|
כאשר העליתי את הקישור הנ"ל הופיע בתיבת הסטאטוס שלי הכיתוב "בוצע, אך יש שגיאות בדף". דומני שהכיתוב הנ"ל מתמצת יפה את טיבה של העיתונאות כפי שהיא מתבטאת בקטע האמור. לצערי, תרומתי כאן לנושא הראוי של שיוויון זכויות להומוסקסואלים, תסתכם באמירה כי העיתונות ה"הומוסקסואלית הישראלית" היא רשלנית, עצלנית, ממחזרת, לא מדוייקת ומוטית אג'נדה בדיוק כמו כל שאר העיתונות הישראלית. אעשה שימוש בקטנוניות שאני נוטה לה כדי לסקור עבור הקורא את רמת האמינות שאפשר ליחס לכתיבה כזו:
א. "במשך שנים אפף מסתורין רב את נסיבות הוצאתו להורג של המחזאי הספרדי" (כותרת, משפט ראשון) - לא נכון.
ב. "כעת מתברר כי האחראים לכך הם בני משפחתו" - (כותרת, משפט שני - חלק ראשון) - לא נכון.
ג. "שזעמו על אופן הצגתם במחזותיו, וכנראה גם על נטיותיו ההומוסקסואליות" (כותרת, משפט שני - חלק שני ושלישי) - חיבור מין בשאינו מינו והטייה.
ד. "תעלומה אפופת מסתורין בת 70 שנה - מי רצח את המשורר והמחזאי הספרדי הנחשב פדריקו גרסיה לורקה - נפתרה לאחרונה בעת הכנת סרט דוקומנטרי על חייו ויצירתו - "לורקה: הים הרוגע", של הבמאי הספרדי אמיליו רואיז ברקינה. הקרנת הבכורה נערכה בגרנדה בשבוע שעבר. מאז הוצא להורג בפני כיתת יורים במהלך מלחמת האזרחים בספרד ב-1936, הוטל מעטה כבד של חשאיות על הפרשה." (אוגוסט 2006) - למעשה כבר בשנת הרצח 36 ידעו הכל כי הפלנחיסטים אנשי הימין הוציאו להורג את לורקה. במשך כל השנים נמסרו ותועדו עדויות של הנוגעים בדבר. פרשת הרצח מתוארת בפרטי פרטים בביוגרפיה המצויינת של איאן גיבסון על לורקה מ-,1985 שכתב ספר אחר על מותו של לורקה כבר ב-1971). כבר אז כתב גיבסון: "נסיבות מותו של לורקה ידועות וברורת עכשיו".
ה. "ביולי 1936 נעצר, וימים אחדים אחר כך הוצא להורג, וגופתו הוטלה לקבר המונים שמיקומו המדויק לא היה ידוע במשך שנים." - זה היה ב-16 באוגוסט 1936 ולורקה לא הוטל לקבר ההמונים הנזכר (ה"באראנקו" (ערוץ) של הכפר ויסנאר), אלא נרצח ונקבר יחד עם 3 נידונים אחרים (שני לוחמי שוורים זוטרים ומורה כפרי בעל רגל מעץ) לא רחוק משם במטע זיתים ליד המעיין המפורסם "פואנטה גרנדה" של הכפר אלפקר. (גיבסון מציין כי המעין כונה בפי המשוררים הערבים של גראנדה - מעיין הדמעות (עיןאדמר) ומצטט "האם על כי רחקתי מעין אנדמר חדל דמי מפעום, יבשו עינות דמעותי?").
ו. "לדברי הבמאי ומפיק הסרט, הכול החל בקטטה משפחתית וביריבות שהלכה והחריפה. אחדים מבני משפחתו זעמו על המחזה "בית ברנרדה אלבה" - שטיות במיץ עגבניות. בני משפחתו של לורקה היו ידועים כשמרנים ליברלים במיוחד (אחיו של לורקה בכלל היה כמדומני שגריר במצריים באותה תקופה). "ברנרדה אלבה" באמת עורר מחלוקת גדולה בגלל הביקורת כלפי אורחותיה ונוהגיה של הבורגנות הספרדית הגבוהה (אליה השתייכה משפחת לורקה). סמוך יותר למועד הרצח, לורקה אף התבטא במפורש כנגד הבורגנות הזו בראיון לעיתון "אל סול" והדבר בודאי לא שיפר את יחסיו עם כל בני משפחתו. באשר להומוסקסואליות של לורקה, הוא מעולם לא "יצא מן הארון" וספק רב אם בני משפחתו "ידעו" או רצו לדעת על כך. הכותב מרמז כנראה בבלי דעת וללא הבנה למרקחת סמיכה שאפשר לרקוח מכמה עניינים אחרים. הרוצחים היו מקורבים ואולי אף פעלו מטעמה של משפחה בעלי קרקעות בורגנית אחרת, משפחת רולדן שהסתכסכה עם אביו של לורקה בגלל שהיה "ליברלי מדי" ושילם יותר מדי לפועליו. למשפחת רולדן היו קשרי משפחה עם משפחת לורקה דרך דודנית אחת של המשורר בשם איזבל רולדן. כמו-כן המשורר נתפס ונלקח מביתה של משפחה אחרת, משפחת רוסאלס, שם מצא מחסה, כאשר אנשי המשפחה, אנשי ימין ותומכי הפלאנחה ניסו ככל הנראה ללא הצלחה לגונן עליו.
ז. "ערב הוצאתו להורג הופיע קרוב משפחה רחוק של לורקה ששמו חואן לואיז טרסקסטרו מדינה בבר בגרנדה, והכריז שם באוזני הנאספים: "תרמתי שני כדורי רובה כדי למחוק מעל פני האדמה את ההומו הזה". - הסיפור הזה כבר מופיע בביוגרפיה של גיבסון, אלא שטרסקסטרו אמר משהו קרוב למה שצוטט כמובן בבוקר שלאחר ההוצאה להורג והוא לא היה "רוצחו" של לורקה אלא רק אחד מן הנלווים לחבורה שרצחה אותו וככל הידוע לי לא היה קרוב של לורקה בשום צורה ודרך. ראש החבורה ורוצחו של לורקה היה פוליטיקאי וסופר, חבר פרלמנט לשעבר בשם רמון רואיס אלונסו, איש מפלגת הימין של חיל רובלס (אשר כאמור היה חבר ומקורב של הורסיו ומיגל רולדן-קסדה, יריביו של דון פדריקו גרסיה רודריגז, אביו של המשורר).
ח. "לורקה [...] היה אוהד נלהב של הרפובליקנים שנאבקו בקלגסיו של פרנקו, ונוסף על כך גם קומוניסט בהשקפותיו והומוסקסואל מוצהר" - לורקה ייצג באישיותו את התרבות של השמאל הליברלי בספרד החצוייה של ערב מלחמת האזרחים, כפי שגרוסמן ועוז מייצגים את השמאל הישראלי. יחד אם זאת הוא לא היה פעיל פוליטי מובהק ולא חבר באופן רשמי לשום מפלגה פוליטית ובודאי שלא למפלגה הקומוניסטית (כפי שעשה למשל דאלי חברו לשעבר). קרוב לודאי שהרצח של לורקה, לא היה חלק ממהלך פוליטי מגבוה. בודאי שאי אפשר לראות בלורקה מארטיר של פוליטיקה הומוסקסואלית שכלל לא היתה קיימת בזמנו בספרד. לורקה מעולם לא יצא מן הארון ובודאי שלא היה הומוסקסואל מוצהר (דבר שכלל לא ניתן להעלותו על הדעת בספרד של אותם הימים). בככל הנראה לורקה נרצח ע"י אנשי ימין שהיו יריבים ותיקים של משפחתו, בגלל נסיונו האמיץ להתערב למען גיסו, שהיה פוליטיקאי של השמאל וראש העיר של גרנדה ונרצח מספר ימים לפניו.
ט. "כל עוד היה פרנקו בשלטון בספרד, הוטל איסור להשמיע, להציג או לפרסם את יצירתו של לורקה. לאחר שמת פרנקו ב-1975 נעשו מאמצים לברר מי עמד מאחורי ההוצאה להורג והיכן הוא קבור. משפחת לורקה סירבה לשתף פעולה. עתה ברור גם למה." - דברי הבל. ההפשרה על יצירתו של לורקה החלה כבר ב-1953, הרבה לפני מותו של פרנקו (ב-1975). גיבסון כותב ב-1985 שהסיבה ל"מיסתורין סביב הרצחו" קשורה בעיקר לכך ש"בקרב חבריו של המשורר ומשפחתו שורר אי רצון עמוק לדון בהומוסקסואליות שלו ואפילו להכיר בה."
י. עוד כותב גיבסון "עד שנורה פדריקו באותו הבוקר כבר הומתו בבית הקברות לפחות 280 בני-אדם, [...] מאות נרצחו ברציחות פחות "רשמיות" בכפרים. בימי הדיכוי בגרנדה לא היה מותו של המשורר יוצא דופן יותר ממותם של מרצים מן האוניברסיטה, חברי מועצת העיר, רופאים ומורים, ואלפי פועלים פשוטים ואנשי איגודים מקצועיים, שנרצחו בכל רחבי המחוז. המורדים היו נחושים בדעתם לחסל את כל מתנגדיהם מן השמאל, ומבחינתם לא היה לורקה אלא עוד "אדום", אף כי נתעב ביותר."
יא. "לורקה (יליד 1898), ידידם של הצייר דאלי ושל המשורר השמאלן פבלו נרודה והאחראי למחזות המצליחים "בית ברנרדה אלבה", "יירמה", " חתונת הדמים" ו"מות לוחם השוורים" - לורקה לא כתב שום מחזה בשם "מות לוחם השוורים". הכוונה כנראה למחזור השירים הידוע ""קינה על מות איגנאסיו סאנצ'ס מחיאס" ובו השיר עם המשפט החוזר "בחמש לפנות ערב", (A LAS CINCO DE LA TARDE): בחמש לפנות ערב. והיתה כבר יונה עם נמר נאבקת ... בחמש לפנות ערב. הפצעים להטהו כשמש בחמש לפנות ערב. עם נרעש לחלונות פרצו בחמש לפנות ערב. מה נוראה השעה חמש לפנות ערב! יב. אני כותב דברים אלו לזכרו של המשורר שעשה לו שם בכתבו על לוחמי שוורים, איכרים וסנדלריות במקום על פוליטיקאים ומנהיגים. מקומו לא יכירנו בין שורות הסלבס וחבריהם בעיתונות הישראלית, אלא בקרבתם של בני העם האלמונים כמו אותם לוחמי שוורים זוטרים ומורה איתם נרצח, לא משום שהיה גדול משוררי ספרד אלא משום שהיה אדם כמותם.
|
|