1754 |
|||||
|
המאמר המלא |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
אף על פי שקשה לי להאמין ששלום נכנס לכאלה דקויות עד כדי פרשנות מקראית. מה גם שהשיר כבר די מפורש, הוא לא נכתב כחידה, אלא מתאר את המצב כמו שהוא. שירה פוליטית במיטבה! (יש דבר כזה שירה פוליטית?) |
|
||||
|
||||
לא חשבתי על השיר הזה כשיר עם יותר אמירה מאשר על נפילת הבורסה והחיקיון הבלתי ימומש למשיח. מה גם שאני מכיר רק שבסוף כל משפט שאומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה (שיר כאב/ מאיר אריאל) ולא אברהם אבינו... |
|
||||
|
||||
חיכיון = חידוש לשוני גששי. חיקיון = ??? אפשרות אחרת: "הציפייה הבלתי ממומשת למשיח". |
|
||||
|
||||
כן 1. 1 האמת היא שלא, אבל הוא היה יכול להיות כזה. מה ניסית להביע בשיבוש "חיקיון"? |
|
||||
|
||||
שייקה אופיר, זצוק''ל, במערכון על ציונה והעין המקולקלת. |
|
||||
|
||||
סתם שגיאת כתיב, קורה אולי כי אני לא קורא מספיק ספרים |
|
||||
|
||||
בזמנו שמעתי איזו אגדה אורבנית שמשיח היה איזה ברוקר אמיתי שהבטיח תשואה מאוד גבוהה והרבה מאוד אנשים הפקירו את כספם בידו. כשהבורסה נפלה הוא התאבד והשאיר את האנשים עם ה__ ביד. |
|
||||
|
||||
במיוחד אהבתי את הפרשנות היצירתית ל''שחור'' ול''ירדנה''. |
|
||||
|
||||
לא חשבתי אף פעם על השיר בצורה זו (אם כי האלבום הינו אבן דרך קריטית בתהליך המתמשך של התבגרותי) אבל נימוקיך העלו הגיגים במוחי ופה ושם גם בת צחוק. יפה. |
|
||||
|
||||
מאוד נהניתי לקרוא. השיר הוא באמת טקסט שראוי למאמץ פיענוחי. דבר אחד משמעותי שחסר במאמר בהתיחסות ל-דצמבר 1983,זה המימד האפוקליפטי ששרר באותה תקופה. מדובר היה ברגע לפני כניסתה של שנת 1984 האורווליאנית שכולם חיכו לה בחרדה,שרק זו של באג 2000 תאפיל עליה 16 שנה אח"כ. היתה זו גם שנת תשמ"ד בלוח העברי,והצירוף של תשמד עם 1984 יצר אצל מחשבי הקיצין הרבה ציפיות לאסונות,אך כאלו שבסופם יבוא המשיח וכולם יראו את האור. לבסוף הגיעו הבשורות הרעות אחת אחת,ורק הההוא שהובטח שיבוא לא הגיע,ואפילו לא התקשר להתנצל. 1 באישור מיוחד מנעמי |
|
||||
|
||||
תמיד היתה לי תחושה מוזרה לגבי השיר הזה, מצד אחד האמירה החריפה והמהדהדת עד מעמקי התודעה הפרטית והכללית: משיח לא בא! ובנוסף, בשביל העכשויות הצינית המרירה : משיח גם לא מטלפן... ומצד שני רדידות בלתי נסבלת, ותפירת קלישאות לעוסות כמו "הציבור מטומטם לכן הציבור ישלם" ו"מה שבא בקלות באותה הקלות יעלם"- מעין הטפת מוסר של דודה לא הכי אינטיליגנטית שבאין לה מה לומר היא ממחזרת את האמירות המקובלות. היתה לי תחושה שמשחק המשמעויות של "משיח לא בא" יחד עם התאבדותו של משיח הברוקר לא מנוצל. מה שהפך את השיר למשמעותי בעיני היו רק המוסיקה והביצוע. הפירוש של ליאור גולגר מנסה, ובמידה רבה מצליח לגשר בין הציפיות מהפזמון ובין המילים של השיר. במיוחד אהבתי את הניתוח של ארציאלי (ולא עזריאלי) האב לעומת ארציאלי הבן וההשואה שלהם למקימי המדינה ובניהם. דבר אחד הפריע לי (כצפוי...), למה לחשוב שהמשיח של התהליך הציוני, הוא "עגל השלום" במובן האוסלואידי? |
|
||||
|
||||
ב 1983 אך זכור זכורה לי המסיבה האינפלציונית המטורפת של יורם ארידור ושות' (טלוויזיה צבעונית לכל תושב, שינוי מחירי הלחם והחלב על בסיס יומי) והריצה של כולם לבורסה כעדר זברות אחוז אמוק - וכמובן מה שקרה בסוף לדעתי לכך התכוון באמרו הציבור מטומטם...(1) (1) אפילו הכרתי בחור צעיר שהפסיד את כל "תמלוגי" חתונתו בתהליך זה, וכל זאת ללא שאשתו ידעה שהכסף בבורסה...החיפושים אחריו נמשכים... |
|
||||
|
||||
ואאז''נ ''הציבור מטומטם לכן הציבור ישלם'' הוא ציטוט אמיתי של בכיר כלשהו, אולי אפילו שר האוצר. |
|
||||
|
||||
הציבור לא היה כל כך מטומטם בזמנו, בהתחשב באמונתו המוצקה בממסדי המדינה, (לצורך זה, הבנקים ומניותיהם נחשבו לממסדים מדינתיים-מה שהוכח אח''כ כנכון). מאז עברנו תהליך ארוך, כואב, ומבורך של התפכחות, והיום אנחנו כבר לא מאמינים בכלום. אבל קשה להאשים את הציבור אז בטמטום. אני כלכלנית קטנה מאוד, אבל אני חושבת שאחד הדברים שהוציאו את מדינת ישראל מלהמשיך ולהיות מדינה פרובינציאלית מבחינה כלכלית, מדינה שבה המילים ''תוצרת חוץ'' יהיו ערובה לאיכות משופרת, היתה דוקא המדיניות הפרועה של יורם ארידור. אני חושבת זו היתה הפעם הראשונה שהממשלה התכוונה באמת ובתמים להיטיב עם כל האזרחים ולא רק עם הקרובים לצלחת. זה אמנם גרם ל''ברוך'' בשלב הראשון, אולם זה שינה את חוקי המשחק, ואפשר את צמיחתה של כלכלה חופשית בישראל. כלכלה שהזניקה אותה קדימה במהירות מסחררת בתקופה שלאחר מכן. למזלנו, גם כאשר חזרה מפלגת העבודה לשלטון היא לא יכלה להחזיר את שד החופש הכלכלי לבקבוקו. |
|
||||
|
||||
איך בדיוק עשתה זאת מדיניותו של ארידור? הרי רובן המכריע של אותן טלוויזיות היו תוצרת חוץ? גם אני כלכלן קטן ולכן קריאה לכלכלנים הגדולים לשפוך אור ולהשמיע קול |
|
||||
|
||||
אותה מפלגת עבודה מתועבת היא זו שבזכותה שד האינפלציה הפרועה חזר לבקבוק שלו. את אולי לא כלכלנית גדולה, אבל בעיוות ההיסטוריה והתעלמות מהישגים של השמאל - את דווקא גדולה מאוד. |
|
||||
|
||||
בתקופה ההיא, ואני זוכרת שמה שלא אפשר את פתרון בעית האינפלציה הפרועה, עד לכניסה של מפלגת העבודה לממשלת אחדות, היה הסירוב של ההסתדרות לשתף פעולה עם ממשלת הליכוד בפירוק מילכוד ההצמדה. בתקופה ההיא היתה אינפלציה גדולה, וחוסר ודאות מבחינת מה-יהיו-המחירים-מחר, אבל כולם היו בטוחים שבעצם לא ישתנה הרבה, כי ה-כ-ל היה צמוד. האינפלציה הדוהרת היתה ברובה פיקציה, כי הוצאות הממשלה לא היו באמת הרבה יותר גדולות מההכנסות, כי גם זה וגם זה היו צמודים למדד. כך שהתרומה של מפלגת העבודה למיגורה של האינפלציה היתה בעיקר ניטרול ההתנגדות הפוליטית של ההסתדרות (שהיתה כמעט במוצהר סניף של מפלגת העבודה), והסכמתה לשיתוף פעולה עם הממשלה כדי לצאת ממעגל ההצמדות ולעצור את הגדילה המלאכותית באינפלציה. מלבד זאת, מפלגת העבודה אינה מתועבת בעיני, היא רק עושה שטויות- הרבה שטויות- גם במישור המדיני וגם במישור הכלכלי. אגב,אם אתה מסכים עם הגישה הכלכלית הקפיטליסטית של שינוי, נראה לי שהיית מוצא שפה משותפת יותר גדולה עם יורם ארידור מאשר עם יהושע רבינוביץ'.. |
|
||||
|
||||
היית בת יותר מ14 אז, אבל כנראה לא היית במדינה הזאת. מה שהציל את הכלכלה באותה תקופה היה מעשה שעומד *נגד* כל הרעיונות של שוק חופשי - הגדרת מחירים למוצרי בסיס שונים (לא רק לחם, וחלב..) - עד שהאינפלאציה נבלמה במידה מספקת. הצעד הזה לא קשור להסתדרות (במקרה הטוב תיאוריית קונספירציה) בתקופת הליכוד (שאידיאולוגית לא יכול לבצע מדיניות כלכלית כזו), הוא קשור ליגאל הורביץ ושמעון פרס. ניצה: בבקשה לא לשכתב את ההיסטוריה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כמובן. מסמיק קלות. |
|
||||
|
||||
אם היית קורא עד הסוף את המאמר שציטטת היית מגיע גם למשפט: "בניגוד לתוכניות חירום קודמות, זכתה התוכנית הנוכחית לתמיכה הדרג הפוליטי, ההסתדרות, ראשי האקדמיה והמגזר הפרטי.". אני זוכרת היטב את האווירה אז, ואת תחנוני שרי האוצר הקודמים לשיתוף פעולה של ההסתדרות להסכמה ל"עיקור תוספת היוקר", וסירובה של זו. זה היה החלק של ההסתדרות בעסקת החבילה, כאשר החלק של הממשלה היה קיצוץ בתקציבים שלה ופיקוח על המחירים. כל עוד ראש הממשלה היה מהליכוד, ההסתדרות שהיתה אז כוח גדול בהרבה ממה שהיא היום, לא היתה מוכנה לשתף פעולה. אלו שהפסידו מהמשבר הכלכלי אז, היו ברוקרים כמו "משיח", והקיבוצים שהשקיעו בגדול מידי או אנשים ששמו את כספי הדירה שהם בדיוק מכרו, בבורסה. האנשים הפרטיים שלא היה להם כסף גדול בשביל לשחק בבורסה לא סבלו מאוד. גם אלו שהפסידו כסף בבורסה הפסידו בדרך כלל את מה שצמח בבורסה בצורה פיקטיבית. הקיצוץ ברמת החיים לרוב שכבות העם היה פחות ממה שקורה עכשיו. זה בגלל שחלק משמעותי מהאינפלציה היה פיקציה של מעגל ההצמדות. לגבי שכתוב ההסטוריה: כל הפוסל במומו פוסל. |
|
||||
|
||||
אני נתקל הרבה בציטוט ''כל הפוסל במומו פוסל'' ושאלתי היא האם במקור הוא באמת מופיע עם ה''כל'' בהתחלה (מה שהופך אותו למשפט טפשי בעיני) או פשוט ''הפוסל - במומו פוסל'' שמתייחס רק לפוסל ספציפי אחד. |
|
||||
|
||||
1. אני לא בטוח שבעברית יש הבדל גדול בין שתי הגרסאות. 2. ברמב"ם, הלכות "איסורי ביאה", פרק יט הלכה טז: "וכן כל הפוסל את אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים, ואומר עליהן שהן ממזרים--חוששין לו, שמא ממזר הוא; ואם אמר עליהן שהם עבדים, חוששין לו שמא עבד הוא: שכל הפוסל, במומו הוא פוסל." |
|
||||
|
||||
האם ניתן ללמוד מכך שכל הצועק "שרפה" פירומן הוא, והפרקליטות מורכבת מעבריינים? |
|
||||
|
||||
או שכל הפסיכיאטרים משוגעים? |
|
||||
|
||||
או שכל אוהדי הכדורגל בני זונות? |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהרמב''ם נותן כלל הסתברותי (''חוששין לו'') שמבוסס על תצפיות, ולא קובע חוק-טבע (וודאי לא אקסיומה לגזירת חוקי טבע חדשים). |
|
||||
|
||||
כלומר, בשפת משפטנים בני זמננו, אין בכך ראיה, אלא "ראיה לכאורה". ומה עושים על מנת להסיר אותו חשש? |
|
||||
|
||||
לא יודע. מפסיקים לפסול אחרים? |
|
||||
|
||||
כלומר, אם *ידוע* לי כי פלוני הוא גנב, או נוכל, או מסוכן לבריות, אסור לי להתריע על כך, שמא אוחזק אף אני ככזה? איך זה מתישב עם "לא תעמוד" לדוגמא? |
|
||||
|
||||
למה אתה מכליל מפסולי-חיתון לגנבים ונוכלים? אם מישהו שאנחנו לא מכירים מסתובב ומספר שפלוני הוא עבד משוחרר, וגם אלמוני היה עבד במקום מסויים, וכו' - אפשר לתהות מניין הוא מכיר כל-כך הרבה עבדים אם לא היה עבד בעצמו; הוא תמיד יכול להביא עדים שמכירים אותו ולהסיר מעצמו את החשד. |
|
||||
|
||||
לא אני הוא שמכליל מפסולי חיתון, כיוון שלא אני הוא שטען ש*כל* הפוסל במומו פוסל, ולא אימצתי את התזה הזאת כארגומנט לויכוח. אגב, אם מישהו שאנחנו לא מכירים מסתובב ומספר שפלוני הוא עבד משוחרר, וגם אלמוני היה עבד במקום מסויים, וכו' - אפשר לתהות מניין הוא מכיר כל-כך הרבה עבדים. אני (באופן אישי, זה לא מחייב אף אחד) הייתי מניח שאולי הוא סוחר עבדים. (כן, אני יודע. סוחר עבדים אינו פסול חיתון.) |
|
||||
|
||||
אז כל המטרה היתה להוכיח שקיימים מקרים שבהם מישהו פוסל, ולא במומו שלו? הייתי מודה בזה מיד וחוסך שליש על התנהגות. |
|
||||
|
||||
הייתי מקצין את זה ואומר שברוב המקרים שבהם מישהו פוסל, זה לא במומו שלו, או אם תרצה שקיימים מקרים שבהם מישהו פוסל במומו שלו. |
|
||||
|
||||
אולי אין הכוונה להביא נתון סטטיסטי אלא לגדור גדר שתמנע הכרזות זדוניות? (ואולי לא!) |
|
||||
|
||||
כנראה. הויכוח שלי הוא לא עם הרמב''ם, אלא עם המביאים את המשפט כטיעון בויכוח. |
|
||||
|
||||
די ברור שכאשר ניצה כותבת בתגובה 187950 "לגבי שכתוב ההסטוריה: כל הפוסל במומו פוסל", אין הכוונה "אתה משכתב את ההסטוריה; הוכחה: אמרת ש*אני* משכתבת, וידוע שכל הפוסל במומו פוסל", אלא "האשמת אותי בשכתוב ההסטוריה; כפי שהראיתי בתגובה זו, דווקא אתה אשם בכך". |
|
||||
|
||||
נדמה לי שדווקא הכלל הזה מקובל היום בפסיכולוגיה מודרנית. רק קוראים לו בשמות אחרים, כמו ''השלכה'' או ''הטלה''. בכל אופן, הוא משמש כלי רב-עצמה בטיפול פסיכולוגי. |
|
||||
|
||||
לא אחד, כי אם הרבה: "כל הפוסל את האחרים *תמיד*". מי שאומר על אדם אחד שהוא פושע, אינו פושע בעצמו, אלא אזרח טוב (או מלשן, תלוי מאיזה צד אתה). מי שמצביע על כל אדם שעובר ברחוב ואומר "זה גנב, וההוא גנב, וההוא גם גנב, וזאת, היא גם גנבת" - אז או שהוא שוטר סמוי, או שהוא גנב בעצמו, בסבירות לא נמוכה. ואם הרמב"ם היה כותב באייל, סביר להניח שהוא היה מסייג את דבריו ואומר שכל הפוסל בלי להביא קישור - במומו פוסל. |
|
||||
|
||||
אם כך, אולי עדיף היה לשנות את הסדר: במקום כל הפוסל וגו' צ"ל הפוסל כל וגו'. |
|
||||
|
||||
כלומר בשפת משפטנים בני זמננו *זוהי איננה "חזקה חלוטה" אלא "חזקה הניתנת לסתירה"*. |
|
||||
|
||||
החלטה חלוטה זה בעיניינו של מי שדנו אותו ברותחין. |
|
||||
|
||||
חלוט = סופי, גמור, מוחלט. באנגלית: conclusive presumption באנטישמית מדוברת 1: praesumptio juris et de jure 1 שפירושה בתרגום מילולי: "חזקה מן החוק ולמען החוק"2 2 למען השקיפות: נעזרתי בספרות מקצועית. |
|
||||
|
||||
עיקור תוספת היוקר לא היתה הסיבה לכך שהתוכנית הצליחה - עיקור הרעיון של כלכלה חופשית לתקופת החרום - היתה הסיבה. את יכולה להטפל לנקודה קטנה ולבצע ספין כמה שאת רוצה - אבל העובדה היא שהמדיניות של הליכוד "להטיב" עם העם גרמה לקריסת הכלכלה - ולא היו לליכוד הכלים האידיאולוגים לצאת מהברוך. אני לא בטוח, אולי אני טועה, אבל אין שום סיכוי אידיאולוגי שמפלגת ימין היתה יכולה ליזום מדיניות בה יש פיקוח גורף על מחירים. (מישבו מוכן להפריך?) לגבי הפיסקה השניה, היא באמת מצחיקה, "לא סבלו מאוד"? סבלו גם סבלו. גם המסכנים בבורסה, והמסכנים שצריכים לסבול את אי הוודאות הנובעת ממצב שבו למטבע אין, כמעט, כל ערך. חוץ ממי שהיה לו מזל (כמו מי שהיתה לו משכנתה צמודה לערך המטבע הישראלי..) כולם סבלו. הנסיון שלך להאשים את ההיסתדרות מגוחך בעיני. |
|
||||
|
||||
תוצר לוואי של אותה תקופה (ואותה מדיניות) הוא המצב שהיום הרבה יותר קשה לזוג צעיר להגיע לדירה בכוחות עצמו. עד להתפרצות האינפלציונית של ימי ארידור, היו המשכנתאות בלתי צמודות, והיה בהן מרכיב של סבסוד, או מענק, שנבע משחיקת ההחזרים עם השנים. ההיפר אינפלציה הפכה את הסובסידיה למענק בסדר גודל בלתי אפשרי, והמשכנתאות הפכו לצמודות ונושאות ריבית (ראלית). פתרונות דיור במחירים סבירים נמצאו (כמעט רק) מעבר לקו הירוק. |
|
||||
|
||||
זה כי הם היו משתלבים. |
|
||||
|
||||
הצלחת התכנית היתה היותה עסקת חבילה שכללה את כל המרכיבים במשק, כולל ההסתדרות שסירבה עד אז להיות שותפה לעסקה כזאת. להאשים את הליכוד ב''אידיאולוגיות-יתר'' עד כדי כך שזה לא היה מאפשר לו ליזום פיקוח על המחירים, זה לתת לו קרדיט מעל ומעבר למה שהייתי נותנת לשום מפלגה פוליטית... הסבל העקרי של הציבור היה באמת, כפי שאתה אומר, חוסר הודאות. זה לא סותר את מה שאמרתי שמבחינה כלכלית רוב הציבור לא ירד משמעותית מנכסיו. במיוחד עם הסדר הבנקים. |
|
||||
|
||||
קודם כל שיר גדול,אלבום גדול. שלום המלך! עכשיו מספר עובדות: הבנקים לא היו חברות ממשלתיות לפני נפילת הבורסה ופרשת ויסות המניות אלא רק לאחריכן. תוכנית טלויזיה צבעונית של ארידור היתה כלכלת בחירות ולא יותר. השורה בשיר שאומרת הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם מתיחסת באופן כללי לצורת מחשבתם של בחירי הממשלה דאז ןבאופן ספציפי לעובדה שארידור הופיע בטלויזיה ושיקר במצח נחושה ויומיים אחרכך הבורסה נפלה. הציבור כולו נפגע בדרכים רבות לאורך שנים כתוצאה ממשבר זה לדוגמא הממשלה יצבה את הבנקים לצורך תהליך זה נדרש הרבה כסף שבא מהציבור,בעקבות כך הבנקים הפכו לחברות ממשלתיות ונמנעה תחרות אמיתית ביניהם ולכן עד היום אנחנו משלמים עמלות רבות וגבוהות. לסיכום ניצה הכתוב לעיל זה רק על קצה המזלג.כדי שתקראי את כל העובדות ועל תסתמכי על זכרונך בלבד |
|
||||
|
||||
לא לגמרי מבינה מה במה שכתבתי עד עכשיו, סותר את העובדות שהבאת (בלי להתייחס לאמיתותן). אם אתה מתכוון לכך שהבנקים לא היו ממשלתיים ולכן לא היו ה''ממסד'', אז אני חושבת שאתה טועה. ברור שרישמית הם היו פרטיים, אבל היה ברור לכולם שהממשלה לא יכולה להרשות לעצמה שהם יפלו. מה שבאמת קרה בסוף. גם היום, כאשר בנקים שאינם ממשלתיים קורסים, כמו הבנק למסחר, הממשלה (כלומר אתה ואני) נושאת ברוב הנזק. הציבור ברובו נהנה (פיקטיבית) מוויסות של מניות הבנקים והתנפחות הבורסה, והוא הפסיד את הרווחים הפיקטיביים הללו. זה לא הפסד אמיתי (ברור שהיו מקרים פרטיים של מישהו שבדיוק קנה מכספי הירושה שלו מניות שנשחקו וכו', אבל בגדול, ההפסדים כמו הרווחים היו ברובם פיקטיביים). אגב -כלכלת בחירות או לא- ברור שרמת החיים של הפרט עלתה כאשר הליכוד עלה לשלטון יחסית למה שהיה קודם. פתיחת השוק לכלכלה חופשית- (ביחד עם לא מעט צרות)- אפשרה לכלכלת ישראל להמריא, בהשוואה לפרובינציאליות המנטלית בה היא היתה נתונה קודם, עם הריכוזיות הממשלתית ו''כלכלת הפתקים'' של פנחס ספיר. |
|
||||
|
||||
ניצה, יש מספיק עובדות שכל מי שטורח לקרוא מבין: ישראל היום מובילה בפערים החברתיים יותר מכל מדינה במערב, כולל ארה"ב (שיש לה פערים ענקיים בזכות עצמה). יותר ויותר אנשים מתקשים למצוא עבודה ולהשתכר מספיק, למרות הדמגוגיה של האוצר (לכו לעבוד!) שלא לדבר על חינוך ובריאות שהפכו לנחלת בעלי הון ומזמן אינם שוויונים. מעמד הביניים קרס למעשה. לרוב האזרחים, יש פחות ממה שהיה להם לפני 10 שנים. למיעוט קטן (חסר מצפון ואיכפתיות) יש יותר. הרבה יותר ממה שהם יכולים להכיל... זה השוק החופשי שלך? עד מתי תמשיכי להתעלם ממה שקורה? השיטה הזאת מיטיבה רק עם המאיון העליון ו10 משפחות שקובעות מה יהיה. למעשה, אין אף פעם שוק "חופשי" (אלא אם חופשי זה שנוחי דנקנר ודומיו קובעים את הכללים). ולכן את הכללים צריכים לקבוע הנבחרים, לטובת כולם ולא לטובת האוליגרכים. עקרונות הרווחה שהיו פה (בניגוד אלייך, אני לא רואה בהם פרובינציאליות) נהרסו כדי שנתניהו יוכל להעלות למולך הבנק העולמי והגלובליזיציה את מצביעיו שלו, שממש מנחם אותם שיש "חופש" כשלהם יש פחות פנסיה, פחות עבודה, פחות שכר, פחות חינוך ופחות כבוד אנושי. ההסתה הפתטית נגד חד הוריות, ועדי עובדים וכו' לא מצליחה להסתיר את האכזריות הדורסנית של בוגר אמ. איי.טי שיודע רק להפריט ועוד לא יצר מקום עבודה אחד (בניגוד לספיר, אגב). הוא מתעקש להחיל עלינו את המוסר הקלויניסטי שלמד בארה"ב (מי שלא מצליח כלכלית לא נחשב ואסור לעזור לו) ומוזר שאין לו מספיק מתנגדים לגישה הזו, שזרה לגמרי למוסר היהדות, שתמיד הייתה רגישה לחלשים. אגב, מתי מתחילה ההתיישנות על מעשי מפא"י ונגמרת החסינות על מעללי הליכוד (בשלטון כמעט ברציפות מ77') שאת כל כך מתכחשת להם? לכי לאבא ואמא ותשאלי אותם כמה שילמו על תרופות בקופ"ח בזמן ספיר וכמה אחוז מובטלים היו בזמן רבינוביץ'. נכון, זה לא היה מושלם אבל זה היה פחות דורסני וליותר אנשים היה בטחון כלכלי. אח"כ תשאלי כמה חיים של אנשים ב א מ ת (ולא בגדול) נהרסו במפולת הבורסה של 83' ואח"כ מתוכנית היצוב של המשק ב85' שהרסה את הסולידריות החברתית (אז התחילו עם חברות כוח אדם וחוזים אישיים). ואחרון אחרון חביב- רק לפני כמה ימים ישב אחד מאנשי בית הספר לכלכלה (רובינשטיין, אם איני טועה) מאוניברסיטת תל אביב אצל שלי יחימוביץ' בערוץ 2 והעז לכפור בדוגמה של נתניהו ואנשיו, תוך שהוא מציע להטיל מס ירושה כדי לווסת את העושר חסר הפרופורציה וכן להעלות את שכר המינימום. כמו כן הוא טען שלא יהיה ניתן להמנע מקיבצאות לגמרי. אפילו אצל מגיני הכלכלה הקפיטליסטית (והוא לא היחיד) יש התפכחות מאשליית השוק החופשי כמזור לכל חולי. |
|
||||
|
||||
איך אתה מצדיק את הסגנון המחפיר שלך? |
|
||||
|
||||
הטפות המוסר הצדקניות והרדודות יוצאות מפי שר האוצר לא מפי הדובר. הדובר הוא הציבור שהולך למילואים וסופר את הכסף שאין. הוא לא חושב שהוא מטומטם אלא שהתירוצים שנותנים לו למצב הם מטומטמים. |
|
||||
|
||||
צודק. כך זה נשמע הרבה יותר טוב. למה הוא לא שם נקודותיים ומרכאות כשהוא שר? |
|
||||
|
||||
שלום חנוך, יהודיות וישראליות, הכלכלה הישראלית, הקיפאון המדיני, שלטון הליכוד וירדנה היפה, הכל בחבילה אחת. כל הכבוד. |
|
||||
|
||||
טוב ליפני שירדו עלי בהקשר לכותרת מאד נההנתי מהמאמר והעברתי הלאה וביקשתי שיעבירו לשלום חנוך מקווה שזה יועבר. בכל אופן זה מעניין איך אנחנו יכולים לכחת טקסט ולפרש אותו אחרת או כמו שאמר פעם חבר שלי תגיד גידי השיר של יונה וולך לא יכולתי לעשות אם זה קלום זה היה אצלי בידיים מדבר על אינפוטנציה? והוסיף ואת עומד. שאלתי אגב את וירצבג שהלחין את השיר ההוא מה הוא חושב על הסוגיה והוא צחק ___________בקרוב נמצא פרושים חדשים גם למילוצ השיר מאיה או למילות השיר גידי |
|
||||
|
||||
וירוחם, מן הסתם, מייצג את קהל יוצאי עיירות הפיתוח. לא כל הפירוש מקובל עלי, אבל נהניתי לקרוא. בייחוד מוצא חן בעיני ניתוחו של ארציאלי האב. דרךך אגב, הסתכלותו של הבן על אביו מהצד מתרחשת דווקא ברגע של תקווה, לפני שמתגלה השוטר ''עם הכובע ביד'' - מטבע לשון שגם עליו דרוש איזה מדרש, ובעיני ההסתכלות של הבן דווקא מבטאת ''אמרתי לך'' - רגע של תחושת נצחון לפני ההתרסקות המרה. |
|
||||
|
||||
"הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם" הוא משפט פנטסטי, הטומן בחובו עולם ומלואו. אפשר לראות בימים אלו ממש כיצד נרקמת לה סיטואציה דומה לאותן שנים עליזות, או לכל משבר פיננסי אחר, ערב פריצתו. הבורסה גואה, מדד המעו"ף השלים עלייה של למעלה מ-50% בשנת 2003(!) הציבור, כמובל מהופנט אחר חלילו של החלילן מהמלין, אץ לו רץ לו אל עבר הבורסה. די לבחון את היקף הגיוסים של קרנות הנאמנות בחודשיים שלושה האחרונים (כלומר נהירת הציבור אל הבורסה), בעוד כרישי הממון מממשים את החזקותיהם ה"כבדות", כדי להבין שאירועי 1983, או 2000, עלולים לחזור על עצמם בקרוב. קרוב לענין זה, יכול להיות גם בטווח של שנה שנתיים - אבל הוא בוא יבוא... אבל משיח לא יבוא, משיח גם לא יטלפן. |
|
||||
|
||||
אהבתי! אפשר להזמין עוד הארות לסאב-טקסטים בשירים פוליטיים? תמיד רציתי למשל לדעת מי זה גדליה בשיר 'הפרצוף של המדינה' של תיסלם 1 (חוץ מחרוז עם 'תהיה השגריר באוסטרליה'...) לגבי 'ארץ קטנה עם שפם' של קורין אלאל 2 אני יודע שהכותרת מתייחסת לרה"מ דאז, יצחק שמיר. ו'שחקן קולנוע דופק על שולחן' מתייחס לנשיא ארה"ב לשעבר, רונלד רייגן. |
|
||||
|
||||
אולי ח"כ גדליה גל אביו של "חוק גל" לשמיטת חובות המושבים. |
|
||||
|
||||
אפשר לעשות את זה בעצם עם הרבה יצירות מוכרות ולי אישית, יש חיבה מיוחדת להבין לבד את כוונת המשורר ואת הקונספירציות הטמונות בה. על קצה המזלג -"דירה להשכיר" 1 זהו אחד מסיפורי הילדים המפורסם ביותר במדינה. למעשה, מאחוריו מסתתרת קונספירציה סבוכה ורבת מעללים בו מככבות דמויות קרות מזג המסתירות מעיני האומה והעולם את גורלה של חיה אחת מסכנה. "בעמק יפה בין כרמים ושדות עומד מגדל בן 5 קומות"... מהותו של הסיפור הוא בכך ש"בקומה החמישית גר מר עכבר, אך לפני שבועיים ארז חפציו ונסע, איש לא יודע לאן ומדוע". כאן, במקום שיאכף חוק השומרוני הטוב נוהגות דרות הבניין באופן ברברי טיפוסי (שימו לב לשימוש בהטייה הנקבית, נעמוד על כך בהמשך). ללא כחל (חוצמזה שבעיני הקוקיה) ושרק, ללא מורא ומשוא פנים, הן מפרסמות את דירתו של העכבר להשכרה. אם נצא מנקודת הנחה שמדובר במפעל בניה ציוני, סביר להניח שלמגדל בעמק היפה לא היה ועד בית שעורך מבחני כניסה או שמחליט על גורל הדירות. מעבר לכך, גם עמידר לא מוזכרת בקטע הנ"ל והאווירה כולה בסיפור היא של הנצחת פער עדתי אשכנזי סנובי למדי. הגיבור - עכבר. קטן, אפור, מכונם ודוחה ובכל זאת, יודעים שהיה שם. כך, במקום לדאוג לזכר היחיד בסביבה, במקום לתהות על מקום העלמו, במקום לבכות על מר גורלן, מעדיפות הדיירות להתעלם מהעובדות ולעבור הלאה לבא בתור. למעשה, הן מקדימות את התרופה למכה ומחסלות את הזכר המינימלי ביותר שעלול לסכן את הוויתן הנשית. לנו, כקוראים תמימים וכמשתתפים פאסיביים בעלילה, צריך הדבר להדליק נורה אדומה. הרי שאם לא מחפשים אותו, סביר להניח שההן יודעות יותר משהן מוכרות לנו, הקוראים. כפי שיוכח בהמשך, מדובר בארגון פמיניסטי קר, שקול, מחושב וצמא דם שמחסל קורבן אחרי קורבן. ורצוי שיהיו זכרים. נקודה זו כשלעצמה דורשת בירור מעמיק והכרת הדמויות הפועלות ובקשר של כל אחת מהן למר עכבר ולהעלמותו. "בקומה הראשונה, תרנגולת שמנה, כל היום בביתה, על משכבה מתהפכת, היא כל כך שמנה שקשה לה ללכת". למראית עין, מדובר ביצור פלגמט וחסר אונים שתוהה על שחר קיומו מאז הביצה, או התרנגולת. למעשה, מדובר בפולניה טיפוסית. היא זו שמציצה כל היום מהחלון. רואה מי נכנס ומי יוצא, למה, כמה, איך, איפה. מעודכנת בכל הרכילויות האחרונות ורוטנת את דעתה מתחת לכרבולת. סברה נוספת היא שבאחד מהיפוכיה מעכה את מר עכבר כשבא לבקש כוס חלב. ניתן לנבור בקרביה לקראת הצ'ולנט הבא. "בקומה השניה, גרה קוקיה, כל היום מתהלכת עושה ביקורים, כי בניה גרים בקינים אחרים". הקוקיה היא הסנדי של העכבר. השרמוטה. מצטבעת והולכת להוריד כוסית עם הקצינים. לא קשה להאמין כי היא זו שמכרה את העכבר בעבור ביצה או מזונות לחודש. "בקומה השלישית, חתולה כושית. נקיה מגונדרת, על צוואר יש לה סרט". טוב זה קל. עכבר... חתולה... דהההההה... הכושית באה כאנלוגיה וכפוליטיקלי קורקט לזה שהיא בכל זאת (על אף היותה כושית רחמנא ליצלן) נקיה ומטופחת, עדיין לא נחשקת כמו הקוקיה אמנם, אבל בכל זאת, שווה מבט. "בקומה רביעית גרה סנאית, בשמחה ובנחת אגוזים מפצחת". הסנאית, רכש קודם של ה-F.B.I עשתה עליה בשנות ה-50 והפכה לציידת ראשים. היא הממולחת שבחבורה ותפקידה הוא לפצח תעלומות ולדאוג לכך שאף אחד אחר לא יעלה עליהן. ובנוגע לפיצוח האגוזים, איו מה להוסיף. עד כאן אנשי המגדל הלוהט. כעת, נעבור למועמדים האמיצים שמבקשים לתפוס את מקומו של העכבר שסביר לוודאי כבר מזמן ז"ל. המועמדים נחלקים באופן שווה לזכרים ולנקבות. עובדה ששוללת את כולם מכל וכל. מתוקף היותן של הדיירות פמיניסטיות לוחמניות וביצ'יות הרי ברור שלא תסכמנה לחלוק את התהילה עם נשים נוספות, חראיות ככל שתהיינה. ובנוגע לזכרים? הרי ברור שהם רק יפריעו בקומלפקס האחיותי הזה. גם אם הם לא מתכוונים. ובכלל, למה הם בדיוק טובים? דבר ראשון, הדיירות לא טורחות להכין את הדירה לראווה. כל אחד מהפוטנציאליים שמגיע, מקטר על איך שהיא נראית. הגודל, האור, הלכלוך, הניקיון ובכלל למה אין שם מעלית... כל אחד מהם גם מתייחס לשכנות המנחוסות ובאופן אישי לאחת מהדיירות ולפיכך נפסל. הפסילה כמובן נעשית למראית עין בלבד ע"י הפוטנציאלי ולמעשה לגראציות יש מילה נוקשה יותר בנושא. ראשונה באה נמלה. עומדת ומקטרת ולמעשה מסרבת לעבור בגלל המאמא עוף שעלולה גם להתהפך עליה בטעות. הנמלה עצמה היא עמלנית קטנה ומתרוצצת. יכולה להגיע ליותר מדי חורים לא רצויים ולנקות בכל מיני אשנבים שבהם אפשר להסתיר חלקי בשר וגוף. לאחר מכן, שפנה. הטענות שלה הן כנגד הקוקיה. אבל מי רוצה רעש של ילדים בשעות המנוחה? מי רוצה אמא שדוחפת אף לעניינים לא לה בניסיון לפתור סכסוכים? מי רוצה לשמוע אנחות וגניחות כל לילה ועוד שפן ועוד שפן ועוד? מי רוצה מניות באנרג'ייזר ולהמשיך עד כלות? החזיר. טוב, גם זה בשביל הפוליטיקלי קורקט ובשביל להנציח את הפער העדתי ולחלץ את השד. הנה, אנחנו האשכנזים, אנחנו נשמור עליכם כושים מסכנים. אנו זוכרים את שעשה לנו העמלק הארי הלבן ולפיכך נכניס לו באבי אביו ונעיף אותו מכל המדרגות לקיבינימט. גם לנו לא יאה ולא נאה. אין כאן כל עניין אחר או כל תחכום שהוא. הזמיר שמרחף לו מיד אחר כך, גם הוא נפסל. פוליטיקלי קורקט או לא, כאן זה לא המקום למתרוממים. אנחנו עושות את זה לבד ויותר טוב. עוד פייגלה שרוצה להיות כוסית. לבסוף, מגיעה היונה. ללא ספק היא הבחירה הנכונה שלהן והן הבחירה הנכונה שלה. כל הדירה נאכס בעיניה, אבל היא, מה אכפת לה? היא מגיעה עם הבאנג הפרטי שלה. השכנות טובות בעיניה, ודעתה המטושטשת לא שמה לב כלל וכלל לאן היא נכנסת ומה עלול לקרות לה בקרב הרוצחות צמאות הדם. ברגע שהיא מחליטה לשכור את הדירה, כתוב בפירוש "יום יום הומה היא בחדרה" - הן נועלות אותה שם וכנראה גם זורקות את המפתח. היא מצידה, בסאטלה תמידית, לא שמה לב אפילו. כל עוד אספקת המאנצ'יז הסדירה מגיעה מי היא ומה היא כי תלין? 1 וסליחה מראש אם פגעתי ברגשות הציבור. זה לא יקרה שוב. |
|
||||
|
||||
זה היה ממש מעניין אף פעם לא חשבתי על זה כך אבל ממש מעניין ליפני כמה שנים כל מי שיש לו מייל בערך קיבל פרודיה על זה איין לי את זה אבל אני בטוח שמומחי חיפושי הפרודיות ברשט ימצאו זאת ויקשרו מייד |
|
||||
|
||||
תגובה 77413 |
|
||||
|
||||
תגובה 77413 |
|
||||
|
||||
חביב, אך לוקה בפרט אחד: לא כל אחד מהפוטנציאליים שמגיע, מקטר על איך שהיא נראית. להיפך, כל המועמדים הפוטנציאלים (שלא מימשו את הפוטנציאל) משבח את הדירה: (אני מצטט מהזכרון, אז יכול להיות שאני משבש את הסדר, אבל) הנאים החדרים בעיניך? נאים. הנאה המסדרון בעינך? נאה. אם כך, שב/י עימנו. הסתיגות (קלה) מוסיף רק החזיר: נאה המטבח, אך אינו מלוכלך. דווקא היונה, ששוכרת לבסוף את הדירה מזהה בה פגמים (אולי כך היא מצליחה להוריד את המחיר): החדרים צרים, המסדרון אפל - מרובה בו הצל. אבל בשורה התחתונה - משעשע. |
|
||||
|
||||
הממם. נדמה לי כי בניתוח שלך יש כמה בעיות. טקסטים פוליטים נוטים להיכתב _ככאלה_ על-ידי כותביהם. ולאה גולדברג - נו טוב, פמיניסטית לא הייתה: המהפכה הזאת חדרה ארצה כאשר היא עצמה [לאה גולדברג] כבר לא הייתה בחיים, ומבחינתה, כלסבית-בארון-שבתוך-ארון-שבתוך-ארון, ימי ההומו-לסביות איחרו לבוא הרבה יותר מדיי. (כן, אני יודעת, עמיה ליבליך טוענת שלאה גולדברג הייתה הטרוסקסואלית - אבל מה לעשות, לא.) בכל אופן, "דירה להשכיר" נכתב בשנות ה-50, אם אינני טועה, או בתחילת ה-60. הנה קישור לאתר ויקיפדיה בעברית - חסרים הרבה פרטים, אבל זה מה שמצאתי כרגע שבכל זאת מביא תאריכים וקווים כלליים: אגב: על נטייתה ללסביות (לאהבה הומוסקסואלית) קל מאוד לעמוד בשירהּ ששורתו הראשונה היא "באת אליי את עיניי לפקוח", למשל. יש לה טקסטים ליריים נוספים שבהם היא מסתירה ו/או מטשטשת הייטב את זהותה המינית מחשש למעמדה באקדמיה בכלל ובפרט. (התייחסות אל אובייקט גבר, זכר.) |
|
||||
|
||||
מניין, אם יותר, הידיעה הכה נחרצת שלאה גולדברג היתה לסבית? האם לא ייתכן שלא מצאה בן זוג לא בגלל נטיות מיניות? ו"באת אליי את עיניי לפקוח" הוא טקסט חד מיני בעיני המסתכל. יש דרכים רבות נוספות לפיענוח הטקסט הזה. |
|
||||
|
||||
אינני יודע האם לאה גולדברג היתה לסבית או לא (זה גם לא כל כך משנה), אבל ב"באת אלי את עיני לפקוח" (או סליחות כפי שהוא נקרא) אני (בעוונותי) לא מוצא רמזים כאלו. לו הייתי צריך למצוא רמזים כאלו, הייתי הולך לשיר המושמע ביותר בחתונות (הטרוסקסואליות) - הוא (בואי כלה) וממשיך ממנו צעד אחד - אל התשובה לשיר הזה- היא: "שלחת אלי את האוח להעיר עיני משינה. לימדת אותו לצווח מילות אהבה ותחינה אבל אני לא אבוא, לא אבוא, לא אבוא! שילחת בי את ריח האצות ואת הלבנה, ציוית על הים להאנח בקול אהבה ותחינה אבל אני לא אבוא, לא אבוא, לא אבוא!" |
|
||||
|
||||
-- באשר לטקסט "סליחות", קרא בבקשה את תגובתי לעיל, תגובה 187714. באשר לטקסט שהעלית: אם נכתב אחרי "סליחות", או אחרי שנתפרסם הביצוע של יהודית רביץ, הוא מושפע באופן גלוי וסלקטיווי מרוב האלמנטים שמופיעים אצל זה של לאה גולדברג; גם נשען עליהם. אם נכתב לפניו (או לפני שנתפרסם הביצוע של יהודית רביץ), הרי שמציאת שימוש דומה למילים מסוימות והיעזרות במילים קרובות אצל שני הטקסטים רק מחזקות את משמעותן המוכרת אצל אוכלוסיות רחבות למדיי. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי מה את אומרת. השיר "היא" שקטע ממנו הבאתי, נכתב ע"י לאה גולדברג, ובהכרח לפני שיהודית רביץ ביצעה את "סליחות". לגבי תגובה 187714, נראה לי שפיספסת את הפרודיה בניתוח שהציע איילת ל"דירה להשכיר". |
|
||||
|
||||
אהאהא. לא הכרתי אותו, ועכשיו אני מבינה למה לא מצאתי את הטקסט ברשימת הטקסטים של לאה גולדברג: כי שמו "היא", ולא "בואי כלה", כפי שהבנתי (בבורותי) מתגובתך הקודמת: "לו הייתי צריך למצוא רמזים כאלו, הייתי הולך לשיר המושמע ביותר בחתונות (הטרוסקסואליות) - הוא _(בואי כלה)_ וממשיך ממנו צעד אחד - אל התשובה לשיר הזה- היא:(...)." (הדגשתי את "בואי כלה" לצורך הבלטת נפילתי המבישה.) אגב: לא ביררתי מה גורלו של "היא" באשר להופעתו ברשימה האמורה. אבל לא חשוב. מעניין איזה משני הטקסטים נכתב ראשון. לגבי הפרודיה בניתוח של איילת: נפילה מבישה נוספת שלי. לא נורא. :-) לומדים יום-יום. |
|
||||
|
||||
-- לאה גולדברג - ו"סליחות". -- (חבל שביכרת להתייחס רק לחלק הפיקנטי-רכילותי בתגובה שלי.) אכן, עניין משני מיניותה של לאה גולדברג. הצבעתי עליה כי ניתן למוצאה בשיריה - ואו "ליפול בפח" שטמנה כדי למנוע רינונים, או להבין בלי "להלשין". מה שתמוה בעיניי - ולכן הגבתי - היה ועודנו הניתוח של ספר-הילדים שלה "דירה להשכיר" תוך כדי מציאת פמיניזם ויתר חומרים של כתיבה חתרנית (כפי שלא היו קיימים בתקופת חייה) בספר הנ"ל. שוב: יש לזכור כי טקסט פוליטי נכתב בתור טקסט פוליטי מלכתחילה. מאז ומעולם. (ע"ע "הקומדיה האלוהית", שם עוברים בסך פוליטיקאים אנשי שם של ימי דנטה במהלך הסיור שלו עם מורהו-מדריכו וירגיליוס. ) ובאשר לטקסט שלה, "סליחות", הנה תוצאה של קריאה פשוטה, עוקבת אחרי המשמעויות הנורמטיביות של מילות הדימויים בו: -- באת אלי את עיני לפקוח וגופך לי מבט וחלון וראי >> מה ומי משתקפים בראי, במבט ובחלון? (בעיקר: בראי.) באת כלילה הבא אל האוח >> הלילה [שבא אל-] חשוך. כן חלקי הגוף האינטימיים של _האישה_. להראות לו בחושך את כל הדברים. >> חושך מול חושך >> אישה מול אישה. ולמדתי שם לכל ריס וציפורן ולכל שערה בבשר החשוף וריח ילדות ריח דבק ואורן הוא ניחוח לילו של הגוף. אם היו עינויים הם הפליגו אליך >> הפליגו - פעילות דו-משמעית. אבל: מפרשי הלבן אל האופל שלך >> _סמלי המין_ כתובים במהופך: המפרש הלבן _זכרי_; האופל _נקבי_. תנני ללכת תנני ללכת לכרוע על חוף הסליחה. >> חוף - נשי. -- כיוון שבמקצועה הרבתה לעסוק בפרשנות טקסטים, לאה גולדברג ידע היטב שיש כמה וכמה אפשרויות [לפרשנות] גם לטקסטים שלה. -- אבל שוב, באמת, _זה_ עניין צדדי. העניין העיקרי בתגובתי הקודמת תגובה 187628 הוא בקביעת היות הטקסט "דירה להשכיר", של לאה גולדברג, _טקסט פוליטי_. -- |
|
||||
|
||||
ואני חוזר על השאלה, מלבד ניתוח ספקולטיבי של הטקסטים, האם יש עדות מוצקה להיותה לסבית, או שמדובר בפיקנטיות לשם פיקנטיות? |
|
||||
|
||||
אני לא שמעתי על עדויות כאלה. |
|
||||
|
||||
לאה גולדברג לא הייתה לסבית. קראו כל עדות ביוגרפית או קטעי יומן שלה. הרכילות המסופרת עליה בהקשרים רומנטיים, מדברת תמיד אודות התאהבויות בגברים מבוגרים ממנה (מורה בביה''ס, משורר זקן, לעומתה, כיצחק בן אברהם). תולים זאת בחסרונו של אביה במהלך התבגרותה. האב, שהיה חולה במחלת נפש, בהשפעת מוראות מלחמת העולם הראשונה, לא התראה עם בתו לעיתים קרובות ולא היה גורם משמעותי בחיי לאה הצעירה. לעיתים מנסים לנתק פרשנות ספרותית מן הביוגרפיה של הכותב א, כאן הדברים אינם מוסתרים ונעלמים. הם נאמרים במפורש מפי הביוגרף. |
|
||||
|
||||
אה. בעקבות הניתוח שלך חזרתי לשיר המקורי של לאה גולדברג, שהוא ראשון מתוך ארבעה, ובחנתי את שאר החלקים כדי לראות אם הם תומכים בפרשנות שלך. והאמת - לא ממש. שלושה דברים ברורים לי: ראשית, השיר מתאר חוויה ארוטית גופנית מובהקת. שנית, השיר מתאר חוויה של גילוי. ושלישית, השיר מתאר את החוויה כמשהו שיש לבקש עליו סליחה, כמשהו המוביל לתחושת אשמה, כמשהו אסור. משני האלמנטים האלו אפשר להעלות על הדעת שהשיר מתאר חוויה לסבית - אבל לא חייבים. השיר פורסם ב- 1938, כשלאה גולדברג הייתה בת 27, ובתקופה עליה אנחנו מדברים אפשר בהחלט שגם לילה הטרוסקסואלי פרוע עשוי להיות סיבה לתחושות אשמה ולרצון בסליחה. השיר עשוי גם להיות שיר געגועים מטאפורי לאהוב שלא באמת החזיר אהבה, ובהקשר זה כשאי להזכיר שב- 1938 פגשה לאה גולדברג את המשורר אברהם בן-יצחק, שהיה מבוגר ממנה בהרבה, והתאהבה בו באופן נואש. מרמזי הפרשנות(המעטים יחסית) שמצאת בטקסט לכיוון הפרשנות הלסבית דווקא, אינני מתרשם כלל. המלים הקשורות לאופל ולחושך מתחברות יופי עם תחושת האשמה הכללית בשיר, גם מבלי לשייכן לאברי המין הנשיים. גם לא ברור לי מה גברי ב"מפרש" ולמה היפוך מעין זה בא להצביע על חוויה לסבית דווקא. וגם אם נקבל ש"חוף" הוא מושג נשי, הרי שקל לפרשו בתור המיקום הנפשי הפנימי של הדוברת בשיר ולא בהקשר של הנמענ/ת. הרמז היחיד שאיכשהו מעניין הוא ה"ראי", בשורה השניה. אבל דווקא הצמדתו למבט ולחלון מרחיקים את המשמעות שהיצגת, שכן בחלון רואים החוצה וכך גם במבט. לפיכך נראה סביר יותר לפרש את "מבט וחלון וראי" כדרכים שונות בהן נפקחות עיניה של הדוברת, והיא מכירה בדברים שלא ידעה עד כה, כולל דברים שלא ידעה על עצמה ועל גופה (ראי בית שני). |
|
||||
|
||||
ניתוח קצר משלי לבית ההוא: החויה המינית הארוכה והחדשה בשיר נדמת כהפלגה באניה ליבשות לא מוכרות. "אם היו עינויים הם הפליגו אליך"- אם היו לי תהיות בנוגע למין בדרך חדשה הם עברו ובדרך להתגלות במסעי אתך "מפרשי הלבן אל האופל שלך"- אני הולכת אתך בכל דרך שתוביל... "תנני ללכת תנני ללכת לכרוע על חוף הסליחה"- תן לי להרגיש דברים טובים כאלה, מלוכלכים ומשוגעים, כמו שלא היו לי מעולם |
|
||||
|
||||
אני מקבל את הניתוח (למרות הבוטות), אבל חייב לציין שקריאת החלקים האחרים של השיר מראה בהחלט שתחושות האשמה והתהיה בקשר לאותה דרך ואותה חוויה לא מתפוגגות לגמרי, אלא ממשיכות להתבטא גם תוך כדי ההיסחפות בתוך החווייה. |
|
||||
|
||||
הממ. השורה האחרונה שלך מהווה דוגמה מצוינת לחופש פרשני אמיתי. |
|
||||
|
||||
מהכרותי המצוצמצת עם בתולות בנות 19 יש להן המון כמיהה והמון רצון למין מספק אבל באותה מידה חששות ותהיות לא מובנות הביטוי "חוף הסליחה" בשיר נראה לי מתאים לאותה כמיהה מלווה חשש, כי חוף הוא מקלט מהים, והסליחה היא הרגשת הכפרה וסליחה על החושפנות |
|
||||
|
||||
זה כבר נשמע יותר קרוב לרוח השיר. |
|
||||
|
||||
הממם. הממם. שאלה קטנטנה: האם פירוש הדבר כי נשמעים כבר פעמי משיח? (כי אנו עדיין מחכים לו, כאן, בסיפור הזה, זאת אומרת.) (סתאאאם, שלא תיעלבי לי פתאום אם תחליטי במקרה ש"ברקת כן פה", טוב?) |
|
||||
|
||||
??? (טוב, אני אבהיר - "ברקת לא פה", פירושו שבשעת כתיבת התגובה אני לא זמינה באייסיקיו לכל רבבות האיילים המצויים ברשימתי, כמהים לכל הופעה של הפרח הירוק שלי, למען לא יחששו כי עברו ל-invisible. ככה זה כשיש יותר מדי טקט, בסוף זה חוזר כמו בומרנג). |
|
||||
|
||||
אי פים קראתי משהו על אהבה נכזבת שלה באיזה חוקר צרפתי(?) או משהו כזה, שלו גם נכתב השיר המפורסם "אהבתה של תרזה דימון". לא? (בטח אני עושה סלט גדול כאן, אבל זה תרגול טוב לקראת ארוחת הערב) |
|
||||
|
||||
כמעט. החלף חוקר בסטודנט וצרפתי בשווייצרי, ותקבל את הגרסא המקובלת. |
|
||||
|
||||
תודה על תוספת קריאה ופרשנות. כיוון שכל טקסט ניתן לאין-ספור קריאות ופרשנויות, עוד ימצא כל אחד מאיתנו (וכל אחד בכלל) קריאות חדשות, שונות תמיד בהיבט מסוים. מה שקורה עם טקסטים עשירים וטובים. מלבד זאת, ראה בבקשה תגובה 187638 וכן תגובה 187833. גם תגובה 187864 (שלי). באשר לעולמות הסמלים (ולאה גולדברג הייתה עשירה מאוד בהם): החלק השייך לתרבות העברית ניתן למצוא אותו באקדמיה ללשון העברית, במחלקות העוסקות בתקופות השונות של הכתיבה. עדיין עוסקים בהעברת החומר למחשב, אבל קיים כבר חלק ממחושב, אם אינני טועה; החלקים השייכים לתרבויות האירופאיות: קשה יותר להתמקד ולהצביע על מקורות אחדים. "סירה", "מפרש", "הפלגה" והרבה מילים תמימות, יש להן היסטוריה קונוטטיבית ארוכה ועשירה גם בגלגוליה. מכל מקום: אצל פטררקה יש כמה סונטות המעלות שימושים למילים שרשמתי לעיל - ולא מצאתי קישור להביא לכאן. עמך הסליחה. כדי לא לשעמם מדיי, אצטמצם לבית הראשון, שורה שנייה, של "סליחות": -- "וגופך לי מבט וחלון וראי" -- אתחיל עם "חלון": הפעם הראשונה שהבנתי מה אני רואה מהדימויים באה כאשר ראיתי ש- - ש_תמיד_ רואים _אישה_, ולא חשוב מי הרואה אותה: אם דויד את בת שבע, אם רומיאו את ג'וליה. ויש עוד, כמובן. אמשיך עם "גופך", ואדגיש כי זאת המילה הראשונה בשורה: הגוף אטום, אין לראות דרכו - אלא אם מתעלמים ממנו. והוא משמש את הדוברת הלירית בתור מבט, חלון, ראי, דווקא בשל היותו אטום. "מבט": לכאורה, חסר-חד-משמעיות. לאמיתו, העיניים הן אלה המעניקות אותו. כך שמאחורי "מבט" יש "עין", או "עיניים", המחזירות תמיד את דמות המביט בהן. "ראי": אין צריך להוסיף עוד, כך שאזכיר בלבד כי מן הראי ניבט אך ורק המביט בו. עד כאן - כי כך או אחרת, תמיד יהיה "עוד". --- |
|
||||
|
||||
נראה לי שאתם חושבים באופן מכליל מדיי על שלושת הפעלים שלכל אחד מהם יש משמעות מובהקת משל עצמו. מבט, חלון וראי כולם אכן קשורים להתבוננות, אבל קיים שוני שלדעתי יש לשים אליו דעת בעת ניתוח השיר הזה. קודם כל, שימו לב לבניית החוצצים. במבט אין חציצה כלל, בחלון יש חציצה ברורה בין הצד המתבונן לבין הצד שמנגד לחלון, והראי הוא חציצה מלאה של ההתבוננות והכוונתה אחורה כלפי המתבונן. המילים אינן שם למען המשקל הלירי שלהן בלבד, יש להן משמעות. חוץ מזה, יש הבדלי פעולות- מבט הוא אקט של הסתכלות על, צפיה מחלון היא אקט של התבוננות מבעד והתבוננות ממראה היא בחינת השתקפות. ז''א, מה שלדעתי נתכוון בכתוב הוא ''לימדת אותי להביט דרך עצמי, מבעד לעצמי ועל עצמי''. ברור שהגוף לא עומד כגוף. הגיוני שהכוונה היא לידע בשרים כמו שציינתם, אבל זה לא הכרחי. הדבר היחיד שאנחנו יכולים להגיד בלי ספקולציות הוא שהיא משתמשת במושא המתואר ככלי לחקר עצמה. משמעות החרטה בשיר היא שאולי היא לא אוהבת את מה שהיא רואה. אגב- שימו לב שלדוברת אין בחירה בשיר. היא צריכה שישחררו אותה. שימו לב גם לבית השני, הקישור שנעשה בין ריחות הילדות לריחות המיטה כפי שניתן לפרש את האמור. זה זורק אותי למקום של מערכת יחסים פדופילית. אני מקווה שזה לא נשמע מתוח מדיי מהמציאות, אבל תחשבו על זה- זה פירוש שמחזיק מים. נסו לנתח את השיר דרכו, נסו לחשוב על הדיכוטומיה בין היום והלילה שמבוגרים לא נוהגים לעשות אותה והיא נחלתם של המתבגרים שנכנסים לנחלה הלא מוכרת מנקודת המבט של ילדים, ובמיוחד בנסיבות החברתיות שגולדברג גדלה בהן... (אגב, הדיכוטומיה הזאת היא גם מה שמובילה לפירוש הלסבי לשיר, למרות שבאותה מידה אפשר היה לשייך אותו לסאדו מאזו או שימוש בסמים, אף על פי שניתוחים כאלו פחות הגיוניים בהקשר הדוברת). |
|
||||
|
||||
אנחנו חמש (5) שנים, ארבעה (4) חודשים ואחד-עשר (11) ימים אחרי הדיון. תודה על התגובה. סליחה על אי-מתן תגובה מצדי: היום יכול להיות מתיש :-). אולי מישהו אחר יגיב לך. |
|
||||
|
||||
יש לי רעיון לדרך אחרת להסתכל עליו. האהוב שלה מת, וחוזר - מעין צד שני של "המת החי" של אלתרמן. מה אתם חושבים? (לא שמישהו יראה את זה כאן מתישהו, ובכל זאת. אולי.) |
|
||||
|
||||
אהא, אז איך זה ש"אם יהיה זה שנית בל יהיה זה אחרת"? "רק אותו הדבר עוד ועוד"? |
|
||||
|
||||
זה של אלכסנדר פן, לא של לאה גולדברג. |
|
||||
|
||||
אייסברג, גולדברג, כולם אותו הדבר... |
|
||||
|
||||
אה, אוך, אוי, שיט, עוד פעם, קיבינימט, יוט פוידוש, פאזבנג. |
|
||||
|
||||
לגמרי במקרה יוצא לי עכשיו לקרוא את היומנים של לאה גולדברג, ומשם עולה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שלאה גולדברג הייתה הטרוסקסואלית למהדרין. העובדה שלא מצאה בן זוג היא תוצאה של העובדה שתמיד היא מצאה לעצמה אהבות בלתי אפשריות (שמושאן תמיד היה גבר). מהתיאורים של התחושות שלה, האהבות האלה היו תמיד תמיד מאוד אמיתיות ומאוד ייסרו אותה. סתם, שתדעו. |
|
||||
|
||||
תקשיבו לשיר הניפלא מדובר באהבה של גבר ואישה . לאה גולדברג מודה לגבר שלמד אותה את רזי האהבה כל נים כל ריס כל ציפורן . באת אלי את עיני לפקוח. וגופך לי מבט וחלון וראי, דרכך למדתי על עצמי יום אחד האהבה פרחה היו עינויים ואני עדיין מודה על מה שהיה . והולכת אל חוף הסליחות. |
|
||||
|
||||
באותו אופן אפשר לנתח את ''דו הוא דב לבן צפוני'' כטקסט מזעזע על צייד שנהרג, וחברו שהולך להטריד מינית את האשה שנשארה מאחור. לאחר שמוגשת נגדו תביעה משפטית, הוא מפעיל את קסמיו, מתנצל ומצליח להתפייס. (או שלא). |
|
||||
|
||||
איזה יופי! נורא נהניתי לקרוא... יש לך משהו על "מעשה בחמישה בלונים"? |
|
||||
|
||||
לא :) יש לך את הסיבה לפיג'מה של הזברה? |
|
||||
|
||||
כן. הפסים של הזברה עוזרים לגלות את איכותו של הפרט. הפסים מאפשרים לראות גם מרחוק את כל קימורי גופה של הזברה ובזכותם הטורף יכול לבחון מרחוק את מידת האתלטיות של הזברה ו''להחליט'' אם המרדף אחריה כדאי. לפרט זברה איכותי יש ''אינטרס'' שהטורף יראה כמה הוא אתלטי כדי שהטורף ירדוף אחרי פרטים אחרים. וחוץ מזה, היא ניסתה כבר ללבוש סרבל, בגד-ים ואפילו שמלת מלמלללה וזה לא הלך. |
|
||||
|
||||
קימורי גופה של הזברה נראים היטב, דוגמא: |
|
||||
|
||||
באופן כללי מוסתרת בשיר מחאה פמיניסטית חריפה נגד החברה הכופה על האשה (שהרי ברור שהזברה היא נקבה) להתאים את עצמה לאופנות המתחלפות מדי יום ביומו. ("בבוקר יום א'... בוקר יום ב'... "). על הזברה להרעיב את עצמה עד כדי אנורקסיה בהתאם לצו האופנתי התורני ללבוש בגד ים, להשמין את עצמה כדי ללבוש סרבל עפ"י מיטב אופנת הנשים לגברים שמעדיפים ש"יהיה מה לתפוס" (יש גם זמנים עם אופנות כאלה...), או לעדן את עצמה עפ"י אופנת הנשים העדינות הלובשות שמלת מלמללה. וכמובן, אופנת "המראה הספורטיבי" הנרמזת מ"בגדי ההתעמלות", אך מה אם זברתנו החביבה, ש"דבקה בה מחלת העצלות" (כיצד השתרבבה נימה נבואית לשיר זה, בימים ששר האוצר עוד היה תלמיד בבית ספר "דרום", על כך מן הראוי לתת את הדעת בפעם אחרת, בינתיים אל דאגה, ניכר שזברתינו היא מן המעמד הנכון, דבר הניכר מכח הקנייה הרצחני שלה המאפשר לה להתאים בגד לכל אופנה) מעדיפה דווקא לרבוץ מול ערוץ "החיים הטובים" ולזלול עוגות גבינה? ורמזנו כבר על ים הכספים שגב' ז.ב. רה שופכת בשביל לקנות את כל המותגים הנ"ל, דבר שאולי הוא המסביר מדוע אין מעורב אדון זברה בכל מהלך השיר (אלא שאמרנו כבר שגברת זברה פמיניסטית, ומצבה הסוציואקונומי מאפשר לה לוותר על בעל חמור). ולסיכום, די מהר נוכחת הזברה שכל האופנות האלה רק חונקות את האשה האותנטית שבה, והמחאה המתפתחת אצלה כבר מן היום הראשון שלה כבחורה, תלך ותתגבר ותתעצם עד לשיא הדרמטי שיסביר את מצב הזברה כיום. ואם זה לא מספיק, בא סוף השבוע ובו נכפה עליה לקיים אורח חיים דתי ו"ללבוש את שמלת השבת". אבל בשלב זה הזברה כבר מנוסה ויודעת שגם האופנה הזו תתחלף עם הקואליציה הבאה, ולכן היא חושבת היטב "אם כדאי לטרוח בשביל יום אחד בלבד", שהרי "לכל שבת יש מוצאי שבת". וראוי לציין פה לשם השוואה את מאמר המשורר ש. אבן צור "חבל שאי אפשר ללכת עירומים", הרומז גם על פתרונה הסופי של הזברה. הזברה, בסוף ה"שבוע" כבר תשושה, מנוסה ובמידה מסויימת גם אופטימית, שפר עליה מזלה ויש לה לבוש טבעי ממנו אין נהנה כנראה החבר אבן צור, המאפשר לה "ללכת בלי ולהיראות עם", דבר העשוי למצב אותה בהמשך כמעצבת אופנה מובילה וגם מקורית. יש לנו כאן גם שירה פמיניסטית במיטבה, וגם פתרון יצירתי וכלכלי מועיל לכל אחיותינו. (גם אחינו, בתנאי שיש להם את התנאים של הזברה) פתרון אשר מיותר לציין את תרומתו למאבק בגלובליזציה ושעבוד ילדים בעולם השלישי, ומן הסתם יימצא שהוא גם תורם לאיכות הסביבה (פחות מפעלי טקסטיל מזהמים, זה בטוח). |
|
||||
|
||||
ששששש.... למעשה, מר עכבר הוברח לבניין אחר תחת זהות חדשה, על ידי התכנית להברחת עדים, לאחר שמסר מידע מפליל אודות תכולת אגוזיה של הסנאית. |
|
||||
|
||||
חייבת, ממש חייבת לומר (ולכתוב): אחרי שהעירו לי שזאת פרודיה, שבתי לקרוא - והתגלגלתי מצחוק. בין היתר, כי נזכרתי במרצה מסוים שנהג להודיע: "נתייחס בהמשך, רק עוד משהו", שכמובן גרר אחריו: "נתייחס בהמשך, רק עוד משהו", שגרר אחריו: "(...)" - לא כל כך זוכרת שהבהיר אי-פעם את מה שקדם לכל ה"משהו-ים" שהוסיף. כן, היה גם תוקפן, נחרץ בדעותיו, כל הטוטי-פרוטי של כל-טוב-הארץ. אז תודה לך. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא בא, לא מטלפן, ולא זמין. |
|
||||
|
||||
נהנתי לקרוא אבל אני חייב להעיר על דבר מה שנראה לי צורם בהיעדרו. המילה "לבנון" מוזכרת רק פעם אחת במאמר כשהיא ביכלל מובלעת במשפט המתייחס אליה כאל משהו המבצבץ "בין השיטין". לבנון הייתה באותה תקופה העמוד השני אליו נשענה האופוריה ההזייתית של אותן שנים. העמוד השני היה ההרצה הספקולנטית של מניות הבנקים, בעידוד ממשלתי (אם לי היה כסף ואם הייתי רשאי, הייתי קונה מניות בנקים, אמר ארידור בטלויזיה, ערב המפולת). תל-אביב הבליינית הפכה ל"ג'וניה" סמלית, עיר הבילויים הלבנונית - בעוד ההרג ושפיכות הדמים נמשכת בלבנון. הפער אותו חוו החיילים והמילואימניקים בהגיעם לתל-אביב היא אבסורדי ובלתי נתפס. תוך שעות הם עברו מהוויה של בוץ, אפר, דם וסכנת מוות, לעיר שטופה במהמרי בורסה כפיתיים ומקומות בילוי מפוצצים. מלחמת הברירה, מלחמת לבנון, שדברי רוה"מ בגין עדיין מהדהדים בחלל האוויר "הבראנו מטרואמת יום כיפור, ותשקוט הארץ 40 שנה", הפכה למקום קיברם של מאות מחיילי צה"ל, מאות נחתים אמריקאים, שעליהם נוספו מאות טבוחי סברה ושתילה. אני לא זוכר אם השיר יצא לפני או אחרי שבגין הסתגר בביתו "אני לא יכול יותר". הפגנות ההמונים נגד המלחמה (400,000 מפגינים מיתולוגיים בכיכר מלכי ישראל שהביאה להקמת וועדת כהן), ההפגנה בה נרצח אמיל גרינצוייג, הלהט של הויכוח והעימות בתוך ישראל ובין ישראל לעולם, גם לאלה היו סממנים משיחיים ברורים. הרגשה נפוצה (לפחות בקרב "יפי הנפש") היתה אכול ושתה - בורסה וג'וניה - כי מחר נמות - לבנון. נקודה שולית - מעניין שגם שלום חנוך לא יכל היה להימנע מהסטריאוטיםיות הבלתי נמנעת בה ירדנה מצווה "תביאי לנו קפה". |
|
||||
|
||||
כתבה מעניינת... הכותב משער שהמשיח הינו ישמעלי שיביא את השלום בשביל הליכוד ושהשיר נכתב בקונטקסט של ההרפתקה האומללה של מלחמת לבנון, ובכן, הרשו לי להציע משיח פוטמציאלי: באשיר ג'ומייל. ג'ומייל היה הדמות שאריאל שרון סמך עליה כדי להשלים את המהלך הלבנוני שלו. אריק פלש ללבנון והיה אמור לעצור בנקודה מסויימת לאחר "שניקה" את השטח שהיה בטווח ארטילרי לגבול ישראל. אך למצביא המהולל היו תוכניות לגמרי אחרות... הוא עקף במכוון את הנחיותיה של הממשלה ושעט על ביירות תוך שהוא מעורר את חמתו של כל העולם על ישראל (נאמר על הנשיא רייגן שהוא לא נראה מרוגז מימיו כמו שהיה כשראה את הפצצת מערב ביירות בידי כוחות ישראל). כל המהלך היה מתוכנן מראש ואריק מצא מה שהוא חשב שהם בעלי ברית אופטימליים בלבנון - הנוצרים המרוניים בהנהגת משפחת ג'ומייל - זאת למרות התנגדות ה"יועצים" מממסד המודיעין שאמרו שאין לסמוך על הנוצרים. אך אריק היה בטוח בעצמו כתמיד והודיע מראש לנוצרים על תוכניותיו להגיע עד ביירות, שם ימליך אותם על לבנון ובתמורה אלו יחתמו על הסכם שלום עם ישראל שיהיה גשר קפיצה לישראל לתוך העולם הערבי ויסלק את סוריה מהשפעתה בלבנון. אך התרגיל המבריק התפרק סופית כאשר מטען רב עוצמה הביא את חייו של המשיח המלך ג'ומייל בלבנון לקיצם. אני יכול לדמיין ממש את תגובתם של בגין ושרון כששמעו שמשיחם נהרג - זה בטח היה דומה מאוד לתיאור בשיר! הדבר הבא שקרה זה שהפלנגות שפכו את חמתם על סברה ושתילה כנקמה על מות מנהיגם וזמן לא רב אחר כך ראש ממשלת ישראל איש הברזל שעמד כסלע מוצק מול תורכים בריטים וערבים כאחד נשבר בידי רואה צאן מחוות השקמים והסתגר בביתו כנזיר שתקן עד יום מותו. היום כבר ידוע הרבה יותר... שהנוצרים אכן היו לא אמינים ושאריק טעה בגדול בהסתמכומו עליהם. התאור "ידו בכל, ויד כל בו" מתארת את התנהגותם כמעט באופן מופתי. הם מיאנו לעשות את העבודה המלוככלכת בשביל שרון ולנקות בשבילו את ביירות. ידוע גם שהיתה פגישה בנהריה שבה בגין דרש מג'ומייל באופן די מעליב לחתום על הסכם השלום עם ישראל. בחזרתו ללבנון באשיר הנעלב רץ מיד לאסד וסיפר לו הכל וזה גמל לו בהתמנת הפצצה שגרמה למותו. אך הפלנגות שיערו שהיו אלה הארגונים הפלסטינים שהרגוהו ולכן פתחו בטבח המבחיל שנעשה במחנות הפליטים מתחת לאפם של חיילי ישראל. |
|
||||
|
||||
מילא ה"ניתוח" שנראה כמו פארודיה על שיעור ספרות בבי"ס תיכון, אבל לא להזכיר שהמחבר הוא רוטבליט? |
|
||||
|
||||
לפי הקישור ל"שירונט" במאמר (http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=2091&...) המילים והלחן הם של שלום חנוך. |
|
||||
|
||||
בחייך,זה אותו אחד שטוען שהליגה קטנה על הפועל ירושלים. |
|
||||
|
||||
אני טענתי את זה (ומודה שזו היתה טעות מבישה שביטאה אולי wishful thinking). את הטענות לגבי ניתוח השיר (שלכשעצמן נכונות) טען ירושלמי אחר. ובכל מקרה אני לא מבין (גם אם הייתי אותו ירושלמי) איך זה רלוונטי לנסיון של האלמוני והארסי להפריך את הטענה (שכאמור, גם לא מופרכת). אבל בחיי, מתאים לתל אביבים לא להתייחס לעניין כשהם נתקלים בתגובה שנכתבה ע"י מי שלא גר בריבוע הרחובות שלהם. |
|
||||
|
||||
בוא נסכם את העובדות הידועות לנו עד כה: בא ירושלמי ראשון וטען שהליגה קטנה על הפועל ירושלים. הוא טעה. בא ירושלמי שני וטען ש"מחכים למשיח" נכתב ע"י יעקב רוטבליט. גם הוא טעה. בא האייל האלמוני והארסי וחשב שהירושלמי הראשון שטעה, והירושלמי השני שטעה, הם למעשה אותו ירושלמי. גם הוא טעה. כעבור עשרה חודשים הגיע הירושלמי הראשון שטעה, ותקף את האייל האלמוני והארסי על כך שבמקום להתייחס לביקורת שהטיח הירושלמי השני שטעה בניתוחו של גולגר, הוא הסתפק בלהזכיר את הטעות של הירושלמי הראשון. גם הוא טעה (מן הסתם, האלמוני והארסי התייחס רק לטעות בעניין זהותו של מחבר השיר "מחכים למשיח", ולא לטענה כי הניתוח "נראה כמו פארודיה על שיעור ספרות בבי"ס תיכון"). בא האלמוני המקורי והחליט שבמקום ללכת לישון, מוטב לו לשבת ולסכם את כל מסכת הטעויות כפי שהתרחשה עד כה בפתיל. גם הוא טעה. |
|
||||
|
||||
סליחה, טעות. כנראה שלא הייתי בשיעור בתיכון :) |
|
||||
|
||||
שכותב המאמר התנצל מראש ואמר , כי ניתוח השיר הוא דעתו שלו ואין הוא מכיר את שלום חנוך אישית בכדי לדעת למה התכוון המשורר בדבריו . כי אותו משפט הזכיר לי, כאשר לקחתי קורס באוניברסיטה לספרות ילדים, ניתחה המרצה בנחישות רבה את היצירה של דוד גרוסמן "הגן של ריקי", במשך שבועות למדנו את אותה יצירה, היא אמרה לדוגמה: שריקי שמה בא מלשון ריק, כי היא אינה קיימת באופן מוחשי לאורך כל היצירה וכו' ........ ואז, לשימחתנו אחרי תקופה של חודש וחצי הוזמן דוד גרוסמן להרצאה בנושא "הגן של ריקי". כמובן שרב דבריה של המרצה לא היו ולא נבראו במוחו של דוד גרוסמן "את השם ריקי בחרתי כי אהבתי, אין סיבה מיוחדת לבחירת השם".המשפט הזה עדיין מצלצל באוזניי. אז , לסיום כן אני שמחה על ההערה של כותב המאמר, שהוא אינו מאכיל את קוראיו "לוקשים" בלי גיבוי מהמשורר. |
|
||||
|
||||
מה פירוש "אין סיבה מיוחדת לבחירת השם"? לכל דבר יש סיבה, אלא שלפעמים הסיבות נסתרות מהעין, כפי שפרויד היטיב להסביר. זה רק אומר שגרוסמן לא מבין את היצירות שלו, ואין בכך כל רבותא: מן המפורסמות היא שהיוצר קרוב מדי אצל יצירתו מכדי שיוכל להבין מה באמת מתרחש שם, ורק מבקרים ופרופסורים לספרות יודעים לקלף את קליפות ה"אין סיבה" הסתמיות ולהגיע לאמת הפנימית. |
|
||||
|
||||
שיר עמוק , כתוב בצורה מרשימה ! העיבוד משתלב אחד לאחד - כל מילה בשיר עם הצלילים המתלווים אליה בצורה מרגשת ונדירה. אפשר ללא ספק לראות כי הושקעו מאמצים אדירים מהרגע בו השיר נולד ועד לרגע סיום ההקלטה ... כל הכבוד !! כן ירבו יצירות שכאלה. |
|
||||
|
||||
לא קראתי את כל השיר ולא את כל התגובות, אבל משמיעת השיר היום ברדיו , ומרצון להתאימו לאורח החיים החרדי לו התחנכתי , שמעתי בשיר התרסה כנגד אורח החיים של הנהנתנות והחומריות . בשיר מתוארת החברה הכלכלית (אלה שמקפידים לחנך את ילדיהם ולהקנות להם את לימודי "הליבה") הערך העליון הוא לעשות כסף , ולקדם את הכלכלה , ואז קורה אסון, תאונה , הבורסה נופלת , כל מגדל הקלפים של החברה קורס , המשיח הכלכלי קופץ מהגג ומתאבד , ומה נשאר: "כלום" אולי עוד נשארה ירדנה היפה , עוד איזה משיח שקר שעדיין לא קרס בנפילת הבורסה , המסקנה נחרצת : " הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם " יש להשתית את החברה על מערכת ערכים אחרת אני אדבר על מערכת ערכים עתיקה עם קבלות (לדעתי האישית) ואחר יחשוב על מערכת הערכים המומלצת על ידו. בכל מקרה שיר עם הרבה חומר למחשבה. |
|
||||
|
||||
הסתכלות חלופית: החלף את המשפט שבסוגריים ב: (אלה שמקפידים ללמוד בישיבה במקום לעבוד) או ב: (אלא שמנסים לקרב את הקץ בשטחים) או ב: (אלה שעושים דברים שנראים לי טפשיים) |
|
||||
|
||||
ובשבוע החולף נפתרה תעלומת לאה גלודברג, את השיר באת כלילה הבא אל האוח היא כתבה לאהוב הודי ולכן הצבע השחור וכו' וכו' (ר' עיתון הארץ לפני כמה ימים) |
|
||||
|
||||
זה? |
|
||||
|
||||
וואוו, תודה. וכן לגמרי זה. וגם הסבר לבקשת הסליחה נמצא שם: "בשיר "סליחות" בולט יחסה האמביוולנטי של גולדברג לסליחה, המזכיר סליחה נוצרית, שלפיה על הנפגע לבקש סליחה מהפוגע". היא נפגעה ולכן היא מבקשת סליחה. זה הכל. לא לסבית. לפחות לא משיר זה. |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |