 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה בדיוק אותו רעיון שס. יזהר מעביר ברשימתו ''הציבור רוצה לדעת''. וכדאי לך לקרוא את הרשימה |  |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התקשורת כיום הינה מעין שוק בשר שנועד לענות לצרכי לקוחות רעבים.נאיבי יהיה לצפות שבעלי השליטה יחליטו להיות דידאקטים להפליא אך פושטי רגל.העיתונים הופכים דומים אחד לשני לא מתוך רצון לגורל משותף,אלא מתוך דרישת הקהל לשטחיות ואינסטנט במידע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם, נכון שהתקשורת הינה שוק בשר. אבל, אין זה אומר שצריך לזלזל בקונים שבשוק! ישנה דרישה רבה לתוכן תקשורתי איכותי, שלא מתמצה ב"איסטנט מידע" ובשטחיות. בעבר, בעידן התקשורת הכתובה, עיתון כזה לא היה אפשרי, מכיוון שהסיכון הכלכלי היה גדול מדי. ואף על פי כן, היה עיתון הארץ, שלמרות שהגביל את עצמו ל"שמאלנים" ולאינטלקטואלים לכאורה, שרד. באינטרנט ישנה דרישה רבה יותר לתקשורת איכותית, ולראייה אתר האייל הקורא, שלמרות שאינו אמצעי תקשורת כמו מעריב וידיעות אחרונות, הוא מדגים את הרצון של הציבור בתוכן איכותי יותר ובדיון אינטלקטואלי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם מתגעגעת | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככלל, יש לחלק את הכתיבה העיתונאית לשתי קטגוריות: הדיווחית היבשה, וזו המביעה דיעה על הדברים, משמע 'פובליציסטית'. אם ירדתי לסוף דעתך, אתה טוען שכתבות רבות אינן מביעות דיעה או מצביעות על מגמות/תהליכים/התפתחויות, אלא רק מציגות את הדברים לאשורם (כביכול), ברמה האינפורמטיבית בלבד. מה רע בכך? אני דווקא תומך בגישה זו. על התקשורת, ראשית כל, להציג תמונת מצב נאמנה של המציאות, מבלי ליפות אותה, לפרש אותה, או לתת (ישירות או בעקיפין) במה לדיעות פוליטיות כלשהן. על הקורא מוטלת המשימה לגזור את המשמעויות השונות מהמצב, ולעצב את דעתו והשקפת עולמו האישית בהתאם. את הרבגוניות, המגמתיות, הפרשנות ושאר ההיבטים הסובייקטיבים של המערך החדשותי ניתן למצוא בעמודי הפובליציסטיקה, המיועדים לכך. באותה המידה שתחת פרסומות ישנה הכותרת "מדור פרסומי", כך גם הכתבות שאינן "טהורות אקטואלית", מתפרסמות תחת "דיעות מעריב", לדוגמא. באופן זה, הקורא מסוגל להתייחס לדעות ורעיונות הנוגעים לסיטואציות אותן פירש בכוחות עצמו, מבלי שהן תשפענה על שיקול הדעת הבראשיתי שלו, בעודו נחשף לראשונה לידיעות. עד כאן עניין ההפרדה בין ידיעות לדיעות. ובנוגע לפרפראות: הביקורת כלפי עמודי הידיעות הפיקנטיות אינה במקומה, ואף מופנה נגד הגוף הלא נכון. אם רוב האנשים מעדיפים לקרוא על דובי פנדה עם שלושה ראשים, ונזירות שהקימו מליציה חמושה כדי לכבוש את פורטוגל, במקום להתעמק בנושאים כבדי משקל כמו אבטלה או בעיות בטחון - הרי שהם אלו השטחיים, ולעיתונות אין בכך חלק. השמטת מדורים אלו לא תפתור את הבעיה. יתרה מזאת, עמודי האמצע הנם פעמים רבות "קרש הצלה" אחרי עמודי-חדשות-רעות גדושים, ותמונות ממוסגרות אדום שזועקות חמס. הם לרוב אי של שפיות, שבלעדיו כולנו כבר היינו קופצים ראש ממגדלי עזריאלי. על העיתונות לספק את כל הצרכים: מידע יבש, ביקורת נוקבת, פרשנות וגם רכילות קלילה. על מידת החן בה היא עושה זאת ניתן להתווכח, אך לא על עצם קיומו של הרפרטואר, או החלקים בו החביבים על הקוראים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם העיתונות יכולה להיות אובייקטיבית באמת? האם כתב ישראלי בעיתון ישראלי יכול להציג את האמת בלי קורטוב של נקודת מבט ישראלית בדבריו? האם עיתון יכול לכלול בגליון אחד את *כל* הדברים שקרו באותו היום? מי קובע מה חשוב? האם אין נקיטת עמדה בכך שכתבות על פיגועים זוכות לעמודים הראשונים, בעוד כתבות על אלימות בתוך המשפחה נדחקת לעמודים הפנימיים ביותר? כל החלטת מערכת היא בהכרח נקיטת עמדה - שהרי אם לא היה צורך לנקוט עמדה, לא היה מקום להחליט החלטה כלשהי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |