 |
שלוש פנים לחוה (חלק ראשון) | 1030 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר גם בזכר וגם בנקבה. מאמר מעניין של אבשלום קור: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותרת המאמר היא למעשה כותרת של סרט מ - 1957 שנקרא "Three faces of eve", בכיכובה של ג'ואן וודוורד (שגם זכתה בפרס האוסקר על תפקידה בסרט). הסרט, המבוסס על סיפור אמיתי, מדבר על תופעת ריבוי האישויות אצל אשה המגיעה לכדי התפרצויות אלימות שכלל אינה מודעת להן. עוד על הסרט ניתן לראות בכתובת הבאה: לעברית, תורגמה הכותרת: "שלוש פנים לחוה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או אולי גם עגנון לא יודע עברית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מעניינת, עליה חשבתי רק אחרי שכתבתי את התגובה. בכל מקרה, מאמרו המרתק של אבשלום מבטל את הערתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאורך כל המאמר, את מתייחסת למצב הקיים כאל מצב שנקבע דווקא על ידי גברים, המכוון להבטיח את שליטתם בחברה. באופן ספציפי, את מתיחסת לחוק כאל מכשיר שוביניסטי במכוון - כלומר, מהעובדה שמרבית החוקים נכתבו על ידי גברים, את מסיקה שהם בהכרח משמרים את העליונות הגברית. כך גם לגבי מערכת המשפט בכללותה. זו הנחה שאינה מחוייבת המציאות. אם נתבונן בחברה הישראלית לדוגמא, שהיא חברה שהחלה להתגבש אך לא מזמן, למרות שרוב מנהיגי המדינה היו גברים, החוק במדינה לא מכוון כנגד נשים כלל וכלל. אם יש לך דוגמאות ספציפיות לחוקים המפלים נשים, אשמח (או שבעצם לא כל כך) לשמוע על כאלו. בנוסף, לא ברור לי למה את חושבת שהעמדת חומרת העונש כנגד חומרת העבירה היא מעשה שוביניסטי, ולמה נשים שתומכות בהחמרת הענישה עם המבצעים פשעים כנגד נשים, גורמות לסתירה כלשהי. בהערת אגב, החוק אכן משרת במידה מסויימת כמכשיר מעמדי, כלומר עבירות מעמד גבוה נחשבות פחות חמורות, והעונש עליהן נמוך יותר. אבל לא נראה לי שזה כולל גם שוביניזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום הנחה אינה מחוייבת המציאות. הנחה קיימת כדי לתאר מצב מסוים ומשתנה בהתאם לשינויים במצב. לפני שאענה לך בפירוט אוסיף הסתייגות מכסתחת לדברי הבאים: אינני משפטנית ולפיכך דעתי המלומדה בעניני החוק הינה על סמך ידיעותי הקרימינולוגיות בלבד. גברים הם השולטים בחברה מימים ימימה. הם המכתיבים את מהלך הדברים וכך גם את החוקים בה. מלכתחילה אין שוויון חברתי בין גברים לנשים והנשים הן אלה שצריכות להתאים עצמן לגברים ולא להפך. החוק אינו מנוגד לנשים אך גם אינו בעדן, כנראה משום שנוצר מתוך ראייה גברית והאינטרס שלהם לשמור על מעמדם. הדוגמא הקלאסית לאפליית נשים נמצאת דווקא בחוק העונשין (345) המדבר על אינוס ומגדיר מונחים כגון "בעילה" (לא אביא כאן את החוק במלואו אלא את החלקים הרלוונטיים לענייננו). "הבועל אישה..." - הגבר נתפס כפעיל ותקיף (בועל: המחדיר איבר מאברי הגוף או חפץ לאיבר המים של האישה). האישה, ע"פ ניסוח זה היא חסרת עצמאות, כוח והשפעה על האירוע. פעולת החדירה מתייחסת למעשה אך ורק ליסוד הפיזי ומעניקה לו את מרכז הכובד מבלי לשקף כלל את נקודת המבט של האישה. עצם הכפייה, חוסר האונים, שלילת הפרטיות והפריצה הגסה לגופה של האישה מהווים שלילת זכויות יסודיות של האדם אך אינם נתפסים כאיסור פלילי. בעיה נוספת קיימת באלמנט ההסכמה המנוסח בחוק הנ"ל - מהי התנהגות סבירה של אדם המתנגד מינית ובין התנהגותה של האישה בפועל (ביהמ"ש יוצא מנקודת הנחה שגבר ואישה נמצאים במצב שוויוני מבחינת שליטתם ויכולת התנגדותם לאירוע). מקרה האונס החוזר - הוכחת הדברים בבית המשפט, יכלול תהליך של השפלה ופגיעה בנאנסת על מנת להבהיר ו/או להפריך את הדברים (לכן, כיום שונה החוק ונאנסות אינן מעידות בפני הנאשמים). כמו כן, קיים אלמנט השיפוט המוסרני - עברה של האישה גם הוא מובא בפני השופט על מנת להבחין האם מדובר באישה מוסרית או מתירנית מבחינה מינית. הסתירה הקיימת בתמיכה בהחמרת הענישה עם המבצעים פשעים כנגד נשים נובעת מהעובדה שכך, למעשה, מנציחות אותן נשים את הפערים החברתיים בעוד שהמטרה העומדת בפניהן היא מטרת השוויון החברתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי את הפסקה האחרונה. אפשר הסבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסקה אחרונה של המאמר או של התשובה לעמית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של תשובתך לעמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנועות הפמיניסטיות מודעות לעובדה שאין טעם לנסות ולשנות את החברה על פניה על מנת להגיע לשוויון. לכן, שאיפתן היא ליצור אפלייה/העדפה מתקנת בין המינים. בעצם שאיפתן של נשים שגברים יענשו בעונשים כבדים, הן למעשה מנציחות את הפער הקבוע בין גברים ונשים. אין ספק שבכך יש סתירה, משום המצב שגורס ענישה חמורה לפוגעים בנשים מחד גיסא והפחתה בענישה לשם יצירת שוויון מאידך גיסא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמא שסיפקת לא פוגעת. חוה''ע הוא ניסוח לקוני ויבש של מכלול העבירות הפליליות. לא בכדי ישבו משפטנים ומשפטניות ותמצתו את מהות העבירה (לדוגמא אונס) למספר מילים אשר יספקו את הבסיס העובדתי והנפשי להוכחת העבירה בשלב הראשוני. בין יתר תפקידיו בית המשפט אחראי על יצירת פסיקות ותקדימים אשר הם מהווים את האספקט הנורמטיווי על פיו נבחנת כל עבירה. כאשר חוקרי המשטרה או עובדי פרקליטות המדינה בוחנים תלונה על אונס, אין הם מסתמכים רק על נוסחו היבש של חוה''ע אלא מבססים את המלצותיהם על פי התקדימים אותם קבע בית המשפט. התקדימים כוללים את נקודת המבט האנושית אשר כה חסרה לך. כתבת שעצם הכפייה, החדירה וכו' אינם נתפסים כאיסור פלילי, קראי נא שוב את חוה''ע בסעיף עבירות מין ואולי תרצי לתקן את תגובתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק העונשין הוא ניסוח לקוני ויבש של העבירות הפליליות. אופן הניסוח שלו, הוא מנקודת מבט גברית. כאן גם הטעות שלך בכך שהוא מתמצת את העבירה. ניתן היה להגדיר אונס כ''מעשה מיני בכפיה שצד א' מבצע על צד ב' שלא בהסכמתו או בהסכמה שאינה אמיתית (שוב, איני משפטנית ועל כך התנצלותי בניסוחים הנ''ל). במקום זה, בחר המחוקק להגדיר את המינים ובנוסף צד פעיל וצד סביל. ההמלצות אומנם מבוססות על פי התקדימים, אך בראש ובראשונה מנוסחות ומונחות ע''פ אותו חוק יבש. במינוח של ''נקודת מבט אנושית'' לא התכוונתי שהמחוקק יפרט לפי מקרים ספציפיים אלא יתן את הדעת גם לפגיעה נפשית ולא רק לפגיעה גופנית כפי שניסח. בפועל, על מנת להוכיח פגיעה נפשית, עוברת הנאנסת שבעה מדורי גהנום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תקראי את המבוא וההגדרות בפרק עבירות המין בחוה''ע תמצאי שהניסוח שלך למעשה אונס מופיע שם (כפיה, שלא בהסכמה וכו'). המחוקק משתמש במונחים צד פעיל וצד סביל כהגדרות מנחות אשר מציגות את הצד הפועל לביצוע העבירה והצד אשר העבירה מתבצעת כנגדו, הגדרות אלו מופיעות לאו דווקא רק בעבירות מין אלא בכל החיקוקים המתאימים בחוה''ע. תקדימים נוצרים על פי מקרים ספציפיים אך הם עמוד האש אשר מנחים את המערכת המשפטית בכל המקרים בתחום זה. החוק חייב להיות יבש קצר ומתומצת על מנת לפשט את המקרה בשלב ראשוני כפי שהסברתי. לאחר ההחלטה באם נעברה עבירה פונים החוקרים והתובעים אל התקדימים בהם מנחה בית המשפט את המשטרה והפרקליטות כיצד להתייחס לצד האנושי, לסבל הנפשי של הנפגע(ת) וכיצד לתקוף את הנושא כאשר הוא מורכב ומסובך מעבר להגדרה החוקית היבשה. את יכולה להתייחס לחוה''ע בתור התורה אשר בה מופיעים חוקים כלליים ואילו קבצי התקדימים הם הגמרא אשר הופכים את החוק היבש למערכת שלמה של נקודות אבחנה מזויות שונות. ניסוח החוק - אונס זכר ונאנסת נקבה הוא מן הסתם תוצר המציאות בה רובם המוחלט של הנאנסים הן בעצם נאנסות, אין לי מושג למה את מסיקה מכך שהמחוקק הינו שובניסט. את בעצמך מתייחסת לנפגע אונס בלשון נקבה לכל אורך מאמרך ותגובותייך. לא בכל המקרים נגזר על המתלוננות לחוות את מסכת ההשפלה במהלך המשפט אך אין ספק שהתהליך לא בדיוק סימפטי. אם יש לך דרך כיצד לגונן על הקרבן אך באותה מידה לקיים עבור הנאשם משפט הוגן אנא פרטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי דבריך, מצד אחד חוק העונשין הוא התורה ומצד שני "איש הטוב בעיניו יעשה" משום שאותה תורה היא בגדר המלצות שנבחנות לאחר מכן בבית המשפט? כך גם בנוגע לענישה - העונש הקבוע בחוק לאנס הוא 20 שנה. בפועל, מיותר לציין שלא כך הוא הדבר. גם, על סמך התרשמות, המלצות ועסקות טיעון שונות. לקבוע כי נוסח החוק הוא תוצר של מציאות, זו קביעה פשטנית ומתחמקת משום שאינה קבילה לניסוחי חוקים אחרים. ושוב - אותה מציאות נוצרת מתוך ההסתכלות הגברית (בדיוק כמו שאפליה על בסיס הריון היא אפליה מינית). חשיפתה של אישה לסכנת האונס נגזרת מעצם השתייכותה לקבוצת המין המסוימת הזו המוגדרת מבחינה תרבותית כחלשה וזמינה מינית -נקודה מהותית לדעתי, שמערכת המשפט אינה מכירה בה. והבהרה נוספת - לא ציינתי בשום מקום כי המחוקק הוא שוביניסט. ציינתי כי אינו עושה דבר כדי למנוע הנצחת פערים חברתיים ודבק בנקודת המבט הגברית שנהוגה למעשה במדינות רבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. היכן בדברי מופיע שאיש הישר בעיניו יעשה? 2. העונש הקבוע בחוק הינו זמן המאסר המקסימלי. אם את חושבת שזה מעשי לגזור בכל סיומו של משפט זמן מאסר מקסימלי אנא ממך הזרימי לשב"ס את הכספים לבניית חמישים אלף חדרי מאסר. 3. ההצמדות שלך לניסוח הנקבי של החוק עושה עוול למאבק הפמניסטי. בניגוד לקונספירציה הגברית המיוזעת שאת מציגה, חשיפתה של אישה לסכנת האונס נגזרת מעצם היותה אישה החיה בעולם מאוכלס בגברים החזקים ממנה פיזית ואשר היצר החייתי שלהם לכבוש מתבטא בקיום מלחמות מיותרות ואינוס נשים. זאת לא הגדרה תרבותית כפי שאת אומרת אלא ייצר בסיסי וחייתי שנשאר לנו, הגברים, מהתקופה בה גררנו נשים בשערן למערה (באותה תקופה לא היו הגדרות תרבותיות או מערכת משפט שעוסקת כל היום בהנצחת האפליה המינית). בסיום תגובתך את שוב מערבבת בין המצב העגום בתחום השוויון לבין סעיף יתום ותמים בחוה"ע. אותה קביעה אינה פשטנית ומתחמקת, הערתי לך כבר כי במקומות אחרים בחוק מופיע ניסוח מפלה (כמו בדיני מזונות), את קצת מעוותת את המציאות על מנת שתשרת את תפישתך וזה לא מועיל אלא רק מזיק. בפעם האחרונה, חוה"ע (התורה) איננה רק שורה של המלצות כפי שכתבת משום מה. חוה"ע הוא קובץ של חוקים בסיסיים המנוסחים בקצרנות על מנת לספק את הבסיס הרעיוני להגדרת עבירה, בנוסף לחוה"ע קיימים מאות כרכים לכל סעיף חוק המופיע בו אשר מרחיבים, מפרשים וקובעים את עמדת מערכת המשפט כלפי אותו סעיף על פי המציאות החברתית/מדינית המתאימה לתקופה בה אנו חיים. אשמח לקרוא מה בלבך אך אנא בססי את תגובותייך (מה הקשר לעונש המקסימלי, למה איש בעיניו יעשה וכו') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כתבת בעצמך שבפועל, חוק העונשין מבהיר את הדברים אך המערכת המשפטית עוברת על אינפורמציה נוספת בנושא ומגיעה להחלטה שיכולה להיות שונה מכפי החוק. מדבריך משתמע שככל שעורך הדין יהיה טוב יותר והשופט יהיה מוטה יותר לכיוון זה או אחר, כך גדלים/קטנים סיכויי הנאשם להתחמק מעונש כבד. 2. מעשי או לא זו לא הנקודה. גם תקציבים כרגע אינם עניין דיוננו. זו גם לא הסיבה שבגינה מקבל אנס עונש מגוחך של שנה-שנתיים או לחילופין עבודות שירות. 3. ההיצמדות שלי לניסוח לא נובע מתוך השקפת עולם פמיניסטית אלא מכוונת להראות מספר פנים של הפמיניזם. אני שבה ומדגישה שאין מדובר בקונספירציה מכוונת אלא ברצון לשמר את הסטטוס קוו ואת העליונות החברתית-גברית. ואם זו לא הגדרה תרבותית, כיצד תסביר את התנהגותם של אנשי ציבור כגון יצחק מרדכי? התבטאויותיו של עזר וייצמן? דודו טופז? ומנגד, את נקודת המבט על נשים ש"סללו את דרכן דרך המיטה" בראיה הציבורית? בנוגע לחוק העונשין, אני מעדיפה לא להתייחס משום שאיני משפטנית ואיני בקיאה בחומר עד כדי לנתח אותו ברמה שאתה מבקש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בדקתי את התגובות הקודמות, לא מופיע שם בשום צורה כי ההחלטה המשפטית יכולה להיות בניגוד למהות החוק. 2. לא במקרה העונש הקבוע בחוק מוגדר כעונש מקסימלי. רק בשני מקרים נקבע עונש מינימלי. הקשר שלך בין האפליה לבין חומרת העונש לא מובן לי, אמנם על בני סלע נגזר עונש מגוחך אך החלטות מסוג זה ניתנות גם לרוצחים,כייסים ומעלימי מס. אני מתנצל על ההערה העוקצנית בקשר לתקציבים אך פשוט אינני מוצא את הקשר. 3. לא אמרתי לרגע שאין מציאות של חוסר שוויון כלפי נשים, הדוגמאות שסיפקת בתגובה האחרונה הן סימפטומים של הבעיה אך טענתי היתה שגלישתך לכיוון ניסוח החוק, עונש המקסימום וכו' לא משרתת את תיאור הבעיה הקיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אני כל הזמן שומע על זה, אבל אף פעם לא טרחתי לבדוק. מישהו יכול אולי לתת לי דוגמה לאונס שהוכח בבית משפט ושהעונש עליו היה עבודות שירות? שתי אופציות - או שזה מיתוס אורבני שמתבסס על מקרים שהוצאו מהקשרם (מואשם באונס שהורשע רק בהטרדה מינית או משהו מסגנון), או שהשופטים בארץ אפילו יותר מטומטמים ממה שאומרים עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה דוגמאות מהשרוול: ואני לא חושבת שהשופטים מטומטמים. הם פשוט נוהים אחרי העניין הציבורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מראי המקום שהצבעת עליהם אינם מביאים אף דוגמא קונקרטית למי ש*הורשע באונס* ונגזר עליו עונש של עבודות שירות. יש הבדל בין אונס, תקיפה מינית והטרדה מינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה היחיד, שאני זוכר, זה יובל מסנר, (מלהקת טאטו ז"ל) שהורשע באונס וריצה 6 חודשים, נדמה לי, שבעבודות שרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו כשאתה כותב את זה זה נשמע לי מוכר. הבעיה היא שאי אפשר למצוא איזכור ברשת. בכל אופן יש גם את זה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר, דווקא. כפי שכבר כתבתי כאן פעם, ב-mooma טוענים שהוא ישב בכלא: (מצד שני, אני זוכר שגם בפעם הקודמת טען easy שמסנר ריצה את עונשו בעבודות שירות). אחד הדברים שייחדו את המקרה של מסנר היתה ההתקפה החריפה של השופטת על הנאשמת, שהואשמה ב"התנהגות זולה". (כל המעונין להאזין לאנס מוזמן לרכוש כרטיסים להופעה של ערן צור) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק (בקשר לאמור במומה) אבל זכרוני אומר אחרת. טוב, אולי אני מזדקן. ההתקפה האמורה של השופטת על הנאנסת היתה באמת חריגה והעלתה ביקורת נוקבת על ה''נוער'', שיוצא לבלות ולא יודע באיזו מיטה יגמור את הלילה. הנערה הודתה, שהסכימה להכנס למיטה עם האנס ואחר כך התחרטה. בלי שום קשר, שמעתי את האנס בהופעה עם ערן צור לפני מספר שנים, ואין מה להגיד, אנס מוכשר. בהופעה הנוכחית לא הייתי, אבל אולי בהמשך הקיץ... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסנר ישב בכלא. בדיוק על העניין הזה כתב צור את השיר ''פרח שחור'', בזמנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. הם לא מראים דוגמאות קונקרטיות. אני מניחה שמנקודת המבט שלי מיד רואים שמדובר בעסקאות טיעון שהקלו על הנאשמים מההאשמה של אונס למעשים מגונים. אכן, ישנו הבדל בין אונס, תקיפה והטרדה על פי החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין להבין ממה שאמרתי שאני בעד הקלה בענשם של אנסים ושאר עברייני מין. עסקאות טיעון בכלל אינו לרוחי, ודומה כי במקום שתיעשנה במשורה ורק במקרים מיוחדים, הן הפכו לנורמה כדי להקל על עבודת הפרקליטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשיפתה של אשה לסכנת אונס נובעת מהגורמים הביולוגיים שציינת - אבל במשך השנים הפכה מוגנת ומעוגנת בהבניות תרבותיות של הפעולה הביולוגית. ההבניות האלה נראות בדרכים שונות: מהשקפה שלפיה אשה היא שורש כל רע ומפתה את הגבר מעצם קיומה, ועד תירוצים כמו "היא ביקשה את זה" - אלה מנגנונים המבנים תרבותית. והנה, אתה בא לומר שהחוק אינו משקף את המנגנונים האלה 1, וזאת כיוון שהפשע עצמו נובע ממניעים ביולוגיים ו"ראשוניים". קשר מוזר בין סיבה למסובב. 1 שאומנם עוברים שינוי לטובה בתקופתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, רוב מכריע של הפשעים החמורים נגרם ע''י יצרים קדמונים אשר טבועים בנו (חמדנות,קנאה ויצר התוקפנות). ככל שחברה מתפתחת ומתבגרת האבחנה בין רע לטוב מתחדדת וחוקים נחקקים בהתאם על מנת להגן על אותה חברה מפני הפריטים שמרכיבים אותה. החוק משקף את המנגנונים שציינת, הונצחו כבר תקדימים המתייחסים ל''היא ביקשה את זה'' ושאר ירקות אך המצב רחוק מלהיות מושלם וחד משמעי. לדעתי בגלל אותם יצרים ככל שתהליך החיקוק יתקדם תמצא החברה את הדרך להסתגל למצב החדש ולעבור את אותן עבירות בצורה שונה. סתם דוגמא שעולה לי לראש היא האלימות בקרב בני הנוער. גורי חיות וילדי פרימאטים הופכים להיות אלימים בשלב ההתבגרות על מנת להכין את עצמם לחיים הבוגרים. בחברה שלנו אולי כבר לא קופצים על השכן לספסל הלימודים ונושכים לו באוזן (על פי החוק יוזמנו הוריך) אך האלימות הופכת מילולית, ערמומית ומתאימה את עצמה למערכת הכללים בבית הספר. הילדים מונחים על פי אותו ייצר שגורם לגורי כלבים להתעלל באחיהם החלש ולמנוע ממנו לנקת, אנחנו רק מחכים לתלמיד המוזר והחלש שיצא משערי בית הספר בהפסקה על מנת לחטוף לו את התיק ועוד כל מיני מעשים שלא יפורטו כאן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ככל שתהליך החיקוק יתקדם'' וגו' - אין פה עניין של קידמה לדעתי. החוק משקף בכל מקום וזמן את הערכים האופייניים לאותם מקום וזמן, וגם זאת לא במאה אחוז - כי השינויים בחוק מתקדמים לאט יותר משינויים חברתיים-ערכיים. לכן, בגדול, אין פה מה להמתין לחוק ''מתקדם'' אבסולוטית, אלא לשאוף שעם הזמן, החוק יהיה קרוב יותר לתובנות עכשוויות ברמה החברתית-ערכית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי בדיוק כוונתי, לא הצעתי שנמתין לחוק יותר מתקדם. כמובן שהחוקים מתאימים את עצמם להפתחויות בחברה, ככל שהחברה מתקדמת הופכים גם חוקיה לערכיים יותר והדבר נכון גם בכיוון ההפוך (המהפכות באיראן ואפגאניסטאן למשל). כאן אנו נכנסים למערה חשוכה הנקראת ''מדד הערכיות בחברה''. ''ככל שתהליך החיקוק יתקדם'' הוא תמצית התהליך עליו הרחבת בתגובתך שלך ואינני מוצא כאן כל סתירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מעודכן. כיום, הילדים החזקים מטרידים מינית את הילד החדש, ובמקרים מסויימים גם אונסים אותו. ואני מדבר על ילדים בני 10, לא 16. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מצוי בהליכים ובנהלים המטפלים באישה המגיעה לתחנת משטרה ומתלוננת על אונס אותו חוותה. אם אמנם הטיפול במתלוננת מתבצע על ידי גברים, מדובר בחוסר רגישות בסיסי של המימסד. יש לפעול ולהביא לכך שכל הטיפול, בייחוד זה הראשוני האמור להתמודד עם השלב הראשון של הטראומה, ייעשה על ידי נשים. אין ספק כי חומרת הענישה המושתת על אנסים אינה מספקת. אני גם לא מקבל את הטענה שהועלתה כאן, שאם נחמיר את הענישה, יגרור הדבר הכרח בתקצוב נוסף של מקום בבתי הכלא. לפי הלוגיקה הזו, יהיה נכון להקל בעונשם של פשעים אולטימטיביים אחרים, דוגמת רצח. אנסים ורוצחים צריכים להיתקל בחומה הגבוהה ביותר האפשרית מבחינת הענישה, גם במחיר של הקלה בעונשם של מבצעי עבירות קלות יותר (אם הבעיה התקציבית אכן נושפת בעורפנו). תמהתי מאוד לשמוע על גזר דין שהוטל על אנס לפני מספר ימים בידי הרכב של שלושה שופטים. ההרכב שפט את האנס (שהורשע גם בכמה סעיפים של גניבה) לתשע שנות מאסר. בדעת יחיד היה שופט זכר שרצה להטיל על הנאשם 15 שנות מאסר, אך דעת הרוב של שתי השופטות הטיל עליו בסופו של דבר את עונש המאסר שצויין. למיטב זכרוני זה אינו המקרה הראשון בו שופט מעוניין בהחמרת הענישה במקרי אונס מול שופטת שמקלה ממנו. האם גם כאן, בהמשך למאמרה של איילת (המצויין לטעמי), יש מידה מסויימת של השלמה ופעולה על פי איזה זכרון קולקטיבי הצרוב בתודעתנו מזמנים קדומים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממסד מתייחס לרגישות בטיפול בנפגעת אונס, ישנה מערכת כללים די נוקשה הנוגעת לסוג העבירה, גיל הקרבן ומינו. לא תמיד נשמרים כללים אלו אם עקב חוסר באמצעים או בגלל חוסר מקצועיות. הדרישה שלך לטיפול בנפגעות אונס ע"י חוקרות משטרה היא הגיונית אך תתפלא לשמוע שנפגעות רבות מעדיפות ואף דורשות לפעמים למסור עדות ולהיות מטופלות ע"י חוקר זכר. אתה אולי לא מקבל את הלוגיקה של ענשי מאסר מצחיקים אך זוהי המציאות בישראל. לעיתים אפילו עצורים משתחררים עוד בשלב החקירה עקב מצב של עומס בבתי המעצר. אתה טועה בפתרון שסיפקת בצורת הקלה בענשם של עבריינים אחרים. צריך לנקוט בהחמרת הענישה כלפי כולם, אולי בשנים הראשונות יבלו את זמנם האסירים על מזרון המונח על רצפת התא אך בטווח הארוך פחות ופחות יהיה משתלם לבצע עבירות ומספר האסירים יפחת. בתקופה שבה זכויות העבריין קודמות לזכויות הקרבן לא נראה שמישהו יעשה משהו בנידון. ברוב המשפטים בהם השתתפתי (לא בתור הנאשם) היתה דעת השופטים הזכרים מחמירה יותר מדעת השופטות, למה? לדארווין פתרונים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הדרישה שנפגעי אלימות על רקע לאומני יטופלו ע"י חוקרים בני הלאום של המותקף היא הגיונית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכיר דרישה כזו אך זה נשמע די דומה לחוק הקובע כי אדם שנפגע ע''י נהג מיצובישי לא יטופל ע''י חוקר משטרה הנוהג באותו סוג רכב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה נשמע דומה לדרישה לטיפול בנפגעות אונס ע"י חוקרות משטרה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתחיל לחשוד ששאלתך המקורית היתה רצינית ולא תוצר של הומור ציני משובח. אינני מכיר דרישה כזו הנוגעת לנפגעי פעולות טרור אך אם היא קיימת אוי ואבוי לנו. אני בטוח שהערבים אשר נפגעים במעשי לינץ מצד יהודים לאחר כמעט כל פיגוע לא נשאלים איזה סוג חוקר הם מעדיפים. במידה ונפגעים יהודים מקבלים את האופציה הזו הרי שאנו בונים כאן יופי של מדינת חוק. אין הדבר דומה לטיפול בנפגעת אונס. מעבר לפגיעה הנפשית הקשה אשר נגרמה מעצם האונס הרי שאיש משטרה (זכר או נקבה) יכול להעצים את הנזק בתום לב וללא כוונה רעה כתוצאה מחוסר ידע ומקצועיות. ישנן הנחיות רבות לגבי הטיפול בנפגעת אונס עקב הרגישות הרבה במקרה כזה. ההנחיות הולכות ומתרבות, הולכות ומעצימות ככל שהנסיון והרגישות הציבורית גוברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני לא מבין. ברור שמתלונן זכאי לטיפול מקצועי, וכי אל למשטרה להעצים את הנזק והפגיעה בו. האם זה אומר שאסור שהמטפלים בתלונה, העושים זאת במקצועיות, אסור שיהיו מהמגדר של התוקף? במקרה של תקיפה לאומנית, עמדתך ברורה, והיא שהמקצועיות היא הקובעת, לא הלאום. את עמדתך במקרה של תקיפה מינית אני כבר לא בטוח שהבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של תקיפה מינית מקצועיות הטיפול המשטרתי חייבת לכלול את הרגישות לקרבן. אין חוק הקובע כי רק חוקרת תגבה עדות במקרה אך בצדק מונחה המשטרה להציע לנפגעת טיפול ע"י חוקרת. גם במידה ולנפגעת לא כל כך משנה מין החוקר הרי שישנן הנחיות לגבי צורת ההתנהגות וההתבטאות של אותו חוקר/חוקרת. המצב בשטח אינו מושלם בלשון המעטה (איזה ניסוח עדין) והדבר מקרין גם לגבי הטיפול בנפגעות עבירות מין. מנסיוני אין הכרח בהצבת חוקרת במקרה אונס אך ככלל יש לתת את האפשרות הזו בפני הקרבן ולממש אותה במידה והוא(היא) מבקש זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התשובה המפורטת. אני מקווה מאד שהמצב בשטח ישתפר ויגיע ל''מושלם'' או קרוב ככל האפשר לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא נראית לי הגיונית, אם מדובר בטיפול שיש לו פוטנציאל טראומה. באילו נסיבות בכלל צריך לחקור נפגעי אלימות על רקע לאומני? נניח שיהודי הותקף קשות ע"י ערבי, על רקע לאומני (לכאורה, בטח צריך לומר). ונניח שהחקירה שלו במשטרה (במטרה לברר את הלכאורה הזה) צפויה להיות קשה עבורו, כי ינסו שם למצוא אצלו סתירות וכאלה (ולחקור אותו על התנהגותו הפוליטית - זה נכון שצעקת לפני זה משהו כמו "מוות לערבושים"?). אז חקירה שלו ע"י חוקר ערבי יכולה בהחלט להיות גם קשה יותר רגשית עבורו, וגם פחות פרודוקטיבית (כשהמטרה היא למצות ראיות נגד התוקף. הבה נזכור שהמותקף לא חשוד בשום עבירה). ונראה לי סביר לדרוש שהחוקר בנסיבות כאלו יהיה תמיד יהודי (או ערבי, כשמדובר בנפגע ערבי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פה אתה כבר מדבר על יעילות נטו. הם דיברו על הצד של הנזק הנפשי. אולי דווקא הפתרון הוא ההיפך? להכשיר במיוחד גברים לחקור נפגעות אונס בעדינות, וע"י כך להכריח את הנפגעת לקבל תמיכה מגבר? ככה אולי היא לא תפתח פוביה מגברים לשארית החיים שלה, ותוכל יום אחד לחזור לנהל חיים רגילים ובריאים. זה לא נראה כמו רעיון רע בכלל גם במישור הלאומני - שב"כניקים כבר ככה יודעים ערבית, מה איכפת להם לחקור עדים יהודיים לפיגוע במבטא ערבי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. איילת, ניסוח מופלא ומובאות מרתקות. כהרגלך בקודש. ב. החוק לא שונה, ונשים עדין נאלצות להעיד בפני בא כוח הנאשם. בהעדר עדותן, יהיה המשקל הראייתי נמוך, ואזי גם באם תהה העדות במשטרה קבילה, יכולת ההרשעה מופחתת. ג. חריג לכלל זה הוא העדת קטינים עד גיל 14. עד הגיל האמור, נחקרים ילדים ע"י חוקרות הילדים של שרות המבחן לנוער ולא ע"י המשטרה והן המוסמכות לקבוע באם העדתן מסכנת אותם ואזי, למנעה. בהעדר העדות, יהה משקלה הראייתי של חקירת הילדים, המוקלטת אגב, נמוך, והרשעה מחייבת "דבר מה נוסף" קרי, אלמנט ראייתי בעל משקל. ד. מחקרית נמצא דווקא שחלק נכבד מהנשים מעדיף חוקרים גברים שכן, הנשים החוקרות, נוטות לבקר את הקרבן על מנת להבדיל עצמן מהסיטואציה. המגננה נעשית בד"כ ע"י ביקורת הלבוש, שעות התנועה, ורמיזות על מתירנותן היחסית, שכן, בהעדר דיפרנציאציה, חשות החוקרות כנפגעות פוטנציאליות ובהבדלה זו הן "מחסנות" את עצמן מפני הסיטואציה. ה. דווקא גברים, בשני העשורים האחרונים, סימפטים ואמפטים הרבה יותר. המגרעה למרבה המבוכה, היא העדר יכולת שיפוט אובייקטיבית ובחינת האירוע, תוך הפעלת שיקול קר ומנותק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. האין זאת כי בכל מקרה נדרש אותו "דבר מה נוסף" על העדות, גם אם זו ניתנת בביהמ"ש והעד נחקר ע"י נציגי שני הצדדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מחוייב. במקרה דנן אמנם מתבקשת ''תוספת'' ואולם, ''דבר מה נוסף'' הנו קריטריון משפטי המחייב לסטנדרט גבוה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה מבוססת ההנחה שקיימת מגרעה כזו המופיעה בסעיף ה' בתגובתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שבחרת להשתמש במלה קורבנות (ו' שרוקה) ולא במלה התקרבנות שאותה יצרה רווה גלבץ. או שמא המובנים שונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה קורבנות (ו' ראשונה בחולם ושניה שרוקה), נטבעה למעשה בשנות ה-70 של המאה הקודמת ע"י המשפטן והקרימינולוג סטנלי כהן. זהו למעשה תרגום השם הכולל לתיאוריה שלמה "victimology - תורת הקורבן", ומכאן קורבנות. איני מודעת לגורמים שבגינם יצרה רווה גלבץ "התקרבנות", אך משמיעה ניתן להבין שההבדל המרכזי בין המושגים הוא שההתקרבנות היא אקטיבית בניגוד לקורבנות - הפסיבית. התורות הקרימינולוגיות המודרניות משתדלות להתייחס באופן שווה כמעט לעבירה, לעבריין ולקורבן. זאת מתוך הנחה שהעבריין והקורבן ניתנים לראייה בפסים מקבילים זה לזה. הבעיה העיקרית איתה מתמודדת הויקטימולוגיה עוסקת במקרים של עבירות פליליות. או אז, מופקע המקרה מהטיפול האזרחי ומועבר לטיפול מדיני, העבריין זוכה לטיפול או שיקום ואילו הקורבן למעשה "נופל בין הכסאות" ללא כל אפשרות להשפיע. או אז, הוא נתפס כפאסיבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי זכרוני מלימודי לשון בתיכון, בניין התפעל הוא אחד משלושת הבניינים הסבילים בעיברית (פיעל, פועל והתפעל). כלומר ''התקרבנות'' היא גם פסיבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפעל הוא פועל חוזר. הסבילים הם: נפעל, פועל, הופעל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיעל, פועל והתפעל הם הבניינים המקבלים דגש חזק ב-ע' הפועל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכרונותי מלימודי הלשון בתיכון לא יעזרו כאן כהוא זה. השימוש במילה קורבנות ומשמעות המושג נלקחו, כפי שכבר ציינתי מתוך המונח victimology - תורת הקורבן, שזוהי תיאוריה ענפה ומתפתחת בקרימינולוגיה ולא מהטיות של עברית תקנית (הואיל וזהו מונח מתורגם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קורבנות היא לא על שום משקל, אלא על בניין, משום שהיא שם-עצם (מאותו בניין של ''חילוניות'', ''עיתונאות'' ו''חשבונאות'', נראה לי) ולא פועל. זה שמילה היא מתורגמת לא אומר שהיא לא בנויה לפי הכללים של השפה העברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה התקרבנות הייתה נפוצה למדי הרבה לפני שרווה השתמשה בה. עם כל הכבוד לגלבץ, כמו גם לבן-זוגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יעל דן, אחת המראיינות הכושלות ביותר בגל"צ ראיינה אתמול אסירה מנווה תרצה, לרגל יום האישה. דן, ניסתה בכל כוחה לשמוע איזו שהיא התנצלות או חרטה מצד האסירה ע"י שתאמר שהיא לא רוצה להיות בכלא, שכלא זה רע, שהיא בכלל לא עשתה שום דבר ושהעובדה שהיא חוזרת לסורה בכל פעם שהיא משתחררת היא אשמתה הבלעדית בגלל כל אותם גברים עימם היא מתרועעת. נסיונותיה החוזרים ונישנים התבטאו בעיקר בשאלות: "נכון שנווה תרצה זה המקום הכי עצוב להיות בו ביום האישה הבינ"ל?" או: "זהו יום האישה הרביעי שאת עוברת בכלא, זה מאוד עצוב בעיני. איך הדבר משפיע עליך?" אך האסירה העדיפה להתמקד בעובדה שבין כתלי הכלא היא מקבלת ארוחות חמות, שמיכות, טיפול רפואי וכן לימודים בסיסיים. בנוגע ליום האישה הבינ"ל היא רק ציינה ש"יש אוכל מצוין היום בכלא. בגלל כל הביקורים של שדולת הנשים". דן מצידה, לא הבינה כיצד אותה אסירה לא מעניקה חשיבות ועדיפות עליונה ליום המאוד חשוב הזה שמנציח את הפערים בין גברים לנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע כאילו האסירה תודרכה ע''י שלטונות הכלא להגיד רק דברים טובים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל לא חושבת כך. בפועל, לנשים רבות בעיקר ממעמד נמוך, הכלא מהווה אלטרנטיבה מאוד נוחה וחיובית. הן לא צריכות לדאוג למזון, לטיפול רפואי או לשמיכות מחד גיסא ומאידך גיסא הן זוכות להשכלת יסוד ולעבודה בהיקף מסוים. אני לא מנסה ליצור את הרושם שהכלא הוא אידילי. הוא מקום לא קל ולא כל אחת תוכל לשרוד בו ועל ''כאבי המאסר'' שהוא גורם (למשל האפשרות המהירה להדרדר לסמים, למשל יחסים חד מיניים בשל חוסר באפשרות ליחסים הטרוסקסואליים, מרות לסוהרות קונפורמיות למערכת, הידיעה כי האסירה מרצה עונש על עבירות שביצעה וכו'). עם ולמרות כל זאת, נשים שהגיעו לכלא לאחר שגדלו כנערות עברייניות והן אינן מסוגלות לחיות את חייהן באופן נורמטיבי יכולות למצוא בו את המקום האידאלי מבחינתן לחיות את חייהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה כך- זה עצוב, בעיניי לפחות. ולחוד- זה מזכיר את הסיפור של או הנרי על הנווד שתמיד מארגן לעצמו שהייה בכלא לקראת החורף, ע''י ביצוע פשע קטן. בפתח הסיפור הוא מנסה נואשות להיאסר כדרכו, אך לא מצליח. ואז, בדיוק כשהוא מחליט להיטיב את דרכיו, הוא נעצר ונשלח לכלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''השוטר וההמנון'' בגירסתו העברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עצוב שהאשה בכלא, אך מרגיע שהתנאים להם היא זוכה הם ראויים בעיניה. יש לסייג כמובן את דברי משום שחייבים לצאת מנקודת הנחה שהסיכוי שאותה אישה מסוימת לא חוותה תשומות ראויות בעת שהייתה בעולם החופשי, הוא גדול ולכן, מה שנראה לה כטוב בעיני אחרים יראה לא מספק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המועלת הגדולה בתולדות המדינה נידונה ל-17 שנות מאסר בפועל, 3 שנים על תנאי וקנס של 5 מליון ש"ח. מגזר הדין החריג נגזרות שאלות רבות שלא על כולן ניתן לענות, בפשטות או בכלל. - כיצד יכול להיות שאשה הגיעה לדרגת כוח ושליטה כזו עד כדי שבמשך 5 שנים עשתה בכסף כרצונה מבלי שאף אחד בדק (או שאולי לא רצו לבדוק?) - האם, במידה והיה מדובר בגבר, עדיין היתה מתחוללת סערה תקשורתית בנוגע לחומרת העונש? האם גם מגבר היו מצפים שירחם על ילדי העובדים המפוטרים? - בעצם איזכור סדר העדיפויות של אלון ע"י השופטת - על שהעדיפה את אחיה על פני בעלה וילדיה, ישנו טעם מסויים לפגם. בדבריה כאילו טוענת השופטת - אם היית אשה טובה ואם טובה, כל זה לא היה קורה. עושה רושם כאילו נענשת אלון בחומרה יתרה דווקא משום ש"מעלה" בתפקידה הנשי. לדברי המפרק של הבנק למסחר, נסגרו עד כה כ- 850 תיקי לקוחות מתוך קצת יותר מ-1000 שנפתחו עם התפוצצות הפרשה כך שרוב הכסף בין כך הוחזר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשתי שאלותיך האחרונות: השופטת ציינה את אכזריותה של אלון רק בהקשר לבקשתה להקל בעונשה למען ילדיה. אם גבר היה מבקש, היו משיבים לו באותו מטבע. קצת משעשע ואולי גם מצער שהשופטת השקיעה רבות בהתפייטות, עד כדי גבב אץ-קוצץ: "היכן היו שלטונות הבנק? היכן היה הפיקוח הפנימי בבנק? כיצד התאפשרו פעולותיה של הנאשמת? ההלוואות הפיקטיביות? הרישומים הכוזבים? הצ'קים הבנקאיים המזוייפים, אשר קלונם ניכר על פניהם. כיצד טחו עיניהם מראות? כיצד לא בדקו חמש שנים פנימה בבנק? כיצד לא נקטו באמצעי זהירות? כיצד קרס לו בנק למסחר, ופעולותיה של נאשמת פנימה, ואין פוצה פה ומצפצף כל העת כדי ביזיון וקצף" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי בכך דווקא רמזה השופטת שיתכן ואלון לא פעלה לבדה. בתחילת הפרשה נחקרו בכירים בעולם התחתון כקשורים אליה בדרך כלשהי וחקירתם נפסקה לאחר זמן קצר ביותר. יכול להיות שמערכת החוק והמשפט מנסה לא להבעיר אש בנושא טעון כל כך (בייחוד בימינו שכל חבר כנסת שלישי נחשד בפלילים, אי אפשר לדעת לאן היה מתגלגל הסיפור הזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה לא ציינה זאת השופטת כהערה פשוטה? נראה כאילו טיעון "האם הרעה" קבע את חומרת העונש, ומעבר לכך הוא גם זה שמתווה את דרך הסיקור התקשורתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענתך שחומרת העונש נגזרה מהיותה ''האם הרעה'' אין לה על מה שתסמוך. אלון היתה זו שניסתה לנצל את ילדיה בטיעונים לעונש. היה פעם שודד בנקים שגנב הרבה פחות כסף מאשר אלון, ונשפט לעשרים שנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל, מערכת המשפט מקפידה להחמיר עם הפוגעים בכספי הבנק, הרבה יותר מאשר עם הפוגעים בגופם של לקוחותיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא שועשעתי משאלתו של גבי גזית שהופנתה אל לקוחת הבנק למסחר1 - אחרי שסיפרה לו שהיא עבדה עם הבנק מספר שנים ופגשה באתי אלון פעמים רבות, הוא שאל אותה אם אף פעם לא יצא לה לדבר איתה על האמינות של הבנק. ידיים, בבקשה: כמה מכם דיברו אי פעם עם פקיד בבנק שלכם על אמינות הבנק? 1 אותה לקוחה שרואיינה גם בתוכנית של הערוץ המתחרה. כנראה הלקוחה היחידה של הבנק למסחר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני, כאשר העברתי חצי מהכסף לבנק אחר. דרך אגב, פרט רכילותי חסר משמעות - לבעלה של התובעת במשפט אתי אלון היה חשבון בבנק למסחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שנסגרו 850 תיקים מאלף לא אומר שרוב הכסף הוחזר - משקל התיקים אינו שווה. דווקא סביר שמה שנסגר אלו התיקים הקטנים יותר, לא הכבדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המפרק דיבר על סכום של 450 מליון ש"ח. איני בקיאה בהסדרים ובריביות, אבל לדעתי כוסו לפחות 50% מהסכום שיידרש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר נכון, וסביר שלא, הבנק שנפל השאיר חובות של מיליארד וחצי ללקוחותיו, כך שהחזיר כשליש מהנזק שא. אלון גרמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלע"ד. האם אתי אלון נאשמת בגניבת 250 מליון ש"ח וכתוצאה מכך היא האשמה גם בהתמוטטות הבנק או שמא הסכום שגנבה מהווה את העבירה היחידה שבה היא נאשמת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שהיא אשמה בהתמוטטות הבנק זה ודאי, אבל גם אני איני יודע אם היא נאשמת בכך או לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(חיפשתי היכן לקשר למשהו שקשור לאתי אלון ולמעילה, תגובה זו נראתה לי הכי מתאימה) ביהמ"ש המחוזי בת"א גזר 3.5 שנות מאסר על דוד רוט, שעבד בבנק המזרחי, והורשע בהעברת 4.7 מיליון דולר מחשבונות, בעיקר של תושבי חוץ, לחשבון מעבר, וממנו ללקוחות אחרים. במהלך חקירתו, טען הנאשם כי הוא "רובין הוד", כי העביר את הכסף לנזקקים, אולם בין הנהנים מההעברות היו גם הוריו, אשר לחשבונם העביר סך של כ-10,000 דולר. השופט מודריק העיר גם לבנק המזרחי על שלא הגיש תלונה במשטרה נגד רוט ועל כן הפרשה נחשפה רק כאשר אחד הלקוחות התלונן במשטרה. הארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע שאיילת צדקה מאוד לגבי חומרת העונש שהושת על אתי אלון. איזה הבדל בין שני פסקי הדין! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיזה הבדל בין הסכומים. רבע מיליארד של אלון מול 4.7 מיליון של דוד רוט. (וכן, אני יודעת שאני מגיבה לתגובה בת יותר משנה. אני משלימה קריאה בצהרי יום שישי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איילת שלום, אני סטודנטית לקרימינולוגיה אשר נתבקשתי לכתוב עבודה על עבריינות נשים. קראתי את המאמר והבנתי כי אין תאוריות מבוססות לעבריינות נשים. אם כך, איך אוכל למצוא חומר בנושא ומהו מקורותיו של מאמר זה? אודה לך מאוד אם תוכלי לעזור לי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיפוש פשוט בספריה, יראה לך את המאמרים הרלבנטיים ואת הספרים הכוללים אינפורמציה בנושא. בנוסף, את יכולה ליצור קשר עם ד''ר עודדה שטיינברג מהאוניברסיטה העברית, שעוסקת בתחום. בהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטענתה של אתי אלון, בבית המשפט, למנהלים המיוחדים של הבנק למסחר אין זכות בכספים שהפרישה לפנסיה וזכותם עומדת רק בנוגע לכספים שהופרשו על ידי הבנק לטובתה עבור פיצויי פיטורים וגימלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיוני, נושה יכול לעקל רכוש ששיך לבעל חוב (לא משנה באילו נסיבות) ונמצא בחשבון בנק שבשליטת המעסיק רק ע''י כך שישכנע את בית המשפט ויקבל צו מתאים. במקרה הזה הבנק למסחר הוא גם הנושה וגם המעסיק (וסביר להניח שגם הבנק שבו נמצא הכסף) ולכן יש לו את האפשרות לקחת את הכסף בלי צו אבל זה לא לגיטימי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |