 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה על הביקורת, אך לא הבנתי מספר דברים: 1. האם נהנית לקרוא את הספר (באמת!)? 2. האם הוא מהנה לקרוא כרומן, או רק למי שמצוי בעסקי האקדמיה? |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי אתמול את הביקורת של אריאנה מלמד והיא, מה לעשות, לא כ"כ מחזיקה מהספר הזה (שאותו לא קראתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הקישור, אסתי. אני, כמובן, לא מסכימה עם הביקורת של מלמד. נתחיל בתשובה הפשוטה (והסובייקטיבית): לא, הספר לא משעמם. אני קראתי אותו בנשימה עצורה. מעבר לכך, האפיון של הדמויות, שמלמד ראתה כחד-מימדי, הוא בדיוק העניין כאן. ההתמקדות בדמויות לא כדמויות, אלא כדוגמאות לתכונות אנושיות, היא שהופכת את הספר ל"מעבדה האנושית" שהוא... כך שאני התפעלתי דווקא ממה שמלמד לא אהבה. הייתי ממליצה בחום לקרוא, ולגבש את דעתכם בעצמכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבקר קצת יותר רציני, כמו צור ארליך, מעתיר שבחים על הספר במהדורה המודפסת של ''מקור ראשון'' היום. מי שמעדיף להסתמך על ביקורתה של המרירה הלזו - זב''שו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הי, לונה! כן, נהניתי ממנו הנאה גדולה. הוא הצחיק אותי, והעציב אותי, ונגע לליבי מאוד. את השאלה השניה צריך, כנראה, לשאול מישהו שלא מצוי בעסקי האקדמיה... אבל כיוון שערד משתמשת באקדמיה כמעבדה להתנהגות אנושית בכלל, נראה לי שכל מי שבא במגע עם בני אדם יהנה ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריאנה מלמד לא פה, ולכן אני אתנצל בינתיים בשמה על שלמרות שהיא /אשה/ שמנה מכוערת וממושקפת, היא מעזה לכתוב בקורות ספרים. גברים שפותחים פה ומתבטאים הם הרי תמיד כוסונים. במיוחד בארץ הקודש, שבה כל הגברים דוגמנים בינלאומיים. אם לא יום הכיפורים הממשמש ובא, הייתי מוסיפה פה עוד דבר או שניים. אבל אתם הבנתם כבר את הכיוון, נכון? ולסיום- הדר, את יפה? כי אם לא- תיאלץ המערכת להסיר מפה את המאמר שלך ! [אני אישית לא מתיישבת לכתוב לפני הסתרקות והתאפרות כיאות, כמובן. לפני שנתיים עשיתי ניתוח לייזר להסרת משקפיים, ובאמת מאז הכתיבה השתפרה מאוד. עכשיו אני חוסכת להגדלת חזה. החוזה עם עם עובד כבר באופק]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יורשה לי להצטרף לביקורת שלך, אז אני אצטרף אליה. עלוב מאוד בעיני שלדיון לקח בערך שש תגובות להגיע לנושא המראה החיצוני של הסופרת1 והמבקרת. תיכף יעלו לדיון מכתב הסופרים ומקום מגוריה של מאיה ערד, ובכלל נהיה לטוקבקיסטים. אני לא יכול עדיין לומר שום דבר על הספר (מסיבות שקל לנחש), אבל תודה להדר על הסקירה - עשית לי חשק. [לקח לי זמן להבין מי הוא "עובד" ולמה את מקווה לחוזה איתו. העין נוטה לדלג על שתי מלים רצופות זהות; מסתובבות דוגמאות מפורסמות ברשת]. 1 ג"נ: אנחנו מיודדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועם כל זה, הביקורות של אריאנה מלמד באמת נשמעות מרירות. אני לא יודעת אם היא מרירה בגלל שהיא שמנה וממושקפת (דווקא מכוערת לא הייתי קוראת לה. לדעתי יש לה פנים יפות) או מסיבה אחרת. אני אפילו לא יודעת אם זו מרירות אמיתית, או סתם עניין של סגנון כתיבה. אבל הרבה פעמים אני קוראת אותה וזה נשמע כאילו היא כועסת על כל הכותבים בעולם שהעזו לחשוב, לכתוב וליצור, כי למה מי הם בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, כשהיא כותבת ביקורת חיובית היא משתפכת ומהללת (ע''ע ביקורת על הספר המשותף של אתגר קרת ושירה גפן, שכמדומה הוא שני בחשיבותו רק לביאליק לילדים). כך שאולי נכון יותר לומר שהיא ''אבסולוטית'' וקיצונית בכתיבה שלה, לשני הכיוונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הפנים שלה היא קיבלה בתורשה. גם את המשקפיים. לעומת זאת, עניין המשקל הוא באחריותה האישית, ובמובן זה גופה הוא יצירה של אורח חייה ושל הבחירות שלה. אי לכך - מי שתחת ידיה יצאה יצירה כה גרוטסקית, איני מוכן לקבל את ביקורתה על יצירותיהם של אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם משקל הוא במידה רבה עניין של תורשה. וכמו שכבר נאמר כאן, אכן - עיתונאים ומבקרים גברים כולם נראים נפלא... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שטויות. Nevertheless, people who feel that their genes have doomed them to a lifetime of obesity should take heart. As discussed in the next section, many people genetically predisposed to obesity do not become obese or manage to lose weight and keep it off. מתוך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והקשר בין זה לבין כשרונם כמבקרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי מבקר שחולה במחלה פסיכוסומטית (כמו אטופיק דרמטיטיס)? מה לגבי מבקר שיש לו עששת חמורה בשיניו? ומבקר שעבר ניתוח שלא עלה יפה? ומבקר שנכשל בעבר בבחינת הבגרות שלו בגיאוגרפיה? ____ ברקת, מנסה להבין מאיפה הגיעו הטיעונים התמהוניים האלה, ועוד שנייה לפני יום כיפור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המבקר האלמוני קיבל את המצרואיזם האווילי שלו בירושה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מצ'ואיזם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר בין גיאוגרפיה לאסתטיקה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מראה חיצוני הוא יצירה, גם מבחן בגרות הוא יצירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוצמזה שפורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מותר להציג קצת רב-תקופתיות לאלמוני,גופה היה נחשב כיצירה נהדרת עבור כמה ציירים שאני מכירה. האם האלמוני (טום קרוז)מאמין ששמן זה גרוטסקי? זה מצחיק שאנשים שטופי-דעת במשמר המפרץ עד כדי לא להבין שכל השמנה שאינה מהווה סיכון בריאותי אין בה רע. הגוף שאינו של פמלה אנדרסון או בריטני אינו גרוטסקי. הוא טבעי. אימנו אותנו (כבר תקופה ארוכה) לחשוב שכולם נראים כמו בטלוויזיה ובפרסומות, ולא כך הוא, ואין בכך רע. שומן עשוי לסרבל קצת את התנועות, אבל מי שהיא מבקרת ספרותית ולא רקדנית בלט, למה שיפריע לה? (אני מסייגת כי מכירה כמה שמנות שרוקדות מצויין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שהיום נכנסים,בכל זאת, גם ללחץ בריאותי כבד מעניין ההשמנה. הרופאים בפרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי תמונתה, אין ספק שאצל הגברת מלמד הנכבדת (תרתי משמע) מדובר בעודף משקל שכן מהווה סיכון בריאותי. מדע הרפואה קושר בין עודף משקל לבין מחלות כמו סכרת, מחלות כלי דם (לב, כליות וכו') ואפילו סרטן. למעשה בארה"ב (והמצב בישראל מתקרב לזה), עודף המשקל הוא גורם המוות מס' 2, אחרי עישון (ואולי אפילו כבר מס' 1 לפי המגמה). זה לא קשור ל"משמר המפרץ" אלא להגדרות רפואיות פשוטות של יחס משקל לגובה, ו/או אחוזי שומן. דרך אגב, אני לא אתפלא אם יתברר שהגברת בחרה במודע להגיע למידות גוף כאלו, כהתרסה נגד "החברה הגברית הדכאנית" או שטויות פמיניסטיות כגון אלו שלעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ואיך היית מפרשת את השומן של אריק שרון? _______________ ברקת, עדיין בשוק מהדיון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שזהו אלמוני גבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתקופה שזה היה רלבנטי, גרסתי שמי שלא מצליח להשתלט על הדחפים שלו, למרות שהוא יודע שזה מזיק לבריאותו, לא ראוי להיות מנהיג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי חובבי באנג'י, צניחה, צלילה, טיפוס הרים וכו'? פסולי מנהיגות כולם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנ''ל לא מזיקים לבריאות, אלא במקרה של תאונה, והסיכוי לתאונה בנסיעה ברכב גדול יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא כן נכון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הקישור. ועכשיו תגיד מה הטעות שלך. רמז: לשיטתך, מי שמרעיל את עצמו יש לו סיכוי של 1 ל-53250 למות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שאוכל יותר מדי (או שותה אלכוהול, או מעשן) מרעיל את עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן, מי שאוכל (או שותה אלכוהול, או מעשן) ימות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אני רץ להרעיל את עצמי (מה שיקטין את סיכויי למות פי 53250) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחזיקים לך אצבעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טיפוס, באנג'י, צלילה וצניחה מעלים את הסיכוי שתמות בשנים הקרובות. רמת כולסטרול גבוהה מעלה את הסיכוי שתמות בשנים הקרובות. מה ההבדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא שהכולסטרול מסוכן בערך פי 40 מטיפוס, באנג'י, צלילה וצניחה גם יחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כולנו אוכלים. לא כולנו צוללים, צונחים או קופצים באנג'י. המספרים שלך מתחשבים בכך? 2. מי שצונח פי-ארבעים יותר פעמים מהאדם הממוצע, סיכויו לההרג כך הוא כמו הסיכון של האדם הממוצע למות ממחלה קשורת השמנה. האם חובב הצניחה הזה הוא פסול מנהיגות מבחינתך בגלל התחביב הזה? כדי לחדד - אנחנו מדברים על אישיותו, לא על סיכוייו לנפוח נשמתו בתפקיד, אז נגיד שהוא מפסיק לצנוח עד תום הקדנציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיותר מעניין הוא הסיכון שנוטל על עצמו מי שמגיב באייל פי 40 מהאדם הממוצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם הממוצע מגיב באייל פחות מ-1/40 פעמים בכל חייו. כל מי שאי-פעם הגיב כאן, מגיב לפחות פי 40 יותר מהאדם הממוצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל טרם ענית לי מה הסיכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה מנסה להגיד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא כולנו אוכלים יותר מדי (כמו שלא כל מי שקופץ באנג'י או צולל עושה כן מבלי לבדוק את אמצעי הבטיחות) 2. ספורט אתגרי - בהיותו ספורט - מקטין את הסיכוי ללקות במחלות לב וכלי דם, כך שזה מתקזז. 3. ספורט אתגרי - כשנוקטים באמצעי הזהירות - אינו מסוכן. לשאלתך - כן הייתי פוסל ממנהיגות מי שהוכיח בעברו התנהגות פזיזה או לא מוסרית - למשל נהג ברשלנות וגרם למותם של בני אדם, הטריד מינית נשים כפיפות, או היה מכור לאלכוהול/ניקוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. צלילה וטיפוס הרים הם מסוכנים, גם אם מקפידים על אמצעי הבטיחות. זה חלק מההנאה. 2. לניקוטין יש השפעה חיובית גם כן, למשל לסכיזופרנים. אז עישון הוא פתאום חכם? לא, כי אפשר להנות מניקוטין גם בצורות אחרות. 3. לא נכון. לדעת שנקטת בכל אמצעי הזהירות אפשר רק בדיעבד. רק אחרי שנחתת אתה יודע שהבדיקות של המצנח, של הכלים שבדקו את המצנח, ושל הכלים שבדקו את הכלים שבדקו את המצנח, היו בסדר. התנהגות לא מוסרית לא רלוונטית, אני לא אקבל השמנה כהתנהגות בלתי מוסרית. התמכרות לאלכוהול - בסדר. אבל לניקוטין? אפשר להתמכר מעישון פאסיבי, וזה לא סם שמשפיע לרעה על התפקוד השכלי שלך כל עוד אתה לא בגמילה. אני רואה את עצמי סולח למומעמד להנהגה על טעויות-עבר חמורות בהרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע מה? אני אסייג את סלידתי מהתמכרות לניקוטין. אני אסלח למנהיג מעל גיל 40, שהתמכר לניקוטין בתקופה שעוד לא הכירו את נזקיו, ושצריכת ניקוטין היתה מנהג מקובל ונפוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי שוקולד? האם תקבל את מקס ברנר כשר הביטחון למשל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סריקת מוח הוכיחה: התמכרות לאוכל היא כמו לסמים" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סריקת האייל הוכיחה: אמרו את זה קודם תגובה 413823 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עברי קשר לעברית | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. יש הרבה דברים מאד מהנים בצלילה, אבל מעולם לא ראיתי את ה"סכנה" כאיזשהו גורם שמשפיע על מידת ההנאה שלי. להפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ"ל "גורם ש*מגביר* את מידת ההנאה שלי", כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שהסכנה כחלק מההנאה התאימה לצלילה הרבה פחות מלטיפוס הרים, צניחה, נסיעה מהירה על רולרבליידס ושאר ענפי הספורט האתגרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעישון יש השפעה רעה מאוד על הבריאות. אי לכך, מי שמעשן, נוהג בחוסר אחריות, לוקה בחוסר ראייה לטווח רחוק לטובת הנאות הרגע, ולכן אינו ראוי להנהגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היית אומר את זה גם אם היית מסכים שהעישון מספק הנאה, לא רק מרגיע את הרגשת הצורך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הנאה רגעית אולי, אבל על חשבון הטווח הרחוק - תכונה שלילית מאוד אצל מנהיג ב. הנאה אישית, אבל על חשבון הסובבים אותו - גם כן תכונה שלילית מאוד אצל מנהיג |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לדמיין את עצמי מספיק נהנה ממשהו, בכדי לבחור, בצורה רציונלית לגמרי, להנות ממנו 60 שנים ואז למות, על פני לחיות 70 שנים בלעדיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר רק על קיצור אורך החיים אלא על ירידה משמעותית באיכותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עישון הוא לא ההנאה היחידה שנשארת למעשנים, ואם הם לא היו פעילים ספורטיבית ממילא, לא צפויה ירידה משמעותית באיכות חייהם בעשרים השנים הראשונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל בן אדם פרטי - זו בעיה שלו. אצל מי שמתיימר להיות מנהיג - זו חולשת אופי גדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. דרך אגב, ''מנהיג'' היא המילה השנואה עליי ביותר. אני לא רוצה להגן על אף אחד ''שמתיימר להיות מנהיג''. אם אנחנו ממשיכים, בוא נדבר על ''מנהל'', אחד שגישתו היא ''החלטנו לבחור מישהו שינווט, כי אנחנו מוכנים למשוך בכיוון פחות מאידיאלי, ובלבד שנמשוך כולנו באותו הכיוון. היום זה אני. באופן טבעי, אני מעריך את דעתי שלי יותר מאת שלך, אבל אתה לא צריך להסכים שאני חכם ממך בכדי להקשיב לי. אתה רק צריך להסכים שדעתי לא מופרכת לגמרי, ושהתפשרות עליה עדיפה על אנארכיה.'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא בתיאוריה של המינהל מדובר יותר ויותר על תכונה שנקראת מנהיגות. פעם חשבו שניתן לילמוד ניהול; היום הדעה היא שלניהול ברמה גבוהה במיוחד של מסגרות גדולות דרושה למנהל תכונה של מנהיגות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד יש רק דעה אחת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שלא. כוונתי היתה שיותר ויותר מגיעים למסקנה שמנהל טוב הוא לא רק ידע אלא גם תכונה; או שיש אותה או שאין. אני יכול לתת דוגמא מהעיסוק שעסקתי בו עד לפני 12 שנים- הוראה. מורה טוב יש בו בהכרח גם תכונה של מנהיגות; בלעדי התכונה הזאת, הוא יוכל להיות במאמץ רב רק מורה בינוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא "מנהיגות", זה "כריזמה", וגם את זה לא צריך בשביל להיות מנהל או מורה מצליח, אלא אם אתה במצב הבלתי-אפשרי של 1. צריך להעביר חומר למי שאינם מעוניינים/מסוגלים להקשיב, או 2. מתפקידך לתת הוראות לאנשים שרוצים בכשלונך, בכדי לרשת את מקומך, במסגרת שבה אין לך כוח להפוך חבלה שכזאת מלמטה לבלתי כדאית. וגם בשני המצבים האלו, הכריזמה לא תציל אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שאתה כותב את זה מניסיונך העשיר כמורה. סעיף 1 שלך מראה שאו שלא היית מורה או שהיית מורה גרוע. כל חומר -אבל ממש כל חומר, יכול להיות מעניין. ההקשבה ועניין התלמידים קשורים במורה, אם אינך יודע את זה אז כדאי שתדע. מורה טוב יכול לעורר עניין גם במקצועות שנחשבים למשעממים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שסעיף 1 נשען דווקא על ניסיונו הטרי כתלמיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היית במקרה מורה להבנת הנקרא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי. באותו בית ספר בו אתה לימדת פישוט מורכבויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיחה דלוחה ואנגרית הצידה, התכוונתי ברצינות להגיד שאין מספיק קשר בין תגובה 415287 ו-תגובה 415510 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאוד נראה לי שכן. מעשנים לא נחשבים גרוטסקים ומגעילים, אף שהם בהחלט עלולים להסריח, ואף שהם מצויים בסיכון בריאותי לא פחות חמור, ואפשר אף חמור יותר. נראה לי שלא בהכרח יש הישק בין מה שנחשב אסטתי בתקופה מסוימת לבין מה שנחשב בריא. החל מבלדונה בעיניים בתקופת הרנסנס וכלה בהרואין-שיק. לא נוח לאנשים להודות בכך, אבל אידאל היופי (והכיעור) שלהם הוא לא באמת שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה בלדונה בעינים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצמח אטרופה בלדונה, מקור טבעי לאטרופין. אם מטפטפים ממנו לעיניים, האישונים מתרחבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עישון הוא לא דוגמה טובה, כי הוא כמעט בלתי נראה בהשוואה להשמנה. במקרים הקיצוניים שבהם הוא מובחן, הוא אף פעם לא נחשב ליפה - שיניים צהובות? נדמה לי שהדחיה אוניברסלית. לא רלוונטי שפעולת העישון עצמה לא מגעילה את הצופה (הצופה הרחוק, שלא הותנה עדיין לגבי עישון ולכן לא נדחה ממנו בגלל שזה מזכיר לו את סרטן הריאות של סבא). גם פעולת האכילה עצמה לא מגעילה. דוגמאות טובות - מחוכים (לא אלו של היום, שהדוקים פחות מצעיף). הנעליים להקטנת כפות הרגליים מסין (נדמה לי). [מה עוד?] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני לפחות, מעשנים הם הרבה יותר גרוטסקים ומגעילים מאשר אכלני-יתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתפלא, יקירי, תתפלא. לא בחירה ולא התרסה. גב' מלמד מסתדרת מצוין עם החברה הגברית הדכאנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימינו יותר מבעבר, אנשים מקשרים בין התקף הלב לבין אורח החיים הפסיבי של המנוח. מעניין אם מי שאספו את המידע שאליו קישרת דאגו להתחשב בזה. במחשבה שניה, ''מעניין'' כנראה לא הייתה המילה הנכונה. תזכורת לעצמי - למצוא דרך תמציתית להגיד, ''המחשבה הזאת חלפה בראשי בזמן שקראתי את הודעתך, והתחשק לי להציק לשאר הקוראים איתה, בכדי להראות כחכם, לפחות בפני עצמי. אני לא באמת מתכוון להכנס לדיון, בשלב זה, לא מהצד שלך ולא מהצד השני. אל תרגיש מחויב לתור אחרי הנתונים הרלוונטיים. אם זה באמת היה 'מעניין' אותי, הייתי מוצא אותם בעצמי, וטורח לכתוב את התגובה הנוכחית אך ורק אם, בעקבותיהם, היה לי דבר מהותי וחדש להגיד על הסוגיה.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה קל לזלזל בחולשותיהם של אחרים. הפרעות אכילה אינן איזה מטרד קטן שאפשר להתגבר עליו בקלות. אני לא יודע בקשר אליך, אבל אם אני הייתי צריך להסתובב בהרגשת רעב תמידית, ללא ספק הייתי משמין. (דגדגן: ...the scientists have identified brain circuits that motivate the desire to overeat in the obese – the same circuits that cause addicted individuals to crave drugs.) חוץ מזה, אני לא סובל את הגב' מלמד - משהו שהיא כתבה פעם אבל אני לא זוכר מה הוא היה.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה כבר משווה התמכרות לאוכל להתמכרות לסמים - האם היית מכבד את דעתה של מבקרת ספרות הידועה כמכורה להרואין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם היית מכבד את דעתו של בלש ידוע המשתמש בקוקאין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אבל טעיתי בריכוז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח לרגע בצד את העובדה שמדובר בדמות פיקטיבית, הרי רק לאחר שהוא נפטר מההתמכרות (שגרמה לו להזיות קשות על מוריארטי) הוא הצליח לחזור ולתפקד. גם לגב' מלמד יש עוד תקוה. ואולי אם היא תפסיק לשנוא את עצמה, היא גם תפסיק להיות מרירה כל כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הזיות קשות על מוריארטי"? סלח לי, אתה חי בסרט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם סרט ( קרא את הערך עד תומו) ומכיוון שזה מצלצל יותר טוב בחרתי את האפשרות הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי זה, גם התנ"ך הוא סרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה שכתב את הספר לא כתב גם את התסריט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאייר. ריכוז, ריכוז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מה היא עשתה לך שאתה שונא אותה כל כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהיא גנבה לו ארטיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סביר. אם כבר וודקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שהוא ידע אי-פעם מחסור בוודקה. (על מי אנחנו מדברים?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גניבת וודקה לא בהכרח גורמת לנגזל למחסור בתחום זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ברור? מן הסתם כתבה ביקורת שלילית, או בכלל סירבה לכתוב ביקורת, על איזה פמפלט שהוא ובן דוד שלו הוציאו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, האפשרות השנייה משכנעת בהחלט. כלומר, אפילו לא סירוב, פשוט התעלמות טוטלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבה ביקורת לא עניינית על סופרת שאני מעריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם זה מועיל לך במשהו, כי אתה לא יודע כיצד אני נראה וממילא לא מה ערכה של הביקורת שלי. אבל גם בעיניי הספר של ארד הוא רדוד ומשעמם. האקדמאים בספר כלל לא מעוניינים ברעיונות אלא רק בשיקולים של כבוד וכסף, וכך היא מחמיצה את האפשרות ליצור אמירה מעניינת על הקשר בין המידות הרעות, תפיסת העולם והעולם שבו חיים האקדמאים. מה שנשאר הוא מעין טלנובלה מייגעת שבמקרה מתרחשת באוניברסיטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה אם גם שאר השמות הם סימבוליים, אבל פספסתי את הרמיזה שבהם, או שהדמות הזאת זכתה לשם מיוחד? And this maiden she lived with no other thought
Than to love and be loved by me. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עוד כמה, אבל אני בטוחה שהחמצתי חלק מהם. מה שקפץ לי לראש היה הצירוף המשעשע ''דאג פישר'' לאשמאי זקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
http://www.bullypulpitgames.com/games/index.php?game...
The Shab-al-Hiri Roach Overview: The Shab-al-Hiri Roach is a dark comedy of manners, lampooning academia and asking players to answer a difficult question - are you willing to swallow a soul-eating telepathic insect bent on destroying human civilization? No? Even if it will get you tenure? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הקישור להופעה הנפלאה של עירד יבנה. מענין אם הסופרת ראתה את הוידאו כשכתבה את הספר - שימו לב למשל לשימוש במלה ''פרוקרסטינציה'' בהופעה וגם בספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נועה, שימי לב גם לכך שעילאי בהט משיג מאוניברסיטת "רדוודס" תנאים מופלגים בזכות העובדה שיש לו משרה ב... MIT | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקום היחידי שנתקלתי עד היום במילה הזאת זה הספר הפיקטיבי בשם זה שכתב כביכול ט. ס. גארפ (Procrastination by T.S. Garp). (הספר הזה מזכיר ספר אמיתי של ג'ון אירווינג בשם Setting free the Bears) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד ספר עם דובים של אירווינג, נוסף לשניים שאני מכירה? מה יש לו מדובים? (שואלת ברצינות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובים, וינה ואגרוף (שהפך לסקווש הספרים האחרונים. כנראה שהוא מזדקן). לא שמת לב עד עכשיו? בדיוק כמו ילדים בני חמש שקורה להם משהו רע אצל אוסטר, וגיבורים שהם תמיד בני 11 אצל קינג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל ששמתי לב הפסקתי לקרוא אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לאירווינג שני ספרים וסיפור קצר עם דובים, מתוך סך של 11 רומאנים. זה לא נראה לי משהו אובססיבי מדי, בעיקר שהתפקיד של הדובים בספר הוא שונה מאוד בכל אחד מהם. הספר "Setting free the bears" (אין לי מושג אם הוא תורגם לעברית) הוא הראשון שלו (1968) ובעיני, הוא אחד מהטובים ביותר שלו. הוא מתרחש כולו באוסטריה וביגוסלביה בשתי תקופות זמן - 1967 ו1942-6. לדובים אין בו חלק פעיל. הדב הבא הוא דונה בסיפור הקצר "The Pension Grilparzer" שמופיע כסיפור הראשון של גארפ (וכן בספר "Trying to Save Piggy Sneed") והאחרון הוא הדובה סוזי ב "The Hotel New Hampshire". דרך אגב, גם האבקות לא מופיעה בכל הספרים שלו (למיטב זכרוני רק בגארפ, "The Hotel New Hampshire" ו"The 158-Pound Marriage" - שלושה מ11). וינה מופיעה הכי הרבה וגם היא רק בחמישה הראשונים. אני עדיין קורא אותו, פשוט כי אני נהנה מהשפה שלו ומהיכולת המדהימה שלו לספר סיפור (אני צריך לקנות ולקרוא את "Until I Find You"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האבקות יש גם באוון מיני, או שאני מתבלבל עם כדורסל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כדורסל. לא זכורה לי שם האבקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הפירוט. את גארפ אהבתי כמו את כולם, והמשכתי איתו (דרך מלון ניו המפשייר), עד שנתקעתי ב-50 העמודים הראשונים של אוון מיני (באנגלית אומנם), כשפשוט לא הבנתי מה האיש הזה רוצה מחיי. וכך, בתיאור המצב הכל-אמריקני עם מוטיבים נוצריים, אני מעדיפה דולי פנינים נשכחים כמו נתנאל וסט (גברת לב בודד)1 או ג'ון צ'יבר (עץ התפוחים). 1 תגובה 54438 כמעט התבלבלתי וכתבתי נתנאל הות'ורן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר על אוון מיני הוא (בעיני) מאוד ביקורתי כלפי הקתולים והקתוליות ועקב כך הוא כולל מוטיבים קתולים רבים - אוון מיני הוא מעין ישו מודרני, ואני לא אפרט מחשש לספויילרים. באופן אישי מאוד אהבתי את הספר וקשה לי להאמין שניתן לתרגם אותו לעברית בצורה טובה. באופן כללי, הספרים המוקדמים יותר של אירווינג הם היותר קלים (ויותר קצרים בד"כ, למעט "The fourth Hand" שהוא גם קליל וגם קצר). אני ממליץ על כל השלושה שקדמו לגארפ. הספר היחיד שלא ממש נהנתי ממנו הוא "A Widow for one Year". כאמור, את האחרון שלו ("Until I find you") לא קראתי. סתם אנקדוטה, בעקבות הסרט "העולם ע"פ גארפ" פיתחתי תעוב עמוק כלפי רובין וויליאמס ואני משתדל להמנע מסרטים בכיכובו. לעומת זה הסרט "מלון ניו-המפשייר" הוא סרט נהדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שתיארתי לעצמי שאוון מיני (ילד קטן מכפי גילו, ג'ינג'י ומעצבן, נכון?) הוא מעין ישו מודרני, וזה בלי לקרוא אפילו עשירית העלילה. נו טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שמלון ניו המפשייר הוא סרט נהדר. וקינסקי בהחלט לא מזיקה לו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בעיקר התרשמתי דוקא מג'ודי פוסטר, אבל זו שאלה של טעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה. קשה לי להבין איך אפשר להעדיף את פוסטר על קינסקי המדהימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את תגובה 356145 לא קראת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את התגובה קראתי, את הקישור לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא התכוון לדחות את זה, אך שכח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו כזה. את רוב התגובות (והמאמרים) באייל אני קורא מהעבודה ואני לא יכול להרשות לעצמי לקרוא גם את הקישורים. לפעמים אני מרפרף, לפעמים אפילו זה לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מלכוד 22" מכיר? From General Peckem's office on the mainland came prolix bulletins each day headed by such cheery homilies as 'Procrastination is the Thief of Time' and 'Cleanliness is Next to Godliness.'
General Peckem's communications about cleanliness and procrastination made Major Major feel like a filthy procrastinator, and he always got those out of the way as quickly as he could. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את המקור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכנון של הבית שלי כלל חצר מונמכת בשטח של 4X5 מטרים בערך שבצדה האחד קיר הבית שכולל את חלונות המרתף והממ"ד, בצד ממול יש קיר בטון גבוה שגובל את המגרש שלי, צד אחד גובל בקיר התמך של החניה והצד האחורי מסתיים במסלעה שמעליה שאר החצר בגובה המקורי של המגרש. חצר כזאת דורשת סידורי ניקוז מיוחדים ולכן במרכזה יש בור בעומק של כ-3 מטרים מדופן מהצדדים בטבעות בטון, אך ללא קרקעית יצוקה. הבור הזה אמור לקלוט את מי הגשמים מהחצר ולאפשר להם לחלחל לאדמה מתחת לגובה הרצפה של המרתף ועל מנת למנוע הצפה במקרה של גשם חזק במיוחד הייתי צריך לשים משאבה בקרקעית הבור עם צינור שיוציא את המים החוצה. כמובן שכל הקיץ הקפדתי לציין לעצמי שעד החורף צריך להתקין משאבה אבל רק לפני שבועיים קניתי משאבה וצינור תוך כוונה אמיתית להתקין אותה מתישהו. התחזית לסופ"ש האחרון המריצה אותי לעשות את זה ביום שישי בצהרים וזה היה באמת בזמן הנכון, כי עוד באותו ערב התנפל עלינו שבר ענן שהציף את החצר ואלמלא המשאבה זה היה יכול להיות ממש רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה בעוד שבועיים, אם עדיין תצטרך אותה אז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הניקוז של החצר לא מחובר לניקוז הכללי של הבית? לאן בכלל שולחת המשאבה את המים כרגע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אסור לחבר ניקוז מי גשם לביוב. ב. הביוב של הבית יותר גבוה מהחצר השקועה. המשאבה מוציאה את המים לחניה וממנה הם זורמים מתחת לשער אל הרחוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם בפרוקרסטינציה עסקינן האייל האלמוני, באיחור של חצי שנה בהגשת התזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת מעניין, אם כי לא הייתי נתלית דווקא במילה "פרוקרסטינציה". במהלך הלימודים שלי היינו חשופים לסדנאות אינסופיות (ומועילות, במידת מה) על how to beat procrastination, כך שהמילה הופכת לחלק מאוצר המילים היומיומי שלך (בניגוד ל"דחיינות", למשל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, תועלה נא באוב גם "הממלכה הפנימית" - דיון 2041 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם כל מה שהיה פעם אפשרי בשיח באינטרנט הפך לחסר טעם , כי מה הטעם להתמודד עם טענה גופנית של מישהו מתוסכל , הרי מי שבוחר להתמודד נגד טיעון בהתיחסות לגופו ''הפיזי'' של הטוען באמת לא שווה דיון במקום זה ראו את הדיון שהתפתח פה . משהו בתקופה שלנו מביך , כאילו נגזר שלא נוכל לעסוק בדברים בפני עצמם בלי להתפלש בזבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עסקו בדיון הזה בכל מיני דברים, מכל מיני נקודות מבט. כל אחד בוחר במה להתפלש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכרחה לציין כי הספר שבע מידות רעות פשוט ספר רע. חייבים להזהיר את כל אותם אנשים שעדיין לא קראו את הספר שעדיף להם לבלות את זמנם היקר מול הטלויזיה (אפילו ערוץ 1) מאשר לקרוא את הספר. הכתיבה שלו מזכירה את מעריב לנוער. או בעצם כל עתון מעריב אחר. מעציב עד אין קץ? מצחיק עד דמעות? ממש לא. צהובון מעורר אימה על העולם האקדמיה העגום. ממלכת הבינוניות והספר שמנסה ללעוג לה הוא ממש אותו תוצר בינוני וקטן של אותה הממלכה. עשו לעצמכם טובה ותקראו את ספריה המחורזים של מאיה, ועל תגעו בשבע מידות רעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיימתי אותו ממש עכשיו, ומאוד נהניתי מהקריאה. לגבי התרבות הארגונית, והאופן הבלתי-רציונלי של קבלת ההחלטות לגבי מועמדים לעבודה - הספר קובע "חוק פרקינסון" משלו, המיוחסים למרצה מיתולוגית בשם ליילה: "מי שייבחר בסוף (למשרת פרופסור) הוא המועמד הבלתי-צפוי ביותר". חוק נגזר הוא, ש"לעולם יבחרו את המועמד המתאים פחות" (ואכן כל המזימות להצבת מועמדים וקבלתן, נכשלות ומכשילות את התוכניות האישיות של מי שרקח אותן). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |