 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם הוא היה רוצה להתערב הוא היה עושה זה כבר מזמן במדינות שמוכרים מריחואנה לשימוש רפואי. בפועל, יתערב או לא זה לא ממש ישנה כי המכירות פורחות והאכיפה מועטה גם ככה. מה שכן יקרה כנראה זה שברגע שיראו כמה כסף נכנס למדינות השונות ממכירה חוקית של מריחאונה, עוד ועוד מדינות יעבירו חוקים דומים. |  |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גיל שלום. קשה לי להסכים אתך וגם הנתונים אומרים אחרת ביחס להתנהגות הממשל הנוכחי. בכל הנוגע למריחואנה רפואית, הממשל פועל בעיקר במדינות בהן מערכת הרגולציה "חפפנית" כמו במקרה של קליפורניה ש"סובלת מנחת ידם" של הסוכנים הפדרליים יותר מכל מדינה אחרת בברית שאפשרה מריחואנה רפואית. לראייה גם עצם כך שהממשל של אובמה לא פועל פחות ואף מחריף את המאמצים ביחס לקודמיו. מוזמן לקרוא עוד פה בפוסט בHP בכל מקרה, קשה לקבוע מה תהיה ההתפתחות העתידית והמאמר בעיקר נועד להציג את התסבוכת הפוליטית-חוקתית שהמצב והשינוי גוררים אליה בארה"ב. ביחס לטענה בדבר הרווח המסחרי כמניע, למרות הרצון להאמין ששוק מריחואנה פורח הוא תחלואה לכל בעיות הכלכלה, מודלים שנעשו הראו שהתרומה שלו לא באמת כזו משמעותית, כולל מחקר מקיף של RAND על אפשרות כזו. הנה כמה סיבות לדוגמה, ושוב ההשוואה לשוק אלכוהול מפוקח נדרשת. 1. בניגוד לאלכוהול, לא בעיה לגדל לבד בבית ולחסוך לעצמך את הכסף. 2. כמויות מסחריות - בניגוד לאכוהול, אנשים לא מעשנים בכאלו כמויות. תחשוב כמה ג'וינטים את צריך כדי לתפוס ראש וכמה כוסות וויסקי/בירה. 3. הקף קהל היעד. בהינתן שאתה/המחוקק רוצה להגביל את השימוש מנוער (כמו באלכוהול) השוק לגראס בקהלים מבוגרים יותר הולך ומצטמצם, בטח כשעוברים את גילאי ה20, בעוד באלכוהול אלו גילאים שממשיכים לשמור על דפוסי קנייה גבוהים. אלו ועוד גורמים לא בהכרח יהפכו את התעשייה לעסק עצום, אם כי בהחלט יש בו מקום לרווח, אך לא כזה שיצמיח תעשייה עם לובי חזק כמו של הטבק/אלכוהול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מרבית הקישורים שצירפת למאמר ניתן למצוא בעברית באתר מגזין קנאביס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אותי לראות איך שוב ושוב עולה הטיעון של שימוש רפואי. מבחינת השימושים הרפואיים, רוב מה שהופך את הקנביס לנגזרותיו לסם אהוד על משתמשיו הוא תופעת לוואי לא רצויה (היית רוצה תרופה שמונעת ממך לנהוג לאחר נטילתה?) ואכן לא מעט מהמחקר בתחום מתמקד בנגזרות הפחות בעייתיות. השוו גם לאופיום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(קח כדוגמה דקסמול קולד לילה - תרופה מאד נפוצה1 שהיא שילוב של פאראצטמול וחומרים אחרים שמקלים על צינון ונזלת - שההנחיות על הקופסא שלה אומרות שהיא מרדימה ולכן מומלץ לא לנהוג בהשפעתה. אני די משוכנע שיש עוד כמה וכמה כאלה. כשאני חולה, אני רוצה תרופה שמרפאת אותי ומונעת כאבים, היא לא אמורה לאפשר לי לשחק טניס וללכת על חבל מעל הגראנד קניון תחת השפעתה). 1 נדמה לי שאפילו ללא מרשם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל היית צריך להתאמץ. יש גם את ''דקסמול קולד'' שלה אין את המגבלה הזו. היית מעדיף תרופה ללא תופעת הלוואי הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע, לקחת תרופה ללא מרשם נפוצה לנזלת זה הכי לא להתאמץ שאפשר. אם מה שאתה אומר היה נכון אז לא היו מוציאים בכלל את גרסת הלילה. אני מניח שמי שצריך קנאביס לשימוש רפואי, סובל ממשהו קצת יותר חמור מנזלת, והשאלה אם לקבל תרופה או לקחת את האוטו לנסיעה עם החברה על החוף הרבה פחות רלוונטית בשבילו. בקיצור, טיעון הנהיגה נראה לי טיעון משני ביותר בפולמוס הזה, מה שלא אומר שאין טיעונים חזקים הרבה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא שהמחקר הרפואי מנסה להוציא את הכיף מהקנבואידים כי הכיף הוא תופעת לוואי לא רצויה. נראה לי די סביר שעוד כמה שנים יהיה קנבואיד שממלא את כמעט כל תפקידיו הרפואיים של הקנביס אך ללא תופעות הלוואי. מה יעשו אז כל הסטלנים שמשתמשים היום בתירוץ של מרשם רופא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יעברו לתירוצים אחרים כנראה, ממילא נדמה לי שהן כמותית והן עקרונית אחוז המתכסים בתירוץ הזה קטן למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו נקודה מעניינת, שכן המחקר הרפואי בהחלט מנסה לסנטז את החומר. הבעיה היא שלTHC במינונים שונים תפקיד ביחס לתרופות שונות, אבל אין לו רלוונטיות לדיון הרחב במריחואנה רפואית כאשר לא מעט מהמדינות בעולם נעות ללגליזציה, או רגולזציה שפשוט תאפשר למי שרוצה להשתמש, ללא ההתוויה הרפואית . הבעיה עם ההתייחסות לנושא איננה עניין רפואי רק. הגדרת סם, או חומר ממכר היא לא ומעולם לא הייתה עניין מדעי, אלא עניין פוליטי חברתי. לכן בלי קשר למריחואנה רפואית, מה שישנה את הסטטוס התייחסות לגראס בכלל, לא יהיה היכולת לסנטז או לא את המרכיב הרפואי, אלא תפיסה של משמעות החומר בכל חברה נתונה. שינויי במדיניות הכלל עולמית גם עתיד להתרחש, כתוצאה משינויים באילוצים הבין לאומיים. מה שרוצה לומר הוא, שלהתייחסות לנושא אין בהכרח עמדה של בעד/נגד הסטלנים, אלא של השפעת הקוטקסט הפוליטי הפנימי בארה"ב והבין לאומי על מדמות בתחום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קנביס אינו רק THC כמו שאופיום אינו רק מורפיום. והנה עמדת "הכל יחסי" ו"הכל פוליטי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שלא רק THC אלא שלל מרכיבים, אבל זה לא משנה את העובדה שבמדינות בהן כבר יש הקלה משמעותית ביחס לשימוש במריחואנה השימוש, אין ממש ביקוש רפואי, שכן אנשים משיגים את זה בעצמם וללא הדיון במשמעות הרפואית. כלומר ככל שהמדינה ליברלית יותר כלפי השימוש הכללי במריחואנה, ככה הדיון במריחואנה כחומר רפואי הולך ודועך. וכן, הכל יחסי והכל פוליטי. בישראל גאת היא חומר חוקי. באירופה היא מקוטלגת כמו מריחואנה. אני לא בא לטעון בעד או נגד לגליזציה של חומר כזה או אחר, אלא אומר שההגדרה של מה הוא חומר ממכר, מה היא התמכרות ומה מזיק, היא עניין חברתי תרבותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם נראה לך שהירואין היה מתאים להגדרה שלך לפיה הגדרתו כממכר ומזיק היא עניין חברתי ותרבותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרואין מהיר יותר מאלכוהול כדרך להתאבדות איטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק בגלל זה הבאתי אותו כדוגמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין התמותה מאלכוהול גבוה עשרות מונים מהרואין. אני לא מצדיק שימוש בהרואין, אבל מבחינת נזק לפרט ולחברה, אלו של אלכוהול חמורים פי כמה. כמו שציינתי בתגובה אחרת, הרואין נמצא במגמת ירידה באירופה למשל. רוב המכורים שמשתמשים בו הם מכורים ''ותיקים'' שיודעים להשתמש ודואגים למינונים וחיים עם ההתמכרות כבר שנים רבות. למעשה הרואין זה כבר סם של ''פעם'' שלא מושך משתמשים, שברובם עוברים לסמים חדשים, אחרים, רובים עדיין לא תחת הגדרת הלא-חוקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם התמותה מתאונות דרכים גבוהה מהתמותה מרצח. האם זה אומר שנזקן של תאונות לפרט ולחברה גדול משל רצח? האם זה אומר שרצח ונזקו הוא תלוי תרבות וחברה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי אומר שכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרט נמק והסבר (אם בא לך כמובן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחלוטין. הרואין הוא זיקוק "אפקטיבי" יותר של אופיום כשבאופן אירוני המציאו אותו לטפל בהתמכרויות לאופיום של חיילים ממלחמת האזרחים בארה"ב ולקח כמה עשרות שנים עד שהוגדר כחומר לא חוקי וממכר. יש חומרים שפעולתם הממכרת מהירה יותר ויש חומרים שפחות, בנוסף, יש בלבול בין התמכרות לתלות, אלו לא בהכרח אותו הדבר. בכל מקרה, הרואין ממש איננו סם נפוץ במובנים המודרניים הנוכחיים, בטח לא בהשוואה לסמי מהנדסים (הנפוצים ביותר כיום) או התמכרות לתרופות חוקיות, שהיא הבעיה המרכזית כיום באירופה ובארה"ב ויותר מקרי מוות מקושרים אליהם מאשר להרואין, מריחואנה ואחרים, שלא להזכיר סיגריות ואלכוהול. במדינות אירופה יש אנשים שמכורים להרואין כבר עשרות שנים שחיים עם ההתמכרות ומנהלים חיים (כמעט) נורמטיביים תחת פיקוח של רשויות הבריאות. לכן מה הוא מזיק היא בהחלט הגדרה של צורך פוליטי או תפיסה חברתית. גש לבוליביה וראה את המעמד של עלי הקוקה, לך למחוזות הריף במרוקו וראה מה משקלו התרבותי של חשיש/גראס. כל חברה קובעת לעצמה את ההתייחסות/סובלנות לסוגי חומרים שונים, לכן במדינות בהן החברה נתונה בשינוי תרבותי/חברתי מתמיד (לרוב מדינות מערביות) גם שאלת ההגדרה וההתייחסות משתנה תדיר על מנעד זמן רחב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההרואין נחשב בזמן פיתוחו תחליף לא ממכר של המורפין (אני מניח שהתכוונת למורפין ולא לאופיום באופן כללי) והוצע בתרופה להקלת שיעולים וכן לעזרה בטיפול בהתמכרויות במורפין (כמו מתאדון ודומיו היום). הטעות התבררה תוך מספר שנים וחברת באייר הפסיקה לשווק אותו ככזה לאחר קצת יותר מעשר שנים. לקח יותר זמן לאסור על שימושו מכיוון שהחקיקה לאיסור על שימוש בסמים לא הייתה קיימת והתפתחה באותן השנים. הסמים האופיאטיים (אופיום ולאחר מכן הרואין) היו מהסיבות החשובות לחקיקה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שב וממליץ על הרומנטיקה של האופיאטים תקציר למי שלא יודע לקרוא : הרואין לא מי יודע מה ממכר אלא התפתחה סביבו אגדה רומנטית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק ביחס למורפין, אני השתמשתי בשם גנרי. מורפין, אופיום, ולהבדיל קוקאין בתצורות שונות שמשו בארה"ב ובאירופה כתרופות פטנט (לא במובן של היום) כסוג של מרקחת זמינה ללא מרשם שניתן לקנות בכל מקום לשלל בעיות מכאובים (כולל מריחת מעט מורפין על שיני ילדים להרגיע אותם כשאמא הולכת לעבודה במפעלים של עידן מהפכת התיעוש). אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לעליה באפקטיביות של הרואין היה עניין טכני פעוט: המצאת המזרק....היכולת להעביר כמות מזוקקת ישירות למחזור הדם בניגוד לדרכי ההחדרה הקיימות, היא שהביאה לעליה באפקטיביות (וגם בקטלניות) של החומר. ביחס לטענה שלך על באייר, סליחה שאני מכנה זאת כך, אבל אלו אגדות עם אורבניות. מה ששינה את היחס להרואין/מורפין/וקקאין בארה"ב ואחר התפשט לשאר מדינות המערב, לא היה גילוי של הרופאים, אלא תהליך הקשור לשינוי תרבותי של התגברות הפורטיניות בארה"ב בעיקר, שהשתלב בחששות חברתיים נוכח גלי הגירה המוניים ששטפו אותה אז. הגעת הסינים הביאה לשינוי ביחס לאופיום על נגזרותיו, מאוחר יותר, החשש ממהגרים מקסיקנים ולהבדיל מהמיעוט של השחורים תרם את חלקו בשנות ה20 של המאה ה20 ביחס למריחואנה וקוקה. מניעים אלו הפכו את החומרים הללו ממשהו שבמאה ה19 נתפס כמזור לעקרות בית מצוברחות והיסטריות של משבר אמצע החיים, לחומרים שיוחסו כמחוללי פשיעה, אלימות עבריינות ו"טרוף רצחני". אני לא בא להציג את הסמים כיום או אז כמשהו מועיל בהכרח, או לתת להם הילה של משהו שיש למכור על המדף בסופר, ממש לא. אני כן טוען, שלדון בסיכונים של סם, בהשפעות שלו, עד כמה הוא באמת ממכר או לא, ללא הקונטקסט החברתי, פוליטי, תרבותי היסטורי, זו טעות שמובילה לדיון מבוסס דוגמות ואידאות מוסריות ולא עובדות מדעיות אמינות. אגב, ביחס לטענה על הליך החקיקה. זו החלה ב1914 עם חוק האריסון והתפתחה ככל שהנורמה החברתית פוליטית התפתחה, כך שגם החקיקה לא בהכרח הייתה קשורה למציאות אובייקטיבית של השפעות הסם, אלא של רצונות ומניעים חברתיים פוליטיים. באשר לחברת באייר, אני מזכיר לך שהיא הייתה חברה גרמנית, לכן הרלוונטיות שלה לדיון על ארה"ב אז פחות ואם כבר, לארה"ב טרום מלחה"ע ה1 יחד עם מדינות אחרות היה אינטרס לצמצם את כוחה ושפעתה הכלכלית של גרמניה, דרך הגבלות על הסחר באופיום (אחד המניעים לועידת שנגחאי 1909) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע למה אתה קורא אגדות אורבניות. באייר שיווקה את ההרואין בתור חומר דומה למורפין שאינו ממכר. בין השאר: לטיפול בשיעול. תוך כמה שנים הסתבר שזה לא נכון. עברו עוד כמה שנים עד שבאייר (חברה גרמנית, לא אמריקאית) הפסיקה לייצר אותו כתוצאה מהלחץ הציבורי. כמו שאתה יכול לראות משם, ההתנגדות לשימוש בהרואין היתה עוד כשהוא החל לשמש מרכיב מיני רקיחות, בלי קשר למזרקים. לסירופ הרואין נגד שיעול היו תופעות לוואי לא רצויות. מבין הדברים שכתבת אלו הן העובדות שיכלתי לבדוק בקלות. אני מקווה ששאר העובדות שהבאת נכונות יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפריר, אני אומר אגדות אורבניות, כי לתלות את השינויים ביחס לשימוש בסמים ואת המדיניות הציבורית שהפכה אותם ללא חוקים, רק בגילויים של השפעות ההרואין, הוא להאיר בפנס נקודה מאוד קטנה בתמונה הכללית ולהתעלם ממניעים וגורמים רבים אחרים חשובים יותר. באייר הפכה את ההרואין לשם ממותג, אבל התכונות והחומר עצמו היו קיימים בשימוש עוד מאמצע המאה ה19 כפי שאפילו בכתבה שלך מצוין. באייר אכן מינפה את העניין מסחרית, אבל לא המציאה דבר חדש מדעית. מכורים למורפין/אופיאטים אחרים (דיאצטלימורפין)היו קיימים קודם, בעיות התמכרות היו ידועות, אז מה בהופעת ההרואין של באייר פתאום שינה את הנורמה החברתית? מעבר לכך, שים לב שבשנים הראשונות המחקרים הצביעו על יתרונות בשימוש מפוקח של הרואין ורק אח"כ הופיעו מחקרים שליליים. (מה שלא מופיע בכתבה וכן נמצא בספרים היסטוריים אקדמיים, הוא קשר בין אותם מחקרים והתנועה הפוריטינית). יתרה מכך, הכתבה שלך אף מחזקת את שאמרתי, כשהיא מציינת שב1913 הייתה "מגיפה" של מכורים בניו-יורק ופילדלפיה (מה שהיום היסטורית ידוע כבר כהגזמה, המספרים בפועל היו נמוכים משצויר חברתית) ושנה אחר כך ב1914 תחת חוק האריסון נקבע שהרואין יחולק רק תחת מרשם. כלומר, למרות "המגפה" הרואין עדיין הוכר כבעל תכונה רפואית. מה שלא מצוין בכתבה ומראה למה לא כדאי להסתמך על כתבות (טובות ומעניינות, אך חלקיות) מהאינטרנט לנגח עובדות, הוא סיפור הרקע שהתייחסתי אליו קודם, שזה בעיקר ועידת שנחאי 1909 שבה ארה"ב וסין פעלו לצמצם את השימוש המסחרי באופיום ותוצריו שונים (כולל סינטטיים). בהמשך ועידת האג 1912 (הועידה הראשונה שקראה לפיקוח ובקרה על סמים ואופיום בראשם). כל אלו היו גורמים חזקים יותר (בשילוב המגמה הפוריטנית הפנימית שהביאו בשינוי הגישה להרואי וסמים ככלל בארה"ב) מאשר הסיפור השולי של באייר. אגב, אחד הדברים שדחפו לכל התהליך, היה הכיבוש של ארה"ב את הפיליפינים במלחמה עם ספרד בסוף המאה ה-19. מה קשור? המיסיונרים האמריקאים שהגיעו לפיליפינים דיווחו הביתה על בעיות התמכרות קשות של המקומיים לאופיום, זה בשילוב שינוי מגמה בבית, הביאו את הממשל לרצות להשיג יותר פיקוח על הנושא בבית ובזירה הבין לאומית, ממניעים שונים שלא אכנס אליהם כאן והזכרתי קצרות התגובות קודמות. (יש התייחסות מאוד קצרה ושטחית לכך בסוף הכתבה אגב) בנוסף נכתב שב1913 באייר החליטה להפסיק לייצר הרואין. זה פשוט לא נכון (מוזמן לבדוק אותי). באייר אולי הפסיקה לייצר/למכור אותו בארה"ב, אבל גרמניה באותה וועידת האג 1912 נמנעה מלחתום על האמנה כי התנגדה למגבלות על הייצור הסינטטי של סמים שבו היא ויפן היו מהמובילות העולמיות (בין היתר הרואין). גרמניה נאלצה לחתום על האמנה רק ב1918 כחלק מהסכמי הכניעה שלה בוורסאי. פרט לכך, הרואין הפך ללא חוקי לשימוש עצמי כללי (גם עם מרשם, היינו רק רופא יכל להשתמש ישירות) בארה"ב (כפי שמצוין בכתבה) רק ב1919, יחד עם אלכוהול, שכן המגמה החברתית שהובילה ליובש של אלכוהול, היא גם שדחפה את העמדה כנגד הרואין (וקוקאין ומריחואנה). רק ב1926, הוא הוצא כללית מחוק בארה"ב, 28 שנה לאחר ש"הומצא" על ידי באייר (כלומר נאסר לשימוש רפואי גם על ידי רופאים). לכן לדבר על תהליך של "מספר שנים שבו באייר הפסיקה לייצר" כתיאור לכלל התהליך של שנוי היחס להרואין וסמים ככלל, מבלי להציג תמונה מלאה, זה לחזק מה שאני מכנה "אגדות אורבניות". זה לפני שדברנו על עצם כך שמחוץ לארה"ב יצור סמים שונים המשיך להיות מקובל וחוקי על אמצע המאה 20 לערך, עד שהתגבשה המדיניות הבין לאומית הכללית נגד סמים. אבל גם אם מסתכלים רק על השינויים בנושא בארה"ב, לתלות הכל במקרה של באייר, זה לא רציני. לכן כיניתי זאת אגדה אורבנית. (מקווה שלא נעלבת). אם כבר סם שבו באמת אפשר לשים דגש על שינוי המגמה ביחס לתפיסת הסמים בחברה האמריקאית ובחקיקה נגד, אז צריך להסתכל על קוקאין, שיש לו היסטוריה רחבה ולא פחות מורכבת מהרואין וליחס אליו הייתה משמעות גדולה יותר על התפתחות מדיניות הסמים בארה"ב (בראשית המאה ה-20) ואח"כ בזירה הבין לאומית. שבוע טוב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנצי, אני מסכים איתך שמסוכן להסתמך על מקורות מהאינטרנט. אני רואה שאתה מאוד מכבד את הכלל הזה וכלל לא מביא מקורות לטענותיך. אתה טוען שבאיר המשיכה לייצר הרואין גם לאחר 1913 בניגוד למקור שיש לנו כרגע, אנא ספק מקור לטענך. ואגב, תיקון לטעות שלי: טענתי שהחברה הפסיקה לשווק את ההרואין בשנת 1910. טעות שלי. רק בשנה זו היא הפסיקה לשווק אותו בתור תרופה ל[הקלת תסמיני ]שיעול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפריר, יש אנשים שעוד נסמכים על מידע מספרים. אני לא שולל כל מקור אינטרנטי (שכן בפוסטים אני בעצמי ממסמך אותם), אבל אני מציע שלא לראות בהם תכלית הכל. אתה מוזמן להשאיל מספריות האונ' בת"א/בר אילן/ירושלים את הספרים הבאים, שם תמצא מידע על כל שנכתב על ידי. אם תרצה הפנייה לעמודים ספציפיים, אשמח לתת. (Porter, Roy and Mikulas, Teich (1995). Drugs and Narcotic in History. (London, Cambridge University Press טייכמן, מאיר (1989) לחיות בעולם אחר: אלכוהול סמים והתנהגות אנושית (תל – אביב: הוצאת רמות)Spillane, Joseph. F. (2000). Cocaine: from Medical Marvel to Modern Menace in the United States 1884 – 1920. (Baltimore: Johns Hopkins University Press) כל מה שנכתב פה, מקורו בקריאתם ואחרים נוספים....Brunn, Kettil. Pan, Lynn. and Rexed, Ingemar (1975). The Gentleman’s Club: International Control of Drug and Alcohol. (Chicago, University of Chicago Press) Goode Erich (1993) Drugs in American Society. (New – York; McGraw-hill, Inc.) אתה כמובן זכאי לחשוב שאני עד כדי כך משועמם להמציא ספרים. בעוונותי, אני לא נוטה למסמך את דברי בנושא על כל לינק שאני מוצא. זכותך לערער על בסיס הידע שלי בדרישה למקורות אינטרנט, אבל אני לא בהכרח (לרוב לא) בונה את הידע שלי עליהם. זכותך לקבל, לדחות, לזלזל, או להתעלם מהעובדות שהצגתי למרות שלא כל אחת מונחת על לינק..... אגב, בלינק שלך מדובר על זה שבאייר החליטה על ההפסקה של היצור רק ב1914 טרם המלחמה. מדוע לפני ומה קרה אחרי? חשוב האם מלחמת העולם ה1 יש קשר לכל העניין. אתה תמצא שלאחר המלחמה חברת באייר בארה"ב הוחרמה והועברה לידיים אמריקאיות כפיצוי על נזקי המלחמה (כמו בצרפת ובריטניה) באייר הגרמנית בתקופה שהתאוששה מהמלחמה בשנות ה20 וה30 ייצרה הרואין ותוצר נוסף בשם אוקסיקודון (שלא שווקו בארה"ב, אבל אם תתעניין, קרא על מגפת ההרואין שזה יצר במצרים דווקא בשנות ה20'). מה שכן אולי הייתי צריך לדייק ולומר (מתנצל) שהיא עשתה זאת תחת IG FARBEN שבלעה אותה לאחר המלחמה כשחברות התרופות הגרמניות התארגנו מחדש. הן אגב גם ייצרו (משנות ה30') מתאמפטמינים שקיבלו במחה"ע ה2 את הכינוי גלולת הטייסים, אחד הסמים הלא חוקיים הפופולריים ביותר כיום. בין אם תבחר לקבל את דברי או לא, אתה מתעלם מהנקודה המרכזית שלי, שבאייר עצמה (ויצור ההרואין שלה) לא הייתה הציר המרכזי לשינוי במדיניות כלפי סמים בתחילת המאה ה20, אלא כפי שטענתי כמה תגובות קודם, שהתמונה מורכבת משינוי בכמה גורמים רבים (חברה, תרבות, פוליטיקה וכו') שאתה לא מכסה בהתמקדות הצרה בסיפור הנחמד, אך שולי של באייר בכלל התפתחות המאבק כלפי סמים בראשית המאה ההיא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |