך שם הוא ניסוח מעט מסורבל, ולא ייבוא של ממש של דיקדוק אנגלי. כך גם המצב עם הדוגמא העדכנית. "כותב באופן יפיפה", אינו מיובא מהשפה האנגלית.2 חיפוש קצר מעלה שמשפט שכזה לא נאמר. מה שהגבירה אמרה הוא שהיא מגנה על הזכות של נותני הפרס היוקרתי לשבח ספר בגלל readability (סגנון כתיבה, נגישות לקריאה, "קריאתיות" - איך היית מתרגמת את זה?). הנה הנאום המלא לשירותך. בקשתי אליך: המשיכי לבקר את בעיות הניסוח, אבל הפסיקי לתקוף את השפה האנגלית. היא חפה לא פחות מכל שפה אחרת (רוסית, ערבית על תצורותיה השונות, יידיש, פולנית, גרמנית וכו') שחדרו לשפה העברית. 1 מסרבת לאמץ את הביטוי "אנגרית", בעיני חסרות הטהרנות מהסוג הנכון זה נקרא כמו "זעמנית". 2 באוזני אגב "כתוב יפה" נשמע בסדר, אבל "כתוב יפיפה" צורם משום מה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
readability בהירות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קריא? שוטף? זורם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה את חושבת שאני תוקפת את האנגלית? זו שפה נהדרת ועשירה. readability אפשר לתרגם כ"קל לקריאה" או פשוט "שוטף / קולח". ובהתייחס לתחילת דברייך: לא, ממש לא הבנת נכון (אבל לא נראה לי שמעניין אותך להבין ואותי להסביר לעומק, אז עזבי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את יודעת מה, חשבתי על זה שוב. כמובן שהעברית, כמו כל שפה שנתונה להשפעות, מאמצת ומשאילה ביטויים זרים שונים, צורות תחביר וכדומה. למה דווקא ההשאלה מאנגלית מעצבנת אותי? כי בימינו אלה, היא ניכרת במיוחד בשתי תת-תרבויות מובחנות יחסית, ששתיהן מעצבנות אותי: א. יאפים אולטרא-צרכניים (מטיפוס יהודה המכבי/כיכר המדינה, נניח, אבל גם כל ישראלי שאומר "רילי?" או "בייסיקלי" או "בוא נהיה אין טאץ"' וכולי). ב. גיקים מז'אנר הפנטזיה ו/או העיתונות, שקראו/צפו בהמון חומר במקור האנגלי, התרגלו לחשוב באנגלית מפונפנת, ועכשיו לא יכולים לשחרר אפילו עקיצה צברית גסה בלי להכניס תחביר כאילו בריטי ("בניגוד למקובל לחשוב, אין לי אלא לסבור באופן מפתיע שקיים יסוד מוצק לחשש הבלתי מניח את הדעת לכאורה, שאמא'שך ז**ה"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי זה מחרפן כשזה מופיע בעיתונות כתובה. לשון מדוברת זה דבר אחד, אבל אני מצפה שעיתונאי לא יכתוב "פִּינָטְס", למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז דווקא כן הבנתי אותך. הרשי לי למנות שתי קטגוריות נוספות של תת-תרבות: ג. מי שגדל בבית דובר אנגלית, או צאצאיו. אלו מורגלים מינקות בעברית המדוברת באנגלית ואנגלית המדוברת בעברית. ד. מי שנאלץ בחיי היום יום ללהט בין שלוש שפות שונות, ואינו מטיב תמיד להפריד ביניהן. את מבינה אותי? אגב, הביטוי "אינו מחזיק מים" שחדר לעברית לפני מספר שנים יוצר בי רתיעה. אבל אני מבינה שהוא השתרש, וכל מה שנותר לי הוא לחכות ולקוות שהוא ייספג לו באדמה ויעלם (או שאני אפסיק להצטמרר באיזשהו שלב). בכללה, קטגוריה א' שאותה ציינת נמצאת עימנו להערכתי מאז שנות ה70 המוקדמות. התופעה יציבה למדי, מה שמשתנה הם גלי המילים והביטויים שחולפים בה. לא כדאי לסגל פשוט גישה סטואית, או איזו צנינות קוהלית כלפיה? __ דרך אגב, מעניין שכחלופה לreadability, גם את וגם העלמה עפרונית הצעתן שמות תואר. אנטילופה היחיד שהציע שם עצם, שלמעשה לא תואם לחלוטין לאופן שבו הגבירה השתמשה במילה. מדובר למעשה בקטגוריה לא מעובדת בשפה העברית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך: לא, אני לא מבינה. אנשים דו-לשוניים לא מפריעים לי ואין סיבה שיפריעו. גם לא שמעתי על תת-תרבות מובחנת שמלהטטת בין 3 שפות שונות בחיי היומיום (מהגרים מלהטטים בד"כ בין 2 שפות בלבד). "לא כדאי לסגל פשוט גישה סטואית"? הממפ. כדאי למי? את כבר לקחת את כל הגישה הסטואית ולי נשארה הגישה המזדעפת. מקווה שזה בסדר. מה זה "צנינות קוהלית"? הכי רחוק שהגעתי זה אנינות כוהלית, וגם זה נעצר בסביבות הקאווה. (מניחה שהתכוונת לקהלת, ולצנינים?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והארץ כותב "הדבר היחיד שמעניין את ניו זילנד זה גביע העולם בראגבי". עד היום, עכש"ז, אם כבר התייחסו למשחק קראו לו "רוגבי". האם הארץ החליט על הגייה אמריקאית-נויוקית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו לא, אני זו שמזדעפת כאן. במהלך החודש את מקשרת "אנגרית" עם צלילים צורמים ושפה קלוקלת. אני פשוט לוקחת את זה אישית כדוברת הדיאלקט (מעבר להחלקויות הלשוניות האחרות, כמו איות של קהלת עם ו'). הביקורת מרגישה יותר מהותנית. טעויות לשוניות אפשר לתקן, אבל מהדיאלקט לא נפתרים לעולם. 1 1 בעצם אם חושבים על זה, רוב הקולגות שלי גדלו עם דיאלקט, אבל מדברים בשפה הגבוהה ההנוברית. טוב, אז אני לא כישרונית כמוהם, או שהתערובת העברית-אנגלית חזקה מכל דיאלקטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי אם נפגעת, הביקורת לא מכוונת אליך. אין שום קשר בעיני בין מי שגדלו כדו-לשוניים ומטבע הדברים שפתם קצת מעורבבת, לבין צברים שאימצו להם ביטויים צורמים שונים למרות שיש להם מקבילה עברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די משעשע אותי שהילדים שלי מלהטטים בין השפות. לפעמים זה תופס גם אותנו (''חולצה ירוק חושך'') ולפעמים לא (''היא לא יפה אלי''). אבל מעולם לא ראיתי סיבה להצטמרר בגלל זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי לקח כמה שנים עד שנפל האסימון על "מחזיק מים" - שזה לא צירוף מילים שרירותי (ששאילה שלו היא "אסורה") אלא מטאפורה שקופה, ציור לשוני שמסביר את עצמו (רק שקל לפספס את ההסבר) - טיעון שיש בו חורים, כמו דלי שיש בו חורים, לא יכול להחזיק מים. מכיוון שהמטאפורה מסבירה את עצמה בעברית כמו באנגלית, השאילה הזו נראית לי בסדר גמור - ומי יודע בכלל באיזו שפה זה במקרה נוצר לראשונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת מאיזו שפה - אבל אותי הביטוי הזה זורק לאגדה (האחים גרים, סביר להניח?) על זותי שהאם החורגת שלה1 שלחה אותה לשורת משימות בלתי אפשריות, אחת מהן היתה לרוקן באר בעזרת מסננת1. 1 או המרשעת התורנית שבעמדת שליטה עליה. 2 מוטיב חוזר בכמה אגדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי רוצה להיזרק לאגדה, אבל ההרגל הרע דורש שפה מליצית. למשל שהזותי היתה נדרשת לשאת מים בכברה מלאת חורים, או לטוות זהב מתבן, או לרקום לאחיה כותנות סירפדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדוני לבטח יודע שאפשר להחזיק מים בכברה. (חוץ מזה נכון) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העברית משאילה ביטויים וצורות תחביר? אילו ביטויים וצורות היא משאילה ולאיזו שפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביטויים: לדוברי ערבית ורוסית (ומן הסתם גם שפות אחרות) בארץ. אין לי דוגמה להשפעה על התחביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, שואלת. (חוק וישנה תוקף שוב!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחיי ואחיותי, היכן גאוות היחידה והתודעה ההיסטורית? בכל זאת מדובר בשפה שבה נכתב החלק הראשון של אחד מרבי המכר הגדולים בכל הזמנים. מעבר לכך יש לה חברת בת בינלאומית. דוגמאות: מילים תנ"כיות שמסתובבות בעולם הרחב: אמן1, הללויה1, תוהו ובוהו. אבל הכי פופולריים הם השמות התנ"כיים: דוד, דניאל, מרים, רות וכו' וכו' וכו' מילים שנדדו בעזרת היידיש: חוצפה, גנב2, שלימזל (טוב, חצי מזה עברית טהורה), משפוחה, שיקסע, בעל בית=בלבוסטה=בוס1 וזה כמובן רק קצה הקרחון 3 1 אמרו את זה קודם, לפני 2 ביטוי די נפוץ בגרמנית 3 קישרתי לויקי הגרמני משום שהערב באנגלית מלא גבב (לפחות לטעמי) שקצת מקשה על שליית הפנינים, אפשר גם לראות את הערכים בצ'כית ובבוורית (אם כבר מדברים על דיאלקט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מילים, לא צורות תחביר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילים מהוות ביטויים, לא כן? אין לי את ההשכלה הנדרשת לזיהוי צורות תחביר מסוג זה או אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אין לי את ההשכלה הנדרשת לזיהוי צורות תחביר מסוג זה או אחר.'' - לדוגמא, ''אין לי את...'' הוא צורה תחבירית לא תקינה (אלא אם כן ההמשך הוא ''חפירה'' או משהו דומה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעלבוסטע זה צורת נקבה של בעל-הבית, בעלבאס. בהיגוי יידישאי, הסיומת הבית נהגת כ''בוס''. הת''ו כסמ''ך, אל תכניסי לנו כאן לשון נקבה על לא עוול בכפה, ברוח הפמיניזם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמר רבי עקיבא: "שלי ושלכם שלה הוא." :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילים היידישאיות הן אנקדוטות. יש אולי 10 כאלה. אולי 15? זה לא בדיוק גוף מסיבי שהושאל לשפות אחרות. שמות זה לא כל כך נחשב. בכלל, השאלות שהתבצעו על סמך טקסט מודפס ומקודש שונות מהשאלות בגלל השפעות לשוניות שוטפות ברמת היומיום. העברית כמעט מעולם לא היתה בעמדת השפעה כזו שמאפשרת לה לזרות מילים לשפות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי לגוף מסיבי, ובטוח לא לכך שעברית יכולה להתחרות עם שפות קולוניאליות אמיתיות כמו לטינית, אנגלית או צרפתית. אבל: לגבי המילים מהיידיש, תציצי שוב בקישור שהבאתי, יש שם יותר מ10-15 מילים. השאילה שלהן היא יותר מאנקדוטלית. לא ברור גם למה את פוסלת מילים כתובות (שבכל זאת צצות להן בשפה החיה) ושמות. העובדה שמסתובבים להם בעולם ג'ודית, עמנואל, יוזף ומוסא, אין לה שום משמעות? בכל זאת בהשוואה לשפות אחרות1 (נגיד: אצטקית, פרסית, דנית, זולו), לעברית (וליידיש) בכל זאת יצא להשאיל לא מעט לשפות אחרות. 1 שאינן שייכות לענקים הקולוניאלים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דנית היא שפה מודרנית, אבל האמא של הדנית (שהיא האמא של כל השפות הנורדיות מלבד פינית) השפיעה על האנגלית הרבה יותר מהעברית (http://en.wikipedia.org/wiki/Old_Norse#Relationship_...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדנים גם כבשו בעבר חלקים ממבריטניה, כזכור: Danelaw [Wikipedia]. מה שכן, לא ברור לי מה בדיוק הקשר בין השפה של הדנים של לפני אלף שנים לדנים של היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי בטוח שהמקורות של הדנית המודרנית די ברורים1 והקשר בינם לבין האנגלית ידוע ומוכר, טעיתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בראשית ימי הביניים פלשו לאנגליה האנגלים, הסקסונים והיוטים [ויקיפדיה] (טוב, עוד השפעה. אבל זה כבר משהו קלוש) לאי הבריטי. הם העיפו את התושבים הקודמים באופן כללי ויש יחסית מעט השפעה של השפות הקלטיות על השפה האנגלית (נכון? היו לנו גם דיונים קודמים על זה. היו כמובן כל מיני שמות, אבל זה לא נחשב). אבל זו קבוצה שונה למדי של גרמנים. ההשפעות הנורדיות מגיעות מזמן הפלישות הויקינגיות. הדנים כבשו חלקים של אנגליה והתיישבו שם. רק חמישה ימים לפני קרב הייסטינגס [ויקיפדיה] הובס הצבא הוויקינגי הפולש האחרון (הוא היה נורווגי, אבל זה לא ממש משנה). הנורמנים שהצליחו לפלוש היו אולי ויקינגים במוצאם, אך צרפתים בתרבותם, וכך באה לקיצה הדומיננטיות של ה"דנים" באנגליה, ונוסף עוד מרכיב לסלט האנגלית. אבל לא לזה התכוונתי: האנגלית של לפני אלף שנים הייתה משהו שונה מאוד מהאנגלית של היום. עד כמה השפה של הדנית מלפני 1000 שנים דומה לדנית של היום? דני של היום יבין אותה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השפה שדוברה בדנמרק לפני 1,000 שנה לא היתה דנית, אני לא חושב שדני שחי היום יבין אותה. אבל השאלה היא אם אותה שפה קדומה (האמא של הדנית) השפיעה על האנגלית ואני חושב שהתשובה לזה היא חיובית. גם שאנחנו מדברים על השפעת העברית על שפות אחרות אנחנו לא מדברים על העברית המודרנית אלא העברית הקדומה. ונכון שלהבדיל מהדני אנחנו מכירים אותה, אבל זה בגלל שהיא נוצרה באופן מלאכותי בכוונה על מנת שנכיר אותה. גם כשמדברים על השפעת האנגלית על העברית מדברים על מילים כמו אגזוז או אמברקס שאני לא חושב שיש דובר אנגלית אחד שיזהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למלים כמו אגזוז ואמברקס תוסיף את הצ'קפוסט שבכניסה הצפונית לחיפה, הדרך שבה הילידים מבטאים את המלה תצחיק כל דובר אנגלית, באחריות. אבל שיא השיאים שייך לדעתי לפנדל, שאותו ואת מקורו אפילו פרופסור היגינס לא יזהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך מבטאים צ'קפוסט וממה באה המילה פנדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא. לא ברצינות. אבל אם במקרה מתקנים את זה, אז אני מדבר על הגרסה הזו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנדל בא מ- PENALTY KICK . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבשלום קור הסביר פעם כיצד השורה ''תתסכלו עליו על מנדל, לא מכניס אפילו פנדל'' מתחרזת לא במקרה - בשתי המילים הדל''ת נכנסה בדלת האחורית, ומאותה סיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הסיפור של מנדל באמת? (מענד'ל, אם נדקדק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני זוכר את מה שהדוטקור הסביר: דרך יידית ליצור שם חיבה היא להוסיף למ"ד עם תנועה חטופה לפניו - אברהמל, מוישל(ה), הרשל, וולוול, ברל (אני חוסך עי"נים, כן?). (וגם, לא עם שמות פרטיים: יינגלה ומיידלה). לפעמים מקצצים קצת מהסוף המקורי - יוסל. כך הפך "מנחם" ל"מנל". אבל כמו ב-penal, קשה להגות את הרצף נו"ן - תנועה-חטופה - למ"ד, ונוסף דל"ת כעיצור עזר. אותו דבר ב"שיינדל". אבל למה נכנס נו"ן לינקל, זה אני לא יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאולי נ' ניכנסה לינקל בגלל יקל/יוקל, כפרי חסר השכלה באנגלית. אבל התרגומון של גוגל אומר שבגרמנית yokel זה Bauerntölpel אך בתרגום מגרמנית ליידיש, יאָקעל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מאותה סיבה שיעקב הצליח להפך ל-james - כלומר: אין לי מושג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועם איסר קרה הליך הפוך. ישראל נהגה איסרל, היינו - כינוי חיבה. לא נאה לכנות בכינוי חיבה איש מגודל, וכך איסרל קוצר לאיסר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל איך נעלמה ה"אי" הסופית מהפנלטי? (פנלטי -> פנלט -> פנדל) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה לא נגזר ישירות מאנגלית, אם כי סביר שכן, ויכול להיות שבאנגלית היו כאלו שבזמן כלשהו במקום כלשהו היו אומרים penal kick - לפחות לשונית זה יכול לעבוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה גם תגובה 423084 ואילך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמתם לב איך הרבה מהצמתים בכביש שבין חיפה לקריות איבדו את המקור לשם שלהם? הצ'ק פוסט האחרון בצומת הצ'ק פוסט פעל בימי הבריטים, הקניון בצומת לב המפרץ כבר לא נקרא לב המפרץ, אלא סינמול, הצריף שבצומת הצריף נהרס לפני שנולדתי (אני חושב), ובצומת צבר כבר אין את הפרסומת הענקית לסלטי צבר. מזל שלמפעל וולקן עוד יש נציגות ליד צומת וולקן, ושקריית אתא לא התרחקה מצומת קריית אתא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אתא כבר לא שם. דרך אגב, לא רחוק משם יש את מחלף סומך [ויקיפדיה]. אבל הסיבה לשמו כבר אבדה עוד לפני הקמת הצומת שהיה שם לפני המחלף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזתומרת? הזיזו את הקבר שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות שלי. משום מה חשבתי שמדובר על פעולת הסמיכה עצמה ולא על הסומך ההוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאר לך שהרומאים היו מחליטים שההתחכמות לא מקובלת עליהם. ירדן לא היה פה כדי לענות לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה? רבותינו עדיין (צומת) מסובים בבני ברק עד שיבואו תלמידיהם ויאמרו להם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצצתי שוב בקישור. אז יש, נניח, 30 מילים. רובן בהקשר סלנגי או "יהודי" (שיקסע, משפוחה, שאבעס), חלקן בהקשר דתי בגלל הכתובים (משיח, אמן). בוא נסגור שזה לא אנקדוטלי וגם לא מסיבי, יותר אקראי. אני פוסלת מילים כתובות כי הן לא נוצרו מתוך אינטראקציה יומיומית בין אנשים, אלא מתוקף העובדה (שבהקשר זה היא מקרית) שהתנ"ך העברי הוא הברית הישנה של הנוצרים. ושמות אני ודאי פוסלת כי רובם קשורים גם כן לקשר שבין האמונה הנוצרית לברית הישנה. זה לא אומר שאין לה שום משמעות, זה אומר שנותני השמות לא הושפעו מהשפה אלא מהאמונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי ברקת...אם יש חוקיות בתפיסתך, היא נפלאה מבינתי. את הדיון התחלנו עם סלנג (כל הביטויים מן האנגלית שחדרו לעברית עשו זו בדרכיה הפתלתלות של שפת הרחוב), ועכשיו יש משהו פסול בכך שרוב המילים העבריות שנדדו לשפות אירופאיות עשו זאת בתחומי הסלנג? 1 2 ושפה המועברת בכתב נחשבת כשפה מדבקת כשהיא עוברת בכתבי עת של מדע בדיוני (אנגלית), אבל לא בכתבי הקודש (עברית)? אנשים שכף רגלם לא דרכה בכנסיה מכירים את המילים הללויה ואמן (ולוויתן ותוהו ובוהו). וגם פגשתי הרבה יודית-דניאל-דוד-שרה-בנימין-מיכאל-רות-נעמי-סמואל-גבריאל-מרים-דוריס-דבורה-סוזן-טובי-וכדומה שהוריהם אינם דתיים ובכל זאת קראו כך לילדיהם, ואף אחד לא התפלא על כך משום שאלו שמות נפוצים מאוד. אבל איך בדיוק עיקרון הדת ולא השפה אמור לעבוד כאן? גם מי שמדבר על מבחני סיבולת / שיבולת עושה זאת מטעמים אקדמיים ולא מטעמי שפה. למה בדיוק השפה צריכה להיות בכוונתם הבלעדית של הדוברים? ולמה את מתעקשת למנות בכל פעם פחות מילים ממה שניצב ברשימה הגאה? ומה ההבדל בין "אנקדוטלי" ל"אקראי"? 1 אגב Kaff (כפר) וSabbaticalלמשל הם כבר לא סלנג. 2 וחוץ מזה, המילה "שאבעס" לא נפוצה בין הגויים. הם מכירים יותר סבת', או זבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטפוק: דוריס הוא דווקא שם ממקור יווני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי כרגע זמן, אז רק לעניין השמות: שמות הם דבר שעובר בירושה. זה די ברור שבתחילה הם ניתנו מתוך רצון לאזכר את כתבי הקודש, ולאחר מכן פשוט השתרשו, ונותרו אותם שמות מן התנ"ך בקרב ציבור שהלך והתחלן. כנ"ל לגבי אמן והללויה. הן לא שמורות רק למי שמתפלל, אבל מקורן בתפילה. מה שצורם לי באינגלוז אינו בהכרח שאילת *המילים* מהאנגלית (שזו יכולה גם להיות העשרה), אלא כפיית *התחביר* האנגלי על העברית (שזו הכלאה של מין בשאינו מינו). לכן בהחלט יש הבדל בין שאילת מילים מקודשות מהתנ"ך או ממקום אחר, לבין תרגום אוטומטי ומילולי של משפטים שלמים מכתב עת אנגלי, באופן שגורר גם שינויי חשיבה (משפטים מסורבלים עם שלילות כפולות מייגעות, שהיה אפשר לומר בשתיים-שלוש מילים בעברית פשוטה ובהירה1). 1 העברית בכלל "אוהבת" קיצור מברקי, היא הרי סותתה באבן וכל קו היה משמעותי. האנגלית שנרשמה בדיו על נייר התפתחה מלכתחילה עם יותר מרווח ל"עודפות" ו"יתירות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההסבר, החוקיות יותר מובנת לי עכשיו. וגם להבנתי העברית (לפחות המודרנית) בעלת אופי מברקי. בגלל זה לפי הרושם שלי יש כמה סופרים גרמניים שהולכים לאיבוד בתרגום. אגב גרמנית, אתמול עיינתי בטקסט עברי די מסורבל, ובשיחה:רמשטיין [ויקיפדיה] שלו הופיע התירוץ הנ"ל: "תורגם מאנגלית על ידי Xyz חלק מן הציטוטים לא היו כל כך טובים בנוסח האנגלי ולכן הם גם ככה בעברית". ואני אומרת שאם פלוני אלמוני לא אמון על מלאכת התרגום לפחות שלא יחשוף את העובדה שגם תירוצים אתה לא יודע להמציא. אגב המשפטים התנ"כיים דווקא כן הזדחלו להם לכל מני שפות, אבל לרוב הוענקה להם אדרת פואטית בתרגום, לפעמים הם אפילו יותר מוצלחים מהטקסט המקורי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לך ובוקר טוב! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את חושבת שההשפעה היא אנקדוטלית? שיהיה לך מזל וברכה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי צוקרמן, היידיש היא אחת משני ההורים הראשיים של העברית שלנו, "...שפת-כלאיים חדשה היונקת בו זמנית הן מהעברית, הן מהיידיש והן משפות אחרות...". ראי תגובה 536104 והמשך הפתיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על השפעת היידיש על העברית, אלא על השפעת העברית/יידיש על שפות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. טוב, אני מכיר לפחות השפעה אחת של היידיש על האנגלית דרך ה maven וויליאם ספייר זצ"ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יידיש? אנשי המחשבים מתחום מסוים מכירים דווקא את הגלגול האינדיאני שלו (שקשור לעבודות נמלים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וממש לפני כמה ימים קראתי שהיידיש (וגרמנית) היא מקור אפשרי1 למילה האוקראינית-רוסית ווקזאל, אולם המתנה בתחנת רכבת. 1 הסבר חילופי זה עיוות של המילה האנגלית ווקסהול, בעצמה עיוות שם של האביר פולקס דה ברואט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, צוקרמן אמר שהיידיש היא אחת משני ההורים הראשיים של העברית שלנו? על זה נאמר: ער האט געזוגט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברורה לי הנטיה להתקפה אישית. מה, אתה לא יכול להגיב ענינית כמו ביקורתו של אסף שם בהמשך הפתיל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי התקיף אישית? לא אמרתי שום דבר אישי על צוקרמן. בסה"כ הגבתי ביידיש - שפת האם של העברית, סליחה, הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בעיניי "כתוב יפהפה" נשמע רע. בקיצור, צ"ל "כתוב להפליא". ו"READABILITY" זה קריאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה פטרנליסטי יכול להיות גבר שלדעתו החלפת נורה או פילטר בברז הן פעולות טכניות שדורשות ידע והתכוננות? גם האישה אליה מיועד המכתב תחייך למקראו, אם היא קיימת. אבל היא הרי אינה קיימת, והכותב אינו "זקן", והתסריט הוא ז'אנר, תירוץ לכתיבת "מאמר" תפל שפונה לאישה לא מציאותית ומגלה לה את אמריקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי יש שיצחקו, אבל כנראה שיש הבדל בין שתי הפעולות האלה שנהוג להגיד אותן בנשימה אחת. הכרתי עד היום לפחות שלוש או ארבע נשים (אחת מהן אשתי) שהיו מחליפות נורה עוד מזמן מימי נערותן, אבל החלפת הפילטר בברז הם למדו הרבה שנים אחרי כן, כנראה משום שזה נחשב מבחינתן לפעולה ''גברית'' (באוירה הקיימת כיום הן לא היו מגדירות את זה במילים האלה, אבל זה מה שמשתמע משיחות שלהן - שיש ''גברי'' ויש ''נשי''.). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על עצמי אני יכולה להעיד שהחלפת נורה מעולם לא נראתה לי כמו משימה שדורשת מחשבה יתרה, אבל אף פעם לא החלפתי פילטר בברז. למעשה, אני אפילו לא בטוחה אם אני יודעת באילו מצבים צריך להחליף פילטר בברז. בשביל זה יש שרברבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באנלוגיה לנורה, יוסי מתכוון לשמיציק שבקצה השנוזל שמחובר לברז בכיור המטבח, ויש בו רשת קטנטנה לסינון אבנית, משהו כמו חסכם. אני בטוחה שהוא לא מתכוון לפילטרים של מערכת סינון מים שנמצאת מתחת לכיור (שגם אותם מחליפים בהברגה), זה כבר למקצוענים ממש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא למקצוענים ממש, מספיק לראות פעם אחת. ''כל מה שהרכיבו אני יכול לפרק'' מתוך ''חיי'' (השנים המוקדמות) שם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודעת, זרמתי עם יוסי. יש עם זה בעיה אחרת והיא שזה כרוך בשטפון קטן ובלכלוך. הגבר מפשיל שרוולים, מפרק את הפילטר הישן ומרכיב את החדש, ואומר לאישה: סידרתי לך, תנקי. מה היא עונה לו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחחחחח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנטי-פולה הצחקתני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל זה כל המהומה? את השפיציק מוציאים ממקומו באותה הזדמנות שמסירים אבנית מהקומקום, משתדלים לא לאבד את הגומיה, ומשרים גם אותו בקצת חומץ. אחר כך שוטפים הפוך ומחזירים למקום. ושוב פותחים ומחזירים למקום יחד עם הגומיה, בהנחה שהיא לא נעלמה לאנשהו בינתים. למעשה, הפעולות היחידות שמצריכות גבר קשורות לאברי גוף גבריים. למשל, הידוק האום האוטם של ניאגרה חדשה מצריך שלוש ידים בגודל שלי או שתים יותר גדולות, מהסוג שנמצא בד"כ אצל גברים. כף היד שלי פשוט לא מספיק גדולה בכדי לאחוז בחוזקה את מפתח הצינורות כשהוא מפושק כל כך. אני יכולה לעשות את זה בשתי ידים, אבל צריך עוד אחת שתיצב את הצינור. הצאצא הציע לעזור, תוך קיפוצים נלהבים, אבל הסתבר שהוא נמוך מדי וגם נוטה ליפול לתוך האסלה, אז אביו גוייס למשימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משלל התגובות בהן הוא מוזכר, הצאצא שלך עושה רושם של ילד חמוד במיוחד :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מתווכחת. מזכיר לי שאבא שלי תמה לפני זמן מה איך זה שכל הנכדים שלו יצאו כאלה מהממים, במיוחד ביחס לשאר האוכלוסיה. הוא הסביר את זה בכך שהילדים שלו (ובהם הוא סופר גם את חתנו וכלתו, החמוד) הם כשלעצמם אקזמפלרים כל כך יוצאי דופן ועוצרי נשימה, שזה מתבקש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני שמעתי שילדים הם כמו פלוצים. כל אחד אוהב רק את שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשמע, אני חייבת להגיד שביוצא דופן של הצאצא שלי, האחיינים שלי וכמה ילדים של חברות וידידי נפש של הצאצא, אני לא ממש מחבבת ילדים. אבל נראה שההורים שלהם לא מודעים לנחיתות של יוצאי חלציהם, וזה נחמד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה אנגרית, אז מה המקור? very possible? נשמע לי מעט יותר מוזר מהעברית, אבל אני לא מומחה לאנגלית. מבחינה לוגית, זה עובד אותו דבר בשתי השפות. אפשר לומר שיש כאן רמיזה שיחתית (דיון 2477). "אופקי", למשל, נדמית כמו תכונה בינארית: או שמשהו אופקי או שלא, אבל קל לדמיין הקשר שבו מישהו יאמר ומישהו יבין "אופקי מאוד" (נגיד, בהשוואה בין גרפים של שערי מטבע). "מאוד ייתכן" נשמע לי טוב בהקשר שבו אפשר היה לצפות שהדבר לא ייתכן, או שהסבירות לו מאוד נמוכה, ואת רוצה להדגיש שבעצם כשחושבים על כך הסבירות לו לא כל כך קטנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי המקור הוא very likely . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזה המקביל בעברית הוא ''סביר מאוד''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מאד ייתכן'' נשמע לי קצת משונה, אבל ''ייתכן מאד'' נשמע לי עברי והגיוני. מעניין למה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גגל very possible ותמצא המון התאמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי שאנגרית זה מה שקראנו פעם אינגלוז. לא רואה סיבה ש"יתכן מאד" יהיה אינגלוז, כי יתכן הוא סוג של תואר הפועל - "לא יתכן לומר", ואפשר להוסיף לו 'מאד' כמו שאפשר להוסיף לו 'לא'. זה נחוץ לשפה, ועשוי לקרות בה בלי קשר לאנגלית או לשפה אחרת. בדקתי בפרויקט בן יהודה, אין פלא שלא מצאתי אצל האורים ותומים ביאליק כי זה בכל מקרה לא הסגנון שלו, אבל מצאתי אצל יהודים אחרים שדיברו לפני מאה שנה, למשל ארלוזורוב. ואני בטוחה שמופיע אצל עגנון, רק שעגנון נעול בזכויות יוצרים לעוד כמה עשרות שנים ואיננו על הרשת. לדעניותי - לא אנגלוז. ומה רע באנגלוז? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם ארלוזורוב אמר, אני אדום לעד :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, רק הערה: ארלוזורוב הוא לא סמכות לשפה העברית, זה רק אומר שהצורה אינה חדשה. גם אני לא סמכות לשפה העברית, הכי טוב לשאול תאקדמיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני אדום | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר נוח לי להגיד ''אנגרית'' מאשר ''אינגלוז'' (שורש מחומש), למרות שהמושג פחות ברור, לטעמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "ייתכן מאוד" נשמע לי בהחלט. וטוב ממנו - "סביר מאוד". ו"העצמה"? "הכלה"? איפה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי העצמה והכלה: איריס וגם מספר מגיבות אחרות התייחסו לפניה הציבוריות של ה"גרושה". על פי דבריהן במרחב הציבורי הגרושה היא אשת חייל רבת עוצמה, כל יודעת וכל יכולה, חסרת פחד ופניות, בעלת ביטחון עצמי שאין שני לו, שהבעיה היחידה שלה היא יחסו הפטרוני של הגבר אליה. אולי ברקת נתנה לאיריס את הקרדיט1, שבמרחב הפרטי היא היתה מסוגלת לזהות בת אנוש המצויה במצב לא מוכר ומערער, שחוששת לגעת במה שלא היה בתחומה, ועבורה מילים אלו היו מעודדות ומחזקות. 1 כן אני יודעת, זה אינגלוז מארץ האינגלוזים. לפני שפונים אלי ב"זעמנית", איך הייתי אמורה לנסח זאת בעברית תקנית? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |