 |
ז'ורז' פרק: החיים הוראות שימוש, תרגם מצרפתית: עידו בסוק, אחרית דבר למהדורה העברית: ברנאר מאניה, הערות לתרגום: עידו בסוק ושרון רוטברד, הוצאת בבל 2005, 773 עמ'. החיים כאוסף של פאזלים עמוסי טריוויה שהזמן החולף מסבך ומוחק עד שהם הופכים לבלתי ניתנים לפתרון.
|
|
| ספרים • יהושע ניר • יום ד', 1/4/2009, 12:40 |
|
 |
|
| ''החיים הוראות שימוש'' - עטיפת הספר |
|
אחת החוויות הקשות שאדם מן היישוב נתקל בהן מעת לעת מתרחשת בחדרי המתנה של רופאים. לעתים מתמשכת ההמתנה דקות ארוכות. לאחר התבוננות בממתינים האחרים, בתמונות שעל הקיר ובקליפ תורני בערוץ 24, נאלץ הממתין חסר המעש לפנות לסל כתבי העת. בסל מונחות חוברות ותיקות של "לאשה" בצד גליונות חדשים של בטאון האגודה הדנטלית (או הגינקולוגית) הישראלית. התשבצים בשבועוני "לאשה" כבר פתורים חלקית בדרך כלל, והתמונות האטרקטיביות של דוגמניות בפריחה אביבית בגליונות הישנים נתלשו זה מכבר לצרכים אישיים של מטופלים, כך שנותר רק להתעמק בתמונות תקריב צבעוניות של ניתוחי חניכיים או דלקות אדמדמות בירחונים הרפואיים.
טיפול שיניים מקיף ורב שבועי עם מסמרי טיטניום והברגות פלטינה ("יחזיק לפחות ארבע שנים, אם לא יותר") איפשר לי להתכונן מראש להמתנות הצפויות, ששובצו במרווחים נאים של שבוע עד עשרה ימים זה מזה. הפעם החלטתי לא ליפול בפח סל כתבי העת, או גרוע מזה, הקליפים של ערוץ 24, ולהכין חומר קריאה ראוי שיהיה בעל היקף ועניין מתאימים לצרכים. איתרע מזלי ובזמן סריקת המדפים בחנות הספרים נפלה עיני על הספר עב הכרס החיים הוראות שימוש. דפדוף קצר בספר שכנע אותי שמצאתי את בן הלווייה האידיאלי לצרכיי. אמנם, כך התברר לי בדיעבד, מבחינת הוראות השימוש בסוגיית טיפולי השיניים כשלעצמה הספר מאכזב. טיפולי שורש, עקירות והשתלות אינם מוזכרים בו, אבל מלבדם יש בו כמעט הכל: מטפטים ועד מנג'טים, ממרתפים אפלים ועד נקניקים מעושנים, מתחושות הגוף ועד נופי הנפש – כל הטריוויה של הקיום האנושי מופיעה בו. הספר העמוס בפרטים מעביר תחושה ברורה שהוא מכיל פחות או יותר כל מה שקיים על הגלקסיה שלנו.
מחבר החיים הוראות שימוש, ז'ורז' פרק (במלרע, פרץ במקור, יהודי ממוצא צרפתי) עבד שנים רבות כאחראי על הארכיב במעבדה רפואית בבית חולים בפריז. במשרתו זו היה אחראי על תיעוד פרטי החולים ותוצאות בדיקותיהם, ויש טוענים כי הרגלי עבודתו רבת השנים ניכרים היטב בכתיבתו. הספר מציע לנו סיור מפורט ומסובך להדהים בכל פינותיו הגלויות והנסתרות של בית דירות פריזאי ברחוב סימון קרובלייה 11, שבנייתו נסתיימה ב-1885. תיאורי הדירות, החדרים ובעיקר סיפורי החיים של הדיירים המשולבים בספר יוצרים פסיפס מרהיב של דמויות, פרטים, רעיונות ואזכורים היסטוריים, תמונה ממוקדת מאוד של החיים הבורגניים בפריז לאורך רובה של המאה ה-20 באלף הקודם.
החוט המקשר הסמלי של האירועים בספר הוא דמותו של פרסיוול ברטלבות', דייר אנגלי עשיר. הוא בונה לעצמו מעין תוכנית שתעסיק אותו למשך כל חייו ותאפשר לו להשתמש בכל ההון שצבר, כך שבסופו של דבר לא ייוותר מחייו דבר מלבד הלובן הריק של הסתמיות. הוא פותח בלימודי ציור של אקווארלים למשך עשר שנים אצל הצייר ולן, אחד הדיירים בבניין האמור. אחר כך הוא יוצא למסע חובק עולם למשך עשרים שנה עם משרתו הנאמן, גם הוא מדיירי הבניין, שבמהלכו הוא מצייר 500 אקווארלים של ערי נמל שונות בהפרש של שבועיים בין ציור אחד למשנהו. כל אחד מהציורים הללו נשלח לפריז אל גספר וינקלר, גם הוא מדרי הבניין שלנו, מודבק על ידו על לוח לביד מעץ צפצפה, נחתך לפאזל ונארז בקופסה שחורה. משחוזר ברטלבות' ממסעותיו הוא מחבר את כל קטעי הפאזלים לתמונות מלאות. כל תמונה משוחזרת כזאת נשלחת אחת לשבועיים אל עיר הנמל שבה צויירה, נטבלת במימי הנמל, ולאחר שהצבעים נמסים במים היא מיובשת ונשלחת חזרה אל הצייר, ריקה מתוכן. ברטלבות' אינו מצליח לקיים במלואה את תוכניתו היומרנית: הפאזלים נעשים מסובכים יותר בחלוף השנים והוא מתקשה להרכיבם מחדש, עד שבשנת 1975 הוא מת, לאחר שכמעט התעוור לחלוטין, תוך שהוא עובד על הפאזל ה-439. סיפור החיים הפילוסופי הזה קשור לכמה מדמויות הדיירים בבניין, אך הספר מרחיב את היריעה הרבה מעבר לכך, ואין צורך ממשי לעקוב אחרי עלילות ברטלבות' כדי לקרוא בספר.
מדוע באמת מתאים הספר לשישה שבועות של שהייה בחדרי המתנה? מכמה סיבות שלטעמי עושות לספר רק טוב. למשל, אפשר לקרוא פרק לא ארוך מדי (מותאם לזמן ההמתנה המשוער), לשבת ולהרהר בו כהנה וכהנה, בלי כל צורך בהמשכיות, כי הרי אין כאן עלילה סדורה וקישורים סיבתיים של ממש בין מרבית האירועים והדמויות. גם סדר הקריאה לא חשוב. כדבר ההגדה: את פתח לו. כל מקום בספר טוב לפתיחה, להמשך ולסיום. סדר הסיור והעיון בבית הדירות ברחוב סימון־קרובלייה (תוכנית הבניין מופיעה בעמוד 603, למי שרוצה לסמן את נתיב סיוריו) נתון לבחירת הקורא, אם ירצה. אין גם שום צורך לקרוא את סוף־דבר דווקא בסוף. אפשר בהתחלה או באמצע. ניסיתי את כל שלוש האפשרויות, ולכל אחת מהן יש יתרונות ואפקטים משלה. למען האמת אין צורך לקרוא את הכל. נניח שסדרת הטיפולים הסתיימה, ולא סיימתם לקרוא את "החיים". לא נורא. אפשר להניח בוודאות קרובה שתזדקקו לסדרת טיפולים נוספת בלב, בכליות או בתוספתן בהמשך החיים, ואז שוב תרגישו צורך בהוראות שימוש, והופ - הספר זמין. לעזרתו של הקורא החוזר אל הספר ואיבד בו את דרכו מצורפים בסוף מפתח עניינים בן כ-80 עמודים כפולי טורים, וגם ציוני דרך כרונולוגיים, אזכור מקצת הסיפורים המשולבים בספר ועוד 50 עמודי הערות המתרגם (שעשה כאן עבודת תרגום שקדנית ומשובחת).
המספר של ז'ורז' פרק הוא יודע־כל. הוא נכנס לכל חור, חודר לכל תודעה, שופט את הדמויות בלי רחם, רץ קדימה ואחורה בחופשיות מהממת בכל תולדותיהן של דמויותיו ומסרב בכל תוקף להגביל את עצמו לאיזו שהיא עמדת תצפית עקבית. הקריאה בספר מקנה תחושת הצצה שעוד לא חווינו, אפילו לא בריאליטי טי־וי. המצלמה חודרת כאן לאסלות, למעיים, לתוך תאי הגוף האינטימיים. יש אינספור איזכורים של טריוויה מכל סוג ומכל תקופה. שפע עצום של מידע שמצטבר, איכשהו, לתמונה כוללת, מעין פאזל ענק, תמיד מעניין ומציצני, ותמיד משאיר תחושת החמצה. החיים כטריוויה, החיים כפאזל של פרטים שלא מצטרפים להרבה יותר מאוסף של פרטים. מה נשאר בסוף? מעט פרחים מיובשים, כמה זוגות נעליים שחוקות, שיירי אוכל יבשים, ריח של עובש. בדיוק מה שיישאר בעולמנו הטוב לאחר שקוראי הספר והמאמר הזה ילכו לעולמם הנצחי.
לא מעט סופרים ניסו לתפוס את "החיים" או את "התקופה" באופן מקיף ויומרני, בדומה לפרק. בלזק והקומדיה האנושית שלו, ג'ויס וליאופולד בלום שלו, פוקנר ויוקנפטופה שלו ורבים אחרים. כל סופר ותפיסת המציאות האופיינית לו. לפרק יש יכולת התבוננות וייצוג ייחודית, כושר מדהים של ירידה לפרטים ושיבוצם במסכת ענקית של טריוויה המתפרשת במרחב, שיש לה גם ממדים היסטוריים וגם משמעויות אנושיות שמשאירות לא מעט חומר למחשבה. תאר לי את הפאזלים שלך ואומר לך מי אתה.
ספר מומלץ לקוראים סבלניים. אפשר לקרוא קצת, להניח ולחזור לעת מצוא. מזון רוחני להרבה זמן. כמה ספרים כאלה כבר יש?
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש