 |
|
החרדים מדברים על ''להחזיר עטרה ליושנה'', אבל למעשה הם מייצגים מרד בדור האבות. איך זה קרה, ומה זה אומר לחילונים.
|
|
| דת והעידן החדש • אבי בליזובסקי • יום ד', 24/4/2002, 20:36 |
|
| |
כמה ימים לפני פסח הציע ח"כ פרץ מש"ס לשינוי להצטרף לממשלה. אני לתומי האמנתי שמדובר כאן בנסיון ראשון מסוגו להגיע סוף־סוף לפשרה אמיתית בענייני דת ומדינה (בניגוד לאמנות למיניהן שמבקשות לבצע כפיה דתית במסווה של פשרה). בתוכנית הרדיו "הכל דיבורים" עימתה אסתי פרז בין פרץ לבין ח"כ מודי זנדברג משינוי. עד מהרה תקוותי לפריצת דרך התנפצה. פרז שאלה את ח"כ פרץ: "פסח עומד בפתח. אולי תגלו איזושהי הבנה לרגשות החילונים ותמנעו מלשלוח פקחים לאכוף את חוק החמץ?" ופרץ מהר להגיב: "אין אפשרות לפשרות בנושא ההלכה. אם הם רוצים, יש תחומים אחרים בהם ניתן להתפשר". לא המראיינת, לא ח"כ זנדברג ובוודאי שלא המאזינים, הצליחו להבין על מה בכלל יש לדבר עם אנשי ש"ס.
לא חלף זמן רב, ונזדמן לי לקרוא חוברת שהופצה על ידי אגודת מנוף. אגודה חרדית זו מצהירה כי מטרתה היא להביא את האמת מנקודת המבט של החרדים, אבל נדמה שלמעשה מדובר בחבורת אנשים ששמה לה למטרה להתנכל לעיתונאים בעלי עמדה חילונית ולשאר הפעילים החילוניים. בחוברת "הרפורמים" הם מציירים תמונה שחורה של הרפורמים ככמעט נוצרים. בסוף החוברת יש מעין מדור שאלות ותשובות שהם עצמם חיברו. "האם יש להידבר עם הרפורמים ולהתפשר איתם?" הם שואלים, ומיד משיבים כי "אי אפשר להידבר איתם, כי זה כמו שמדינה ריבונית תנסה להידבר עם זייפני השטרות שלה".
פרופ' מנחם פרידמן מאוניברסיטת בר אילן, אדם מאמין, וחוקר בחסד עליון הרצה באחרונה בפני אנשי תנועת שינוי בתל־אביב, והוא ניתח את העולם החרדי של היום. לטענתו בניגוד למה שמקובל לחשוב, החרדים אינם מנסים לחזור לתקופה אחרת, שבה כולם היו דתיים.
היו כמה תגובות של יהודים לתקופת ההשכלה: היו שהפכו לסוציאליסטים, היו שהפכו לציונים, ומנגד התפתחה החרדיות, שהיוותה את התשובה ההפוכה - הייתה פה התרסה כלפי דור ההורים, שכן כל החמרה דתית מבית מדרשם של החרדים פירושה שההורים, הורי ההורים וכך הלאה עד לבני ישראל במדבר - כולם חטאו ולא היו מספיק דתיים.
כך, למשל, החזון איש, זה שכולם זוכרים את המשל שהמשיל לבן־גוריון אודות העגלה העמוסה והעגלה הריקה (ושוכחים משום מה את תשובתו של בן־גוריון כי ההתיישבות והפרחת השממה ממלאים את עגלת החילוניות), הצליח לשכנע דור שלם של חרדים לזרוק את גביעי השבת שעברו דורות רבים מאב לבן, ולעבור לגביעים גדולים יותר. משמעות הדבר שמאות ואלפי שנים כוס היין של שבת לא הכילה כמות מספקת של יין, וכל הדורות ששתו מהם עברו על אחת מתרי"ג המצוות ונידונו חלילה לחיי גיהנום.
דווקא אורי זוהר, זה שנפל ברשת התעמולה החרדית והתחרד, נתן לנו הסבר נוח וברור כיצד הגענו למצב שבו הדתיים הפכו לחרדים - על כל המשמעות הלשונית של המילה. באחד מפרקי לול מדגימים אנשי הצוות כי ההחלטה לחייב את רוכבי האופנועים בחבישת קסדה זכתה להצלחה. ואז, כך נאמר במערכון, "לאור ההצלחה של חבישת הקסדה, הוחלט גם לחייב את רוכבי האופנוע ללבוש שריון גוף". משם ממשיכים אנשי החבורה להוסיף ולהמציא אביזרי בטיחות שונים ומשונים, עד שבסופו של דבר כל גופו של האופנוען משורין כמו אביר מימי הביניים והוא אינו רואה דבר, נוסע ומתנגש בעמוד.
התוספות הללו - אותן החמרות בדורות האחרונים - הביאו לכך שהחרדים מתנגשים כיום בעמודים על ימין ועל שמאל. הדבר היה יכול להסתכם בקוריוז מצער אודות קבוצה קטנה ותמוהה באוכלוסיה, אבל לצערנו, בגלל מדיניות קצרת רואי של ממשלות ישראל לדורותיהן, החרדים סוחפים איתם לאבדון גם את שאר אזרחי ישראל. מצב מצער זה היה נמנע לו רק היינו זוכרים כי גם אם לא כל הישראלים אתאיסטים, עדיין אמונתו של אדם היא עניינו האישי, ולא עניינה של המדינה.
אולי כדי להמחיש את התיזה הזו, כדאי להביא קטע מהמאמר "רק אנחנו [החרדים] נחשבים לבני אדם", מאת יוצא לשאלה, שפורסם באתר "חופש":
"בהתחלה גם אני הייתי לכוד בתוך החברה החרדית כמו כל החרדים, וגם אני חונכתי איך שרק אנחנו (החרדים) נחשבים לבני אדם וכל שאר העולם אינם נקראים אדם ("אדם" - הנקרא אדם ולא נכרי...) ושאר העולם הם "עם הדומה לחמור". הרעבעס (המורים) שלי תמיד היו אומרים לנו על חילוני (=גוי): "יעדער פרייער איז א בהמה וואס גייט אויף צוויי פיס" ("החילוני הוא בהמה ההולכת על שתי רגליים", א.ב.). כילד קיבלתי בתמימות כל מה שהחדירו בי וחשבתי שזה באמת ככה, ותמיד הסתכלתי על כל מי שאינו לובש כיפה כמשהו מיותר לחלוטין פרא אדם וכו' וכו'. (אחד שנולד בבית חילוני קשה לו מאד להבין מבטו של החרדי על החילוני)."
ההתנשאות הזו, כמו גם ההתייחסות לחילונים (בניגוד לרפורמים למשל) כאל תינוקות שנשבו, כאשר השאיפה היא להחזירם בתשובה, מצביעה על שני דברים: ראשית, מישהו חייב לשים לב לתכני הלימוד במערכת החינוך החרדית (כשם שאנו דורשים פיקוח שכזה, ובצדק, מהפלסטינים).
המסקנה השניה מדברים אלו קשורה בצורה עמוקה יותר בנו פנימה, וביחסם של חלק מהחילונים אל הדתיים. לא מעט מהחילונים רואים בכל אדם דתי סמכות רוחנית. אנשים אלו רואים בדתיים גיבורים שנכונים לעשות קורבן שהם עצמם אינם "חזקים" מספיק כדי לעשותו, ולעיתים קרובות רואים עצמם נחותים להם. צריך להפסיק להתרגש מכל מי שחובש כיפה וציצית ולהתייחס אליו כאילו היה סמכות בענייני חיי היום יום שלנו. בידינו, כחילונים, עומד קורפוס רחב של ידע ושל הגות שנמנעים מהאדם הדתי מתוקף אמונתו. כשאנו באים לדבר, כציבור, עם הציבור הדתי, איננו באים מעמדת נחיתות. איננו צריכים להתפשר על ציפור נפשנו כדי לרצות את החרדים החפצים להכפיף אותם לחוקיהם. כל עוד החרדים יראו בנו לא יותר מאשר "חמורו של משיח", הרי שמבחינתנו, אין עם מי לדבר.
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש