 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המשפט ''שיויון לילדי ישראל'' הוא קיצור של ''שיויון לילדי ישראל הלומדים במוסדות של ש''ס''. קיצור המשפט נעשה כדי לתת לו יותר לגיטימציה, ללא התיחסות ישירה לסקטור מסוים. בעיניהם, חוסר השיויון הוא הגורם המפלג ולכן כל אחד מהניסוחים מתאים. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה התחיל כקיצור של המשפט הזה, אבל כיום הם ללא ספק מדברים על ''ילדי ישראל'' כעל ילדי ש''ס. זו הסיבה שהנצחון על מרצ הוא נצחון של ''עם ישראל, של ילדי ישראל ושל תורת ישראל''. עם ישראל, הוא מי שמאמין בתורת ישראל, ותורת ישראל היא התורה כפי שניתנה לנו על הר סיני על ידי הרב עובדיה יוסף, לפחות עד כמה שאכפת לאלי ישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ש''ס לא רואים את ילדי ישראל רק כאותם ילדים הלומדים במוסדותיהם, המשפט הזה הוא הגזמה כחלק מהדמוניזציה של ש''ס על מרצ. בדיוק אותה דמוניזציה שאתה עושה על ש''ס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לפי התחקיר שהתפרסם היום בידיעות - גם מהילדים של אל המעיין לא עד כדי כך אכפת להם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה אמרו מקורותינו על אלה שמוציאים עצמם מן הכלל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהגדה נאמר על הרשע ''ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר, אף אתה הקהה את שיניו וכו'''. זאת אומרת - אין בעיה אם מישהו מוציא את עצמו מן הכלל, פרט למקרה בו הוא כופר בעיקר (כאן הכוונה לכפירה ביציאת מצרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גימל יקירי, בהגדה כתוב "ולפי שהוציא עצמו מהכלל כפר בעיקר, ואף אתה..." וכו' וגו'. שים לב - לא גם הוציא עצמו מהכלל וגם (ובמשתמע - בנפרד) כפר בעיקר, אלא בעצם הוצאתו מהכלל כפר בעיקר! הכפירה אינה ביציאת מצרים, כפי שאתה מציין, אלא בשייכותו של הפרט לעם ישראל אשר ניצל ביציאה זו. כלומר - מכיוון שהוא רואה את יציאת מצרים כארוע שמנותק ממנו (בניגוד להוראתה המפורשת של ההגדה שחייב כל איש לראות כאילו הוא עצמו יצא ממצרים) הרי שהוא מנתק עצמו מעם ישראל ומהברית שכרת האל עם העם בעצם יציאת מצרים ובעצם מתן תורה. הדת היהודית תמיד היתה דת אשר נשענת רבות על זהות קולקטיבית ועל שייכתו של הפרט לחברה, חייבת היא להיות כזו בשל היותה דת מוסרית מעיקרה, אשר רואה בחוקים שבין אדם לחברו חלק אינטגרלי ומשמעותי ביותר ממנה. אירוני הוא שכתגובה על מאמר הנוגע לחשיבותה של הסמנטיקה נופלת טעות כזו, אשר מדגימה עד כמה אות אחת יכולה לשנות את משמעותם של דברים. מיכאל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל חביבי, היטב ידועה לי הגרסה השגויה ''ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל, כפר בעיקר''. מה לעשות, והגרסה המדויקת היא זו שהבאתי לעיל. תוכל לבדוק בהגדה התימנית ''אגדתא דפסחא'' (שנוסחתה היא ללא ספק המדויקת והקרובה ביותר למקור, ואוכל להביא עוד דוגמאות אם תרצה). שם נאמר בפירוש ''ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין זה המקום לפתוח בדיון מעמיק על גלגולי ההגדה (אולי אכתוב משהו בפסח הבא), אבל לצורך הדיון כאן אציין כמה הערות קצרות. הדבר היחיד שברור הוא שהרשע הוא זה שמוציא את עצמו מן הכלל. כל הטקסט הוא בעקבות שמות י"ב כו, והקישור ל-"רשע" הוא בעקבות זה שהשאלה היא "מה העבודה הזאת לכם" (ולא, לו). ניתן לראות זאת בנוסח מכילתא דרשב"י "והיה כי יאמרו אליכם בניכם . עתידים לומר לכם מה העבודה הזאת לכם. זה בן רשע שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה הוציאו מן הכלל ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי. לי עשה ולא לך עשה." גלגולי המקורות והשינויים בברייתא נידונים בהרחבה אצל דניאל גולדשמידט "הגדה של פסח מקורותיה וגלגוליה..." הוצאת מוסד ביאליק. בהקשר שלנו אני מפנה למ' 28 (בהוצאה שנמצאת לפני) שם כתוב "...על הדיבור 'לפי שהוציא את עצמו מן הכלל' נוספו המילים 'וכפר בעיקר' (תוספת שאינה צריכה, ויסודה בטעות שטעו בתפישת בתפיסת המושג)" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם בעברית האות וו משמשת רק לחיבור? וו החיבור היא אכן הצורה המקובלת ביותר בעברית של ימנו, אולם לא הייתי תולה את הניתוח שלי של טקסט כלשהו, ודאי טקסט מהעבר, על משמעות של הוו. ואגב: מה הם העיקרים, בהקשר זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תולדות ההגדה של פסח הן מרתקות ארבעת הבנים נקראים בשמות שונים במקומות שונים, ומעניין גם שהשאלות והתשובות המוצמדות להם אינן תואמות לאלו שבמקרא. לעניננו, הגרסה שהבאתי היא גרסת המכילתא. נכון שישנה גרסה אחרת במכילתא, בה נאמר ''...אלא זה בן רשע הוא שהוציא עצמו מן הכלל, אף אתה הוציאהו מן הכלל'', וכן נאמר בתלמוד הירושלמי ''מכיוון שהוציא את עצמו מן הכלל, אף אתה אמור לו...''. אבל ברור בכל מקרה שההוצאה מן הכלל אינה בעיה כשלעצמה. הבן הזה רשע מכיוון שהוא כופר ביציאת מצרים (שהיא העיקר, כמובן) ולכן הוא אינו מוכן לקבל את העבודה (עבודת הכנת זבח הפסח). וכבר נאמר ''לא תהיה אחרי רבים לרעות, ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים להטות'' - עליך להיות עם הכלל רק אם הכלל נוהג בדרכי התורה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |