 |
זעזוע בחברת מרקורי: המנכ''ל לנדן התפטר עקב החקירה נגדו; המניה ירדה ב-30% | 2497 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
הסיפור ידוע כבר 8 חודשים וכוחות השוק לא הורידו את מחיר המניה עד עכשיו?! |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור "הידוע כבר 8 חודשים" ידוע כבר שנים (לפחות 3 שנים בהם מתחוללת מלחמת רו"ח ברו"ח בארה"ב בעניין רישום האופציות כהוצאה), אבל - זה ממש לא הסיפור שהתפוצץ אתמול. כוחות השוק לא הורידו את מחיר המניה עד אתמול (למעשה כן הורידו - אבל מסיבות אחרות) כי המשקיעים מבינים שחישוב האופציות כהוצאה הוא שטות חשבונאית-רישומית ותו לא. ואם יתפתח דיון בענין - אשמח לתרום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גילוי נאות - הח"מ היה עד לאחרונה עובד הי-טק, עשה בעבר כסף מאופציות, אדיש כלכלית (אישית) לשינוי כלשהו בכללי חישוב אופציות, ערכן, מיסויין וכו'. תשובה ברמה ה"אמפירית" - כי ככה השוק (המורכב כידוע מההמון - הנחה שלמרות שהיא מוסכמה כלכלית ידועה, היא דווקא נכונה כשמדובר בארה"ב) קבע. מניות של חברות הידועות בנדיבותן ( מבחינת חלוקת אופציות) כמרקורי וצ'ק פוינט אינן נחותות בביצועיהן (מרקורי - לפני פספוס הרבעון והשערוריה האחרונה, כמובן) לעומת חברות קפוצות כיס. דומני שזו התהייה שפתחה בפתיל הזה. ברמה העיונית (ואני מודע להיותי בעל דעת מיעוט בנושא) - הדרישה לחישוב האופציות כהוצאה עלתה, לדעתי, מתוך הרגשת מיאוס של משקיעים והציבור בכללו משכבה דקה של מנהלים שפיטמו עצמם באופציות בשווי עשרות מליוני דולרים ומעלה. תופעה זו הופיעה בסוף שנות ה-90 והתלוו אליה שאר תופעות שחיתות וחמדנות בלתי נתפשים בגודלם ומופרכותם. עד כאן - אני שותף מלא להרגשת הגועל ולדרישה הציבורית לנקוט באמצעים להפסיקם. אבל - חישוב האופציות כהוצאה הינה הכלי הלא נכון לעשות זאת. ישנם מספיק אמצעים לעשות זאת (או להפוך הענקות מוגזמות ללא-כדאיות כלכלית לחברה ולמוענק). ההנחה (שלי) היא שהדוחות החשבונאיים אמורים לשקף את מצב החברה, גם למי שלא סיים דוקטורט בחשבונאות. ברמה הכי בסיסית של "החברה מרוויחה זה טוב, מפסידה זה רע". בלשון טיפה יותר מקצועית, דו"ח הרווח וההפסד של החברה אמור (בעולם פשוט עד מושלמות) לשקף את תזרים המזומנים של החברה (קרי הרווח=עודף המזומנים שנשאר בידי החברה בתום התקופה). ברור שזה לא המצב בגלל מספר (קטן ודי מובן אינטואיטיבית, אגב) של כללים, אבל לאורך זמן העיקרון תופס או צריך לתפוס בחברה המתנהלת בצורה הגונה. עכשיו, מה יקרה אם האופציות יחושבו כהוצאה? חברה שחילקה אופציות בנדיבות תעבור להפסד בגלל שערך מניותיה עלה מכל סיבה שהיא (=ערך האופציות המוענקות עלה) או אפילו רק בגלל שהתנודתיות בממחיר מניותיה עלה. חברה כמו מרקורי (שוב - לפני פספוס התוצאות הרבעוניות ושערורית לנדן) תראה הפסדים למרות שהיא "עושה כסף" לפי כל מדד הגיוני (הוצאותיה ה"אמיתיות" נמוכות מהכנסותיה, תזרים מזומנים חיובי). במילים אחרות - השורה התחתונה של דו"ח הרווח וההפסד תהפוך ללא רלבנטית. עד כאן בנתיים - יש עוד טענות וטענות-נגד, אבל העיקר לדעתי צוין. אשמח אם יתפתח דיון בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לחלוטין לא נכון. מטרת החברה היא יצירת ערך לבעלי המניות. כל אחוז שניתן כחלק מהESOP, משמעו שחלקם של בעלי המניות מדולל באותו יחס. דוגמה פשוטה: אם לחברה יש 1000 מניות, ושוויה בשוק 1100 ש"ח, אזי לכל מניה ערך של 1.1 ש"ח, עכשיו נניח שהיא מקצה 100 מניות לESOP, כל מחזיק מניה שווה עכשיו רק 1 ש"ח, כלומר כל מחזיק מניות איבד 10% מהשקעתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי מדויק (אבל אוף טופיק במקצת) - כללי ESOP קובעים, בד"כ, תשלום עבור האופציה (exercise price) בשווי ערך המניה בשוק ביום ההענקה. הדילול יתרחש רק בעת המרת האופציה למניה. בעמ"נ נפגעים רק בשיעור עליית מחיר המניה בין יום ההענקה ליום המימוש. אם השיעור הוא 0, בעל האופציה משלם 110 ש"ח עבור 100 אופציותיו שהומרו למניות, כך ש1100 המניות מחלקות בינהן 1210 ש"ח, ובא לציון גואל. אבל נלך עם טיעון הדילול (שהוא אחד משני הטיעונים העיניניים היחידים לטובת חישוב האופציות כהוצאה) - פוגע בבעמ"נ, נכון. זו בדיוק הסיבה שנדרש אישורם להקצאה. בעמ"נ צריכים לעשות את החשבון שלהם - האם דילולם שווה את הטובה שתצמח לחברה (וכתוצאה מזה - ערכה יעלה) בגיוס עובדים, שימורם וכו'. למותר לציין שבעמ"נ יכולים גם להתנות הסכמתם, כך שההקצאה תמלא את מטרותיה (לדעתם). אבל ממתי דילול נרשם כהוצאה? מדוע חיוב החברה לרשום אופציות כהוצאה הוא-הוא הסנקציה האמורה למנוע הקצאות (מופרזות או בכלל)? גם אם ראוי לעודד חברות להיות חסכניות בהקצאה, מדוע חיובן בהוצאות יתר (שאין לה שום עיגון תיאורטי בכללי החשבונאות) הוא המכשיר הראוי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינת החברה, יש כאן התחייבות כספית (שכן האופציה ניתנת בד"כ במחיר נמוך הרבה יותר מהמחיר האמיתי, לפעמים אפילו סמלי - 1 סנט למניה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשום אופן לא בחברה שכבר נסחרת, ואף לא בחברה שכבר גייסה גיוס פרטי משמעותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר, אולי צריך לרשום את הנפקת האופציות כהכנסה, כי ברגע המימוש יהיה לחברה תזרים מזומנים חיובי בגובה מחיר המימוש כפול מספר האופציות... מה פה ה- catch? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן עקרוני, כל עסקה שבה חברה נותנת משהו למישהו תמורת פחות מהשווי האמיתי היא בעייתית (למשל הלוואה לבעל עניין בתנאים מועדפים, אופציות בחינם למנהלים). בכל זאת, הנפקת האופציות למנהלים היא יותר בעייתית מעסקאות אחרות, מפני שהיא יוצרת אצל המנהלים מוטיבציה חזקה להעלות את מחיר המניה בטווח הקצר על חשבון הטווח הארוך. אנשי הפנים שבצמרת הניהול נמצאים בעמדה מיוחדת, מפני שיש להם השפעה לא רק על מצב החברה, אלא גם על האינפורמציה שהשוק מקבל. בעצם, הם הצינורות העיקריים למידע מפני שרואי החשבון שכותבים את הדו"חות לא יכולים לבדוק כל פרט ופרט ונאלצים להאמין למנהלים, לפחות במידת מה. כשלמנהל יש כמות גדולה של אופציות, גדל הפיתוי שלו לרמות את רואי החשבון כדי לשחרר לשוק דו"ח טוב, להעלות את מחיר המניה, ולממש את האופציות ברווח. מנגנוני "שיפור שכר" מסורתיים, כמו בונוסים בסוף שנה, מתבססים בד"כ על הערכת המצב של ההנהלה הבכירה והדירקטורים של החברה, שמכירים לעומק את העסק שלהם ומתייחסים (כך אפשר לקוות) לטובת החברה בטווח הארוך. לכן הרבה יותר סביר שבונוס שמן משקף שיפור אמיתי במצב החברה (כפי שהוא מוערך על ידי יודעי דבר) ולא עליה זמנית במחיר כתוצאה משחרור סלקטיבי של אינפורמציה לשוק. במילים אחרות, הנזק שהאופציות גורמות לא נובע כל כך מההוצאה הכספית לקופת החברה, אלא בעיקר מהפגיעה הפוטנציאלית בשקיפות: למנהלים הבכירים - שיש להם מונופול על מידע הפנים - יש אינטרס לספר "אמת ורודה" לציבור המשקיעים כדי להעלות את מחיר המניה. מסקנה אפשרית היא, שמצד אחד אין מקום להגביל את חלוקת האופציות לעובדים מן השורה, מפני שאצלם באמת מדובר בסוג של בונוס. מצד שני, אולי צריך פשוט לאסור על מנהלים בכירים לקבל אופציות, ולהסתפק בבונוס השנתי. ממילא מדובר במספר קטן של אנשים. לחליפין, האופציות צריכות להשאר חסומות לזמן ארוך יותר ככל שדרגתו של העובד בכירה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי כאן עלית על עקב אכילס של השיטה הקאפיטליסטית-תאגידית. מה שחברת מניות שואפת הוא העלאת הערך לבעלי המניות ודיוידנד מקסימלי בקיצור, מקסימום כסף. החשיבה לטווח הקצר מובנית בתוך השיטה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עקב אכילס של השיטה הקאפיטליסטית-תאגידית"? נשמע מוגזם. זה עניין שצריך להטריד את המשקיעים, ואלו מהם שהעובדה הזו מטרידה אותם מדי לא חייבים לקנות את המניות של חברה שמנוהלת בצורה כזאת, או אפילו לא לקנות מניות בכלל. השמיים לא נופלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי שחלוקת האופציות היא עקב אכילס. הטווחים הקצרים יחסית שעובדים בהם הרבה משקיעים הם עקב אכילס. בוא נחזור לרעיון המקורי של הנפקת מניות. נניח שיש לך מפעל ואתה רוצה לפתח אותו. אתה מציע לציבור לקנות בעלות על חלק מהמפעל כדי שתוכל להשתמש בכסף להשקיע במפעל. כלומר, מי שמשקיע במפעל שלך קושר את כספו במפעל לטווח ארוך. החזר השקעה בציוד או בבניה אינו מחושב בטווח של שנה אחת או שנתיים. הסדרי האופציות, לכאורה, אמורים לקשור את העובדים לטווח ארוך יותר-ארבע שנים. לעומת זאת רבים מהמשקיעים היום רוצים לראות רווחים עכשיו. לכן בהרבה מקרים הם יעדיפו דוקא קיצוצים ומה שקרוי התייעלות שיעלו את הרווחים באותה שנה או שנה לאחר מכן, ערך המניות של החברה יעלה והם ימכרו אותה. אינני אומר שלא משקיעים גם בחברות לטווח ארוך (טבע למשל). משקיעים מקצועיים מתרחקים מסנטימנט לחברה ולאנשיה כמו מאש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכנית אופציות סטנדרטית (של חברה נסחרת - לא סטארט-אפ) קובעת תקופת בשלות (vesting) של 4 שנים. לא בדיוק "טווח קצר". כמו כן מחיר המימוש (exercise price - המחיר שיש לשלם לחברה בעת המימוש מאופציה למניה) הוא כמעט תמיד מחיר השוק ביום הענקת האופציה. ניתן להתווכח האם זה "פחות מהשווי האמיתי". קשה למתוח קו בין "עובד מהשורה" לבין מנהל. עובד זוטר יחסית במחלקה החשבונאית יכול להשפיע (במובן של מניפולציה) על התוצאות הרבעוניות (ומכאן - באופן ישיר וחזק - על ביצועי המניה) הרבה יותר ממנהל מכירות בכיר. דווקא בונוס מושפע הרבה יותר מהערכה סובייקטיבית המושפעת, בתורה, מהטווח הקצר מאוד ולא מביצועים ארוכי טווח של העובד. בכל מקרה, גם אם אסכים לכל מה שכתבת, הפתרון אינו הכללת האופציות כהוצאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה להתייחס לנקודות שהעלית: ראשית כל, אני מסכים שהכללת האופציות כהוצאה איננה פתרון מתאים. Vesting - מצד אחד זה נכון. לעומת זאת, אם המנהל נשאר בחברה יותר מ- 4 שנים, הוא נמצא במצב שבו יש לו אופציות שניתנות למימוש בכל רגע, ואז הסכנה שהזכרתי למעלה (מניפולציה באינפורמציה) הופכת רלבנטית. מחיר המימוש שווה למחיר השוק - אופציה שמחיר המימוש שלה שווה למחיר השוק היא מתנה גדולה. לדוגמה, ראה בנתוני הבורסה את מחירי אופציות המעו"ף שמחיר המימוש שלהן זהה למחיר השוק באותו יום - הן אינן זולות כלל וכלל. הסיבה לכך נעוצה בהבדל שבין רכישת מניה לקניית אופציה. מי שקונה את המניה במחיר השוק, עלול להפסיד חלק מהשקעתו אם מחיר המניה ירד. מי שמקבל אופציה במחיר השוק יכול להרוויח ממש כמו מי שמחזיק את המניה, אבל אינו חשוף להפסד כלשהו. זו עסקה פנטסטית, שכל אחד היה רוצה לקבל בחינם... במילים אחרות, האופציה מכילה בתוכה, built-in, ביטוח נגד נפילת ערך המניה ולביטוח הזה יש שווי כספי לא מבוטל (שווי האופציה, שנקרא גם הפרמיה). Black ו- Scholes פיתחו נוסחה להערכת שווי אופציות, ויש גם מודלים רבים אחרים. המשותף לכולם הוא ההבנה שאופציה תמיד שווה כסף, ושהשווי תלוי (בין היתר) במחיר המימוש. בקיצור, קבלת אופציה בחינם היא מתנה גדולה. ההבדל בין עובד בכיר לזוטר - אכן, יש מספר תפקידים בהם עובד זוטר יכול להשפיע במידה ניכרת על מחיר המניה. אבל לגבי איזה אחוז מהעובדים זה נכון? בונוסים - לא מובן לי למה זה קשור רק לטווח הקצר. תלוי מה היעדים של נותני הבונוס, לא? אין לי פתרון מוחלט לבעיה. אפשרות שעלתה במוחי כרגע היא להעביר את האופציות לתיק השקעות שינוהל ע"י מחשב, כך שהמחשב יממש את האופציות עבור המנהל בסכומים ומועדים אקראיים ויעביר את התמורה לחשבונו 1. 1 של המנהל, לא של המחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 אפשר כמובן לשלב, כך שהמחשב יעביר את התמורה לחשבונו של מנהל מערכות המידע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחתך על האחור בתגובה. שמחתי לשמוע שאנו מסכימים על מה שנראה לי כנקודה המרכזית בדיון. די מרגיז אותי לקרוא עיתונאים ומשקיעים לא-זוטרים ולא-טיפשים שמגיבים פבלובית על כל מקרה (מרגיז כשלעצמו) של הונאה או חמדנות בהקצאת אופציות. לענין הvesting - אתה צודק. אגב, מנהל לא צריך לחכות לתום ה-4 שנים (ממילא הספיק כבר לקבל מנת אופציות נוספת שעדיין לא הבשילו במלואן) - רק להחליט שהכמות שהבשילה בנתיים מצדיקה מניפולציה במחיר המנייה שתעשיר אותו דיו. עדיין מדובר בתגמול לטווח ארוך. לגבי מחיר המימוש - התכוונתי שמחיר ה-exercise (המתורגם בד"כ כ"מימוש" - המחיר שיש לשלם לחברה עם המרת האופציה למניה) שווה למחיר השוק של המניה ביום הענקת האופציה. אני מודע לכך שבעת חישוב ערך האופציה (לפי בלק ושולס, לא בשיטה הנאיבית) יש לאופציה שווי גם אם מחיר מימוש=מחיר מניה ביום ההענקה. לענין הבונוסים - השקעתי בתוקף תפקידי בעבר מחשבה רבה (והון לא מועט שזרם ליועצים חיצוניים) איך ניתן לקשור בונוסים לביצועים ארוכי טווח, ללא הצלחה. לראייה וחיזוק - שיטות התיגמול שפותחו בחברות שונות (עוקפות אופציות) מבוססות אף הן על תגמול העובד לפי עליית מחיר המנייה - "אופציות פאנטום", מניות חסומות ויתכן שגם שיטות דומות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתרון הרדיקלי: חיוב חוקי למתן אופציות PUT לפירמת רואי החשבון של החברה, כך שככל שהדו"חות יהיו שמרניים יותר, כן ייטב לרואי החשבון... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז איך עלו רעיונות כאלה? הרי אופציות הן כתבי בעלות; כתבי בעלות יכולים להיות מועברים רק על ידי בעלים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מבין את השאלה. מבחינה משפטית, אופציה היא הזכות לרכוש מניות (שהיא המקנה בעלות) בתנאים מוסכמים מראש. אכן נדרשת הסכמת בעלי המניות להקצאת אופציות. אם לא עניתי לשאלה, נא נסח מחדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היתה איך עלה הרעיון לחשב את האופציות כהוצעה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משקיעים (וורן באפט הוא המפורסם שבהם) ורו"ח טענו (מאמצע שנות ה-90, וביתר שאת עם התפוצצות הבועה ב200-2001) שהענקת אופציות הינה הטבה לעובד - בעת הענקת האופציות יתחשב העובד ברווחים הפוטנציאלים הגלומים בהן ויתפשר על שכרו. מצד החברה, טענו אלה, יש כאן עלות בה נושאים בעמ"נ - דילול במחיר לא ריאלי (בהנחה שמחיר המימוש = מחיר השוק ביום ההענקה, ושווי המניה עלה והינו גבוה יותר ביום המימוש). עד כאן - נימוקים רציונלים, אם כי לא נכונים, לדעתי. למה? כי העלות לחברה היא למעשה דילול, כאמור. זה לא בשורה טובה למשקיעים אבל זו לא הוצאה. יש לחייב את החברה להתחשב במספר האופציות באופן שמפחית את הרווח למניה (יותר מניות - פחות רווח לכל מניה) אבל לא לייחס להקצאת האופציות עלות שאין בה. לעניין ההטבה לעובד - נכון, אבל אנחנו לא מתייחסים לדוחות הכספיים מנקודת מבטו של העובד. עשויים להיות יתרונות/הטבות אחרות בחברה, המהוות מבחינתו סיבה להתפשר על שכרו - מדיניות (או הסכם) המקנה לעובד בטחון תעסוקתי רב יותר, אוירה ידידותית במיוחד למיעוטים/נשים/ג'ינג'ים (בהנחה שאתה מיעוט/אישה/ג'ינג'י), נוכחות משקיעים יציבים בחברה המקנים לעובדים ביטחון בהמשך דרכה וכו'. לא ראיתי שמישהו הציע לחשב תג מחיר על יתרונות אלו ולחשבן כהוצאה. ואז התפוצצה הבועה והתפרסמו גילויי החמדנות הבלתי יאומנו (וורלדקום, אנרון, אדלפיה, טייקו). בכולם כיכבו האופציות כמכשיר עיקרי (למעשה בלבדי) להסטת מאות מליוני דולרים מקופת החברה ומשקיעיה לכיסי המנהלים. במקום לטפל בעיוות שהתגלה (הקשחת נהלי אישור הקצאת אופציות, הגבלת כמות האופציות הניתנת לחלוקה לאדם בודד וכו'), חזרו הטוענים לטעון בעד הפיכת ההקצאה ללא משתלמת לחברה ע"י חיובה להכלילם כהוצאה. זה החלק הלא רציונלי בנימוקי בטוענים בעד ההצעה. אני עדיין חושב שבמיטבה, הקצאת אופציות הינה כלי שיוויוני (במובן של חלוקת העושר) ויעיל מאין כמוהו לתגמל עובדים ולעודדם לעבוד באופן המטיב בסופו של דבר עם החברה ובעלי מניותיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לכל מה שכתבת. כשכתבתי על עקב אכילס של השיטה התאגידית, התכוונתי גם למה שכינו-אנרוניטיס. דרך רמיה שיטתית של בעלי המניות הקטנים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההסבר המובן והמאלף של מושגים שלא הייתי כלל מודע לקיומם כמו חישוב אופציות כהוצאה ודילול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האחריות ללפחות 49 מקרים" יש ניר-בוכבינדר בסביבה שיסביר כמה לללל אפשר שלהוסיף למילה "פחות"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
HP רכשה את מרקורי לפי שווי שוק של 4.5 מיליארד דולר. ynet: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3281414,00.h... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואו. ממש לאחרונה ערכתי טקסט שבו מספר מומחים טענו שהיום, בזמן המלחמה, רכישה גדולה של ישראלית בידי משקיע זר, כמו רכישת ישקר, לא היתה מתרחשת (או היתה נדחית לתקופה שקטה יותר). אז הנה, אוכלים את הכובע. סכום הרכישה אפילו גדול יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מזה שמרקורי היא לא בדיוק חברה ישראלית... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |