חמש שנים לאחר שזכתה לפופולריות שיא ואף זיכתה את הוגהּ בפרס נובל לשלום, מתרבה הביקורת על שיטת המיקרו־אשראי שפיתח הפרופסור מוחמד יונוס מבנגלדש. על־פי שיטה זו, מוענקות הלוואות קטנות, בד"כ של כמה עשרות דולרים, בריבית נמוכה, ליזמים המתקשים להשיג הלוואה בנקאית רגילה לפתיחת עסק קטן, עקב אמצעיהם הדלים וכן עקב קוטנו של הסכום הדרוש להם. יונוס מיסד את מתן ההלוואות באמצעות הקמת בנק "גראמין" בבנגלדש. מאוחר יותר הועתקה השיטה לעשרות מדינות נוספות, בינהן גם מדינות עשירות כגון ארה"ב, נורווגיה וצרפת.
מוחמד יונוס (צילום מאת רמי סטיינגר)
למרות שהמיקרו־הלוואות איפשרו לרבבות להקים עסק פרטי ולהיחלץ מעוניים (כמעט כולם נשים אגב), החלו להתרבות באחרונה הטענות בכיוונו של יונוס. חלקן של הטענות עוסק באי־סדרים אפשריים במוסדות הקשורים בשיטה וחלקן עוסק בשאיפותיו הפוליטיות של יונוס, ואולם הטענה המרכזית נוגעת לעצם יעילותה של שיטת המיקרו־אשראי. בפרט נטען כי אין היא מקדמת את החזון של "עולם ללא עוני", אותו ביטא יונוס במעמד הענקת פרס הנובל ב-2006.
לאחר לא מעט מקרים של סיפורי הצלחה אישיים, שכמה מהם ניתן למצוא ברשת ובעיתונות, מתברר שחלק מן הפרוייקטים הקשורים למיקרו־הלוואות צברו הפסדים כבדים, עקב כשלון רוב הלווים להחזיר את חובם. רבים מהם אף נעשו עניים יותר עם כשלון העסק שהקימו, בעקבות ההלוואה שלקחו ובהודו אף נרשמו עשרות מקרי התאבדות בקרב נוטלי המיקרו־הלוואות. הבעייה, לטענת חוקרים, היא שהמודל מעודד הקמת עסקים קטנים המתקיימים לטווח קצר, ללא כושר התפתחות ותחרות עם עסקים אחרים שגם הם קמו באותה השיטה, ומוכרים את אותו המוצר.
קלייר מלמד מן הגארדיין הבריטי מציעה שאולי כדאי להשתמש בתרומות הזורמות למאבק בעוני לשם הכשרת עובדים לעבודות להן כבר יש ביקוש וכן לצורך יצירה של מקומות עבודה חדשים. זאת על חשבון המשך הזרמת הכספים לעידוד הקמת עוד עסקים קטנים הדומים זה לזה.
|
קישורים
What do poor people want? Claire Melamed, the Guardian
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש