|
היה לי מזל לראות את אחת משלושת הופעות הפרידה שלו במטרופוליטן אופרה בניו יורק ב 2004, בה הוא שר את קאבאראדוסי לצידה של קארול ונס בתפקיד טוסקה ואאז"נ סמואל ראמי האדיר בתור מפקח המשטרה השטני סקארפיה. אני זוכר שהמבקרים כתבו שפבארוטי לא היה בשיאו הקולי באותו ערב ונדמה לי שבני"ט היתה ביקורת קצת ארסית בסגנון "הוא הצליח להגיע, אה והוא גם שר", כעקיצה בגלל ששנה לפני כן הוא ביטל ברגע האחרון את הופעת הפרידה "האחרונה בהחלט".
משקלו ומחלותיו הגבילו את כושר התנועה שלו, וגם התאימו עבורו את ההפקה כך שלא יצטרך לטפס במדרגות או ליפול על הריצפה אחרי שירו בו (הוא נשכב לאט). עבור אידיוט סבאנט כמוני הוא נשאר פבארוטי המופלא, אולי בגלל חרדת הקודש שתמיד הרגשתי כשראיתי אותו מופיע ושר, בקלות וטבעיות כזאת כאילו הוא לא מתאמץ בכלל.
הפעם היחידה שלא הצלחתי ממש להתלהב ורק נהניתי סתם הייתה כשראיתי את שלושת הטנורים באיצטדיון כדורגל עם מערכות הגברה ומסכי ענק. פעם ראשונה ששמעתי עליו היתה בכתבות שפירסם מיכאל אוהד היחיד והמיוחד בעיתון הארץ. אני זוכר איך הוא תיאר את טוסקה ונשיקת הדמים שלה, ואת הטנור הצעיר עם הבוהק המיוחד של קולו.
|
|