 |
|
ירדן ניר לא מבין איך קרה שפיספסנו את השמחות.
|
|
| מוזיקה • ירדן ניר-בוכבינדר • יום א', 26/9/1999, 0:06 |
|
| |
אם אני מבין משהו במוזיקה, "השמחות" היו צריכים להיות שלאגר היסטרי. כנראה שאני לא מבין כלום במוזיקה, כי השמחות לא הפכו לשלאגר היסטרי - כלומר, הדיסק השלם לא. חזרתי לארץ אחרי שלושה חודשים בחו"ל, ואמא שלי, לא ממש אורקל של מוזיקה, דיווחה לי על שלאגר היסטרי שמשתולל ברדיו עם מילים מטורפות בשם "יהודה יהודה". אחרי שקניתי את הדיסק, ותהיתי איך הוא לא נהיה כבר קלאסיקה, חשבתי שהבעיה היתה שהשיר השני שהם הוציאו היה "היו לי פעם חברים", אולי הכי חלש בדיסק, ולא אחת הבלדות, למשל "בדרך הביתה", שהיו יכולות להתאים כמו כפפה לסוף־שבוע־גרוע־בגלגלצ ופילינג בתוכניות אקטואליה. אחר כך סיפרו לי שבדיוק השיר הזה דווקא כן הושמע ברדיו, ומסתבר שהוא, אפעס, לא תפס. הייתכן שההצלחה של "יהודה יהודה" היתה בעוכריהם? שבגללה הוטבעה עליהם תווית של ליצנים מטורפים, ואז לא ידעו איך לאכול את "בדרך הביתה"?
האמת נמצאת אי שם, אבל זה לא צריך לשנות לכם: לכו לחנות התקליטים הקרובה, בקשו לשמוע את הדיסק, שיר 6, והכינו ציפיה לשיר רציני, רומנטי ויפה. בפזמון תקבלו פיק ברכיים, מעוצמת היופי של הלחן. אחר כך תקנו. ובבקשה אל תורידו MP3 כתחליף לקניה, במיוחד לא אם אתם מרוויחים יותר כסף מהחמישיה הזו. תקנו, כי זה לא השיר היחיד היפה כאן: כל הלחנים נהדרים, אבל "ירח", "טניס", "לא תמיד לא מתלונן" ו"ורה" מציגים את ישראל ברייט כאחד ממלחיני הפופ/רוק המבריקים ביותר שהיו כאן, איפשהו בין דני סנדרסון ליוני רכטר.
תקנו, כי הצליל של הלהקה הוא הדבר הרענן ביותר שנשמע כאן מאז "הג'ינג'יות", ואולי הרבה קודם. תחשבו על זה: אקורדיון, ודרבוקה. שניהם היו כאן תמיד: אחד ליווה אותנו מאמא רוסיה דרך שיעורי זמרה אל ערבי שירה בציבור. השניה יצאה מהכפר הערבי אל יציעי הכדורגל ולהפגנות בככרות. והנה, סוף סוף, גילה אותם הרוק, וכמה יפה הם משתלבים. עם הסמליות הזאת, שלאקורדיוניסט קוראים ויטלי פודולסקי, ולדרבוקאיסט סמי בדרה, השמחות הגדירו מחדש את המושג "מוזיקה ישראלית". קשה גם להחמיץ את העובדה שהדיסק נפתח ב"ירח", הערבי במידה רבה, ונגמר ב"ונשחק", הרוסי באופיו.
תקנו, כי יש כאן עוד כל כך הרבה: השמחה הבאמת מדבקת של "יהודה יהודה"; "ורה" המצהיר בגאווה על המקצב שלו, המתחכם ביותר בתולדותנו; "קוקול טומין" עם צליל הדאנס העדכני הנפלא שלו. (שאלה: נדמה לי שקו השירה העיקרי בו, זה עם טקסט הג'יבריש, בקולו של פודולסקי נדמה לי, מנוגן אחורה. אם כן, מה הוא שר שם במקור? הרי גם ל"נימוט לוקוק" אין משמעות!?)
אני חייב להגיד פגמים? טוב, אז הקול של ישראל ברייט חפיפי משהו, וזמר אחר היה אולי מצליח לרגש עוד יותר עם הלחנים האלה. ביג דיל.
בעיה יותר מהותית יש למי שאלרגי לדרבוקה, וכנראה יש כאלה. מה קורה לכם, כלי נהדר. אתם יכולים לנסות להתרפא עם הדיסק הזה. אם לא, הפסד שלכם.
אה כן, והעטיפה הקדמית נוגעת ללב.
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש