 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למי שיפתח את ההמצאה שתאפשר להשתיק טלפונים ניידים שמעיזים לעבוד במקומות הלא- נכונים (למשל- בקונצרט) מי מצטרף ? |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כבר יש המצאה כזו אם אני לא טועה, היא כבר בשימוש בבתי חולים וכל מיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהנתי, גיחכתי, אפילו צחקקתי. זו החברה שבה אנחנו חיים, אין מה לעשות. לא נורא. אבל לפחות הצלחתי להבין את מוסר ההשכל - אסור לסמוך על אנשים שמבטיחים שהם יחזירו את העט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כארבעה שבועות עצרה משטרת ישראל נהג באזור זכרון-יעקב כשהוא אוחז בשתי ידיו שני טלפונים סלולריים, מדבר בשניהם במקביל, ונוהג באמצעות המרפקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד לו יש דברים שאתה חייב להעריך, ואחד מהם זה כושר האמצאה של אנשים. אני חושב שאדם שמסוגל לדבר בשני פלאפונים באותו הזמן וגם לנהוג ראוי לפרס על יכולת האילתור שלו ולא לגנאי מפי החברה. וכמובן שאני ציני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם מדובר בשני סלולריים של אותה חברה? אם תהיה פעם תביעת ענק נגד הסלולריים על הקרינה שהם מזכים אותנו בה, הבחור יכול לצאת עשיר (ופגוע) כפליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי הזועם קודם כל אל תרביץ לאף אחד... כאילו שיש מישהו במדינה הזו שעוד לא שמע על מכת המדינה הזו.זוהי ללא ספק דרך מיוחדת ושנונה להביע מחאה אולם נדמה לי שכל מחאה נוספת תהיה מיותרת.הפלאפונים הם חלק בלתי נפרד מחייו של הישראלי המצוי והרגלים כאלו,כידוע,קשה לשנות.הייתי מצפה אולי להתייחסות קצת שונה לנושא כואב זה על מנת שנוכל באמת לדון עליו והמאמר יהיה יותר אפקטיבי.טורים אישיים כאלו הם אולי פריבילגיה של בעלי האתר והכותבים בו אולם קשה למצוא את האפקטיביות שבהם או את העניין שבהם. מה אנחנו אמורים לעשות עם הבעת הדעה הזו או אם הבעות דעה קודמות (דוגמת משחק המחשב של דובי...)?לא עדיף להתמקד בדיונים עליהם אין מחלוקת ויש מה לדבר ולהעשיר אחד את השני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה של האייל הקורא היא כתב עת, לכן גם מאמרים שנונים, משעשעים ומעניינים מסוג זה מתאימים. כן ירבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אין אף אחד השותף להרגשתי שנגמרו הנושאים לכתיבה ב"אייל" וכעת כותבים סתם?...מדוע לא מתפרסמות כתבות או מאמרים עם קצת יותר "בשר" העוסקות באקטואליה יומית ועכשווית. המאמרים על השואה כבר נמאסו (ספרתי 4 כאלו בחודש האחרון). האם באמת נגמרו להם הנושאים??? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום. אני "הם". נעים להכיר. לא, לא נגמרו לנו ה"נושאים". אני, לתומי, חשבתי שגם שאלת קיומו של התנ"ך, הכחשת שואה, האירוויזיון, ועדת בן-בסט והצגתה בתקשורת, והדיסק החדש של חמי רודנר ושליחי הגאולה - כל אלו הם נושאים. נכון, לא הייתה לנו מילה אחת על הרב עובדיה. אויה. האם בשל כך אין לנושאים הללו "בשר"? יש תקופות בהן ה"אקטואליה" סוערת במיוחד, ואז ה"תרבות" באייל קצת נדחקת. עכשיו, התרבות זוכה לבכורה. שבוע הבא יהיה שבוע הבא, ועוד שבועיים יהיה in a fortnight, ואז נראה מה יהיה. אם חסרים לך מאמרים בתחומי הפוליטיקה - אתה מוזמן לכתוב אחד בעצמך ולשלוח אותו אלינו, סליחה, אליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כנראה שנגמרו הנושאים. שמע, שבעה חודשים זה מספיק, לא? כנראה שהאתר הולך להיסגר בקרוב מחוסר-עניין לציבור וממיעוט משתתפים.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נכנס לארכיון הרבה פעמים. זה כל כך כיף להיות האיש מהעתיד... (חוץ מזה, זה מאפשר לראות השתלשלויות אירועים אקטואליים ואייליים בצורה מדויקת יותר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחאה אינה כל-כך על קיומם של הפלאפונים, כמו על חוסר הנימוס המשווע שאנשים המשתמשים בהם מביעים. בראיון שהתקיים עם שחקנים לא מזמן, הם ביכו על ההפרעות החוזרות ונשנות להצגות שהן הם מופיעים. אחד מהם סיפר כי כשצלצל הסלולארי של אדם שישב באחת השורות הראשונות, הוא לא כיבה אותו, אלא ענה, ואמר בקול רם וצלול "אני לא יכול לדבר כרגע, אני בהצגה". לא מרתיח את הדם? ואני לא מדבר בכלל על בתי קולנוע, שם ההפרעה היא "רק" לצופים... אגב, אין דבר כזה "פריבילגיה של בעלי האתר והכותבים בו". ראשית - ניר אינו מבעלי האתר. שנית, אין הגדרה של "הכותבים" - כולם יכולים לכתוב מאמרים ולפרסמם באייל. היית רוצה לדון בנושא הכאוב במאמר נרחב ומנומק? אין בעיה! כתוב אותו, שלח אל כתובת העורך (chiefed@haayal.co.il), ועד מהרה נפרסם את המאמר (או שנשוב אליך עם תיקונים, אם יהיה צורך). ככתב עת לתרבות, הבעת דעה היא חלק אינטגרלי מהאתר. האם הבעת דעה היא "פריבילגיה של הקוראים"? לא כל מאמר חייב לגרוף עשרות תגובות. לפעמים מספיק שאנשים קראו, נהנו, השכילו והפנימו את המסר. גם זה הישג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיזהר דובי אני עלול לתפוס אותך במילה ואז תהיה חייב לפרסם את מה שאני אכתוב... אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה שיקרה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חנן היקר, עם כל חיבתי לנושא המחלוקות - והרי מחלוקאי ידוע אנכי - הרי שמפעם לפעם אוחז בי החשק והרצון להביע דברים שיהיו, ירחם אללה על נשמתי, מקובלים על קהל הקוראים. אתה מעוניין במאמרים "אפקטיביים", אולם לטעמי הגדרה זו שלך צרה מעט. מאמר "אפקטיבי" בעיניך הוא זה המעורר מחלוקת. מאמר "אפקטיבי" בעיני הוא זה הנעים לקריאה, המבדר, המעניין, המשעשע, האינפורמטיבי, המעורר מחשבה - לאו דוקא כולם ביחד, אם כי רצוי. את השיפוט על מאמרי בתחומים אלה אשאיר, כמובן, לקהל הקוראים. והמחלוקת? זו - כפי שהוכחת יפה מאד כאן למעלה - תצוץ מעצמה... :-) אם כבר נדונה האמירה שמאחורי הדברים, ברצוני לציין נקודה שנשכחה בשטף מלמולי הפלאפון. לא חוסר הנימוס או הטיפשות, אלא התלות המוחלטת של אותה אשה בבעלה, ותפקיד הטלפון הנייד בפיתוח תלות זו. הרי לכם חומר למחשבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות ככה הוא מאפשר לה לצאת מהבית:-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והרי לכם מידע שימושי: בכל תאונת דרכים, בה מתנגשות שתי מכונית, האשמה בתאונה (אליבא דספר החוקים) מוטלת על כתפי המכונית המתנגשת מאחור, שכן זו - על פי ההגיון הפשוט - לא שמרה מרחק מספיק. הייטבת לעשות שלא חתמת על דבר, אבל ככה רק בינינו ניר - אתה אשם. :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך, במסורת המוסד שאני ואתה נמנים עליו (ואני לא עתודאי!), אשאל: "ואם שמרתי מרחק ומישהו נכנס בי מאחור במהירות מופרזת כל כך, שפגעתי בך. גם אז אני אשם?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל: התשובה החוקית לשאלתך היא כן, וודאי. בשיקולי שמירת המרחק שלך היית צריך לקחת בחשבון (כמה שזה נשמע ביזארי) גם התנגשות שכזו. ושנית, אני תוהה מה ניסית לומר בהעירך על כך שאינך עתודאי. האם בהיותך עתודאי אתה נפסל מלהיות ממשיכה של מסורת המוסד, גם אם אתה נמנה על הבאים בשעריו של מוסד הטכניון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף, צחקתי קצת, למה אתה כזה רציני. תן למיתוס העתודאים השואלים שאלות מיותרות לחיות. ודרך אגב, כמה מחברי הטובים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, "אשמה" הנה מושג גמיש משהו, וממילא החוק אינו טוען חד-משמעית כי הצד הפוגע מאחור אשם. על הצד הפוגע מאחור להוכיח כי לא בו האשם - והרי זו הגדרה אחרת לגמרי. נתן למצוא מגוון נעים של סיבות שיטילו את האשמה - או לפחות חלקה - על כתפי נהג המכונית הקדמית: סטייה מנתיב, אורות בלימה לא תקינים, ואפילו - וגם זה קרה לי פעם - נסיעה ברוורס... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנסיעה לאחור (כולל זינוק בעליה), הנהג אחראי לכל תוצאה שלילית אפשרית. במעבר נתיבים פתאומי, אם הפגיעה היא מהצד האשמה היא של הנהג הסוטה ואם היא מאחור, האשמה היא של הנהג הפוגע. בכל מקרה אחר האחריות מוטלת על כתפי הנהג הפוגע מאחור (גם במקרה של אורות בלמים מקולקלים ואפילו סנוור עם אורות ערפל) העקרונות הללו כל כך קשיחים שאין כמעט שום סיכוי למי שמערער על קביעת חברת הביטוח או בית המשפט לזכות. אם אתה מכיר דוגמא למישהו הצליח להוריד מעצמו את האחריות לפגיעה מאחור אשמח לשמוע על כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ברור. בכל מקרה, אני עדיין נמנת עם הזן הנכחד של אנשים שאין להם פלפון. אלף, כי גם ככה אמא שלי משיגה אותי בכל מקום ואני לא רוצה לשלול ממנה את מעט האתגרים שיש לה בחיים, ובית, זה יקר, מסרטן ובדרך כלל גם גס רוח. כבר שירתו אותי מלצריות שעסקו תוך כדי בשיחה לבבית עם אפרת כלשהי, ונסעתי עם נהגי מוניות שרבו בקולי קולות עם האשה. עם זאת, לפני כשבוע היתה כזכור שביתה של בזק והקווים בעירי הקטנטונת נותקו. אז השתמשתי בסלולרים של כולם. שימושי הדבר הזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |