2734 |
|||||
|
המאמר המלא |
פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
רק לעניין התרגומים - את ההערות לתרגומו של גבעון עדיף להפנות לעורך. ודאי שמתרגם ראוי לשמו לא היה מציג - באופן שנשמע די שרירותי, לפחות לגבי מלים שאינן שמות - את המקור הלועזי אלא במקרים מיוחדים מאוד. אבל אם המתרגם עושה זאת, תפקידו של העורך הוא לשפר את העניין. |
|
||||
|
||||
תודה. כתבה יפה. |
|
||||
|
||||
כנראה שלא אקרא את הספרים בזמן הקרוב. אגב, מהו ה"פרדוקס" שבשם הספר השני? פרדוקס השקרן? |
|
||||
|
||||
הפרדוקס שמציגה אישיותו (ומהלך חייו) של גדל; לא פרדוקס מתמטי. |
|
||||
|
||||
ומהו? |
|
||||
|
||||
בעיקר (אבל לא רק) הפער בין מה שניסה להראות בעזרת ההוכחה (כלומר, לחזק את הפלטוניזם ולמעשה להפוך אותו לברור מעבר לכל ספק) לבין מה שאנשים, בעיקר חוג וינה, "קראו" בהוכחה בפועל; והשפעת פער זה על מהלך חייו. |
|
||||
|
||||
מתישהו קראתי קצת את הספר של גולדשטיין ונשברתי. אני חושב שהיא מציגה דברים בצורה מעוותת ושגויה שמתאימה להשקפת העולם הפילוסופית שהיא מנסה לקדם - בפרט, שההצגה שלה את הילברט היא שגויה וקריקטוריסטית ודי מתאימה לאופן שבו ספרים אחרים שקראתי בנושאים הללו אוהבים להציג את הילברט כי הם אוהבים שיש טובים ורעים ואת הסיפור שבו הגאון המתמטי הצעיר והטוב מרסק לגורמים את המתמטיקאי הזקן והרע עם ההבלים שלו על ריקון המתמטיקה מתוכן. מתישהו יהיה לי כוח לקרוא את הספר שוב ולהתייחס פרטנית לנקודות מחלוקת ספציפיות שלי איתו (כנראה לא כאן אלא בבמה האחרת שלי...) אבל לעת עתה אני מאוד לא ממליץ עליו אלא כספר היסטוריה שיש לקרוא מראש מתוך הבנה שהוא מוטה. |
|
||||
|
||||
אגב, למאמר עצמו - אני לא חושב שנכון לומר שהמשפט השני ''טריוויאלי'' להוכחה מהמשפט הראשון - נדרשת עוד עבודה כלשהי, אם כי העיקר בו הוא אכן הסתמכות על המשפט הראשון. |
|
||||
|
||||
ראשית תודה על הסקירה הטובה. בקשר ל"מוסיקה": לעניין שמות מתמטיקאים ומקומות בתעתיק לטיני בסוגריים - אני מצאתי אותם מועילים מאוד, אינם מפריעים כלל לשטף הקריאה ומייתרים חיפוש באינדקס. הם מאפשרים הגייה נכונה של שמות בקריאה רגילה, כולל שמות הודיים, יפניים, צרפתיים וגרמניים שאיותם בשפת המקור אינו מובן מאליו. למה להתלונן על החלטה נבונה של העורך/מתרגם? אשר לחלקים ה"צפויים" בספר - מה האלטרנטיבה? לדלג עליהם? ובכל מקרה הספר מיועד לציבור הרחב, כולל אלה שלא קראו מעולם ספר על תולדות במתמטיקה. |
|
||||
|
||||
תודה על המחמאות. איות בשפת המקור של שמות הודים ויפאניים דווקא לא מוצג בספר, אלא איות בתעתיק לועזי. אני אישית מוצא שעברית מנוקדת עוזרת יותר בקריאת שמות כאלה מאשר אנגלית דווקא (Ramanujan זה ראמאנוג'אן או ראמאנוּיָאן? János יותר קל להגות נכון מאשר הכתיב העברי "יאנוֹש"?). האם לכלול את האיות הלועזי כחלק מהטקסט? עניין של טעם, אני מניח, אבל אני מעדיף את הגישה שהוצגה בספר "ההוכחה והפרדוקס", שם האיות הוצג אבל לא באופן הפוגע ברצף הקריאה, אלא כחלק מהאינדקס. לגבי החלקים ה"צפויים": ראשית, אפשר בהחלט לדלג עליהם: מרביתם לא קשורים למהות הספר, ל"עלילה" המרכזית שלו, אלא הם נאמרים כבדרך-אגב; הזכרנו את המחשב, בואו נסקור לרגע את ההיסטוריה שלו. שנית, אפשר (גם אם קשה יותר) לגוון ולהראות מקוריות; מאז הצגת ההוכחות הממוחשבות היו הוכחות אחרות, בנוסף לצביעת המפות, שניתן היה לבחור בהן כדוגמא. נכון, הוכחת צביעת המפות היתה הראשונה, אבל מצד שני היו הוכחות אחרות הקשורות יותר לתחום בו עוסק הספר, ואת עצם השאלה לגבי תקפות ההוכחות הללו אפשר להציג גם עם דוגמאות מהסוג השני. אבל אלה באמת נושאים משניים לעומת דעתי על הספר בכללותו, כפי שהוצגה בסקירה. |
|
||||
|
||||
''הזכרנו את המחשב, בואו נסקור לרגע את ההיסטוריה שלו.'' - תופעה מאוד מעצבנת שקיימת לא רק בספרים טכניים לקהל הרחב, אלא גם בספרי לימוד. אפשר להשתגע. |
|
||||
|
||||
למה, מה הבעיה בזה? זה לא שאתה נבחן על הסקירה ההיסטורית, ויש סטודנטים שזה מעניין אותם. |
|
||||
|
||||
אני אחד מאלה שזה מעניין אותם (חיי הנישואין של גאוס וכו'), אבל אני לא רוצה להתקל שוב ושוב ושוב באותן סקירות היסטוריות, הצגות מחדש של הגדרות בסיסיות וכו'. קשה לי מאוד לקרוא פסקה-כן, פסקה-לא. ההתלבטות מתי לדלג לוקחת יותר זמן מלקרוא הכל וזהו, אבל הקריאה של דברים פעמים נוספת מעצבנת ומוציאה לגמרי את החשק. |
|
||||
|
||||
פעמים נוספות באותו הספר או בכמה ספרים נפרדים? אם באותו ספר, איזה ספר זה? |
|
||||
|
||||
בספרים נפרדים. אבל הסקירות ההיסטוריות החוזרות פחות מפריעות לי מההרגשה של ''כבר הייתי פה'' במהלך התוכן עצמו - כשמסבירים לי בפעם המאה מה זו מחסנית (זה לא הספר הראשון בנושא שאני נתקל בו, כבר שמעתי מאה פעמים על ערימת המגשים בקפיטריה), או רשימה מקושרת, או מכונת טיורינג. כל דבר כזה הוא חלק קטן בספר, אבל יש הרבה כאלו, וכאמור, זה יותר עולה יותר בחשק מאשר בזמן. |
|
||||
|
||||
בסופו של דבר, אין הרבה דרכים יצירתיות לתאר מחסנית, ואין סיבה לדרוש מכל כותב ספר להמציא אחת חדשה כשכבר יש אחת סבירה. השאלה היא למה יוצא לך לקרוא על מה זה מחסנית מאה פעמים - אני משער שאתה לא לומד את אותו החומר ממאה ספרים שונים, ואין שום דבר רע בלקפוץ מעל חומר שאתה כבר מכיר אם אתה קורא ספר מתקדם יותר. |
|
||||
|
||||
לא ביקשתי הסברים חדשים למחסנית, ביקשתי להתקל בהסבר המספק פעם אחת בלבד, או מעט פעמים ככל האפשר. בהסבר על מחסנית נתקלתי כשלמדתי מבוא מורחב למדעי המחשב, מבני נתונים, מבנה מחשבים, אלגוריתמים, מודלים חישוביים, ובטח עוד כמה פעמים. בכל פעם ספרים (בעיקר) ומרצים (לעיתים רחוקות הרבה יותר) טרחו להסביר מחדש את הרעיון הפשוט הזה, ואת הטרמינולוגיה המקובלת עבורו (push ו-pop), למקרה שמישהו פספס. אפשר לקפוץ, אבל, כמו שאמרתי, זה לא פתרון מהיר וגם לא נוח. |
|
||||
|
||||
אתה מתעלם מכך שבדרך כלל ספרי לימוד בסיסיים מעדיפים להיות Self-Contained במידת האפשר, ולכן להסביר שוב מושג שעשוי להיות ברור לחלק מהקוראים. אפילו ספרים שמניחים ידע קודם נוהגים לתת סקירה בסיסית של המושגים שבהם הם משתמשים ואמורים להיות מכורים לקורא. ספר על אלגוריתמים (למשל זה של קורמן, ריבסט ולייזרסון, שהוא מאוד Self-Contained ובעיני מהווה דוגמה לספר מבוא מעולה) לא בהכרח מניח שלמדת "מבוא למדעי המחשב" - מבחינתו ייתכן שאתה מגיע לנושא ללא שום הכנה מוקדמת שעוסקת במחסנית, ואת הנושא הזה חייבים להסביר, אפילו אם זה ישעמם חלק מהקוראים. מה שכן, לטעמי לקרוא את אותו הדבר יותר מפעם אחת במקורות אחרים זה דווקא דבר בריא למדי; לפעמים (לא בהכרח במקרה של מחסנית) אתה מקבל זווית חדשה שעליה לא חשבת, וכמעט תמיד אחרי הקריאה החומר יושב אצלך בראש יותר טוב, אפילו אם אתה לא מרגיש בכך מייד. |
|
||||
|
||||
אני מבין שהכוונה כנראה איננה לעמוד במכסת דפים, אבל התוצאה עדיין אותה תוצאה מעצבנת. מי שקורא את (ב-) קורמן קורא בדרך כלל עוד כמה ספרים מהתחום, שמתמקדים בנושאים אחרים מקורמן, אבל נשענים על אותו הבסיס. |
|
||||
|
||||
כלומר, אתה מציע לקורמן לא להגדיר את המושגים שבהם הוא משתמש ולשלוח את הקורא לספרים אחרים? לא נראה לי רעיון טוב במיוחד. |
|
||||
|
||||
קורמן לא טורח להגדיר ''כפל'' וגם לא ''הסתברות'' (בעצם, נדמה לי שיש לו פרק מזורז על הסתברות, אבל בוא נשכח מזה לרגע), ובכל זאת אנשים מסתדרים מצויין. |
|
||||
|
||||
יש פרק מזורז על הסתברות (בלעדיו חייבים קורס שלם בהסתברות, שבו לומדים הרבה יותר ממה שצריך, כמובן). כפל הוא מושג בסיסי יותר ממחסנית - בדרך כלל הוא נלמד בכיתה ב' או ג'. |
|
||||
|
||||
מבוא להסתברות בדרך כלל לומדים בסמסטר א'. |
|
||||
|
||||
תלוי באיזו אוניברסיטה אתה. בטכניון זה לא כך, ומתוך ההיכרות ממקור שני שלי עם מה שלומדים באוניברסיטת תל אביב, כנראה טוב שכך. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |