עמידת בריאות | 3371 | ||||||||
|
עמידת בריאות | 3371 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "מדע"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
נשמע כמו סוג של ״הגנה מן הצדק״ |
|
||||
|
||||
אתם יודעים איך שישיבה ממושכת משפיעה על הפצעונים בישבן (שלא לדבר על הטחורים)? |
|
||||
|
||||
נקווה אם כן שעל מרגול יוטלו לכל היותר עבודות שירות. מה שמזכיר לי...שלפני שנים רבות, שאלתי את פקיד הבנק שדרכו הייתי משקיע אם גם לעובדי הבנק מותר לרכוש ניירות ערך. הוא ענה לי "כן, אבל אנחנו חייבים לשבת עליהם שלושה חודשים" "אז מה זה אומר שמותר לכם?" "מותר אבל אמרתי לך, צריך לשבת עליהם אחרי זה שלושה חודשים לפחות" "אני הייתי מוותר על זה" הבנתי שאני מחמיץ משהו ועזבתי את העניין. בבית עלה בדעתי, שעוד צרובות היו בה היתקלויות עם טיפוסים מעולם אחר, שמדובר כאן בשימוש נוסף בפועל "לשבת". |
|
||||
|
||||
מחקר שלא נעשה יגלה ש: 99 אחוז מבין השוכבים 21 שעות ביממה במיטה מתים תוך שנה לאחר שיתמידו במנהג מנוון זה. מחקר "מפתיע" אחר על קבוצת ניבדקים זו (שוכבי 21 שעות ביממה) יגלה שאם הם יתחילו בפעילות גופנית מתונה 99 אחוז מהם ימותו תוך חודש במקום תוך שנה. כפי שניכתב על המחקר ה"מפתיע" המישני הנוגע למבדק של 120 אלף איש הידוע — החוקרים ה"מופתעים" לא הבינו שאסור לבלבל בין קורלציה לסיבתיות. מה שאותי מפתיע הוא מדוע נותנים תקציבי מחקר לאנשים שמפרשים קורלציה בתור סיבתיות. אם לא הובנתי היטב: רבים מהאנשים שבוחרים בעבודות פיזיות קלות לצורכי פרנסה (עבודות "ישיבה על הכסא"), הם אנשים עם _בעיות גופניות מילדות_ (שמחייבות אותם לבחור בעבודות של ישיבה על כסא). אצל אנשים פגועים אילו, _הבעיות הגופניות מילדות_ הן גורמי התמותה המוקדמת (לא הישיבה על הכסא). |
|
||||
|
||||
הם הביאו כדוגמא נהגים ופקידי דואר, מול דוורים וכרטיסנים. דוורים הולכים, וכרטיסנים הולכים ויושבים מדי פעם. אבל יש הרבה מאוד עבודות שבהן עומדים. מה ההשלכות הבריאותיות של עבודות אלה? |
|
||||
|
||||
המשמעות היא שהעובדים בהן צריכים לחסום בגופם את פקחי משרד העבודה הפועלים בשליחותם של גורמי שמאל המנסים לעשות הון פוליטי על חשבון בריאות העובדים. |
|
||||
|
||||
לפחות שלוש שעות ביום? כלומר, כדי שנשים ייחלצו מן הגורל המר הזה, עליהן לעמוד 22 שעות בכל יממה? או, בהנחה שמותר לישון קצת, 14 שעות בכל יממה? האם הסכנה היא בישיבה או שגם בשכיבה? מאיפה מצאו עורכי המחקר קבוצת מדגם של נשים שיושבות פחות מ-3 שעות ביום, והאם זו קבוצה מייצגת? |
|
||||
|
||||
אשה שעובדת בגננות (בגינה) או בהוצאת מנות במסעדה, נגיד, מעבירה את רוב שעותיה בעמידה/הליכה. אם היא חוזרת הביתה ועושה כמה דברים בבית, ואוכלת מול הטלוויזיה בפריים טיים, אז היא ישבה שעתיים בערך במשך כל היממה (התכוונו מן הסתם ליממה ולא ליום). |
|
||||
|
||||
1.מחקרים חדשים מראים כי הפעילות הגופנית שאנו מבצעים בשעות הפנאי, אינה מפצה על הנזק. 2.המחקר האוסטרלי הראה שהפסקות מרובות מישיבה - אפילו הפסקות קצרות, כדי לעמוד, לזוז קצת או לעלות במדרגות - עשויות לשמור על בריאות הלב ועל היקף מותניים צר יותר. 3. יש בין 1 ו-2 סתירה, לפחות לכאורה, לא כן? |
|
||||
|
||||
3. אין סתירה: הפסקות, אפילו קצרות, בשעות העבודה, עשויות לעזור. אבל זה רק כי הן בזמן העבודה. פעילות פיזית בשעות הפנאי, הואיל והיא מתבצעת בשעות הפנאי, לא תועיל. |
|
||||
|
||||
שלי יחימוביץ' המרשעת! |
|
||||
|
||||
מי שדואג לשתות מספיק קם ממילא כדי להטיל את מימיו וכך מיטיב גם עם כליותיו וגם עם לבו. מנסיוני בקבוק מים על השולחן בעבודה גורם לי לשתות המון. |
|
||||
|
||||
אפרופו מחקרים, ב"כלכליסט" התפרסמה לאחרונה כתבה מרתקת בשם "על מה פטריות חושבות?" מאת אורן הוברמן. הכתבה התחילה בתיאור הפנטסטי הבא (שמובא כאן עם קצת קיצורים): "בשנת 2000 לקח פרופ' טושיוקי נקאגאקי, ביולוג ופיזיקאי מאוניברסיטת הוקאידו ביפן, חתיכה זעירה של פטריית עובש צהובה והניח אותה בפתחו של מבוך קטן. בצדו השני של המבוך הוא הניח קוביית סוכר. הפטרייה כאילו הריחה מרחוק את הסוכר, היא החלה לשלוח אל המבוך זרועות ולחפשו. קוּר הפטרייה התפצל בכל צומת, וקורים שהגיעו למבוי סתום פנו פניית פרסה וניסו את מזלם בפניות אחרות. עד סוף אותו יום מצאה אחת משלוחות הקורים את דרכה לסוכר. בהמשך, טושיוקי וצוות החוקרים שלו לקחו חתיכה זעירה מהקור שהשתתף בניסוי הראשון והניחו אותה בפתחו של העתק מדויק וריק של אותו המבוך, כולל קוביית הסוכר. את מה שקרה מכאן איש לא יכול היה לחזות. מהרגע הראשון הקור התפצל לשניים: זרוע דקיקה ומדויקת ניווטה את דרכה בלי אף סיבוב מיותר אל הסוכר. הזרוע השנייה טיפסה על קיר המבוך וחצתה אותו בקו ישר, מהתקרה, אל המטרה." נדהמתי, ורציתי לקרוא את הדיווח המדעי המלא על הניסוי. המאמר הקרוב ביותר שמצאתי הוא הפרסום הזה ב"נייצ'ר" (צריך מנוי בשביל לקרוא מעבר לאבסטרקט), שמכיל את שתי התמונות מהמאמר ב"כלכליסט". אבל התוכן אחר לגמרי: הפטרייה ממלאת את כל המבוך, ואז מתכווצת כך שנותר ממנה רק המסלול הקצר ביותר בין שתי קוביות הסוכר. אין שום איזכור לחתיכה הזעירה ש"זכרה" וניווטה ישר אל הסוכר. מה קורה פה? יש מאמר נוסף שפיספסתי? מישהו ניפח בכוונה את התוכן? אולי שרשרת של ניפוחים בטעות? זה מוזר, כי לפי הכתבה, הוברמן ראיין ישירות את המדען היפני. גם בבלוג של אורן צור תוהים על היעדר סימוכין לחלק מהממצאים הפנטסטיים שמדווחים בכתבה. |
|
||||
|
||||
גם אני הרמתי גבה כשקראתי את הידיעה המרעישה, שקצת הזכירה לי את התולעים האלגנטיות שכביכול רכשו את זכרונן של חברותיהן ששימשו להן למאכל אחרי שלמדו לנווט במבוך. בסוף הסתבר שהן לא למדו כתוצאה מהאכילה אלא הלכו בעקבות הפרשות ריח של הדור הקודם, ההוא שנאכל, אאז"נ. למה לא תשאל את מר הוברמן עצמו? אם להאמין לאתר כתובתו Oran.Huberman@calcalist.co.il |
|
||||
|
||||
רעיון מצוין, שלחתי לו אימייל. אדווח על ההתפתחויות. |
|
||||
|
||||
לפיינמן יש טענות מאוד מעניינות על ניסויי מבוכים והמסקנות המרחיקות לכת בעיקבות הניסויים האלו. (הייתי מצטט אותו בשמחה אילו הייתי זוכר למי השאלתי את הספר הזה) |
|
||||
|
||||
מסתבר שלא רק יובל פנה לאורן. הנה טור ששם את הממצאים בפרופורציות: (ומזל, כי כבר חששתי שהמאמר ההוא יגרום להקמת כנסיית פטריות מקומית). |
|
||||
|
||||
הבלוגר יהודה בלו מפריך בצורה נחרצת את הטענות הפנטסטיות שתוארו בתחילת הכתבה של הוברמן. הוברמן הגיב לדברים בעמוד הפייסבוק שלו (לא יודע איך מקשרים לשם), וכתב בין השאר "אבדוק את כל ההערות ברצינות הראויה ואם טעיתי אתקן מיד". |
|
||||
|
||||
אולי מפני שאתה לא ברשימת חבריו (ויש לו מאות רבות של חברים, אז כנראה לא קשה להתקבל). |
|
||||
|
||||
בסדר. בקריאה חוזרת ראיתי שיובל כתב את תמצית הדברים ולכן הקישור מיותר (ולא, אין לי כוונה להרשם לאתר האמור). |
|
||||
|
||||
והנה הפרק החדש בסאגה, תגובתו של אורן הוברמן לפוסט של יהודה בלו: 8 הערות על פטריות, ריריות ועיתונות. |
|
||||
|
||||
נו טוב, זה שבלו קשקשן זה ידוע, אבל הבעיה המרכזית (''הפטריה הזוכרת'') הופכת פתאום מניסוי בז'ורנל טוב לאנקטודה שסיפר מישהו, שלהבדיל מהשבחים שהורעפו עליו, הוא כלל לא מדען (חיפוש זריז מצא מאמר מדעי אחד בז'ורנל זניח פרי עטו, וראיון בעיתון מדעי). |
|
||||
|
||||
מחקר-על מחזק את קישורה של הישיבה למוות באוהלה של תורה: "על מנת לחקור את התופעה, חוקרים מאוניברסיטת רגנסבורג בגרמניה, ניתחו 43 מחקרי עבר שכללו מעקב אחר 4 מיליון אנשים." "נמצא שככל שאדם ישב יותר כך גדל הסיכוי שלו לחלות בשני סוגי הסרטן: לכל שעתיים של ישיבה, עולה הסיכון לסרטן המעי ב-8% ולסרטן הרחם ב-10%." "התעמלות יומית איננה מספיקה – צריך להקפיד לשבור ישיבה ממושכת בהליכה ועמידה לאורך היום." |
|
||||
|
||||
כתבה בעיתון אינטרנטי בלי הפניה למחקר המקורי שווה את משקלה בזהב. |
|
||||
|
||||
בבקשה: "An analysis with fewer studies suggests the effect was independent of how active participants were, suggesting that sedentary behavior represents a potential cancer risk factor distinct from physical inactivity.
When the highest levels of sedentary behavior were compared to the lowest, the study found a higher risk for colon, endometrial, and lung. For every two hours of sitting, the risk increased 8 percent for colon cancer and 10 percent for endometrial cancer. Long periods of watching TV showed the strongest relationship with increased risk of colon and endometrial cancers. This might be due to the link between watching TV and poor eating habits, notes Schmid." |
|
||||
|
||||
כאן האשמה מיוחסת ספציפית לצפיה בטלויזיה, מה שמעלה את התמיהה אם גם האמריקנים שומעים את דני נוימן. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |