 |
זינוק באחוז הבלתי מועסקים ברבעון השלישי | 773 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
לפני פחות משנה, קצת לפני הבחירות, פורסמה ב"אייל" ידיעה דומה על עליה במספר המובטלים וגם אז שאלתי מה רמת הדיוק והאמינות, שניתן ליחס לפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. תגובה 14259 מעיון בקישור המצורף, למדתי, ש"מספר הבלתי מועסקים עלה, אפוא, בכ-%8 והגיע ל-235 אלף." בניגוד לזהירות של ה"אייל", לא כתוב "כ-235000" אלא מתיימרים לדיוק וכמובן, שלא טורחים לציין את שעור השגיאה הסטטיסטית או כל מידע אחר על דיוק הנתונים. מאחר והשינוי הוא מ%8.7 ל%9.3 סוגיית הדיוק היא חשובה. (יתכן, שחלק ניכר מהעליה היא שגיאה סטטיסטית) מגמה זו - להציג את נתוני הלמ"ס כעובדה מוצקה וללא שום שגיאה, אינה חדשה ועושה רושם, שהלמ"ס מרשה לעצמה לעשות את מה שאף עיתון המפרסם סקר בחירות אינו מעז. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בשולי הממסד הכלכלי-אקדמי הולכת ומתגבשת קבוצה הטוענת ש-"מדע" הכלכלה נהיה אוטיסטי, כלומר התנתק מהמציאות החברתית שסביבו והוא מדבר ומגיב רק אל עצמו. הדרישה לרפורמה בלימודי הכלכלה באוניברסיטאות וביישומם בשטח עלתה בגלל שורה של כשלונות טרגיים שאירעו כאשר כלכלנים מערביים ניסו לכפות על אומות אחרות לפעול במדויק על פי ציוויי התיאוריות בהן הם דוגלים. די להסתכל על המצב הסוציו-אקונומי המזעזע שנוצר במדינות הגוש המזרחי לשעבר כדי להבין לאיזה אסון מסוגלים לגרום כלכלנים המגובים בתיאוריות שגויות. בתוך תחומי האקדמיה, הכלכלה נהפכה למעשה בעשורים האחרונים למדע מדויק ואינה שייכת ממש למדעי החברה. סטודנט ממוצע לכלכלה באוניברסיטה בארץ, למשל, אינו נדרש להיחשף ברצינות במהלך לימודיו לא להיסטוריה של הכלכלה, לא לסוציולוגיה או פסיכולוגיה ולא למדע המדינה - כלומר לשום קורפוס מבוסס של ידע שיזכיר לו שהוא עוסק באנשים ולא במספרים. רוב התיאוריות המתפרסמות בעיתונות המקצועית המובילה אינן דנות בפתרון בעיות כמו עוני, אבטלה או פיתוח מואץ, אלא במודלים מתמטיים שמטרתם ייעול השימוש בהון. במילים אחרות, מחלקות הכלכלה באקדמיה משרתות היום בעיקר את צרכי השכבות העשירות בעולם המערבי. בצרפת ובבריטניה קמה תנועה המוחה על הסתגרותו של "מדע" הכלכלה בתוך בועה וקוראת לרפורמה הומניסטית שתדגיש את היבטיו החברתיים. למי שמעוניין לקרוא על מקצת מטענותיהם של הסטודנטים המוחים, וביניהן "הצעת קנזס-סיטי" ומכתב הסטודנטים מקיימברידג': וגם תיאור קצר של מחאתם של הסטודנטים הצרפתים שהציתו את אש הויכוח: ובעצם, פשוט עצוב שמניעת עוני ואבטלה אינם נושאים אופנתיים בפקולטות לכלכלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ל"שולי הממסד" הנ"ל יש כתבי-עת/פרסומים קבועים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקום טוב להתחיל בו הוא: רשימת ה- links כוללת אתרים של מספר כתבי עת מקצועיים, כמו גם הפניות לאתרים ברשת המוקדשים לאספקטים אנושיים מגוונים של הכלכלה. עוד אתר מרכזי בתחום: ובאשר לאגף הספרים, כתביהם של Friedrich Hayek ו- Kenneth Boulding, שני כלכלני עבר ידועים, עדיין מהדהדים ברבים מהדיונים ברשת על תפקידה של הכלכלה - ובפרט זה של השווקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בני משפחת אלפרד נובל דורשים מהאקדמיה השוודית לבטל את פרס נובל לכלכלה. הפרס נוסד בשנות השישים על ידי בנק שוודי ומשפחת נובל טוענת שכמו ציפור קוקיה, הבנק הטיל ביצה בקן של נובל, ללא רשותו, ועכשיו נהנית מהתדמית והיוקרה של פרס נובל. אלפרד נובל לא ציין בצוואתו את הכלכלה כתחום שלו הוא היה רוצה לחלק פרס, יתרה מזו, הוא תיעב את הכלכלה ורצה להיזכר רק כמדען וכממציא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובהקשר זה יצויין שאין פרס נובל למתמטיקה. הסיפור ששמעתי פעם בהקשר זה מהמרצה שלי למתמטיקה היה שלאשתו של נובל היה רומן עם מתמטיקאי, ולכן הודחה המתמטיקה מרשימת הענפים שבהם ניתן פרס. אין לי כל מושג עד כמה נכון הסיפור הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן גם אני שמעתי את הסיפור הזה. זה לא שנובל רצה להעניש את המתמטיקאים לדורותיהם אלא רצה למנוע מאותו מאהב לזכות בפרס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור כנראה אינו נכון מכיוון שכידוע נובל לא היה נשוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז הלכתי לחפש. הסיפור כנראה באמת אינו נכון. אלפרד נובל לא נישא מעולם, אם כי היתה לו פילגש בשם סופי הס. רוב אתרי ההיסטוריה בדעה שמדובר באגדה אורבנית בלבד. הסברים: ואתר אחד בכל זאת מאמין בסיפור הזה: מעניין איך התחילה האגדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לבדוק בהזדמנות זו כמה תיכוניסטים במסלול פיסיקה קוראים את האייל. להלן אגדה אורבנית מפרי עטו של ידידי הקט. בספרי הלימוד הכחולים בחשמל של אשל משתמשים ביחידות שטף מגנטי ליח' שטח בשם וובר (Wb). בכיתה לעומת זאת משתמשים בטסלה או במיליגאוס. ונשאלת השאלה - למה לא משתמשים בוובר לפי הספר? והתשובה - לאחר שזכה לתהילת עולם רצח וובר את אשתו וילדיו, ומאז בקהילה המדעית מעדיפים להשתיק את הפרשה ולא להזכיר את היחידות הנקראות על שמו. ידידי הקט וחבריו הצליחו לשכנע את המורה ואותנו, למרות צחוקים נמרצים מצדם תוך כדי סיפור המעשה. כנראה שאנשים באמת רוצים להשתכנע בסיפורים מבישים מעין זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני מאמרים המתריעים על מצב המשק התפרסמו בסוף השבוע, בחינה שלהם תגלה את שתי אידאולוגיות המסתתרות מאחורי המספרים להלן תקציר בזק: 1)אריה כספי 'הארץ' א)כלכלת השוק אינה מסוגלת לתפקד במצבים משבריים ב)על המדינה מוטלת התפקיד של איזון השוק במצבים בו השוק כושל ג)על המדינה להגביר את ההשקעות במשק על מנת לעודד את היציאה מן המשבר 2)משה פרל 'מעריב' א)המעמד הבינוני הוא המעמד היצרני והוא מקור ה'עושר' במשק,הוא המניע את גלגלי כוחות השוק. ב)מדיניות "חברתית" משמעה מתן הטבות לסקטורים לא יצרנים על חשבון ה"מעמד הבינוני" המשלם את המיסים.וזאת אומרת להקטין את הגרעון ולצמצם את ההשקעות הלא יצרניות. ג)על המדינה לעודד את המעמד הבינוני והוא יוציא את העגלה מהבוץ.נטישה של המעמד הבינוני תביא לקריסה כוללת של המשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול שלא להסכים באופן מלא עם דבריו של משה פרל. מי שיבקר באתר משרד האוצר ויבחן את התקצירים שיש שם של התקציב, יגלה עד מהרה כיצד תשלומי ההעברה הולכים וגדלים (גם אבסולוטית וגם יחסית) משנה לשנה. השנה של יותר משליש - בעוד עשור זה כבר יהיה חצי. תשלומי העברה (היינו, קבצאות ''חברתיות'') מולידים עם תשלומי העברה, כי זה חלק מטבע האדם. במקום להשקיע ביצירת מקומות עבודה, ובכפייה על אנשים לעבוד בכל עבודה שמוצעת להם, המדינה בוחרת לסייע למשתמטים מעבודה. פה מקור הבעיה. לדעתי, ישראל של ימינו לא תצליח לנקוט בצעדים הדרושים, והעתיד העגום שלה יכלול ללא ספק הגירה המונית של בני המעמד הבינוני למדינות אחרות, שם ניתן לחיות בכבוד מעבודה כנה, בלי להזדקק למיני קומבינות על מס הכנסה. מי שישאר בארץ יהיו הפרזיטים, ואז הם יגלו איך זה מרגיש לאכול את האחוריים של עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלא נתונים מספריים נדמה לי שהכרסום במעמדות הביניים בחברה הישראלית הוא עובדה קימת מאמצע שנות השמונים. במידה רבה עבר המשק הישראלי תהליך של הפרטה כוללת והמדינה יצאה ממעגלים רבים (חינוך,רפואה,תרבות,בטחון סוציאלי). הקבוצות היצרניות (מעמדות הבינים שלהן מתאם גבוה עם אורינטציה מערבית ותפיסות מודרניות ) מנוטבות במידה רבה אל השוק הפרטי.רק דרך השקעת משאביהם בכוחות השוק הם יכולים לשמור על הסטאטוס הסוציו-אקונומי שלהם. הבעיה בכוחות השוק שהם פועלים לשני הכיוונים בעת משבר (ואנו עוד לא היגענו אל משבר אמיתי) הרשתות התומכות כבר לא יתפקדו. עד כמה הגירה היא אפשרית בעבור שכבה חברתית שלמה לא ממש ברור לי ,עד כמה המהגרים הישראלים הפוטנציאלים יצליחו ביעדיהם החדשים גם זאת שאלה פתוחה. בעת שפע הפערים רק יגדלו והמשל הדרום אמריקאי אכן צריך לתפקד כתמרור אזהרה? אופציה נוספת היא חזרה של המדינה אל מרכז התמונה השאלה היא האם המשבצת הזו אינה תפוסה כבר ע"י שכבות חברתיות אחרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדינה לא תחזור למרכז התמונה (וחבל) כי מהלך כזה יסבך את ישראל בבעיות עם הגופים הפיננסיים הבינלאומיים, ועם משקיעים פרטיים פוטנציאליים. (במלים אחרות, שום גוף קפיטליסטי לא ירצה להתעסק איתנו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על הריבוד ועל מעמד השחוקים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלוקה שלי1היא למעמד בינוני מאוגד ומעמד בינוני לא מאוגד. המעמד הבינוני המאוגד הם החבר'ה מחברת חשמל, תעש וכו. הם האיגודים המקצועיים המחזיקים את עמיר פרץ וההיסתדרות בגרון. כשההיסתדרות יוצאת למאבקים, היא יוצאת בעיקר בשמם. פחות בשביל אנשים כדוגמת הקלדניות בבית משפט או נפגעי חברות כח אדם. המעמד הבינוני הלא מאוגד הם אותם עצמאיים או שכירים שאינם חברי האיגודים הגדולים. יש חפיפה בינם לבין מצביעי שינוי. דובי (dubey) קננגיסר שכאלה. המעמד הבינוני הלא מאוגד הוא המעמד די דפוק בחברה הישראלית. מהבחינה הזאת שאף אחד לא ממש דואג לאינטרסים שלו. המעמד הנמוך גם הוא נחלק לשניים. אלה היצרנים ואלה שאינם יצרנים. (חרדים, מובטלים מבחירה וכו) הקטגוריה החמישית בישראל הוא המעמד הגבוה. משה פרל הוא נציגם של המעמד הבינוני הלא מאוגד. לדעתי, הנקודה העיקרית במאמר שלו, היא ההתרסה כנגד המעמד הבינוני המאוגד, שההסתדרות דואגת לו כל הזמן. כל זה על חשבון המעמד הבינוני הלא מאוגד, ועל חשבון המעמד הנמוך היצרני (בניגוד למעמד הנמוך הלא יצרני). הנקודה העיקרית אצל אריה כספי, היא מדיניות פיסקלית מרחיבה ולא הידוק החגורה. אפשר לשלב את משה פרל ואריה כספי. 1 והיא שלי, אז אני מוכן לריקושטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א)המעמד הבינוני המאורגן הוא שריד של חברת העובדים שהיתה קימת פעם ,שריד שמזמן איבד את זיקתו ה''חברתית'' וכיום הוא מתפקד כסקטור מן המנין בתוך השוק (יש להם אפילו מפלגה). מבנה השוק (שוק קטן ומבודד הנמצא תדיר במלחמה) מכתיב מונופולים בתחומי התשתיות (חשמל,מים,נמלי תעופה ים וכ''ו).ועדי עובדים אלה מצליחים תוך ניצול של מבנה השוק לשמור על כוחם מתוך ניהול מאבק סקטוריאלי. (מהבחינה הזו הם דומים לש''ס או לחרדים) רוב המעמד הבינוני לדעתי נשאר חשוף כיום לכוחות השוק.(החזקים תמיד ישרדו) מענין לבחון את מאבק המרצים במוסדות להשכלה גבוהה ,לכאורה סקטור מאורגן אבל פחות ''חיוני''. סביר להניח שהמדינה ''משרד האוצר'' יצליח לשחוק את שכרו ומעמדו יועם כחלק מתהליך כולל בו המדינה מפסיקה להעביר משאבים למערכות שלפי התפיסה הכלכלית השלטת צריכות להתנהל מתוך כוחות השוק. ב)שלוב של פרל וכספי יתכן אולי רק אם תיווצר בחברה הישראלית אמנה חברתית חדשה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |