 |
המורה הרוחני שי טובלי הגיש תביעת דיבה כנגד הבלוגר תומר פרסיקו | 3322 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אז נתחיל בברכת חזק ואמץ למר תומר פריסקו שלא התקפל ונלחם על עמדותיו, כולי תקווה שינצח במשפט וגם יזכה בפיצויים. השאלה שיותר מעניינת בעיני מהסוגיה המשפטית היא אותה כת מדוברת. כמו במקרים אחרים שאלהם נחשפנו לאחרונה (הכת של גואל רצון היא הדוגמא הבולטת אבל יש גם אחרות) אני תוהה איך לעזעזל הן נוצרות ומיהם אותם אנשים (נורמטיבים?) שנשאבים לתוכן. "ראיין פרסיקו תלמיד לשעבר של טובלי; לדברי התלמיד, טובלי מאמין כי "בשביל התקדמות רוחנית אתה צריך לחוות שחודרים אליך", ולכן ביקש מהנשים שבין מאמיניו "שיתנו את הגבר שלהם ללילה אצל גבר אחר, וטובלי הבטיח שהם יחזרו אליהן הרבה יותר מאוזנים ומחוברים לעצמם. הרעיון היה לחוות את זה ולחזור לאשתך בצורה יותר טובה. לפעמים טובלי עצמו הוא זה שמבצע את החדירה, ואז זה כמובן נחשב יותר כי הוא 'מואר"' כאילו, ברצינות? אני באמת לא מבין, איזה אנשים מבוגרים בעלי כושר קוגנטיבי מינימלי יהיו מוכנים לקבל דברים כאלה!? וגם, איזה אחריות יש לנו כחברה כלפי אותם אנשים? האם זאת חובתנו הקולקטיבית "לחלץ" אנשים שפויים שבחרו לשרת "גורו" כזה? אני לא בטוח לגבי הפרטים אבל אני זוכר שבפרשת גואל רצון דווח שאחרי פירוק הקומונה עדר נשותיו קיבל עזרה בדיור, הסרת קעקועים, לימודים אקדמאיים ושאר תמיכות ממסדיות. אני לא מתנגד לכך אבל אני תוהה, למה בדיוק הן זכאיות לכל העזרה הזו כדי לצאת מתוך מצב הזוי שהן בחרו ביודעין להכנס אליו? או אם לחדד תשאלה - האם לא יהיה הוגן יותר שאם חד הורית *שנקלעה* בעל כורחה למצב כלכלי קשה (כי בעלה עזב/נפטר/הכה אותה/אחר) תקבל את התמיכות האלו, במקום נשים שהסתבכו עם איזה מטורלל ועכשיו מתברר שזאת לא היתה ההחלטה הכי מוצלחת? איפה האחריות האישית שלהן בסיפור הזה? |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לעריץ הנאור חש אחריות לרווחתם של נתיניו, במקום פשוט להפקיר אותם לחסדי "חופש הבחירה" שלהם. האם, למשל, אתה מתנגד גם לסיוע ממשלתי למסוממים או לשיכורים? הרי גם הם החליטו בדעה צלולה להסתמם או להשתכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק ההבדל, מסומם או אלכוהוליסט *לא* מחליטים *בדיעה צלולה*. המוח שלהם כמו גם קבלת ההחלטות שלהם נפגעת קשות מהמצב הגופני שבו הם נמצאים, מה שמונע מהם לקבל החלטות ראציונליות למען עצמם. הם מכורים פיזית לחומר שמזיק להם, כך שגם אם יקבלו החלטה כנה להפסיק לצרוך, ההתמכרות הפיזית מאוד תקשה עלהם לעשות זאת אם לא יקבלו תמיכה חיצונית. האם אותם נוהי ועבדי גורואים מקבילים בעינייך למכור לסמים? האם אתה טוען שהמוח שלהם לא מתפקד כיאות או שהם מכורים פיזית לנוכחות הגורו ולכן לא מסוגלים לנהל את עניינהם? איפה עובר הקו בין האחריות שהריבון חש כלפי נתיניו לבין פטרנות שנובעת מהמחשבה שהוא צריך לנהל את חייהם של אנשים בוגרים בריאים אחרים? אני מעלה את הסוגיות האלה בצורת שאלות, כי כפי שאמרתי אני לא מצליח להבין מיהם אותם אנשים שנשאבים לאותה סיטואציה מלחתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נדרשת כריזמה ברמתו של JFK בכדי לאסוף 15-20 עפרונות לא מחודדים במיוחד ולהכניס אותם לקלמר הפרטי על מנת להשיג תשואה לא רעה נטולת מס+ טפיחה לאגו. כל ההתארגנויות הדתיות או הפסבדו החלו כך, על החברה לספק לנתיניה מחדדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליתר דיוק: מסתבר שיותר מדי קל לתפוס גם עפרון "רגיל" במצב לא מחודד, אם נצמד לאנלוגיה שלך. מרגע שאדם נמצא בקהילה שבה הוא לא עושה שום דבר בצורה עצמאית, יכול להיות שתידרש לו עזרה כדי לחזור לתפקוד תקין. במקרה של גואל רצון, נדמה לי שרוב (או אולי סתם חלק גדול מהן) הנשים באו מבתים הרוסים. לא בטוח שיש להן משפחות להרים אותן חזרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''במקרה של גואל רצון, נדמה לי שרוב (או אולי סתם חלק גדול מהן) הנשים באו מבתים הרוסים. לא בטוח שיש להן משפחות להרים אותן חזרה'' אז בדיוק בגלל זה מדינה אחראית חייבת לתת אישה לכל גבר וגבר לכל אישה, כי כולנו רואים את השדפעותיה הקטלניות של הבדידות על נפש האדם המערבי (ומי שלא רואה-מוזמן לשיחה של חמש דקות עם כותב שורות אלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה בדיוק כובסה? (כבשה אחרי כיבוס?) באמת שאין לי מושג למה התכוונת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קל מאוד. אני מניח שמפלגה וירטואלית שתרוץ תחת הסלוגן ״מוות למחדדים ועושי דברם״ תגרוף לפחות 65 מנדטים. המממ רגע, בעצם קיימת מפלגה כזו, לא אחת ,שש |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתברר שאחוז מסויים מהמעורבים בכתות הם דווקא חכמים במיוחד, מה שמסבך אותם בעודף חשיבה. בנוסף, אינטלקט גבוה אינו מבטיח יציבות רגשית וכשזו חסרה, קל לנטות אחר תאוריות מופרכות, בפרט אם הן לכאורה מחזקות את האגו של השה האובד ומחמיאות לחוכמתו ולייחודיותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאותו עבר רחוק הם אפילו עבדו ושלמו מס הכנסה, לכן העריצות הנאורה-ובעצם כל מדינה הראויה לשמה-חייבת לתת להם תמורה לכספם! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם נעזור להם עכשיו, הם לא ימשיכו לשלם מעשר לגורו, ויהיו אזרחים מועילים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך תומר עכשיו כשהתביעה מאחוריך ויצאת ''מנצח'' רציתי לספר לך כמה התאכזבתי ממך וממה שפרסמת בעניין שי טובלי. לא שאני אוהב את שי או את מה שהוא מייצג. אני דווקא פגוע ממנו מכיוון שבני נמצא בחבורתו והדבר אינו קל לנו. לקחת עדות מבחור שהיה שם וסיפר לך דברים איומים. ממך ציפיתי לבדיקה יותר מעמיקה לאמיתות דבריו. לא אנחנו לא טומנים ראשינו בחול להיפך, אנחנו עם יד על הדופק כל הזמן ויש לנו את האמצעים שלנו לבדוק אם שם עוברים את הגבול. שיהיה לך ברור אילו הדברים שסיפר לך אותו בחור היו נכונים אפילו בחלקם לא היינו יושבים בחיבוק ידיים. נכון שהם אנשים מבוגרים ויש לנו מה לעשות אילו הדברים היו קרובים למה שאמר לך הבחור היינו יושבים להם ליד הדלת בגרון. אך כך הם פני הדברים. שוב, איננו אוהבים את שי ואת דרכו ממש לא. אך אנחנו יודעים בוודאות כמובן שאיני יכול לפרט שאין דברים אפילו לא דומים. אמנם יש לשי רעיונות שאנחנו מאוד לא אוהבים, אך אין שם זוועות. פעם חשבתי לכתוב לך כמה דברים שאני יודע בוודאות על רעיונותיו, ועכשיו אני יודע שלא אעשה זאת מכיוון שגם אתה לא אמין וניצלת את תפקידך בצורה לא הוגנת כלפי האנשים בחבורתו של שי וחבל. מ.נ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פנה אליו ישירות בדף הפייסבוק שלו, אני משוכנע שישיב לך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמי שהיתה בסוג של כת בשנות העשרים פלוס שלה, אני יודעת באיזו קלות העליתי מצג שווא כלפי הורי לגבי אורח החיים שלי. כמה קל לספר סיפורים ולטוות תשובות שנראות מרגיעות ואמינות כשהמציאות שונה. הורי מצטערים עד היום (עשרים שנה אחרי) שלא בדקו לעומק, שלא גייסו עורך דין שייצג אותם מול ה''גורו'' למרות היותי אז בגירה (גורואים לא כשרים, מתקפלים לרוב במהירות מול בדיקת עומק חיצונית). מציעה לכם לא לסמוך על דברי הבן (כמה שקשה לומר זאת) כי ילד רק רוצה להרגיע את הוריו ולא בהכרח לשתף אותם בחייו ולבדוק, אם ניתן, בדרכים עצמאיות מה באמת קורה שם ולוואי ולא יהיה נזק לטווח ארוך ואם הדברים אינם כשרים, לוואי ותצליחו לחלץ אותו משם. קחו בערבון מאד מוגבל את מה שהוא בוחר לספר לכם. בהצלחה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מסכים איתך. אף אחד לא נכנס לכת כזו מרצון, גם אם הוא חושב שהוא נכנס אליה מרצון, וגם אם - וזה לרוב המקרה - הוא בטוח לכל אורך החברות בה ואף לאחריה שהוא רוצה בכך בכל לבבו. אנשים נכנסים לכתות האלו בשל סיבות פסיכולוגיות שונות, פילוסופיות ואנושיות, שמוקצנות כמובן. כשאתה אומר "נשים שהסתובבו עם מטורלל", אתה מתכוון - אני מדבר על נפגעי כתות בכללי ולא מתוך היכרות פרטנית עם נשי גואל רצון - לנשים בודדות בדרך כלל, מתוסבכות לעיתים, כאלו שהרגישו שהחברה ניכרה אותם, שהמשפחה שלהם שנאה אותם או שסבלו מאלף תסבוכות וסיבוכים אחרים, שפתאום בא אליהן גבר כריזמטי ככל הנראה, בטח מסתורי ובטח מחמיא, שהציע להן "גאולה" - גואל רצון. הוא הציע להן להיות חלק ממשהו, להתאהב באמת, להתמסר למישהו "גדול מהן" - בדיוק כמו ה"מואר" בפוסט ההוא, לקבל תקווה. כמה המילה הזאת חשובה בחייהם של בני האדם, ולמה היא יכולה להפיל אותם. על הבסיס הפסיכולוגי הזה עלו אידיאולוגיות רבות, והתחוללו פשעים רבים במהלך ההיסטוריה. היטלר, להבדיל אלפי הבדלות, ניצל את המשבר בעם הגרמני ואת תחושת האובדן, העוני, ההשפלה, ושיכנע אותם שהוא מקים את "רייך אלף השנים", שיכנע אותם שיש תקווה - הוא. והם העריצו אותו. כי הם היו צריכים משהו להיאחז בו, כי הוא הביא תוצאות, כי הוא היה נואם מוכשר וכי הוא נתן להם הרגשה שהם חלק ממשהו גדול, בדיוק כמו שאמר הילד הבודד וחסר החברים בסרט הנחשול למורהו כשזה הכניס אותו לתוך תבנית דיקטטורית כחלק מניסויו - "זאת הפעם הראשונה שאני מרגיש חלק ממשהו גדול". הכתות פועלות במגוון אמצעים שונים ומשונים, כמו לחצים חברתיים, היפנוזה, כריזמה שופעת, איומים ועוד ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדמיין או שנמחקה כאן תגובה? אני מבטיח לתרום 20 ש״ח במידה ואימת הטובלי תגיע גם למסדרונות אתר זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא בגלל טובלי, אלא מטעמי ''לשון נקיה'' (כת בפני עצמה, שהפולחן שלה מכונה ''פוליטיקלי קורקט''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החליפו ז׳ בפין ותחת בישבן. יותר טוב(לי) עכשיו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי על תיאוריה קונספירטיבית למדי אבל היא מעניינת גם בלי קשר למקרה הספציפי הזה. תיאור לקוני: הבה נדמיין שטובלי שלח אחד ממאמיניו להתראיין אצל פרסיקו עם מידע מופרך, בתקווה שהאחרון יפרסם אותו. לאחר הפרסום, כל שנותר הוא לתבוע ולחכות לתשלום. במידת הצורך יעיד המרואיין שלהד"ם, ופרסיקו בדה הכל מליבו. האם יש תיעוד של מקרים כאלה? דרך להתגונן בפניהם? סיבה לא להתפרנס כך מבלוגרים נוספים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שיש. יש אמצעי מקובל בראיונות שנקרא ''טייפ מנהלים'', והוא מונע שיטה כזו. (חוץ מזה שתביעת דיבה היא שיטה גרועה להוכחת צדקתך גם אם אתה צודק, ומבחינת עלויותיה היא לרוב הליך לא-כל-כך משתלם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרושם שלדתות שוליים יש נטייה טבעית כלשהי למין. באקסטזה או בפורקן יש כביכול חשיפה של אמת כלשהי המוכחשת או מגודרת באיסורים ובחוסר יכולת להגשימה. אני תוהה האם התגלות של אמת זו גורמת לאנשים להרגיש שהם חוו סוג של הארה שוות משקל להארה דתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בדתות עיקריות, תגובה 330479 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות בדתות העיקריות המונותאיסטיות זה לכל היותר בשוליים הזניחים. ביהדות, בנצרות ובאסלאם תמצא מעט מאד דמויות רוחניות שהעמידו את המין (אני מדבר על יחסים בפועל, לא על שימוש במין כמטאפורה) במרכז הגותם וראו בו דרך להתקרב לאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שזה משהו שקשור להתפתחות של הדת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר שקראתי את הכתבה הבאה : http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... קיבלתי רושם ש"כת" ו"דת" הן מילים גדולות עבור הקהילה המסויימת הזו. אני הדיוט בתחום, אך נדמה לי שלכתות נדרשת סגירות מסויימת, ואילו כיום הפתיחות והחשיפה למידע ולתקשורת היא כה רבה שזה קצת מקשה על קבוצות כגון אלה להתגבש. הכתבה מציינת את הפרט שטובלי הינו הומוסקסואל ונטיותיו מוכרות, ולא מדובר כאן יותר מפנייה אל טאבו שכבר הופר. גם זה ברוח של פתיחות ומין חופשי, ולא ברוח של פולחן מיני. ילדי פרחים בעידן טכנולוגי שהתכנים שלהם הם בגדר שעשוע ולא בגדר אמונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מי שלמד אצל מורים שלא ראויים לכריתת לשון, יודע שתמיד ובכל מקום, כולם שכבו עם כולם! בעברית קלה וצלולה-מחוששי וודסטוק לא המציאו את הזימה המוחלטת. גם לא את הזימה ההמונית.הם רק הפכו אותה ל"מרד נגד הממסד הבורגני", וגם זה רק בתודעתם הילדותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זה נראה שהממסד כבר אימץ את המין החופשי, כך שאני לא יודע במה יכולה הקבוצה הזו למרוד. העובדה שטובלי משתמש באינטרנט להפיץ את מסריו, מעידה גם היא ש''הממסד'' גורס אותו אל תוכו. אני לא יודע כמה כוח משיכה יש בסיפורים של טובלי בחברה המדעית של היום, שכן הממסד המדעי הוא שחולש על כל גילוי חדש שקשור במדע הכוכבים והיקום. ולכן כל בשורה חדשה עתידה ככל הנראה לצאת מתוכו ולא מקבוצות השוליים. אני גם לא מזהה תכנים ''דתיים'' שיש בהם עניין אמוני חדש, או עניין לנגח בו את הערכים של החברה. תיקשור עם רוחות העולם, רוחות היקום, זה דבר שכבר קיים בלעדי השימוש בשמות מעוררי תשומת הלב של שמות כוכבים וגלקסיות. אבל אולי אני מסתכל מבעד למשקפיים רציונליות מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו שאלה לחוקרי דתות, לא לי. בשליפה אני יכול לחשוב על כמה וכמה הסברים - תאולוגיים, חברתיים, היסטוריים וכן הלאה... אני בטוח שאם תכנס חמישה חוקרי דתות תוכל לשמוע חמש דעות שונות, ואני קטונתי מלנסות אפילו. לא מזמן התווכחתי קצת עם חוק דתות אחד בפייסבוק של חבר משותף, ונאלצתי לנוס בבושת פנים לאחר שהוא תקף את ההכללות הגסות שלי. למה להביך את עצמי שוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יובל דרור כותב ומתרים: http://www.popup.co.il/?p=7363 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עירא אברמוב עם המלצה דומה, אך הסתייגות קלה בצידה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תומר ממשיך לתאר את הסגה ובין השאר הוא נותן את כתב התביעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלילה מתעבה (ביטוי נקי שנועד לשמור על האייל). הם מלמדים תוכנית יחודית בגני ילדים ומתנסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תומר עדכן היום בפייסבוק: "התביעה להוריד כבר עכשיו את מאמרי על טובלי נדחתה בבוז וברוגז על ידי השופטת. היא גם המליצה להם מאוד לא להמשיך עם התביעה עצמה (אבל זה נתון לשיקולם). היא פשוט צעקה עליהם, השפילה אותם, ופסקה לנו 5000 שקל הוצאות משפט". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אותי שיעשע שבכתב התביעה הבחור החליט לפאר את עצמו ולספר איך הגיע להארה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבחור מאמין בשטויות שלו אז כל העניין מעורר רחמים. (עכשיו, כשנגמר בניצחון הצדק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לחדד: לפי העדכון שבתחתית הפוסט האחרון של פרסיקו, בינתיים רק נדחתה התביעה להסיר לאלתר את פרסומי ה"דיבה", עוד לפני המשפט. משפט הדיבה עצמו ממשיך להתנהל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ממש עוזר לתומר, אבל המורה קונפוציוס אמר, ''שאני שומע מחלוקת משפטית, אני כמו יתר האנשים. אך אם אתם מחפשים את ההבדל ביני לבין אחרים, אז זה שאני מנסה לגרום לצדדים שלא יגיעו לתביעה משפטית מלכתחילה''. אני עדיין ממתין לאותו שופט שיזרוק מבית המשפט תיק בגלל בזבוז זמנה של המערכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שעיקר אותו הפוסט של תומר מדבר על גנדי ומנהגיו הלא מקובלים, ראוי להזכיר שאחד המעשים הראשונים של גנדי כעורך־דין צעיר בקהילה ההודית בדרום־אפריקה הייתה השגת פשרה בין שני צדדים בסכסוך משפטי ממושך שבו הוא שימוש כעורך־דין זוטר של אחד הצדדים (והיה אמור להרוויח לא רע מהתמשכות הסכסוך). בסין העתיקה בימי קונפוציוס היו כבר עורכי דין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"לזרוק מבית המשפט תיק בגלל בזבוז זמנה של המערכת" אתה מתכוון לדחיה על הסף ומחיקה על הסף, כן? כי אלו פרקטיקות מקובלות שקבועות בחוק.1 לא צריך איזה שופט אמיץ לב בשביל זה. 1כלומר, בתקנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
OK. מה שאני מחפש הוא שופט אמיץ לב שישתמש בתקנות הנ"ל. אני לא מדבר על טוען עלוב נפש הבא לחפש את 15 דקות הצדק שלו בביה"ד. אני מתכוון לאנשי "כהנא אנא וגברא רבא" הבאים לביה"מ בכל מיני בוקי סריקי שמטרתם לקבל הד תקשורתי/ציבורי ולא סיוע משפטי. המצב כפי שהוא משתקף מבחוץ הוא שהשופטים מעדיפים להאריך רוחם בכל מקרה ובלבד שהנשפטים לא יוכלו לטעון שקופחו בכל צורה שהיא (ע"ע קצב, אולמרט, רמון, ליברמן וגם אדון זדורוב מקצרין שמערכת המשפט שלנו שפטה אותו במשך 4 שנים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שמה שאתה מחפש לא קשור למשפט, ובטח שלא לצדק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו אמר שצדק שלא בעיתו גרוע מאי צדק. בזמן שבכירי השופטים מבזבזים חודשים ושנים על פרשת קצב העלובה, עניינים שאינם בעלי עניין תקשורתי כמו אלימות במשפחה, תשלומי קצבאות, הלנת שכר, הוצאת כספים במרמה יכולים להמתין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטערת על קטנוניות היתר, אבל הלנת שכר ותשלומי קצבאות1 זה בבתי הדין לעבודה. גם מקרי אלימות במשפחה בד"כ נדונים בבתי המשפט השלום ולא בבית המשפט המחוזי שם דנו בפרשת קצב. 1לפחות חלק מהם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא קטנוניות ויכול להיות שאין יחס ישר בין העומס בביה"ד לענייני עבודה לבין המחוזי. יחד עם זאת הערכאות הגבוהות אמורות לפקח ולבקר את הנמוכות כך שלבטח יש כאן כלים שלובים המאזנים את הלחצים (ערעורים למשל). כאשר תיק אינו בעל פרופיל תקשורתי גבוה אפשר למשוך אותו לאורך זמן מבלי לעורר עניין ציבורי. מאידך גיסא בתיקים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה, תמיד אפשר לומר שבגלל מורכבות וחשיבות התיק ובגלל העניין הציבורי חייבים לתת לתיק כל זמן שידרש ובלבד שתישמר מראית פני הצדק.כלומר בכל מקרה אפשר לסחוב את הזמן. כך מגיעים לאבסורד שכאשר האזרח מן השורה עם התיק השגרתי שלו, מגיע לביה"מ, לאחר המתנה של חודשים ושנים, הוא מגלה שכל מה שהמערכת מוכנה לתת לו הוא משהו כמו 15-20 דקות. תיק קצב או להבדיל תיק זדורוב (הרצח בקצרין) לא היו באמת תיקים מורכבים ולא היתה שום סיבה למשוך אותם לאורך שנים. מדוע נדרשים חודשים כדי להכריע אם קצב יקבל 3 או 7 שנים? אפשר לחשוב שאימת בעלי הדין נפלה על השופטים והם חוששים מפני מה יאמרו כל מיני "כהנא אנא, גברא ראבא", או גרוע מכך הם מנסים להאריך את החוויה הנעימה של השהייה באור זרקורי התקשורת. אם השופטים הבכירים היו נותנים את האות שיש לשופט את הסמכות לפעול ע"פ הערכתו והבנתו ואין בהכרח צורך במחקר אוניברסיטאי של כל התקדימים, המקבילות המשפטיות וסטטיסטיקת ההרשעות והעונשים, אני מניח שהדבר היה מחלחל די מהר למטה. סיכומו של דבר כאמור: צדק לא בעיתו יכול שלא יהיה צדק כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילים אחרות, מה שאתה אומר זה ''שופטים - עזבו אתכם (אותנו) מפרוצדורה''. יש מסלולים כאלה, למחפשי הצדק המהיר (יותר) - קוראים לזה בוררות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך. אני לא מדבר רק על פרוצדורה, אלא גם על הפיכת הפרוצדורה המשפטית למחקר אקדמאי נוסח לימוד הגמרא בבית המדרש (''הפוך והפוך בה, דכולי בה''). תארי לעצמך שרופא מנתח, לפני כל ניתוח היה מרגיש צורך לעיין בכל המאמרים המדעיים הנוגעים איכשהו לסוג הניתוח שהוא עומד לעשות. רוב החולים היו נפטרים עוד לפני שהוא היה מסיים לעבור על האבסטרקטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוכן לחיות עם הסתברות 90% לצדק? עוד הבדל מהותי הוא ששופט צריך ללמוד במקרים רבים תחום חדש. במקרים לא מעטים קראתי פסק דין והערכתי את השופט שהצליח להבין ולהסביר את התחום האמור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכן לחיות עם הסתברות 90% לצדק? אני מת לחיות עם הסתברות 90% לצדק. אני מוכן להתפשר אפילו על הסתברות של 75% לצדק, אתה יודע מה? בוא נתחיל עם 50%. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הדוגמא הזו עונה על משהו? מרגע שמתחיל הניתוח, המנתח עושה את עבודתו (יחד עם הצוות הרפואי) "במכה" והדבר היחיד שמשפיע על משך הזמן של הניתוח הוא מידת מורכבותו. מה גם שמנתח שמתמקצע בתחום מסוים (ניתוחי אף, הסרת גידולים, ניתוח מעקפים) אמור להכיר פחות או יותר את החומר האקדמי הרלוונטי. ואם מדובר בניתוח מורכב אני מצפה שהוא יקרא ויתעדכן (לפחות ברמת האידיאל). קצב של משפט נקבע במידה רבה על ידי הצדדים עצמם. הם צריכים זמן כדי לכתוב את כתבי הטענות, לבקש חומרים מהצד שני, לאתר ולהכין חומרים שהצד השני ביקש, להסכים על פלוגתאות ועל עניינים שאינם במחלוקת, וכל זאת עוד לפני שהגענו לדיון המהותי ועוד לפני שדיברנו על גורמים חיצוניים - נתבע שבמילואים, עורכת דין בחופשת לידה, פגרות וחגים, עדים שלא נמצאים וצריך להמתין לחזרתם... כמובן שאם הצדדים משתפים פעולה אחד עם השני, מסכימים מראש על הנקודות הספיציפיות שבמחלוקת ולא מעוררים עוד ועוד עניינים - משך הזמן מתקצר. יותר מזה - בהליכים אזרחיים לצדדים יש מידה רבה של יכולת להשפיע על קצב המשפט - הם יכולים להחליט שהם מוותרים על פרוצדורות מסוימות, מקצרים את הזמנים הקצובים בחוק וכיוצא בכך. נכון שיש שופטים שמתייחסים לכל כתב הגנה כאל מאמר אקדמי או כמצע לכתיבת הגיגיהם בנושאים שברומו של עולם, אבל (א)הם לא הרבים ו(ב)משך זמן כתיבת פסק הדין כשלעצמו הוא לא בהכרח הגורם להמשכות ההליכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק שאלה, כמה זמן, במשפט פלילי רגיל, מתבזבז על פרוצדורה (בקשות דחייה, הארכת מעצר, ערבות וכיו"ב) וכמה על עניינים שבמהות? נניח ומשפט היה מתנהל 8 שעות ביום כל יום, כמה זמן היה לוקח משפט פלילי ממוצע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלצה: קח יום חופש וסע לבית משפט השלום הקרוב למקום מגוריך. כנס לכמה דיונים פתוחים אקראיים וצפה איך מתנהל הצדק במדינה שלך. על תחכה ליום בו תאלץ להיות נוכח שלא מטעמי סקרנות נטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
8 שעות ביום? זה כולל את הזמן ששני הצדדים משקיעים בהכנה להליכים המשפטיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע, עורכי דין, ממש כמו מורים, אינם עובדים אלא כאשר הם מופיעים מול קהל היעד שלהם,1 ואת התשלום להם צריך לגזור מהשעות (המעטות) שהם עוסקים בכך. ___ 1 שופטים, תלמידים whatever |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. ההכנה למשפט צריכה להיות, כמובן, לפני המשפט, אם עורכי הדין צריכים לשם כך חודשיים, שיהיה חודשיים. אבל מרגע שמתחילים לדון בתיק ממש, שהמשפט יהיה קצר ככל האפשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחלוקת ביננו עמוקה יותר מאשר דוגמא מוצלחת יותר או פחות. גם אני יכול להביא דוגמא עם בעל אלים המסוכסך עם אשתו ויכול להרוג אותה בכל רגע נתון, ועדיין "נתבע שבמילואים, עורכת דין בחופשת לידה, פגרות וחגים, עדים שלא נמצאים וצריך להמתין לחזרתם..." יכולים להוליך את המשפט אל העתיד הרחוק והבלתי רלאבנטי. ההרגשה שלי היא שביסוד הדברים נמצאת ההנחה שהמערכת המשפטית בנוייה על אתגרים אינטלקטואלי שמבחר המוחות המשפטיים אמורים להתיר, לפרש ולפתור את מסתורי המוח הקרימינלי, במטרה להגיע להוצאת האמת לאור ולהופעתו של צדק אבסטרקטי ברמה ביטחון של 90% או 100%. אני מעדיף את הגישה לפיה המערכת המשפטית כלל אינה מערכת אינטלקטואלית. מרבית התיקים עוסקים בסכסוכים ומחלוקות ולא בפרשיות נוסח אגתה כריסטי. לרוב העובדות די קרובות לפני השטח ולכל היותר מדובר בשאלה מי משקר יותר ומי פחות. הפתרון לשאלה הזו בודאי לא ימצא בספרי החוקים. לפי גישתי, המערכת המשפטית מייצגת את החברה הכללית ואת החשיבה של החברה ומנקודת המוצא הזו היא שופטת במחלוקות האלו ומכריעה בהן. המערכת המשפטית מייצגת כלפי הטוענים את העמדה החברתית המקובלת ("דעת הקהל הנאור"). הנשפטים מקבלים את הדין לא מפני שהם מקדשים את ספרי החוקים אלא משום שהם מאמינים שהפסיקה מייצגת את דעת החברה שמסביבם ביחס לבעיה שהם מציגים. הנשפטים אינם תופסים את השופט כהרקול פוארו או הרב עובדיה. הם פשוט רואים בו את קול שכניהם וידידיהם. באופן היסטורי השופטים כלל לא היו מלומדים במדעי החקיקה, אלא זקני העדה ובכיריה, שישבו וסייעו לשאר הציבור להכריע במחלוקות שפרצו בתוכה. בירור העובדות, לימוד התיק וחקירות אחרות דורשת זמן, אבל בעיקרון מה שהאייל הסתמי קרא לו"הכנה" והקצה לו חודשים, הוא החלק הפחות חשוב של הארוע. החלק המרכזי הוא ההופעה בביה"מ, ההתרשמות של השופט/ים מן העדים וקביעת הדין ע"פ המוסכמות החברתיות (חוקים, דעות קדומות, אידיאולוגיות חברתיות וכל מה שתרצי לכלול כאן). מכאן אני מסיק: א. מוטב לשופטים לסמוך על עצמם קצת יותר ועל ספרי החוק קצת פחות. ב. מריחת המשפט על ישיבות, שכ"ט לשעות, וחודשי המתנה, לא זו בלבד שאינה משרתת את מטרת ה"צדק" ונראותו, אלא שהיא עצמה מהווה עיוות דין ומעילה בשירות אותו אמורה המערכת לספק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ממש יודעת עד כמה ההרגשה שלך מבוססת על המצב בשטח. פסקי הדין ה''מלומדים'' הם בד''כ בערכאות הגבוהות (וגם שם הם לא נפוצים כמו שנוטים לחשוב. הרי פסקי דין שמתמקדים בסכסוך ספיציפי ולא מתייחסים מעבר, בד''כ לא יזכו לפרסום או תהודה). ספר החוקים לא מתייחס לשאלה ''מי משקר'', הוא מתייחס לשתי שאלות. הראשונה - איך מגיעים לשלב שבו קובעים מהן העובדות (או ''מי משקר''. על אף שבהרבה סכסוכים אף צד איננו משקר בהכרח), והשנייה - מה המשמעות שאנחנו נותנים לעובדות אחרי שקבענו מה הן. הפרקטיקה של ''זקני העדה'' קיימת גם היום. קוראים לזה בוררות, ולצדדים בהליך פתוחה הדרך לפנות למסלול הזה. בתי המשפט גם ממליצים לא פעם לפנות להליך הזה באותם תיקים שמתאימים לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם להודות על האמת השאלות שלך יותר טובות מה"תזות" שלי. יש במשפט באמת שתי קטגוריות שאני זרקתי לקופסה אחת. יש אכן לעשות את ההבדלה בין תיקים מסוג מה שקראת "בוררות" לבין נניח "פלילים". ב"בוררות" ביה"מ נקרא להכריע/לפשר בין שני צדדים שמצד אחד שניהם מקבלים מראש את סמכותו והכרעתו של ביה"ד ומצד שני אין כאן מקרה של שקר מול אמת (קרוב לודאי ששני הצדדים "משקרים" קצת). במקורותינו, זהו המקרה הקלאסי של "שניים אוחזים". התזה שלי היתה באמת יותר מתאימה למקרים אלו. לצערי, אני סבור שמה שאת והמערכת משפטית רואה כ"בוררות מוסכמת", הוא לא יותר מעוד נסיון של ההממלכה לחמוק מאספקת השירותים להם היא מחוייבת ולהפריט אותם (קריא לזרוק אותם למישהו שיותר רחוק ממנה בשרשרת האחריות). אם ל"שניים שאוחזים" יש את האפשרות לפתור את המקרה באמצעות פישור ובוררות של צד שלישי המקובל עליהם, מן הסתם הם לא יפנו למערכת המשפטית בכלל. אם הם כבר פנו למערכת, מדוע שהמערכת לא תספק את שירותי הבוררות הללו ולא תגלגל אותם לגורם אחר שככל הידוע לי אינו זריז במיוחד וגם לא עובד בחינם. בקטגוריה השנייה, קטגוריית ה"פלילים", יש מבנה שונה, בו ברור שצד אחד משקר הרבה יותר מן השני. עבריינים מועדים או אנשים שבצעו מעשה פשע (החל מחשבונאות כפולה בנסיעות לחו"ל ועד הטרדה מינית בלשכת הנשיא) באים מראש במטרה להונות את ביה"מ ולחמוק מן העונש. כאן מרכזי גם האינטרס של החברה בענישה, הרתעה ונקמה. במקרים אלו ספר החוקים ובכלל הצד האקדמי של הלגאליסטיקה נועד להבטיח מידה מירבית של אחידות, הגינות והמשכיות בפסיקה ובענישה (שנינו מסכימים שמדע המשפטנות לא נועד לסייע לשופט לחשוף את האשם בנוסח אגתה כריסטי). התפקיד הזה הוא חשוב אבל נראה לי שבהשראת אסכולת א. ברק הצד הזה תפס את כל הבמה והשכיח שבצד חשיבותו, הוא גם משני. העיקר הוא בישיבתו של השופט בדין ובהכרעתו על סמך האינטואיציות, הניסיון, ההיגיון הישר והדעות הקדומות/הישרות שלו. את בודאי צודקת שחטא האקדמיזציה פושה יותר ברמות הגבוהות של השיפוט מאשר בשורשי הדשא המשפטיים. אעפ"כ אחזור ואשתמש במשל הכלים השלובים. אם המחוזי והגבוה אינם סומכים את בתי הדין הנמוכים יותר בהליכי ערעור פשוטים ומהירים, הרי זו רק אחת הדרכים בהם האקדמיזציה המיותרת של המשפט מחלחלת כלפי מטה. אני סבור שגם אחרי שהבדלנו בין שני הסוגים הללו, עדיין נותרת בעינה טענתי בדבר הנזק הכולל שנגרם לשלטון החוק ומערכת המשפט בפרט כאשר מערכת זו אינה עומדת בחובתה לספק שירותים הוגנים ומהירים לשלטון החוק והסדר. כאשר שלטון החוק "מרים ידיים" מול גנבי רכב וחוטפי ארנקים בסופרמרקט, מה אמור הציבור הרחב לחשוב על על זמנה של נשיאת ביה"מ העליון המוקדש לסוגיה התאורטית לחלוטין של המצב ההומאניטרי ברצועת עזה. אילו תושבי הרצועה היו משלמים את שכרה של היו"ר, אולי הייתי מקבל את העיסוק הזה ביתר הבנה. מאחר שפני הדברים אינם כך, אני וכנראה עוד כמה אנשים, רואים בעיסוק הזה "ביטול תורה" ובטלנות של התחמקות מעשיית דברים שהם אולי פחות "מפתים" תקשורתית, אבל לפרט הנזקק הם חשובים לא פחות. (כדי להימנע מאד הומינם, אציין שלי אישית אין ולא היה שום עניין המחכה לסעד משפטי משום סוג שהוא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוחה אם אנחנו מדברים על אותו הדבר. המשפט מתחלק (בגדול) לשלוש קטיגוריות: אדם מול אדם - הליך אזרחי; המדינה מול אדם - הליך פלילי; האדם מול המדינה - הליך במשפט ציבורי. בוררות היא "תחליף משפט" שאפשרי בהליכים אזרחיים ואם אינני טועה - גם בהליכים מסוימים במשפ"צ. בבוררות הצדדים מסכימים על זהותו של הפוסק, יכולים להגדיר בגמישות רבה את הכללים. הליך אזרחי בבית המשפט נוקשה יותר (אם כי גם בו הצדדים - בהסכמת השופט - יכולים להחליט לחרוג מברירת המחדל שבחוק) ולצדדים אין זכות לקבוע מי יהיה השופט (בחריג של הליך פסלות שופט, כי זה החריג ולא העיקר, וכי גם במקרה כזה לא הצדדים קובעים מי השופט אלא מקסימום מי *לא* יהיה השופט). "אם הם כבר פנו למערכת, מדוע שהמערכת לא תספק את שירותי הבוררות הללו" - מבלי לפתוח דיון על שאלת ההפרטה, רוצה רק להעיר שהרבה פעמים הצדדים פונים לבית המשפט בלי להכיר אפשרויות אחרות, לעתים גם אם הכירו את האפשרויות האחרות בטרם פתיחת ההליך - תוך כדי הם רואים את הדברים אחרים וכו'. לא הבנתי למה התכוונת ב"אם המחוזי והגבוה אינם סומכים את בתי הדין הנמוכים יותר בהליכי ערעור פשוטים ומהירים, הרי זו רק אחת הדרכים בהם האקדמיזציה המיותרת של המשפט מחלחלת כלפי מטה". הליך ערעור (בארץ) נוגע בשאלות משפטיות ובד"כ לא בשאלות העובדתיות. כלומר, ערעורים לא מתעסקים, לרוב, בשאלה "מה קרה", אלא לשאלה "מה המשמעות שניתן למה שקרה". בדרך הטבע שאלות משפטיות כרוכות ביותר "אקדמיזציה". והערה אחרונה - תפקידה של נשיאת בית המשפט העליון איננו להתעסק בגונבי האופניים וחוטפי הארנקים. בכל העולם מדובר בתפקיד של הערכאות הנמוכות והמשטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצורך המיקוד נראה לי שכדאי לנו להתרכז במשפט האחרון שלך, אשר לדעתי ממצה את חילוק הדעות שביננו. ע"פ הבנתי תפקידו של ביה"מ העליון ושל נשיאו בפרט הוא בראש וראשונה להתעסק בגונבי האופניים וחוטפי הארנקים. ביה"מ הוא גורם בכיר ומנהל בתוך מערכת שלמה שהמשטרה והערכאות הנמוכות הם חלקים אחרים בתוכה, חשובים לא פחות מהבג"צ ולמעשה חשובים יותר ממנו. כל המערכת הזאת קיימת במטרה לשרת את המטרה העליונה של שלטון החוק והסדר. כאשר כל המערכת הזו פועלת ומצליחה לרכוש לעצמה אמינות ואוטוריטה בחברה אותה היא משרתת, אחת מתוצאות הלואי היא שביה"מ העליון רוכש לעצמו מעמד גם כסמכות אתית ומוסרית היכולה לנווט את החברה בתוך השאלות החברתיות הקרדינליות, כפי שעושים זאת גם אנשי הדת בחברה הדתית ונציגים נבחרים בחברה הדמוקרטית. כדי לתת מעט רקע היסטורי לתזה הזו, חשבי על ביה"מ העליון בארה"ב שהוא דוגמה ומופת למוסד הזה בכל העולם הדמוקרטי. ביה"מ הזה קיים כבר 200 שנה ועל אף היוקרה הרבה המיוחסת לו מאז ומתמיד, הוא לא הוביל אף שינוי חברתי מאג'ורי ובמידה שעסק בנושאים אלו, כשל והכשיל אף יותר מן החברה הכללית שסביבו (גירוש האינדיאנים לאוקלהומה, העבדות והאפלייה הגזעית, מעצר המהגרים היפאניים בימי מלה"ע השנייה, שאלת ההפלות וזכויות ההומוסקסואלים). אוכל להסכים איתך שלביה"מ העליון יש תפקיד מרכזי בעיצוב הטכניקה והפרוצדורה המשפטית. אבל ,גם זו מטרה משנית ביחס למטרה המרכזית של שלטון החוק והסדר. ושנית מטרה זו חופפת רק במעט ובודאי שאינה זהה למטרות מטאפיזיות ורליגיוזיות מסוג הנחלת מלכות השמיים ורעיונות אולימפיים אחרים, כאן בעולם החיים והמעשה. כבודה השופטת בייניש אחראית, בין היתר, לכך שגונבי האופניים וחוטפי הארנקים פושים בחברתנו כמו פשפשים במוטלים זולים. לעומת זאת, היא אשמה ויש לה יכולת כלשהי לשנות משהו בשאלת מצבם ההומאניטרי של תושבי הרצועה לא הרבה יותר מאשר בשאלת מצבם של יושבי אפריקה המשוונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוטפי ארנקים וגנבי אופניים כמעט לא מגיעים לבית המשפט העליון (אם כערכאת ערעור ועם כבג"ץ). עוד לפני שהם מגיעים (או לא) למשפט הם צריכים לעבור דרך המשטרה (שצריכה לחקור את הפשע). בפועל יש גם את הפרקליטות (שתובעת בשם המדינה). יש גם את הכנסת (שקובעת את החוקים) והממשלה (שקובעת תקנות ותקציבים). אז על מה בדיוק אתה מדבר? אם אתה ואני נחליט שזה חשוב לנו, נקים מפלגה שתחרוט על דגלה הקצאת משאבים רבים יותר לנושא. המפלגה שלנו תצליח ותדאג בסופו של דבר להקצאת המשאבים החסרים. המסקנה: אנחנו אשמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוטפי ארנקים וגנבי אופניים כמעט לא מגיעים לבית המשפט (בכלל, לא רק העליון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תפקידו של בית המשפט העליון (באופן כללי במערכת משפטית מבוססת תקדימים, לא בהכרח זה הישראלי) להתוות את הדרך המשפטית ואת העקרונות והפרשנות הכלליים בהתאם למסגרת החקיקתית ולא לבחון שאלות עובדתיות. במקרים של גניבות זוטרות מהסוג שאתה מתאר, השאלה ברוב רובם של המקרים קמה ונופלת על העובדות. במקרה כזה, איזה יתרון מיוחד יש לשופטים גבוהים? איזו התווית מדיניות רלוונטית למקרים האלה? (להבדיל, למשל, מהשאלה העקרונית האם אפשר להחזיק גנב מכוניות במעצר במשך איקס זמן כי גניבות רכב הן מכת מדינה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים רק עם המשפט הראשון. להבנתי את (וגרוע מכך אסכולת ברק) מגמדת את תפקידם של ביה''מ העליון ובג''ץ כמנהלים (אדמיניסטרטיבית) ומובילים (של מדיניות ודגשים מקצועיים ואידיאולוגיים) של מערכת המשפט כולה. גם בגניבות זוטרות, תפקידו של ביה''מ העליון (דרך בג''ץ וערעורים) הוא לקבוע רמת ענישה, צרכי הציבור, משך המשפט, התחשבות בנסיבות וכיוב' (כל אלו אכן אינם עניינים של קביעת העובדות). מנהל בי''ח לא בהכרח מנתח ורושם תרופות אבל הוא אחראי ונדרש שגם ינהל בפועל את המערכת (תורים, הקצאת משאבים, פיתוח, השתלמויות, תנאי שכר, ניקיון). מנהל המפיל את הנושאים האלו על מנהל אדמיניסטרטיבי תופס במערכת את המשבצת של ''פאראזיט יקר''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קביעת רמת ענישה, צרכי הציבור, משך המשפט, התחשבות בנסיבות וכיוב' הם אכן מתפקידי הערכאות הגבוהות. עם זאת, ברוב רובם הגדול של תיקי העבירות ה''קטנות'', לא נדרש לבחון את השאלה הזו בכל פעם מחדש. הרף וההגדרות נקבעות בתיקים החריגים (והם חריגים באופן אינהרנטי להגדרה - תיקים שאינם חריגים לא מגיעים לערכאות גבוהות מלכתחילה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההחלטה שמתייחסת לתאגיד כאל פרט ולכן מותר לו לתמוך בכל אישיות ועניין פוליטיים, אינה שינוי פאזה והובלת מהלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת: "תיק קצב או להבדיל תיק זדורוב (הרצח בקצרין) לא היו באמת תיקים מורכבים ולא היתה שום סיבה למשוך אותם לאורך שנים." מישהו יכול לפרט כאן את התמשכות התיקים הנ"ל (אם אפשר גם כולל סיבות מפורטות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת לא מבינה. לא משתמשים בסמכות מכוח התקנות האלה כעניין נדיר. נכון, בתי המשפט לא נוטים לדחות תביעות על הסף בקלות, וגם מחיקות (שלא מונעות הגשת תביעה עתידית באותו נושא) לא נעשות כלאחר יד, אבל לא מדובר בפרקטיקה שנדרש אומץ לב מיוחד כדי להשתמש בה. אם לתובע יש עילה ממשית צריך לדון בה, גם אם אתה חושב שהוא תובע מטעמים ''זרים'' להליך המשפטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכ"ג, הערת לקונפוציוס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל טובלי הבין את הרמז, ומשך את התביעה. משפט טובלי סיכום אירוע (או: איך שריתי עם צוות בוראי הגלקסיה, ויכלתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיסקליימר: בקושי שמעתי על טובלי, והתעוררויות רוחניות הן ממני והלאה. אין לי שמץ של מושג איזה אחוז ממה שאותו מאמין סיפר על טובלי נכון. שאלה: למה כולם כאן מניחים שהסיפור אמיתי? אם בנאדם אחד בלבד סיפר לפרסיקו על זה, הלא יכול להיות שהוא חבר מתוסכל בקהילה של טובלי שנזרק ממנה ומספר מעשיות. אם זה המצב, האם זו באמת "השתקה" מצד טובלי לנסות להוריד את הפרסום? אתם הייתם מסכימים שיכתבו עליכם את זה אם מדובר בבלוגרים עניים מכיוון שזה מסייע לחופש הביטוי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ר' שוב http://ira.abramov.org/blog/2011/03/24/skeptic-side-... גם אם מדובר בפרסום שגוי, התנהלותו של טובלי דורסנית. במקום לנסות להבהיר מה שם שגוי, הוא דורש מיד להסיר את הפרסום (ולפצות אותו בסכום כסף לא מבוטל). זה נראה כמו SLAPP [Wikipedia], כלומר ניסיון השתקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להודות שאין לי הרבה מושג מיהו טובלי הנ"ל, כי מעולם לא התעניינתי בו מספיק כדי לקרוא מה שאמרו אודותיו. ייתכן, לצורך העניין, שכל מה שאומרים עליו שקר. עדיין הדרישה להורדה "תוך 48 שעות" ופיצוי היא דרישה שמטרתה בבירור להפיל אימה, ולא רק על פרקסיקו. וזה מעצבן למדי. מנסיון שלי, כשהייתי צריך להוריד משהו שכתבתי מהרשת (שום קשר ללשון הרע) זה לקח סוללת אימיילים והרבה יותר מ-48 שעות, ואני מעריך שזה המצב גם ב'מעריב'. נראה ממה שכתוב פה שלטובלי יש סיבה לתביעת דיבה אם פרסיקו טועה\משקר (למרות שקשה לזכות בה גם אם אתה צודק במקרה), אבל הדרישה מעידה שהיא סתם תירוץ כדי להגיע לתביעה; זה אולטימטום שאי אפשר ואין כוונה שהצד השני יעמוד בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תעקוב אחרי ההתנהלות, תראה שפרסיקו לא התחיל לתקוף את טובלי מאתמול, וגם שטובלי שלח דרישה להסרת הטענות עוד לפני ששלח את דרישת הפיצוי. לפרסיקו היה מספיק זמן לענות ''תן לי זמן ואוריד'', וגם עתה הוא עומד על השארת הפרסום. אז גם לי אין מושג מי צודק, אבל אם פרסיקו טועה או משקר, הוא הרוויח את התביעה ביושר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהשופטת לא הסכימה אתך כאן. מתוך: (קישרתי כבר למעלה) "בתגובה הראנו בצורה נאה שאין שום ביסוס לבקשה להוריד את מאמרי כבר עכשיו, שכן טובלי אומר בעצמו, על עצמו, דברים דומים מאוד לדברי עליו. ציינו שהמבקשים הסתירו את העובדה שאני פניתי ודיברתי פעמיים(!) עם אשתו לשעבר של טובלי, וביקשתיה לומר לו שיטלפן אלי כדי לקבל ממנו תגובה, ושהוא סירב להגיב." בהמשך הוא גם מתייחס בפירוט רב יותר לטענת ההיטפלות. בקיצור, יש כאן מישהו שעשה כמעט את כל השגיאות הטקטיות האפשריות בדרך לתביעת דיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי איפה הסתירה לדברי. טווידלדי אמר ש-48 שעות הן התראה קצרה מדי, וציינתי שהסיפור התמשך יותר זמן (בפרט, טובלי דרש להסיר את המאמרים לפחות כמה שבועות קודם לדרישת התשלום). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון: אכן לא סתירה לדבריך. רק רציתי לתקן את מה שעלול היה להשתמע מהם. מה שכן, עכשיו הוא מנצל את ניצחונו ומאיים על טובלי כדי לנסות לגרום לו לפרק את הכת (תת הכותרת "סיכום, מילה לשי" וזוג התגובות http://tomerpersico.com/2011/04/03/tubali_end/#comme... ). או שזה סתם ניסיון להרתיע מתביעה עתידית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה כאן תגובה של אב של אחד מקבוצתו של טובלי, של צפריר ושלי. האם הן נמחקו או שהתבלבלתי? תודה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף לזה שמתחיל ב תגובה 567630 ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התבלבלת: תגובה 567630. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבלוגר (או שמא הגלובר) יובל דרור מ"מאבד תמלילים" נתבע בגין פרסום לשון הרע משום שתיאר אתר המוכר לייקים כ"מופרך", ומבקש את עזרת הציבור במימון המאבק המשפטי. כל הפרטים כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד שקראתי לא הבנתי מה אתה רוצה מהייקים ולמה האתר מוכר דווקא להם. חשבתי שאם הייתי יקה והיית מתאר כ''מופרך'' אתר המוכר לחברי לעדה הייתי מתרגז עד כדי תביעה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |