 |
|
| המאמר המלא |  |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תגובה. אין לי מה להגיד , ואני אגיד אותו.(של מי זה?) רק בגלל שאני לא יכול להישאר אדיש מול האיש הנדיר הזה. |
 |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד נחמד לקרוא על ניק דרייק. ובכל זאת להגדיר אותו כזמר רוק זה קצת חוטא לאמת. מה רע בפולק? וכן את האלבומים שלו אפשר לשמוע אינספור פעמים. ושוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא הגדרתי אותו כזמר רוק אני חושש שזאת טעות של המערכת שצריך לטקן גם לדעתי פולק רוק זה יותר נכון | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתכבד בזאת לזרוק את האבן הראשונה. ניק דרייק הוא עוד אחד מאותם האמנים שבשל פרטי חייהם האומללים ומותם הטרגי בגיל מוקדם (מדי?) הפכו למפלצות הרבה יותר גדולות ממה שהאמנות שלהם מצדיקה (שיעול,ון חוח ,שיעול). בעוד שאני מבכה את מותם של רבים וטובים כמו איאן קרטיס,סנדי דני וגראם פארסונס, איני סבור שהפסדנו הרבה מוזיקה מדהימה עם לכתו של ניק. ממה שיצא לי לשמוע הוא היה זמר משעמם ומרדים ומלחין חביב שלא ראוי לצחצח את נעליו (יותר נכון סנדליו) של ריצ'רד תומפסון. רק עכשיו גיליתי בגוגל שריצ'רד מנגן גיטרה בהייזי ג'יין מספר שתיים מה שמעיד על האינסטינקטים החדים שלי כיון שזה השיר הכי אפביט ויוצא דופן של דרייק . גם סוזאן ופרן "שלנו" גדולות עליו בכמה מספרים. חבל , יש כל כך הרבה אמנים מדהימים בסצנת הפולק, מרטין קרתי יבד'ל שלימד את פול סיימון לנגן את סקרברו פייר , אליזה קרתי שיוצרת מוזיקה מדהימה בשילוב פולק וכינור חשמלי, והשילוש הקדוש פיירפורט\פנטנגל\סטילאיי ספן. כל האמנים שהזכרתי למעלה ביחד מוזכרים בגוגל פחות מניק דרייק. כנראה שכדי להצליח בימינו לא מספיק להיות מת, צריך להופיע בפרסומת הנכונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות. אני לא מכיר את כל המוזיקאים שהזכרת, לא ברור לי מה מיוחד בכיוון המיתרים של דרייק (ומה זה משנה בכלל) ואיני יכול להעריך לאיזה כיוון היה מתפתח לאחר 'פינק מון' לו היה נשאר בחיים. אני לא בטוח שכל זה מעניין אותי בכלל, אני פשוט אוהב את האלבומים שלו, את השקט העצוב שמאפיין את שיריו. ואין לכך כל קשר לפרסומת לפולקסוואגן, שכן את ניק דרייק 'הכרתי' דרך פורום מוסיקה בנענע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כדי כך. הסיפור שלו הוא משל, בשבילי, על אמנים שמקדימים את זמנם. על יוצרים גאוניים, שהחברה לא מצליחה להבין, לעכל ולאהוב בחייהם. על האכזריות שבמעשה האמנות ועל כך שלעולם איננו יודעים אם מעשה שעשינו בעולם, יתקבל - ואם כן, מתי? - ונגזר עלינו רק להמשיך ולפעול. תודה על כתבה מאלפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי רק שאלה אחת: האם אתה יודע לנגן בגיטרה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאות גיטריסטים מנסים ללמוד את טכניקת הפריטה המופלאה של ניק דרייק, מאז מותו ב-1974. מכיוון שאין (ככל הידוע לי) תיעוד מצולם שלו, הענין הזה קשה ביותר. דרייק היה מחדש (ואני לא אכנס כאן לניתוח מוזיקולוגי) גאוני. אמן ענק וגיטריסט מופלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעון הנגדי,היחידי, לטענת האובר-רייטד שאני יכול להעלות הוא: תקשיב שוב. אין טעם וצורך בהשוואה לכל מיני טובים ומוכשרים אחרים, ונכון שנוצרה סביבו הילה מפחידה כמעט, לפעמים נדמה שהוא איזשהו סוג של קדוש מעונה מודרני. דבר שלצערי, יוצר ציפיות חריגות ומפריע להקשבה אמיתית. אבל כמובן שעל טעם ועל ריח......בלה בלה בלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצעד חסר תקדים הורדתי את פייב ליוס לפט באימיול (חשוך או לא?) והקשבתי לו כמה פעמים. ואכן הוא נשאר אותו זמר ,מוכשר למדי ומשעמם. מעניין מה חושבים אלה שהאזינו לניק בעקבות הכתבה כי בשבילם זה נכתב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר רק את האוסף ולא שמעתי את Five Leaves Left במלואו, אבל רק מהשירים שלו שבאוסף הוא אלבום יותר משוה, ואילו הם: Cello Song אם אלו לא שירים גדולים אז מה כן?Way To Blue River Man Time Has Told Me Fruit Tree נ.ב מה הפרסומת לפולקסווגן שאתה מזכיר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפירסומת שודרה רק בגרמניה ליפני 5 שנים אמרו לי שגם AN ANDERSON פירסם איזה מכונית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום גידי, למה אתה אומר שהיית מעדיף תקליט? ולמה האמירה הזאת היא כל כך נפוצה ואני שומע אותה מכל מי שמבוגר מספיק לצורך העניין (נגיד, אלו שהם בערך סביב השלושים)? מעבר לנוסטלגיה, האם אתה יכול להסביר מה יש, לדעתך, בתקליט, מבחינה מוזיקלית, שאין בדיסק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה שברוב המקרים אני לא חש בהבדל כה גדול בין תקליט ויניל לבין CD (ושריטות בתקליטים אני באמת לא אוהב), אבל תקליטים ישנים לפעמים מעבירים תחושה של חום ועומק בצליל, מה שמעניק למאזין חוויה נעימה ועשירה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שגם אני עצמי מרגיש לפעמים משהו כזה, ואני סקרן אם יש לזה באמת איזה הסבר טכני ממשי הקשור במבנה של התקליט לעומת המבנה של הדיסק, או שאנחנו לא מודעים לכך שאנחנו רק מושפעים נוסטלגית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגידי , תודה על המאמר הזה. אני חושב שכל נוסחא יותר חכמה מזה שהמציא אותה, וככה גם כל יצירה יותר חזקה מזה שחיבר אותה.מה אנחנו סה"כ ? אורחים בעולם הזה. אז לניק דרייק ,ולנו, יש מזל שנשאר לנו מה שהוא עשה אז. לגבי תקליט , אני חושב ש"החום" שלו נובע מכך שאז, לא היו דיסקים , ואפשרות איסוף המון חומר ובזול דרך האינטרנט, ואז כל תקליט שהיינו קונים בכספנו הדל , היה מקבל את מלוא תשומת הלב. זה היה משהו פרטי, להחזיק את התקליט ולקרוא כל מילה ופרט שכתובה עליו. גם הטקס הזה של לקום ולהפוך צד.... בקיצור אני חושב שזה תרם לאינטימיות ומשם לחום שזה הקרין. מובן גם שב סי-די אין כמות דגימות אינסופיות לדיגיטלי וזה יוצר הבדל מהטכניקה האנלוגית של תקליט שלוקחת את הצליל אחד לאחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאבינועם, הערה יפה מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אין קשר למספר הדגימות בדיסק (44,100 דגימות בשניה), מפני שהאוזן האנושית לא מרגישה בהבדל. לדעתי מה שגורם להבדל ולתחושת ה"חום" כביכול הוא העובדה שבתקליטים, לעומת דיסקים, התדרים הגבוהים קצת יותר מודגשים, דבר שמתבטא בסאונד של "היססססס" שמושמע ברקע. למעשה, בהרבה הפקות של דיסקים (רוק בעיקר) כיום, מנסים ליצור את אותו "היססס" במטרה לקבל סאונד יותר חם. יש לציין שהויכוח לגבי איזה סאונד עדיף - הסאונד המעט מלוכלך של התקליט, או הסאונד הנקי והסטרילי של הדיסק הוא ויכוח בפני עצמו, שבו ככל הנראה אין תשובה אחת נכונה, והדבר תלוי בסוג המוסיקה ובהעדפה האישית של כל מאזין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יכולתי ליכתוב את זה יותר טוב ממך אני לא אספן של וניל אבל מעניין אותי לישמוע איך זה נשמע על תקליט | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי אבינועם הקליט את ירח ורוד הבנתי שהוא מתכנן להקליט את כל האלבום אני רק מקווה שלו יקרה לו מה שקרה לניק דריק לאחר הקלטת האלבום הזה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל רציתי להודות מקרב לב לגהידי אהרונוביץ היקר שסוף סוף נתן לאמן מצויין זה את הכבוד המגיע לו כפורץ דרך וחדשן בסצנת הקאנטרי המתעצמת. כמו כן יש לתת את הדעת להשפעה האדירה שהייתה לאמן קונטרברסיאלי זה על אמנים מובילים בארצנו כדני סנדרסון, נתנאלה ואף אילן וירצברג. עלה והצלח - ושוב כל הכבוד - מאמר נוקב! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתנאלה? אמנית מובילה? אני חושב שהייתי חולה ביום שלימדו את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לשים בצד את הסרקאזם של האלמוני על התיוג של נתנאלה כאמנית מובילה (הוא צודק שהיא לא, אבל אני לא בטוח שאתה התכוונת שהיא כן) - בלי קשר אני מאוד אוהב אותה, ואשמח אם תוכל לפרט במה היא הושפעה מדרייק. אני לא מכיר את דרייק, אבל קשה לי לדמיין את ההשפעה, בהתחשב בכך שנתנאלה היא בעיקר זמרת-נטו (למרות שלפחות שיר יפה אחד היא פזמנה1 והלחינה), שמצטיירת ככלי (נפלא) בידיהם של מלחינים ומעבדים דומיננטיים כיאיר רוזנבלום ומתי כספי. 1 מתחדישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באלבומה על גן אדן חלוני, נתנאלה כתבה והלחינה את מרבית השירים. ובפראפרזה על אלתרמן, ניתן להגיד עליה שיש טובות ממנה אבל אין נפלאה כמוה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתי את הכתבה וזה באמת ריגש אותי לקרוא על אמן בסדר גודל של ניק דרייק. אמנם התוודעתי אליו לא מזמן,לפני 7 חודשים ומאז אני פשוט לא מפסיקה לשמוע את הדיסקים שלו.השיר שגורם לי לצמרמורת איומה כל פעם שמתנגן לי באוזניים הוא way to blue ניסיתי ככה להבין את המשמעות ויש לי כיוון אבל עוד מידע או תחושות דומות לגביו ממאזינים בהחלט יעזור לי.אחח יש לי חשק לעוד צלילי דרייק | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהנתי מאוד לקרוא את המאמר על ניק דרייק, שהוא אחד מהאמנים הנדירים האלה, שקמים פעם בדור, אחד האנשים הבודדים שמצליחים באמת לגעת בי, בכנות טהורה ופשוטה, בשירים נוגעים ונוגים, בטקסטים מיסתוריים ומצמררים... . לפני כמה ימים שוחחנו עליו ,כשהיינו בהפסקת אוכל ביחד בעבודה..., המלצת לי על האתר שלך, והנה אני פה. קראתי גם את המאמר שלך ''מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל'' הוא כל כך כנה ויפה בעיני. היחס שלי למאמרים ואליך לא נובע מתוך היותך עיוור , הוא אוביקטיבי לחלוטין. באמת הצלחת לרגש אותי, תודה. רונן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקומנטרי על ניק שהוצג בארץ ב 2002 בדוק אביב - פשוט מעולה, אסתטי, ירוק, עדין, נקי - ממש כמו ניק. באהבה אין תמיד לוגיקה, ועד היום לא ידעתי שניק חידש משהו בגיטרה או במוסיקה. אני רק יודעת שלשמוע אותו זה מיד לנסוע באוטו ביערות של הירוקים של אנגליה או ניו ג'רזי, ולהרגיש את המים ממלאים את הסדקים בלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתיחסות האישית של הכותב היא מבורכת ומעניקה לכתבה טא'ץ מיוחד, אך עם זאת אני חושב שהכותב הפריז בתיאור ההשפעה של המוזיקה של דרייק על המאזין. החוויה האישית של הכותב מהמוזיקה היא רלוונטית בכתבה מסוג זה לדעתי, אבל לטעון ש''ירח ורוד'' הוא אלבום מצמרר, או קודר, ולחתור לכך שהוא שמשאיר על המאזין תחושה של עצבותו של ניק, זו טעות חמורה. קצת יותר מידי הכללה של דעתו האישית של הכותב. תשמיע לרוב האנשים את האלבום הזה ותראה שהם לא מבינים משמעויות קודרות או אכזבה ודיכאון מהעולם מהשירים, אלא סתם חושבים שהמוזיקה נשמעת טוב. לאורך כל האלבומים שלו דרייק נשמע מאוד אמיתי, ובחור ממש נחמד, ואם לומר את האמת, כשחבר שלי גילה לי לפני כמה שנים איך נראו ימיו האחרונים של ניק, ממש ממש התפלאתי. ובכל אופן, מאוד אהבתי את הכתבה המעניינת הזאת, על אחד המוזיקאים האהובים עלי. כן ירבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיצטער על התגובה הלא קשורה אני מגיש היום ב12 בלילה עד 3 בבוקר מרטון של 3 שעות על גטרו טול אפשר יההיה לישמוע או ברדיו למי שבאזור הקליטה של 90 אפ אם או www.90fm.co.il בהנאה
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכרת ששמעתי את הדיסק של ניק דרייק - FIVE LEAVES LEFT זה היה גם כן ביום חורף קריר - ובאמת נהניתי מכל רגע..... אני בכלל מתה על חורף - כך שבעזרת הדיסק נהניתי עוד יותר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקודם כל, ג'ון קייל מהוולווט אנדרגראונד היה יוצר, זמר, וויולניסט אוונגרדי מטורף.. לא רק פסנתרן. :) דבר שני... אני אוהבת את ניק דרייק. מאוד.. אבל הכתבה הרגישה לוקה בחסר, שטחית אפילו. לא פירטת על האלבומים יותר מדי (וFive Leaves Left הוא הפחות פייבוריטי שלי, בכל מקרה)... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד על הכתיבה הרהוטה והתיאור של האמן המופלא הזה. עם זאת, המוסיקאי הקלאסי שבחדר (זה לא אני, אני נשבע!) מתמרמר קצת למראה המילים "הברנדנבורגים מאת באך". עדיף היה, נניח, "הקונצ'רטי הברנדנבורגים מאת יוהאן סבאסטיאן באך" או אפילו "יצירה תזמורתית מאת י.ס. באך". לתאר אותם כ"ברנדנבורגים" זו טעות, משום ששמות כאלה אינם מופיעים במקור, ולרוב מוספים לאחר מעשה. בנוסף, מכיוון שמשפחת באך הייתה ענפה ופורייה עד מאוד, מקובל לציין את הבאך הספציפי. י.ס. במקרה זה. בבקשה, טיפה כבוד גם לאמן שאין לו ולו אלבום אחד... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הפתרון הוא "הברנדנבורגים *של* בך". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הרי"שים היה חסר במאמר; כעת תוקן (מוטב מלעולם לא), תודה בשם המערכת. מעבר לכך, לא ברור לי מה מפריע לקלאסי שבחדר. אז מה אם השמות האלו לא הופיעו במקור - היום הם האמצעי הטוב ביותר לזהות את היצירה עבור מי שמכיר אותה (ומי שלא, יבין באופן טבעי מתוך המשפט שיש יצירה כזו של באך שנקראת "הברנדנבורגים"). ואם זו כן טעות, מה מועילה ההצעה הראשונה שלך? ההצעה השנייה היא טובה, אם אתה לא רוצה שהקורא ידע באיזו יצירה מדובר. לכתוב "של באך" כפי שמציע האלמוני מעלי זה בדיוק כמו "מאת באך", רק בעברית קצת פחות מדויקת. ולכתוב "י. ס." נראה לי פירוט-יתר מוזר קצת, בהקשר המאמר; יוהן סבסטיאן, אחרי הכל, הוא באך-ברירת-המחדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(האלמונית שמעליך, שכחה להוסיף :)) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי לחשוב איזה ביצוע רץ באותן הימים על הפטיפון של ניק דריק אם אני לא טועה באותה התקופה היו בעיקר 2 ביצועים בשוק האחד של בריטן עם הקמרית האנגלית והשני עם קארל ריכטר ליפפני שנה לערך יצא הביצוע של ריכטר ברימסטרינג משובך וזה ביצוע מאד מעניין כבד ושונה ממה שהאותנטין מנגנים כיום אבל בהחלט שווה האזנה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאני מאמין שניק דרייק היה אוטיסט, כתבתי מאמר קצר על המאפיינים האוטיסטיים שלו: http://aci.selfip.info/forums/viewtopic.php?t=28 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי מעט הכירו את שמו ו/או את יצירתו עד שיצא האוסף של הליקון WAY TO BLUE והגיעה הפרסומת לפולקסווגןלמרות שיואב קוטנר וגל אוחובסקי שידרו אותו ב"ציפורי לילה" וטפטפו את שמו בטקסטים שלהם ב"חדשות" וב"ידיעות אחרונות" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה אישית חצופה1: מדובר בבועז כהן של לפני (או אחרי, תלוי בעונה) השקיעה? ___ 1 ואל תרגיש חייב לענות, אם זה לא מתאים לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי כל הסימנים - לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האירי את עיני __ שימי לב שהיתה לו עוד תגובה, גם היא קשורה במוזיקה (תגובה 453151) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדקתי משהו ואני חוזרת בי - זה אכן הוא (אם כי התגובה שלמעלה רחוקה מהסגנון שלו). בכל אופן, זה לא *כזה* נדיר להיתקל בבועז כהן ברחבי הרשת העברית, ויש אף האומרים שמחצית הכותבים בה הם בעצם כהן עצמו :-) פעם אף נסעתי במונית עם בני והוא הביט בנהג וציין ביובש "הוא דומה לבועז כהן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(-: ...ואיך זה שבנך יודע כיצד נראה אותו "בועז כהן"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא פגש את כבודו באקראי ברחוב, אבל אני לא חושבת שהוא זוכר :-) כנראה שיש לילד איזה דימוי של האיש ברדיו (בכל פעם שמגיע הערב ונמאס לי מהדיסקים שלו, אני מודיעה ש"עכשיו נעביר לתוכנית של בועז כהן". וזה גם אם אני מרמה ושמה משהו אחר... שששש). אותו נהג מונית, אגב, דמה יותר לשלומי שבת, אם בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא : למה את מרמה? (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) כי שמע, בכל זאת צריך גם להספיק לשמוע מתישהו כל מיני דיסקים שנרכשו לאחרונה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת למה היא מרמה? אם נמאס לה מהדיסקים שלו כבר ב5:30 אז היא אומרת לו שטל השילוני היא אתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שחשוב. דיסקים, רדיו. כל עוד יש מוזיקה באוויר, הכל בסדר. (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכן. זה אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא מסור ד''ש לג'ו המבתק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |