בני האדם חששו מאז ומעולם מטכנולוגיה מתקדמת שתקום על יוצריה. לאחרונה הופיע בעברית ספרו הבדיוני של מייקל קרייטון, "טרף" (ספריית מעריב, 2004) המתאר תרחיש מדאיג: חברה העוסקת בננוטכנולוגיה "מעגלת פינות" וכתוצאה מכך מתפתחים יצורים שמעמידים את בני האדם בסכנה. קרייטון, בהקדמה לספר, מביע דאגה רבה מהתנגשות בין התפתחות של עוצמה טכנולוגית גבוהה בעלת יכולת לשכפול עצמי, לבין הפזיזות הטבועה באופי האדם. במאמר זה אנסה לבחון האם ניתן להתערב בצורה מושכלת בתהליכים מודרניים של התפתחות טכנולוגית וכיצד לעשות זאת.
ישבתי לתומי במעבדה ו... אופס, יצאה לי פצצת אטום!
אז זהו, שזה לא עובד בדיוק ככה. כלומר, כן, לעתים נדירות – אצל מרי קירי למשל. אבל טכנולוגיות חדשות מצריכות לרוב ניהול של פרויקט בהיקף גדול: הרבה אנשים, הרבה תשתיות. במילים אחרות: תקציב. ההשקעה הממשלתית האמריקאית המצטברת בננוטכנולוגיה בשנים 2000-2004 למשל, היתה שלושה מיליארד דולר, והתקציב לשנת 2005 עומד על כמיליארד דולר ונמצא במגמת עלייה מתמדת (בחישוב שנתי מדובר בסכום שהוא יותר מכפול מכל תקציב משרד המסחר והתעשייה בישראל).
כמובן שההשקעה המסיבית של ארצות הברית נועדה קודם כל כדי לפתור את בעיות הרעב בעולם. מצד שני, אין לפסול לגמרי את ההשערה שכספים רבים הופשרו מתוך מטרה לייצר עליונות טכנולוגית, וליתר דיוק – עליונות צבאית.
דוקטור סטריינג'לאב וג'ורג' בוש
המרוץ בין המעצמות להגיע אל החלל בשנות השישים נבע לא רק מתוך סקרנות מדעית, אלא היה עניין של יוקרה במידה רבה. הרצון להפגין עליונות טכנולוגית גרידא בחלל התפתח יותר מאוחר (בתקופת נשיאותו של רונלד רייגן) לתוכנית של מערכת ירי מהחלל לכיוון כדור הארץ. גם תוכנית החלל הסינית נתפשת לא רק כרצון להוכיח ש"גם אנחנו יכולים" אלא כתוכנית לאומית שתשדרג את היכולת ההנדסית והטכנולוגית של סין בכלל, גם בתחומים אחרים.
במילים אחרות, הכספים הרבים שמופנים כדי לפתח יכולות טכנולוגיות חדשות ברמה הלאומית, מגיעים מהממשלה. דוקטור סטריינג'לאב של סטנלי קובריק פיתח אמנם את היכולות שלו באופן עצמאי (והעולם אכן הפך לפטרייה בסוף אותו סרט), אבל פרויקטים טכנולוגיים מודרניים, גם אם הם מתרחשים באוניברסיטאות, אפילו אם הם נערכים תוך שיתוף פעולה תאגידי, נסמכים במידה רבה על תקציב ציבורי. מרגע שמדובר בתקציב שמגיע מממשלה, נוסף לו מימד חשוב ביותר: הוא יכול להיות נתון לפיקוח ולביקורת.
כנימה בוחנת גלגלי שיניים זעירים שיוצרו בשיטות של ננוטכנולוגיה (מקור: Sandia National Laboratories)
חיפשתי את הילד בקניון, מצאתי עבד שברח
כאשר קרייטון חושש מפזיזות האדם, הוא מדבר על פיתוחים אזרחיים בידי תאגידים. אבל גם פיתוחים כאלה יכולים להיות נתונים לביקורת ציבורית. רופאים רוצים לקיים את שבועת היפוקרטס ולמצוא תרופות טובות, אבל מי שמממן אותם רוצה בעיקר למכור את התרופות שיפתחו ולהרוויח כסף. מי שמממן אותם נתון לרגולציה של מנהל התרופות, אחרת הוא לא ירוויח כסף. התערבות ציבורית מסוג זה עשויה למנוע מטכנולוגיות מלהתפתח לכיוונים לא רצויים.
GPS לדוגמה, יכול לעזור בניווט המכונית, אפילו בתוך תל־אביב (אם כי לא במציאת חניה). המוצר שיימכר לקראת עונת החגים הבאה יאפשר להורה המודאג לדעת היכן בדיוק נמצא הבן האובד בקניון (צמיד על רגל הילד ומשדר אל הטלפון הסלולרי של ההורה), אבל אותה טכנולוגיה ממש עלולה גם לפגוע בפרטיות של אנשים. בארצות שבהן אין חופש תנועה, יכול יישום כזה לשמש את השלטון בהגבלת התנועה של האזרחים. כמובן שהתערבות מסוג זה היא לא פשוטה ליישום (מי יהיו חברי הוועדה שימנעו את שיווק שומר־האישה־הלוויני באירן?), אבל כמו במקרה של פיקוח על התקציב, או התרופות, היא אפשרית.
מודלים של התפתחות טכנולוגית
מאחר שראינו שיש אפשרות להתערב במהלך ההתפתחות (בין אם דרך תקציבים ובין אם באמצעות רגולציה) ננסה לבחון את אופי ההתערבות במודלים של התפתחות טכנולוגית. מודל קיצוני אחד שהתחילו להתייחס אליו כבר לפני שבעים שנה, הינו הדטרמיניזם הטכנולוגי. על פי מודל זה, המדע מגלה תגליות, התעשייה מיישמת אותן, והאנושות מסתגלת. שיקולים חברתיים ואתיים מגיעים רק בשלב האחרון של התהליך.
דוגמה מהשנים האחרונות הינה הוויכוח שהתעורר סביב הזכות להשתמש בזרעים לחקלאות ששונו באופן גנטי. חברת מונסנטו השתמשה באסטרטגיות שונות כדי להגן על ההשקעה שלה. אולי השנויה במחלוקת ביותר מביניהן היתה השימוש בגן ש"הורג" את התכונה הגנטית שפותחה לאחר דור אחד. התנגדות ציבורית נרחבת אשר קמה לטכנולוגיה זו אילצה את החברה לא להשתמש בה.
מודל אחר של התפתחות טכנולוגית שהוצע כמענה לדטרמיניזם הטכנולוגי הוא מחקר שמונע על ידי מטרות חברתיות. על פי מודל זה, החברה מגדירה צרכים, מהנדסים מציבים מטרות טכנולוגיות לפתרון הצרכים האלה, ופיתוח מדעי מופנה להשגת המטרות הטכנולוגיות הללו. במודל זה השיקולים החברתיים והאתיים מגיעים בהתחלה, בשלב הראשון של המחקר.
מתוך אופן החשיבה הזה נובעת בימים אלו קריאה להקפיא את תקציבי הפיתוח של הננוטכנולוגיה באמריקה עד שיבוצע תהליך הערכה מקיף של המשמעות החברתית, כלכלית, בריאותית וסביבתית של הטכנולוגיה. (תמיד צריך להיזהר מנושאים שמייקל קרייטון כותב עליהם ספר, תראו מה קרה לדינוזאורים).
לשני המודלים הקיצוניים הללו יש את אותו מאפיין: אחד הצדדים (הטכנולוגי או החברתי) נוטל לידיו את הובלת התהליך. הדומיננטיות הזאת עולה במחיר של תוצאה סופית מוצלחת פחות.
זרעים (צילום אילוסטרציה: iStockPhoto)
גישה חדשה
באוניברסיטת וירג'יניה נעשה לאחרונה ניסיון לבנות פרויקט מחקר שיתבסס על גישה שלישית: קבוצת המחקר הורכבה מבעלי עניין מתחומים חברתיים שונים אשר שיתפו פעולה על מהנדסים וחוקרים מתחום מדעי הטבע. התקדמות תהליך המחקר (קביעת סדרי עדיפויות ומטרות) בוצעה באופן מחזורי, כאשר בנוסף לשאלות המחקר הטכנולוגיות ניתנה הדעת לשאלות בנוסח: מדוע על החברה לממן את הפרויקט הזה? מה התועלת החברתית שלו? איך עשויה החברה לעשות שימוש בתוצאות? האם השימוש בתוצאות יתאים לסטנדרטים מוסרים ואתיים?
באופן זה השיקולים החברתיים והאתיים ליוו את תהליך המחקר לכל אורכו (ולא בתחילתו, או בסופו כמו במודלים הקודמים). התשובות לשאלות בתחום המוסר הצריכו תרגול של הדמיון המוסרי, באופן שמזכיר־משהו את ספרות המדע הבדיוני. העובדה שהקבוצה היתה הטרוגנית אפשרה דו־שיח וסוג של "מקח וממכר" בין בעלי עניין שונים.
זהו ניסיון ראשון מסוגו להגדיר תהליך מחקרי באופן כזה. הוא עשוי להתאים יותר לשימוש בתקציבים אזרחיים, כאשר השאלות הנידונות, או הבעיות שמנסים לפתור, הן זיהומים, מחלות, עוני, רעב, וכיוצא בזה. לא ברור אם תהליך כזה יכול להיות מיושם כפי שהוא גם בפיתוחים צבאיים, אם כי הבעיות שמתמודדים איתן בתחום הטכנולוגיות הצבאיות הן לא פעם דומות - פצצות 'יותר הומניות' או 'פחות הומניות' לדוגמה.
הגולם לא חייב לקום על יוצרו
חששם של בני האדם מהתפתחות טכנולוגית בלתי רצויה הינה תופעה ותיקה אשר מתחזקת ככול שהטכנולוגיה מפתחת יכולות שמתערבות ב'סדרי החיים'. שיקולים חברתיים ואתיים הופכים להיות רלוונטיים יותר. גישה של שיתוף פעולה חברתי־מדעי לכל אורך תהליך המחקר והפיתוח עשויה להיות תשובה יעילה לחרדות גורפות־כל שמנסות לעצור התקדמות מצד אחד, או לחוסר אחריות חברתית מהסוג שמאפיין גישות של דטרמיניזם טכנולוגי מן הצד השני.
|
קישורים
טרף - לרכישת הספר ב"מיתוס"
מונסנטו - יצרנית זרעים מהונדסים גנטית
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש