2660 |
|||||
|
המאמר המלא |
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
לפעמים אני קורא שיר באייל הקורא (ככה בדרך כלל אני לא קורא שירה) ונהנה וחושב שזה נחמד ואז אני חושב אם אני נהניתי זה בטח לא שיר טוב ---------------- תודה, נועם, ותעשו משהו עם האותיות (ך) והניקוד (חולמים). |
_new_ |
|
||||
|
||||
צריך לברוח מהעיר הזאת כמו מאש ולא משנה יש קטיושות או אין |
_new_ |
|
||||
|
||||
מדהים איך אתם החיפאים לא מעריכים מה שיש לכם פה. כנראה רק מי שבא ממקום נידח יותר יכול להעריך את חיפה :) בעיני זו העיר הכי יפה ומענינת בארץ. |
_new_ |
|
||||
|
||||
תהייה: תוהה למה צריך, כדי להגיד, מה אתה חושב, כל שלוש מילים, ללחוץ על אנטר, למה לקרוא לזה שירה: -------------------- ולמה לקרוא לזה, שירה. למרות שאין בשירה הזו בכלל חריזה, ומשקל. ואולי אפשר: ------------ ואולי אפשר גם, להחליט לעשות אנטר, כל אות. ולקרוא לזה, ש י ר ה פ ו ס ט - מ ו ד ר נ י ת :-) |
_new_ |
|
||||
|
||||
השורות האחרונות שלך מאוד מפוספסות. שי ר ה פוס ט מו דרנ י ת. |
_new_ |
|
||||
|
||||
אתה ומר ליבוביץ כנראה חדשים כאן. הבדיחות האלה חזרו על עצמן באייל הרבה פעמים. למשל, בפתיל מתגובה 102548 - אבל יש עוד, אין לי זמן לסרוק. |
_new_ |
|
||||
|
||||
אני קוראת אותך לסדר. פורסמו כאן גם יותר מכמה וכמה שירים, האם אין מקום לשירים חדשים? האם אין טעם לנסות ולשפרם??? |
_new_ |
|
||||
|
||||
תגובה 270268, תגובה 270293, הפתיל מתגובה 261224, ובאחת התגובות בו הפניה לתגובה 32869 הבלתי נשכחת, והפתיל המדאייים שבעקבותיה (אחרי כמה תגובות). תגובה 239881. |
_new_ |
|
||||
|
||||
יש כאן עורך או עורכת שאחראים לתכנים? אם החלטתם למעט כל כך בפירסום שירה לפחות תבחרו שירה שמתקרבת לבינוני לפני שאתם מפרסמים אותה. חבל... פשוט חבל ולמי שמחפש משהו קצת יותר ברמה נפתח מגזין רשת חדש: |
_new_ |
|
||||
|
||||
יש כאן עורך או עורכת שאחראים למחיקות? נראה לי שיש לכם מטרה מושלמת. |
_new_ |
|
||||
|
||||
אם להגיד ששיר הוא בינוני בקושי ולהפנות לאתר תרבות חדש הם עילה למחיקה אולי נחסום את התגובות בכלל |
_new_ |
|
||||
|
||||
אם לפרסם את האתר שלך באתר אחר על ידי שפיכת לעג על האתר האחר... בעצם, למה אני עונה? ע-ו-ר-ך! |
_new_ |
|
||||
|
||||
שצריך להנמיך משהו אחד על מנת שמשהו אחר ירגיש גבוה. לא צריך למחוק מספיק להבין את המנגנון ואז להתפתל בכסא בחוסר נוחות. דבלואציה או דוולואציה? מה דעתך? |
_new_ |
|
||||
|
||||
סַבָּבָּ. יש בסגנון הזה משהו מרענן. אולי אפשר למצות בקצת פחות קטעים. |
_new_ |
|
||||
|
||||
לאייל האלמוני, אתה מוזמן לתקוף אותי באופן אישי בכתובת ה-email שלי כפי שהיא מופיעה בתחילת המאמר. נועם. |
_new_ |
|
||||
|
||||
לצערי אני עדיין לא מעורכי שחרזדה ואף לא מהאנשים שזכו לפרסם שם. |
_new_ |
|
||||
|
||||
לגבי השירים, השירים בנויים ממקצב מוזיקלי. כאשר ההטעמה של המילה יוצרת את המקצב ולאו דוקא החריזה או המשקל. צריך לקרוא את השיר לפי העברית ולפי המוזיקה שנוצרת עם חיתוך השורות. נועם. |
_new_ |
|
||||
|
||||
הדרך הנכונה להסתכל על השירים זה להתעלם מהכותרות, ולקרוא כל שיר בנפרד. לא להתיחס לזה כפואמה. כי זה לא נכתב כפואמה. זה מחזור שירים. תתעלמו מהכותרות ותקראו שיר שיר ועכשיו תגיבו. נועם. |
_new_ |
|
||||
|
||||
לדעתי אין צורך להתעלם מהכותרות בזמן הקריאה. הכותרות נותנות מושג בקשר ל''מה שתיכף יבוא'', ויוצרות תהליך מדורג המתקדם משיר לשיר. לא ברורה לי ההתעלמות הכללית כאן (להוציא מישהו אחד שדווקא רוצה ''לרדת'' על הכותב, אבל עושה לו הנחה עקב מצבו), אני, בכל אופן - הצטמררתי כשהגעתי לשורה - ''אני נכה, אני נכה''. ואחר כך, כמובן, הלבטים, הגעגועים, הערגות, התקוות והנחיתה ההכרחית אל קרקע המציאות המגבילה. למרות שאינני נכה, תהפוכות חיי הביאו אותי להזדהות עמוקה ולהבנה עמוקה של התהליך, שבוודאי חוזר על עצמו בכל תקופה מסויימת, ותמיד, מחדש, הוא קשה וכרוך בהשלמה עם הפער המוכר שבין מציאות וחלום. כל טוב ואיחולי הגשמת שאיפות כלליות ופיוטיות - רובן, אם לא כולן... |
_new_ |
|
||||
|
||||
ההבדל עצום מאוד הרבה יותר מאשר כתבת במאמר הנחמד שלך, אני תל-אביבית לשעבר אך מכירה היטב גם את חיפה, המשותף לשתי ערים אלו כמובן חוף הים. ההבדל הוא לא רק יונה ווך , בתרבות, בצורת החיים, הבילויים בדיסקוטקים. ת''א עיר ללא הפסקה, עיר הנוער התחיל ביריד בת''א ועבר לחיפה, כי כאן יש יותר נוער מת''א. בחיפה יש קטיושות, ובחורף קר מאוד, יותר מת''א החמה. |
_new_ |
|
||||
|
||||
מה זה בעצם אומר, "עיר ללא הפסקה"? כשאירחתי בת"א בתקופת המלחמה שבאה עלינו לרעה אורחת מחיפה, היא התפלאה לראות עד כמה מוקדם החנויות נסגרות במקומות שוקקים כמו דיזינגוף סנטר (מישהו קרא את הכתבה המגוחכת עליו ב"העיר" לפני כמה שבועות). האם "ללא הפסקה" מתייחס רק למועדוני לילה ופאבים? |
_new_ |
|
||||
|
||||
ולפיצוציות. (ברקת, חזרה מנופש עם הרבה הפסקות). |
_new_ |
|
||||
|
||||
אחרי ''שבועות'' בסוגריים צריך לבוא סימן שאלה (אם כי גם בלעדיו הטיעון שבסוגריים נכון). |
_new_ |
|
||||
|
||||
מה באמת היה בכתבה ההיא? (לא קוראת העיר. אני תל אביבית...). |
_new_ |
|
||||
|
||||
שבחים מכאן ועד להודעה חדשה, בנוסף לראיון מלטף עם הארכי-חסרת-טקט-ית שהיללה ופיארה את הלבירינתיות של הקניון. בשבוע הבא: התחנה המרכזית החדשה שלא היכרתם. |
_new_ |
|
||||
|
||||
בהחלט מגיעים לה שבחים. אני מגיעה לקניון הזה באופן קבוע מאז שנפתח, בשנים האחרונות בד''כ יותר מפעם בשבוע, ועדיין לא מתמצאת בו. כדי למצוא חנות מסוימת אני נכנסת באחד הפתחים, לא משנה איזה, והולכת במעגלים עד שמגיעה. |
_new_ |
|
||||
|
||||
השירים האלו מופיעים גם בגירסא יותר טובה בחוברת "מטעם 7" בעריכת יצחק לאור. שם ניתן יותר דגש למבנה ולתוכן ופחות לשטויות הילדותיות האלו שאליהן שמתם לב. |
_new_ |
|
||||
|
||||
_new_ |
|
||||
|
||||
אזא''מ, זה אמור רק לגבי מאמרים ולא כולל שירה. |
_new_ |
|
||||
|
||||
וההנאה ממנו, נובעים מכמה מקורות: א. כנות ואירוניה עצמית - נפרשים פה, פרק אחר פרק, המונולוגים הפנימיים של המשורר, שמתלבט בסוגיה שהיא פעוטה לכאורה (לנסוע לת"א או לא), אבל בעצם מעלה ומורידה לגבי כל הווייתו. פעם למעלה ופעם למטה, פעם "בשבילי נברא העולם" ופעם "ואנוכי עפר ואפר". אם ייסע ואם לא, אין זה משנה. מה שמשנה הוא הקלות שבה תחושת הערך העצמי שלו מיטלטלת ונידפת. בנשימה אחת הוא בונה לו עולמות חדשים ועתידים אפשריים מבטיחים (היכרות עם גדולי השירה, מגורים על הכרמל, התערות בת"א), ומייד נושף ומפריח אותם ומכריז שהכל הבל ושהוא עצמו אפס אחד גדול. זה מתקשר גם לסעיף השני: ב. מילים, מילים - מדובר בסך הכל בנסיעה מחיפה לת"א והגעה לערב ספרותי חגיגי. פעולה פרקטית לגמרי, אבל אצל המשורר היא אפופה ומכוסה בהמון מילים, הרהורים ולבטים. הוא איש מילים, שחולם על הגעה לערב של מילים לכבוד אמנית של מילים, ומכסה על זה במילים נוספות, שנבחרו בכוונה ובלי בושה - קלישאות ודפוסי חשיבה קלישאתיים ושבלוניים ("גדולי השירה", "אותה עיר דמונית", "איזה ערב מקסים, אישה מקסימה", "האינטרנט הזה, מה הכוח שלו?"). ביטויים ורעיונות שלמים שכאילו צוטטו משפת העיתונות השגרתית או מקלישאות הדיבור. קל לדקלם אותם, להעמיד פנים שהם נכונים לרגע, ועוד יותר קל לבטל אותם, להתכחש ולהכריז שמתחילים מהתחלה. ובכל פרק חדש בפואמה מתבטל ההרהור הקודם והמשורר מכריז על תפנית חשיבתית חדשה, שמשנה כליל (ראו סעיף א') את התייחסותו לעולם ולעצמו. ג. שכבות של הומור - הטלטולים המחשבתיים הלללו שעשעו אותי, גם לא היו זרים לי לגמרי, ועוד יותר שעשע אותי שלקראת הסוף מסתבר שגם הערב הספרותי לא מציאה גדולה ("אנשים רגילים נמצאים פה... כמו אצלנו בחיפה"). הרצון הכן של המשורר לשנות משהו בחייו ובעולם, ליצוק משמעות, מיתרגם בגלל סעיף ב' לאמירות כמו: אֲנִי כְּבָר לא מְפַחֵד יוֹרֵק עַל כֻּלָּם הַחֶבְרָה מְחֻרְבֶּנֶת תִּקְשׁרֶת זוֹלָה יש כאן תובנה "גדולה" שהכותב הגיע אליה אחרי ישיבה של כמה דקות, ככל הנראה, בערב השירה. ברור שמדובר בפאנק דה-לה שמאטע. בחירת המילים המדויקת (שוב קלישאות, הפעם פאנקיסטיות ו"היפיות") מבהירה שהמשורר מודע לגיחוך ולפוזה הזמנית שהוא לובש - בחור פרובינציאלי ונכה מדמיין שהוא בוהמיין הבז לבורגנות. בכך בעצם אנחנו מקבלים שכבות על שכבות של מודעות עצמית, שאינה פוסקת לרגע, מראה מול מראה עד אינסוף של ביטול עצמי והגדרה עצמית מחודשת בעזרת "מסכה" חדשה (פעם הוא גדול שירה, פעם הוא מתקן עולם....). יש כאן גם הומור מכוון, עצמי וסרקסטי, וגם חיוך אמפתי אמיתי שעולה אצל הקורא בגלל תמימותו ולהיטותו של הכותב לשנות את העולם בחלק אחר מן הפרקים, ועוד יותר בגלל הנכונות שלו לחשוף את נבכיו ככה. פרק הסיום מתמצת את הכל: הַכּל הָיָה פַנְטַזְיָה הַכּל הָיָה חֲלוֹם חָשַׁבְתִּי בְּגָדוֹל וְלא יָצָא דָּבָר אֵיזֶה יוֹנָה ווֹלַך בָּראשׁ הַמְּטֻמְטָם מַקְסִימוּם מוֹכֵר נַעֲלַיִם בָּעוֹלָם הַמְּלֻכְלָך הכל היה חלום - מפני שמעבר לנסיעה הקונקרטית והישיבה בערב השירה ליד אנשים אחרים, העולם קורה בעיקר בראשו של המשורר, וכוח המילים חזק אצלו מן הממשות והחישה. חשבתי בגדול ולא יצא דבר - ממחיש את סעיף א'. גם המעבר בין רבדי לשון שונים (שאולי קצת בולט מדי) משרת את זה. איזה יונה וולך בראש המטומטם - אותי לפחות זה מצחיק, כי העליבות הכמעט חנוך לוינית (אבל כמובן נקייה יותר ותמימה יותר) שמה רגל לחלומות הגדולים של המשורר. אפשר לומר שהכותב בוחר להחליק על קליפת בננה, להלקות את עצמו על כך, לדמיין שאולי לא החליק ולבסוף להכריז שהוא טיפש כי כן החליק. היכולת של הכותב לדייק כל כך בתמלול המהלכים החשיבתיים האלה, של הביטול העצמי, המינון המדויק כל כך והמהילה של סרקזם ושנאה עצמית מול תמימות, להיטות נעורים ורצון לעשות גדולות, פועלים את פעולתם על הקורא 1 בצורה אופטימלית. עייפה ומרוטה, אז אמשיך אח"כ אם אצליח להיזכר בעוד משהו. 1 לא האייל, אבל לזה התרגלנו. |
_new_ |
|
||||
|
||||
I also thought of Hanoch Levin (especially LONDON LO MECHAKA LI).
It also reminded me Natan Zach. But then I found out that the song is actually built of svereal small songs. Quite interesting and new. |
_new_ |
|
||||
|
||||
כשיש לך את הסבלנות זה תמיד יוצא יופי. זה עוזר, תודה. |
_new_ |
|
||||
|
||||
סליחה. אם השתמע שאני לא בנוי לביקורת שלילית אז זה לא נכון. אפשר לתת לי גם ביקורת שלילית. קדימה. |
_new_ |
|
||||
|
||||
קדימה בפני עצמה היא שלילית. |
_new_ |
|
||||
|
||||
מה שהשירים הללו אומרים שבלי אנשים מסויימים שדפקו לי את החיים חזק מצבי היה הרבה יותר טוב, ולא הייתי נמצא עמוק בבוץ כמו שאני נמצא עכשיו. ולא הייתי צריך לכתוב שירי געגועים לתל אביב מחיפה אלא פשוט הייתי לוקח אוטובוס ונוסע - הישר לתל אביב, מחיפה המופגזת בקטיושות במלחמה הארורה שעברה עלינו, ואני חושב שאני היחידי שהייתי פה במלחמה לבד, בלי משפחה ובלי אף אחד, נאלץ לעבור את ההפגזות לבד, ומה שיש לי להגיד, שילכו לעזאזל מי שגרם לי לכתוב שירי געגועים לתל אביב מחיפה. |
_new_ |
|
||||
|
||||
זה די מדהים שאתה שולח את זעקת הכאב הזאת דווקא כאן, במקום זר שבו לא מכירים אותך - ואולי זה מראה באמת על עוצמת הכאב ועל חוסר האונים וחוסר הברירה שבמצבך. אולי כדאי להזכיר לך שבאופן כללי, יש באייל נטיה להתייחס לאנשים קצת בקשיחות ולאו דווקא לגלות רחמים. רחמים, או אפילו סתם אהדה אנושית - נתפסים כאן, כנראה, כסנטימנטליות מיותרת - במיוחד כלפי אלה שמפרסמים כאן שירה. ניתן להבין שהמשפחה שלך היא לא ממש משפחה אוהבת ודואגת וזה באמת מצער מאוד (אם כי להרבה מאיתנו יש משפחות שהן לא ממש זהבה ושלושת הדובים). הלואי שחייך יסתדרו, שתמצא אנשים שיהיה להם אכפת ממך ושלעולם לא תצטרך יותר להיות לבד, לא במלחמות ולא בשום מצבים אחרים. |
_new_ |
|
||||
|
||||
אחרי המלחמה הזאת מתחרפן השכל ומקבלים אמנזיה ושוכחים לגמרי מה היה, מי נגד מי, וחוזרים לילדות. וזה מה שקרה לי. נדפק לי המוח מהמלחמה. אבל עכשיו חזרתי לעצמי. נועם. |
_new_ |
|
||||
|
||||
נו כבר תגיבו, תתעלמו מכל הרגשנות שהולכת כאן, ותתחילו להתיחס לשירה ברצינות כמו שמגיע לה שיתיחסו אליה - בכבוד. |
_new_ |
|
||||
|
||||
באתר הזה יש רוב לאנשי המדעים המדוייקים, ומדורי השירה לא זוכים כאן לתגובות רבות. ארבעים התגובות שיש בדיון זה כרגע, לפרסום שלך - נדמה לי שזהו מספר די ממוצע למדורים אלה. נדמה לי גם שעוד לא קרה כאן שהמשורר הפציר בקוראיו שיגיבו ליצירתו. אני מעזה לנחש שלגבי חלק מן המשתתפים - ההפצרות האלה מהוות גורם מרחיק יותר מאשר גורם מעודד. אל תכעס... |
_new_ |
|
||||
|
||||
מעבר לרגשנות השירה עצמה גרועה. אין לזה מקצב כמו שאתה טוען זה כתוב פשוט מדי אין הרבה מעבר השירים לא עומדים כל אחד בפני עצמו וכמכלול זה ארכני לא ממוקד ובמילים אחרות משעמם. |
_new_ |
|
||||
|
||||
אם קראת את תגובתה של ברקת, אתה יכול לראות שיש כאן גם אנשים שמתייחסים ברצינות רבה. |
_new_ |
|
||||
|
||||
די. מספיק עם השטויות. זה כבר נראה ממש כמו השתלחות אישית אני לא עונה יותר. |
_new_ |
|
||||
|
||||
תגובתך זאת היא הדבר הכי מוזר שראיתי בחיים. האלמוני צודק והתגובה של ברקת, תגובה 409097 - היא באמת תגובה רצינית והתייחסות רצינית לשירה, איפה אתה רואה כאן "שטויות" ואיפה "השתלחות אישית"? |
_new_ |
|
||||
|
||||
יכול להיות שהתגובה של נועם עם ההשתלחות היא בטעות אחרי תגובה 409439, ואולי הוא התכוון בעצם לענות לתגובה 409436. |
_new_ |
|
||||
|
||||
זה שאני לא מסכים להתרגש ממצבו האישי לא יכול להקרא השתלחות אישית. לטעמי השיר משעמם בגלל ערכו האמנותי המועט, השפה בו לא מחביאה כלום אלא רק מגלה ומכיוון שגם כך שפה אינה יכולה לגלות כלום בכך שהיא כל כך גלויה היא מכסה על הכל. |
_new_ |
|
||||
|
||||
לדבריך הדברים מובאים בגירסה יותר טובה במטעם 7 בעריכת יצחק לאור, שאלתי היא האם לאור הוא זה שערך את השיר לגירסה שהתפרסמה בכתב העת? |
_new_ |
|
||||
|
||||
יצחק לאור ערך את הדברים. |
_new_ |
|
||||
|
||||
חברים, לפני שבועיים עברתי אירוע מוחי שרק עכשיו אני מחלים ממנו. הדיעה שלי עוד לא צלולה ויש לי הפרעות בתנועה. כך שאם מתקיים ויכוח עלי שאני לא מודע ממנו, אין לי שום יד ורגל בעניין. אני לא עשיתי כלום ולא גרמתי לכלום. אני בקושי מתפקד ! אני רק עכשיו חוזר לדעתי הצלולה. אם קרה משהו ואני אגלה מי עשה פה את כל הבלגן, חבל לו על הזמן. |
_new_ |
|
||||
|
||||
טוב אז קראתי את התגובות ולא היה שום בלגן. הכול בסדר. אני מצטער אם עניתי קצת באגרסיביות, זה בגלל המצב הרפואי שלי. ד''ש לכולם ותודה על המחמאות. נועם. |
_new_ |
|
||||
|
||||
בתור מי שעבר חוויה כזו קשה באופן אישי, לא נותר לי אלא להתנצל על דבריי. רפואה שלמה, ותתעודד - אפשר לחזור לחיים מלאים גם לאחר ארוע מוחי. |
_new_ |
|
||||
|
||||
או ששוב פעם הדיון חזר לדיון על מצב בריאותי במקום על מצב אמנותי וגם זה בעקבות האמן עצמו |
_new_ |
|
||||
|
||||
עבר לי והתפכחתי אז אפשר להמשיך בדיון. נועם. |
_new_ |
|
||||
|
||||
הגיע הזמן שההנהלה תוריד את הדיון המביש הזה או לפחות תמחק את כל התגובות, תזהיר את המשורר הנואש, ויאללה נתחיל ת'דיון מחדש. |
_new_ |
|
||||
|
||||
נראה לי שהמשורר הבוהמייני והפרוע השתכר קצת והקיא את נשמתו על רצפת האתר. אם מישהו מהמערכת נמצא כאן, הייתי שמח אם היה אפשר לנקות פה קצת אחריו. מילא הריח, אבל הזבובים... |
_new_ |
|
||||
|
||||
בנאדם אומר, אז למה לא לתת לו צ'אנס. מי יודע, אולי הוא דובר אמת, תגובה 409514. |
_new_ |
|
||||
|
||||
נראה לי שהמשורר הבוהמייני והפרוע עבר ארוע מוחי קל והקיא את נשמתו על רצפת האתר. אם מישהו מהמערכת נמצא כאן, הייתי שמח אם היה אפשר לנקות פה קצת אחריו. מילא הריח, אבל הזבובים... |
_new_ |
|
||||
|
||||
האמת היא שמנקים. במקרה שמתי לב שככל ששולחים לדיון הזה עוד תגובות - מספר התגובות נהיה יותר קטן. היו שבעים ומשהו, אא''ט. |
_new_ |
|
||||
|
||||
הדימויים פשוט לא מתעלים....מעבר לחוויה האישית הספציפית |
_new_ |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |