מאות עיתונאים מצוותים ליחידות צבא ארה''ב בגבול עיראק | 1389 | ||||||||
|
מאות עיתונאים מצוותים ליחידות צבא ארה''ב בגבול עיראק | 1389 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
שמעתי קצין בכיר בדימוס שמזכיר שבשיא מלחמת ויאטנאם היו שם רק כ70 עיתונאים, שכללו גם אנשים טכניים. לאותם עשרות ספורות היתה השפעה עצומה על דעת הקהל בבית והדיווחים שלהם הביאו לשינוי במדיניות הממשלה. בניגוד ל-1991, דעת הקהל האמריקאית (והעולמית) איננה מביעה תמיכה אחידה במדיניות הממשל. אאל"ט אחוזי התמיכה מסתובבים סביב ה%50. |
|
||||
|
||||
זה דווקא מעניין מאוד. יש סיכוי גדול שלו היה מספר גדול יותר של עיתונאים, לא היתה לו כזו השפעה. |
|
||||
|
||||
כן, יש דבר כזה. המוסיקאי מאט גלייזר מספר על התזמורת, על החזרות שהם עורכים חזרות לאור נרות ישובים על כסאות גינה, תמורת שכר זעום. התזמורת מנגנת בבגדד ביצועים של קונצ'רטים לפסנתר מוצארט ובטהובן, וגם של יצירה בעלת משמעות ביזארית - "הריקוד המקאברי" של קאמיל סן-סאנס. אפשר לשמוע את הדיווח כאן (11 דקות, Reak Audio קליפ 3), וגם כיצד ג'ון אשקרופט (הפרקליט הראשי) אמור היה לעזור לנגנים העירקים. |
|
||||
|
||||
התיקווה שהאירה לחברי התזמורת אחרי הפלת סאדאם חוסיין נמוגה. באותה שנה, 2003, הם הופיעו בוושינגטון ובקהל נכחו הנשיא בוש ומזכיר המדינה דאז קולין פאוול. היום הנגנים נאלצים להיתאמן בשקט בחדר אטום כדי מסכנת אנשי המליציה הדתיים. לפני כמה שבועות התזמורת ניגנה בבגדד למאות מאזינים וחופן דיפלומטים מערביים. הקהל והשומרים החמושים בקלצ'ניקובים נירו מהופנטים. "זה כמו לוויה," אמר המנצח מוחמד אמין אזאאת, שיצירתו "רקוויאם," סולו מעיק ואיטי לצ'לו, הקדירה את מצב רוחו של קהל המאזינים. מצגת אודיאו-וויזואלית בה ניתן לשמוע את התזמורת מנגנת: המאמר: |
|
||||
|
||||
כל עוד הצבא (האמריקאי במקרה זה) אינו מבצע פעולות שהן ממש כאלו שהוא מתבייש בהן, ומעדיף להסתירן מעיני כל, עדיף לו שזוית הצילום תהיה מגבו, ולא אל מול קני תותחיו. זאת הדרך ליצור דעת קהל תומכת. |
|
||||
|
||||
אבל מה עם העיתונאים? מדוע הם מסכימים לקחת על עצמם הגבלות? האין זה מדרון חלקלק מדי? |
|
||||
|
||||
חשוב על רון בן ישי, או רוני דניאל. קיבלת תשובה? |
|
||||
|
||||
מה הבעיה עם ההגבלות, כל עוד הן גלויות? כלומר, לאן המדרון הזה מוביל? |
|
||||
|
||||
העניין הוא לא רק בהגבלות - מפורסמות או לא - אלא בעצם הקרבה, באמצעות האזנה לרשתות הקשר ומגע בלתי אמצעי עם החיילים. הקרבה, כך החשש, תיצור תחושת זהות והשתייכות. מכאן להרגשה כחלק מה''צבא'' האמריקאי הדרך קצרה. ''הוויה'' - ואולי גם החוויה - תיצור הטיה, בלתי מודעת, אצל העיתונאים בדיווחים אחורה. |
|
||||
|
||||
מכאן נובע שזהו אינטרס של הצבא האמריקאי לקרב את העיתונאים אל כוחותיו. האם הצבא האמריקאי יודע משהו שצה"ל אינו יודע? |
|
||||
|
||||
זהו אינטרס של כל ארגון לשלוט במוקדי כוח, בין היתר על ידי שליטה במעצבי דעת הקהל, במובן הרחב של המילה - וספקי המידע. האם צה"ל איננו יודע זאת? מסופקני. די אם נזכיר את הכתבים המלווים יחידות שונות במבצעים, לרבות מעבר לגבול המדינה 1 או למשל את פורום ראשי העיתונות 2 שקיבל דיווחים מבכירי ראשי זרועות הביטחון בישראל זאת על תנאי שלא יפיץ את המידע. ______________ 1 רון בן ישי שהה במארב של 72 שעות בלבנון, שלא לדבר על סיורים מודרכים ברצועת הביטחון. 2אאל"ט כך השם, המתייחס לראשי העיתונות הכתובה והאלקטרונית שהתכנס מידי חודש לדון בענייני המדינה. |
|
||||
|
||||
2 "ועדת העורכים". |
|
||||
|
||||
תגובה 134480 |
|
||||
|
||||
העיתונאים המוזכרים בתגובה 134480 הם בכל מקרה "מכוחותינו". השאלה היא מדוע צה"ל אינו מזמין כתבים *זרים* המעוניינים בכך (ויש כאלו) לחבור לכוחותיו. |
|
||||
|
||||
למה שכן יזמין? כל צבא מזמין את התקשורת שלו. אם בוש הוא מנהיג העולם (החופשי?) אז צבא ארה"ב הוא צבא העולם (החופשי??) ומכך נובע שעיתונאי העיתונות העולמית (והחופשית) כולה יוזמנו לחבור אל "כוחותינו". |
|
||||
|
||||
למה שכן יזמין? כי זה כדאי לו, או לפחות ל"מעסיק" שלו. עד כמה שזה ישמע מפתיע, עיתונאים הם בני אדם (יש לפחות שניים מבאי האייל שעיסוקם בעיתונות, ואם הם ירצו, הם יעידו על כך), ולמרות שחלקם מפגין אומץ לב ניכר, עד טיפשות מדהימה, הרי זוית הראיה של עיתונאי אשר בקת"ב, או אפילו סלע בגודל בינוני, מושלך לעברו (או לכוון הכללי בו הוא נמצא), שונה מזאת של עיתונאי שררנ"ג, או תחמושת חיה, נורים לעברו. |
|
||||
|
||||
עיתונאים זרים עלולים להוות בעיה מבחינת צה''ל. הם לא מחויבים ל''טובת המדינה'' ועלולים לפרסם דברים שעיתונאי ''מכוחותינו'' יעדיף ל''גלות אחריות לאומית'' ולהמנע מחשיפתם. הם יכולים לפרסם בחו''ל דברים שנאסר לפרסם בארץ בצו בית משפט או ע''י הצנזורה הצבאית. קשה לנקוט נגדם סנקציות משפטיות או נקמניות (יותר אתה לא מוזמן להצטרף) ולהרתיע אותם מלפרסם מידע לא מחמיא. די ברור לי למה צה''ל ''מזמין'' רק עיתונאים מ''כוחותינו'' להצטרף אליו. את הגישה של צבא ארה''ב כבר הסברתי. אם ארה''ב היא שוטר הכפר הגלובלי, זה הגיוני שהעיתונאות הגלובלית תוזמן לסקר את צבאה. |
|
||||
|
||||
ההשוואה (המובלעת) שלך בין השיקולים להזמנת עיתונאים לצה"ל לבין הצבא אמריקאי לוקה, לפחות, בכשל אחד. צה"ל אינו יכול 1 להסתכן בחשיפת האמצעים והעוצמה שברשותו. לעיתונאים הישראלים, אשר רבים מהם שירתו בצבא 2 יש ממילא את המידע הנ"ל ומכאן שאין כל סכנה בחשיפת מידע הידוע. יחסי העוצמה האמריקאים ידועים לכל וגם כך בקשר לרוב האמל"ח, בטח זה שמסתובב באופן גלוי. נקודה נוספת שצריך לקחת בחשבון היא רמת המידור הנמוכה שיש בצהל בקשר עם מידע סודי. אני לא יודע איך זה אצל האמריקאים, אך אני בהחלט מתרשם שמה שהם לא ירצו שהעיתונאים לא ידעו, אז העיתונאים לא ידעו - לפחות לא מהכוחות. ___________________ 1או שמא אינו רוצה, על פי מדיניותו להסתיר את יחסי העוצמה האמיתיים שלו. 2ויש אף כאלה שמשרתים במילואים וממילא ממשיכים להיות מעודכנים. |
|
||||
|
||||
לא הגזמנו? לכל היותר הבאת טיעון נוסף שמחזק את דברי. |
|
||||
|
||||
צריך לזכור גם שכל תחום ההזדהות בעייתי יותר כשמדובר בכתבים זרים, הן בשל מחסום השפה, והן בשל מחסום התרבות. כתבים ישראלים היו בצבא. הם יודעים איך זה, הם יודעים למה לצפות, וההווי הצבאי (בין אם היו קרביים ובין אם ג'ובניקים) קרוב לליבם, במידה זו או אחרת. כתבים זרים יראו בהתנהגות שלנו גסה ומגעילה, אולי. בכל מקרה, ההסתכלות שלהם תהיה במקרה הטוב אנתרופולוגית, והם לא יזדהו עם החיילים. לפיכך, מוטב לצה''ל, מבחינתו, להרחיק אותם עד כמה שאפשר. |
|
||||
|
||||
אז מה יותר פשוט לבקש מהחיילים לא לירוק, לא להפליץ ולא להיות חרמנים ליד העיתונאים הזרים 1 1 או במילים אחרות, נראה לי שהלכת רחוק מידי - למסקנה הנ"ל הגיעו אומות העולם כבר מזמן. |
|
||||
|
||||
אין לי מושג על מה אתה מדבר, אבל אני התכוונתי לדוגריות הישראלית, שנחשבת די בהמית בעיני אומות העולם הנ''ל. |
|
||||
|
||||
גם כך נראה לי שלא זו הסיבה לאי חשיפת צה''ל בעיני זרים וגם הדוגריות נחשפה זה מזמן בעיני אומות העולם |
|
||||
|
||||
ואלו המוזכרים בתגובה 134506 ? |
|
||||
|
||||
ובמילים אחרות: מה השאלה? |
|
||||
|
||||
הם לא מ"כוחותינו" (אם אתה אמריקאי)? |
|
||||
|
||||
הם כן מ''כוחותינו''. ציינתי זאת במפורש. |
|
||||
|
||||
אז לא הבנתי. מדוע אתה גורס כאן (תגובה 134506) שצה"ל לא מבין זאת (או שאתה לא, והתכוונת למשהו אחר)? |
|
||||
|
||||
כן, אבל כיוון שאני, כקורא, מודע לכל זה, אני מודע גם להטייה, אפילו היא בלתי-מודעת, ולכן אני לא רואה לאן מוביל המדרון. נכון, הייתי מעדיף לקבל דיווחים מהעתונות החופשית, אבל הצבא לא מאפשר זאת. |
|
||||
|
||||
ראשית, לא כולם קוראים אינטילגנטים כמוך. שנית,דיווח מוטה הוא בעייתי כיוון שאינך יודע, ביחס לכל דיווח, אם הוא מוטה או לא. שלישית, אני בהחלט מסכים עימך, כי עדיף לקבל דיווחים, הגם חשודים בהטייה, מעיתונות ולא דיווחים מגמתיים באמצעות דוברים למיניהם. |
|
||||
|
||||
אני מעדיף לקבל דיווח מוטה ביודעין, מאשר דיווח כביכול חופשי. |
|
||||
|
||||
מה ההבדל בין דיווח מוטה ביודעין לדיווח כביכול חופשי? האין הדיווח החופשי כביכול בעצם מוטה ביודעין, כי כולם יודעים שהוא לא באמת חופשי? |
|
||||
|
||||
לא לגמרי. כולם יודעים איפשהו בנבכי תודעתם כי הוא אינו באמת חופשי, אך נוטים לסמוך עליו, בעיקר בענייני יומיום. לעומת זאת, דיווח מוטה ביודעין נבחן בשבע עיניים (כפול מספר הקוראים זה יוצא הרבה מאוד עיניים), אם לא יותר. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שהבנתי את ההבדל. מדוע נוטים לסמוך על דיווח חופשי לכאורה, או לחילופין, בוחנים בשבע עיניים (כפול מספר הקוראים, וזה באמת יוצא הרבה מאד עיניים?) דיווח מוטה ביודעין? אתה יכול לתת דוגמה קונקרטית כדי שנוכל לדון בה? |
|
||||
|
||||
המממ... דיווח חופשי לכאורה, הוא כזה הנחשב חופשי, אך עצם היותו מוטה ברורה רק ליודעי ח"ן. אצל שאר האוכלוסיה, ישנו אולי חשד קטן, או שמץ ידיעה, אך אלו שוכבים עמוק בתודעתם. ניתן לקרוא לו מוטה בסתר. דיווח מוטה ביודעין, כשמו כן הוא - מוטה, אך עובדת היותו מוטה ידועה לכל. >"וזה באמת יוצא הרבה מאד עיניים?" ניסית פעם לכפול את התפוצה של עיתון ממוצע במדינה רבת תושבים בשבע? סתם, כנראה שההלצה שלי לא היתה ברורה, או לחלופין לא מצחיקה. |
|
||||
|
||||
אני חושש שאני עדיין זקוק לדוגמה קונקרטית, שכן לא ברור לי שאכן יש הבדל בין שתי הקטגוריות שאתה מציע. אשר להלצה, היא הובנה. |
|
||||
|
||||
דוגמה של דיווח מוטה ביודעין ניתנה בכתבה. דוגמה לדיווח מוטה בסתר: עיתון מפוקפק בשם "אובייקטיבי". היום מעלליו כבר ידועים לכל, אך אני בטוח שבתחילה שמו הפיח אמונה בפי הקורא הממוצע. אשר להלצה, אם היא הובנה לא נותר לי אלא לחשוש שהיא לא הצחיקה... :( |
|
||||
|
||||
ובכן, כעת יש לנו דוגמה קונקרטית על השולחן. אני טוען שאין הבדל בינה לבין דיווח מוטה ביודעין. אני, כקורא נבון, יודע שעיתון הוא גוף כלכלי. וככזה, מה שמנחה אותו הוא אינטרס כלכלי. כלומר, מלכתחילה, דיווחי "אובייקטיבי" לא יהיו אובייקטיביים, אלא יושפעו משיקולים כלכליים שונים, כמו גם "מעריב", "ידיעות" או כל עיתון אחר למטרות רווח. לכן, בשבילי לפחות, "אובייקטיבי" מעולם לא היה אובייקטיבי. כעת תוכל לחזור למה שכתבת בתגובה 134616 , ואז נוכל לדון על השאלה מתי משהו מוגדר כ"ליודעי ח"ן", ואני אטען שההבחנה הזו כבר הופכת את ההבחנה בין שתי הקטגוריות לכמותית ולא איכותית, ולכן, לטעמי, לבעייתית. |
|
||||
|
||||
סתם לשם סקרנות, איזה אחוז מאוכלוסיית קוראי העיתונים בישראל מהווים הקוראים הנבונים? |
|
||||
|
||||
אין לי שמץ. כמה שיותר, אני מקווה, אבל חושש שאתבדה. |
|
||||
|
||||
מייסד ידיעות אחרונות בקבלו איזה פרס אמר שהצלחת של ידיעות אחרונות נבעה מכך שהוא ניסה לצמצם את המשפטים בעיתון לשמונה מילים ומטה |
|
||||
|
||||
אם חמש המלים הראשונות הן בעמ' 5 הרי שכדי לקרוא את 3 המלים הנותרות צריך בד"כ לדפדף לעמ' 27 למטה. |
|
||||
|
||||
יותר מ- 10%? |
|
||||
|
||||
8%? קוראי "הארץ". |
|
||||
|
||||
חלקים נכבדים מהארץ הם שטותיים למדי (לא שאינם מהנים) ויש פעמים שהעיתון חסר חשיבות ומחשבה לגמרי אך זוהי דעה אישית |
|
||||
|
||||
כך גם לגבי חלקים נכבדים מהאייל (לא מעט באשמתו של הח''מ), ועדיין, רוב באי האייל ראויים לתואר ''אנשים חושבים''. |
|
||||
|
||||
1) ניתן לומר כי "הקוראים הנבונים" = "יודעי ח"ן". לגבי האחרים, כבר ציינתי, זה לא שהם לא ממש יודעים, הם פשוט בסוג של הדחקה. 2) בבוקר חשבתי על דוגמה נוספת (משהו שקשור לחוסר שקיפות במינוי שופטים לבית המשפט העליון), אבל הספקתי לשכוח אותה. נסיון לשחזר: המשלה של מערכת המשפט לעיתונות. אני מניח שחוסר השקיפות נובע מרצון למנוע מבעלי השפעה מסוימים התערבות בהליך המינוי. אך מכיוון שאלו גם כך ימצאו את דרכם, אנו מקבלים מצב בו הבחירה נראית חפה משיקולים זרים, כשלמעשה היא לא. אולי עדיף מצב בו אנו יודעים ששיקולים זרים מעורבים, ויודעים להסיק מכך מסקנות (אולי תגיבו כי במקרה של משפט אין זה משנה מה האדם ברחוב יודע או לא יודע, אך אני מאמין ששופט "מוטה" ביודעין ייתקשה הרבה יותר לפסוק בנושאים הקשורים באותה הטיה, מאשר זה המוטה בסתר). |
|
||||
|
||||
1. אני לא פסיכולוג. אם הם חיים בסוג מסויים של הדחקה אז אני באמת לא יודע מה לעשות. 2. מה שהבאת אינו דוגמה אלא אנלוגיה. אני עדיין רחוק מלהשתכנע שבעיתונות ישנו הבדל בין שתי הקטגוריות שהצגת. אני אנסה להסביר למה אני מתכוון. בברה"מ היה עיתון בשם "פראבדה", שזה "אמת" ברוסית אא"ט, אבל אני חושב שרוב הציבור הרוסי ידע, גם בלי שהיה צריך הסברים פסיכולוגיים, שהאמת ב"פראבדה", במקרים מסויימים, היא אמת למראית עין בלבד. |
|
||||
|
||||
1) אני לא מבקש ממך לעשות כלום. אני פשוט ממחיש למה עיתונות שעובדת היותה מוטה אינה מוטלת בספק עדיפה על עיתונות שעובדת היותה מוטה היא לא לחלוטין COMMON KNOWELDGE. 2) טענתי די בברור שזו אנאלוגיה ("המשלה..."). לגבי "פראבדה", זה אכן "אמת", אבל יש לי הרגשה שעובדת היותו מוטה הייתה די נגישה לציבור, לעומת "אובייקטיבי" בראשית דרכו. אני מבין את טענתך, אך נוטה לא להסכים. |
|
||||
|
||||
זו לא הדחקה אלא חוסר נסיון. בשום מקום לא מלמדים איך לקרוא בין השורות, ולכן רק מיעוט קטן שיש לו את הדחף הפנימי והסקרנות הבסיסית מגיע לזה. הרי גם המתמטיקה היתה הופכת לנחלת מיעוט שולי בחברה לולא לימדו אותה בבית הספר. הצעה שלעולם לא תיושם: לתרגל קריאה נכונה של עיתונות במסגרת שיעורי אזרחות. |
|
||||
|
||||
לבת שלי (כתה ו') יש שיעורים כאלה. אאל''ט הם תחת הכותרת ''תקשורת'', וכלולה בהם, בין היתר, גם צפיה מודרכת בפירסומות. |
|
||||
|
||||
ה Consumer Report האמריקאי עושה מאמצים עצומים לשכנע את קוראיו שהוא אובייקטיבי במידת האפשר1, וזה למעשה הקו העיקרי שלו כעיתון. השיקול ה*כלכלי* שלו לטווח בינוני וארוך הוא לשמור על אובייקטיביות במידת האפשר1. במלים אחרות, העיתון הזה מצהיר שאובייקטיביות היא העיקרון המרכזי שלו. אם יתברר לי שהעיתון - בניגוד להצהרותיו - מקבל תרומות מחברות שאת מוצריהן הוא בודק, אני ארגיש מרומה הרבה יותר מאשר אם יתברר לי ש"מעריב" חושב שיותר חשוב להגן על עופר נמרודי מאשר על האמת. _________________ 1- דהיינו, ביודעין. לית מאן דפליג שאפילו בתחזית מזג האויר אין אובייקטיביות מוחלטת, מהיותנו בני אדם. 2- אם רוצים להתקטנן אפשר לטעון שהעיתון צריך לשמור רק על מראית עין אובייקטיבית, אבל אני אטען שהדרך היעילה ביותר לשמור על מראית עין כזאת היא להתנהג בהתאם. |
|
||||
|
||||
התחלתי ביום שבת לפנות בוקר, עת שמעתי את אחד מכתבי גלי צה"ל מדבר על ההטמעה (Embedding) של כתבי חדשות בתוך יחידות הצבא האמריקאי ותוצאותיה - הכתבים מושפעים ומדווחים מתוך מחשבה על החיילים אליהם הם מצוותים. לטענתו, הקשר הקרוב-מדי בין העיתונאים לחיילים יוצר הזדהות אצל העיתונאים שגורמת להם לשדר את "מה שהחילים היו רוצים לשמוע". הוא תלה זאת בעובדה שאותם עיתונאים אמורים להמשיך ולהתקדם עם אותם כוחות לוחמים, כתבת אחת כבר הספיקה להתארס לחייל. והנה, ארנה קזין מ"הארץ" מסכמת את המצב:http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... כמה דוגמאות: רשת פוקס החליטה שלא לשדר קלטת שמתעדת את התרסקות המסוק האמריקאי לפני כמה ימים אלא למסור אותה לפנטגון (קטעים מאותה קלטת שודרה מאוחר יותר). כתבים מאמצים נקודת מבט צבאית - כתב CNN וולטר רוג'רס דיווח בטון אקסטטי על כך שהוא נע בתוך "גל עצום של פלדה" וכי זה "כמו לדהור בתוך בטן של דרקון" ציטט בגאווה את מפקד החטיבה שאמר, "אם נפגוש עיראקים בדרך, פשוט נהרוג אותם, נמצא את האויב ונתפוס אותו באף", וגם הוסיף בפירוש: "זה יותר ממלהיב, כריסטיאן, לראות את הכוח המשוריין האדיר הזה מתגלגל במדבר בכיוון בגדד". לפי קזין, הרשת שמתגלה בגדולתה היא דווקא sky (כן, זו שאני לא כל כך אוהב בד"כ), שאחרי דיווח של אחד מכתביהם העירו באולפן של סקיי כי "בעצם, ככל שידוע לו, יכול להיות שלוקחים אותו לסיבוב בכוויית; אין לו בעצם שום דרך לדעת בוודאות שהוא בדרך לבגדד". ובאותה הזדמנות הוסיפו מפורשות: "אנחנו לא מקבלים את התמונה השלמה. על כיסי התנגדות לכוחות האמריקאיים, למשל, אין לנו שום מידע אמין". התפתחות מדאיגה נוספת היא מעצרו של צלם רשת פוקס גרג גורסקי, שצילם *בוושינגטון* שוטרים עוצרים אדם שנראה לדבריהם "ממוצא אירני". משטרת הפנטגון ביקשה למנוע את פרסום תמונות המעצר החרימה את הקלטות בטענה כי ארצות הברית נמצאת במצב חירום והחזירה את הקלטת למנהלי רשת החדשות הפופולרית רק למחרת, אחרי משא ומתן נוקב בין הצדדים. אני מאד מודאג. ארצם של האמיצים והחופשיים עושה צעדים מדאיגים של וויתור על החופש כדי להדגיש, יש יאמרו שבאופן מלאכותי לגמרי, במיוחד לאחר הגילויים התכופים על דיסאינפורמציה אמריקאית בשבוע האחרון, את האמיצים. |
|
||||
|
||||
והנה משהו חדש. פיטר ארנט, כתב CNN לשעבר שדיווח בעת מלחמת המפרץ הראשונה מבגדד, פוטר מרשת NBC. ארנט פוטר לאחר שהתראיין לטלוויזיה העירקית ואמר ש"תוכנית המלחמה הראשונית של ארה"ב נכשלה". נשיא NBC ניל שפירו התייחס לפיטורין ואמר כי "היתה זו טעות מצדו של ארנט להתראיין לטלוויזיה העיראקית, במיוחד בזמן מלחמה. הוא נקט בצעד שגוי כשהביע את דעתו האישית בראיון הזה. לכן הוא לא ידווח עבורינו יותר". |
|
||||
|
||||
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |