 |
676 |
 |
|||
 |
|
 |
|||
 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "תקשורת"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
 |
קראתי רק את תחילת הדברים ואני חייב לעשות הפסקה. אך לפני כן אני חייב להביע את הזדהותי עם הסלידה מתופעת הקלטות הצחוק בסרטי הטלוויזיה, שמורות לנו מתי לצחוק ומתי להחריש. אני חושב שאחת הסיבות שבגללן איני מרבה לראות סדרות קומיות בטלוויזיה היא התופעה המעצבנת הזאת. |  |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צ'ארלי דוגלס נפטר בגיל 93. הוא המציא את המכונה בתחילת שנות החמישים ואפילו זכה בפרס אמי על המצאתו. בלינק לדיווח בן כ2 דקות של הרדיו הציבורי האמריקאי הם צרפו פרצי צחוק לכמה קטעים מפורסמים כמו נחיתת ניל ארמסטרונג על הירח או מסיבת העיתונאים האחרונה של ניקסון המודח You won't have Nixon to kick around anymore. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תסביר ממה אתה נגעל. שנבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמו של סר ג'ון גילגוד (Sir John Gielgud) מופיע במאמר פעמיים כ"גילגולד". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Je t'aime ולא כפי שנכתב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה מדוע לא הוזכר הסרט "Bedazzled," בכיכובם של שני קומיקאים אלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Je T'Aim...Moi Non Plus הוא בסך-הכך רומנטיקה אירוטית ושיר נפלא; לתואר 'פורנו-פופ' עתיר סיליקון' ראוי השנה השיר Lady Marmalade. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה מצאתי את הביצוע הפארודי של פרנקי הוורד (Up Pompeii ב BBC) לשיר Je T'Aim. זה לא הומור בסגנון דרק וקלייב, אבל הביצוע מאד משעשע, כמו הפרודיות של פיטר סלרס לשירי החיפושיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו כאן חושב בעצם שההומור הזה מצחיק? חדשנות ותעוזה אינן מילים נרדפות ל"חוש הומור טוב". הדבר היחיד שבמאמר הזה שהצליח להעלות בי חיוך הוא האזכור ל"הנסיכה הקסומה", אחד הסרטים הטובים בהיסטוריה האנושית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שאין דבר מצחיק פחות מאשר מחקר של הומור (אולי רצח עם). לקחת משהו כמו טקסט של מערכון ולהוציא אותו מההקשר, כלומר להציג אותו כטקסט בלבד בלי האינטונציה, וכו' מאפשר להבין מה מצחיק במערכון המקורי אבל לא מצחיק בפני עצמו (אלא אם הקורא מכיר כבר את הסגנון ויכול לשחזר את המערכון המקורי או משהו דומה לו בראשו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הקטעים שהובאו בקושי משעשעים אפילו. הם גרמו לי להיזכר בתוכניות חיקוי של הקומדי סטור ז''ל, משהו בסגנון של הומר נמוך, נמוך, ומכוער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אני היחידי פה שדווקא אהב את ההומור הזה ? שבאמת צחק מהקטעים שהובאו פה ??? שאלה, מאיפה אני יכול להשיג חומר שלהם באינטרנט ??? וזה לא משנה אם בטקסט, קול או וידאו... אשמח ללינק, או לעזרה בחיפוש... תודה ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האיחור הרב בו מתפרסמת תגובה זו הספיק למען יסתיים הסקר שנערך ברחבי בריטניה ושבו נבחרה "הבדיחה המצחיקה ביותר" מבין 10000 מועמדות. אחסוך מהקוראים את ציטוט הבדיחה שפורסמה ברוב כלי התקשורת(אלא אם כן יביע מי מהקוראים שקיקה מופגנת שתאלץ אותי להביא את תמליל הבדיחה בהמשך). על כל פנים דקות מספר לאחר שהתאוששתי מהשיממון שנפל עלי למשמע אותה "בדיחה" השתלטה עלי עליזות גדולה. מקור אותה עליזות בחשיבה שניה שהעלתה כי הגם שהבדיחה לא הפילה אותי מהרגליים אין מדובר בקובץ הערות גזעניות, שוביניסטיות וכו' המהוות "בדיחה מגזרית" על שום פניתן למגזר שהמאחד אותו הוא אי השתיכותו (בעיני עצמו) למושאי "הבדיחה". יתר על כן מושאי הבדיחה הם זוג דמויות ספרותיות (שרלוק הולמס ודר' ווטסון) ולמען יצירת הרושם כי הבדיחה מצחיקה יש צורך בהיכרות, שיטחית לפחות, עם הדמויות. צר לי על הווידוי אך "הבדיחה המצחיקה ביותר" שימחה אותי יותר מרצף ניבולי פה במסווה אינטלקטואלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת הרבה יותר מצחיקה. (עם כל הכבוד לאדונים הולמס ווטסון) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דאדלי מור נפטר היום בגיל 66 ממחלה ניורולוגית ממארת. לכבודו, המערכון בו הוא מנסה לעבור אודישן לסרט טרזן, אלא שיש לו בעיה קטנה (פיטר קוק בתפקיד הבמאי) הספד מהטיימס של לונדון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכבודו הנה כמה אוסף של כמה קטעים שונים ביקרתי לאחרונה באוניברסיטת ניו יורק שנמצאת בגרינוויץ' ווילג' שם התחלתי. כשלמדתי מטאפיזיקה העיפו אותי מהמבחן כי היצצתי לנשמה של הבחור לידי. זרקו אותי מ NYU בשנה הראשונה כי בגלל שרימיתי. זה היה מצב די עדין בזמנו, כי זה היה עם אישתו של הדיקאן. אישתי למדה אז פילוסופיה והיא התחילה להשתנות, ללבוש שחור וצמוד, וניהלה איתי שיחות פילוסופיות מעמיקות שמוכיחות שאני לא קיים. אישתי היתה טיפוס לא בוגר בכלל. למשל, כשהייתי באמבטיה היא הייתה נכנסת מתי שהתחשק לה ומטביעה את האניות שלי. היו לנו שתי אפשרויות, חופשה בברמודה או להתגרש. החלטנו להתגרש כי חופשה בברמודה נגמרת אחרי שבועיים אבל גרושין זה לתמיד. אבל גיליתי דבר מוזר. החוק בניו יורק קובע שאי אפשר לקבל גירושין אלא רק אם ניאפתי. עשרת הדיברות אוסרות ניאוף אבל מדינת ניו יורק מחייבת. בסוף אישתי עשתה את זה בשבילי. תמיד היו לה נטיות מכניות. מוזיאון ההיסטוריה והטבע מצאו חתיכת ציפורן של אישתי ובעזרת המדע הם הצליחו לשחזר מהציפורן דינוזאור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שבתור עיוור באופן טבעי היה לי קל יותר לברוח לרדיו. אני בתור ילד גדלתי על תסכיתי נוער ואני עד היום מתגעגעה אליהם מאד. כשגדלתי שמעתי את רדיו דרמה תדכיתים ששודרו בסטריו מדהים בכל המוסיקה חבל שהפססיקו אם הדבר הזה זה היה מדהים ומיוחד וחזק. ני כל כך מתגעגע לתסכיתים אני כול כך מצטער שבארץ הפסיקו להפיק אותם ולשדר אותם יש בנט אתרים שלמים של תסכיתים באנגלית כלל התסכית של מלחמת העולמות חבל שבכל ישראל לא סמים את זה על אתר או ו תורמים אות ם לספריה לעיווריםג ם בגלי צהל היה נסיון לתדכיתים יש לי הקלטה נדירה של אמריקה של קפקה אם מוסיקה של גרוניך מ1971 אני מקווה שהילדים והנוער של היום לא מיתגעגעה בעוד 30 שנה למיכל ינאי ולעודד מנשה כמו שאני מתגעגע לסדרות הרדיו ששודרו פעם יש גם הקלטות של סטוצים של גרווסמן ושל אלדר דוד גרוסמן ממש התרגש ששלחתי לו עוטק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושאלה שמטרידה אותי כמה זמן: אריה אלדד מהאיחוד הלאומי זה *ה* אריה אלדד מחתול בשק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. תגובה 119644 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 119661 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זה לא אותו אחד אאריה אלדר לא קשור לדני אלדר אריה אלדר היה כרין ושחקן והיום הוא רופא בחיר ואחד הרופאים הבחירים בצבא אריה אלדר כתב את הביית הגדול מאחורי הביית הקטן דני אלדר כתב סטוצים ואת סכנה באן דימון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי שזה לא אותו אדם, תודה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |