סדרת גילויים מדהימה, שרוב הציבור אפילו לא עמד עדיין על משמעותה, אישרה את החשד שמשטרת ישראל ביצעה האזנות סתר ותימללה שיחות פרטיות שניהלו אישים כמו בנימין נתניהו, אריאל שרון ואיבט ליברמן, והאזינה כנראה גם לח"כים נוספים.
שני דברים לא נסתרו מהעין הציבורית: האחד - שרוב ה"מואזנים" (אם לא כולם) שייכים לצד ימין של המפה הפוליטית. השני - שקיים יסוד לטענה שפרקליטות המדינה ידעה על המתרחש והיא מעורבת בו עד צוואר.
לפני כשנה הודיעה הפרקליטות שאין כל אמת בטענות ושבכלל לא בוצעו ההאזנות הללו. עכשו, כשהוכח שהן נעשו גם נעשו, מיהרה הפרקליטות לטעון שהיה כל הזמן אישור משפטי והיה צידוק ענייני לעשיית המעשה. עולה החשש שהפרקליטות אינה דוברת אמת: אם, כפי שטענה בתחילה, לא הייתה כלל האזנה והפרקליטות לא הייתה מעורבת בפעולה שכזו, אז מי נתן בזמנו למשטרה את הגושפנקא המשפטית לעשותו?
קשה גם להאמין שבכירי המשטרה, בכירים ככל שיהיו, יעזו להאזין בסתר לשיחותיהם של ראשי ממשלה לשעבר ולשיחות מועמדים לממשלה ולכנסת, ללא "ברכת הדרך" והסכמה של בכירי הפרקליטות.
לכאורה, התשובה לשאלות מי ידע, יזם, היה מעורב ואישר את המעשים החמורים הללו יכולה הייתה להינתן לנו בקלות: כל מה שהתבקש פה היה מינוי של "קצין חוקר" נמרץ, שהיה מעיין במסמכים המצויים בכספות המשטרה וגובה עדויות (באזהרה) מכל החשודים והמעורבים. סביר להניח שלאחר שבועיים של חקירה כזו, כבר היינו יודעים את האמת בפרשה.
על פניו, נראה כי גילוי הפרשה הזו היה הרגע הגדול של איבט ליברמן: כל טענותיו מזה שנים כנגד פרקליטות המדינה, הן על רדיפה אישית והן על רדיפה פוליטית, הן על התנכלות מכוונת לימין והן על הפרות חוק וניצול לרעה של סמכויות, יכלו להבחן עכשיו, ובפומבי, לאורה של פרשה זו. יסכים עימי הקורא: מנגנון המדינה, אם הוא עושה שימוש בהאזנות סתר לנבחרי הציבור הלגיטימיים (ובינתיים עוד יש בחירות דמוקרטיות בישראל), הוא מנגנון חושך המסכן את הדמוקרטיה וחותר תחת אושיותיה. יוזכר שבארה"ב, נשיא מכהן הודח מתפקידו על פחות מזה, וכמעט גם הלך לכלא - אלמלא חנינה מהירה שארגן לו יורשו.
זה היה יכול להיות הרגע הגדול גם של בנימין נתניהו, מי שטען שנים רבות כנגד המתרחש בפרקליטות המדינה ובמשטרה. וגם של דודי אפל, שמצא עצמו "מואזן" בסתר במשך שנתיים ומחצה(!!), כשכל המתבונן בפרשה זו (ויודע שאפל לא מוגדר כמנהיג החמאס), אינו יכול שלא לזכור שאפל מרבה לדבר בטלפון בעיקר עם בכירי הליכוד (והימין בכלל).
נוכח הגילויים החדשים והדרישה הציבורית לחקור את הפרשה, נזעקו היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה: ראשית הם הודיעו שלא נמצא דבר (תוך יום?); אחר־כך הודיעו שלא בוצעה עבירה(?), ולבסוף הציעו שהם, שימו לב, "יבדקו" את הפרשה. שרי הממשלה לא נפלו למלכודת הזו. רובם מנוסים דיים בכדי לזכור מה זו "בדיקת פרקליטות" ומה אמינותה. לכן הם דרשו חקירה עצמאית.
כאן "התנדב" מבקר המדינה לבדוק את הפרשה. (מעניין מי מאחורי הקלעים פנה אליו מלכתחילה, ומי הגה את מעורבותו). הממשלה, בטיפשותה, הסכימה להצעה. זו המלכודת אליה נפל איבט ליברמן, וזו השגיאה שעשו כל מי שרצו בחקר האמת: למבקר המדינה אין סמכויות בחוק לניהול חקירה בחשדות למה שהוא, על פניו, עבירה פלילית.
זאת ועוד: מבקר המדינה אינו מצוייד, לא בכלים ולא בנסיון הנדרש, בכדי לחקור את המשטרה ואת הפרקליטות. מול גופים אלה נדרשים חוקרים אמיתיים - לא הפקידים המרובעים של משרד מבקר המדינה. בדיעבד, מסתבר שמבקר המדינה גם לא התבקש באמת לחקור, כי הוסכם שהוא יגיש רק "חוות דעת" בפרשה, מה שנקרא "שיכתוב ביקורת".
וזהו התרחיש הצפוי עכשו ב"חקירה" שיקיים מבקר המדינה: המבקר יבקש מכל המעורבים בפרשה שיעבירו אליו בכתב את גירסתם ואת המסמכים שברשותם (הוא לא "תופס" מסמכים. אין לו אפילו שום מושג איך עושים זאת). אחר־כך הוא יבקש מכולם תגובות לשאלות שישאל. אחר־כך הוא יתכתב איתם (וכולם יתכתבו עם כולם, ולכולם יהיו יועצים משפטיים צמודים - ולכן משום מכתב אי אפשר יהיה להוכיח כלום). המבקר גם יאלץ (זה החוק, מה לעשות) להראות לכל חשוד מראש מה יש לו נגדו ואיזה מסמכים השיג נגדו - וימסור לחשוד גם מי מסר לו את החומר, כי אלה הם כללי הביקורת (בשונה מכללי חקירה). מגוחך? כן. ככה זה יראה. קרקס ביורוקרטי. זה יראה בערך כמו חקירת פרשת "העמותות של ברק", וככה זה גם יגמר.
למותר להזכיר שבהתאם לחוק, שום עדות שגבה מבקר המדינה אינה יכולה לשמש אחר־כך בהליך משפטי. אם כן, גם אם ימצא משהו בחומר ובעדויות - הוא יהיה שווה כקליפת השום.
אבל זה רק חלק מהסיפור. כי למבקר המדינה יש "תוכנית עבודה שנתית". אז הדו"ח שלו בפרשה לא יתפרסם בחודש מאי הקרוב, וגם לא בדו"ח של ספטמבר 2002. לכל הפחות, נזכה לראות דו"ח ראשוני על פרשה זו בחודש מאי 2003.
ושם, בדו"ח - ואני מוכן להתערב על כך - תהיינה המון מילים יפות על "נהלים" ו"הוראות נוהל" ו"בעיית פיצול סמכויות", ו"חוסר בהירות" וכל המלל הרגיל, מלווה בהמלצות תיאורטיות מה צריך לעשות בעתיד כדי "לשפר את הנוהל". אבל את המהות האמיתית של הפרשה - העובדה שהמשטרה מאזינה לחברי כנסת, שרים וראש ממשלה (בעבר או בעתיד) ומדווחת על תוכן השיחות לפרקליטות - אותה לא נמצא שם.
הרי גם אם המבקר יגלה (במקרה ובעל כורחו, כי זה שם) שאכן נעברו עבירות, הוא ממילא לא יכול לעשות עם זה דבר. החוק בישראל קובע שאם מבקר המדינה מוצא בביקורתו חשד שנעברו עבירות פליליות, הוא יכול, לכל היותר, להעביר את החשדות לידיעת היועץ המשפטי לממשלה והוא שיחליט מה לעשות איתן הלאה.
אז, כאמור, מה שצפוי הוא שבאמצע שנת 2003 היועץ המשפטי לממשלה יקבל לידיו ממבקר המדינה חומר המראה שיש לפתוח בחקירה פלילית. אבל את זה יש בידי היועץ המשפטי לממשלה כבר עכשיו, והוא לא מורה לפתוח בחקירה פלילית. אז מישהו מאמין שבשנת 2003 הוא כן יורה לפתוח בחקירה על האזנות שנעשו בשנת 1999?
הנסיון העצוב מראה שכל פרשה בישראל שפרקליטות המדינה רצתה שתיגנז ותעלם, הועברה תחילה ל"בדיקת מבקר המדינה", שם היא מצאה את מותה משיעמום וזיקנה. לחלופין, היא נמוגה ונעלמה בפרוזדורים הביורוקרטיים המתישים של "יועץ משפטי - מבקר המדינה - פרקליטת המדינה". כל אחד מהם "דוגר" על הפרשה שנה־שנתיים, "לומד" אותה, "בוחן" אותה, ולבסוף מעבירה הלאה, לבא בתור. כך, אחרי 4-5-6 שנים, או שהפרשה מתה, או שהחשוד מת, או שהעניין הציבורי בה נמוג ונשכח נוכח פרשיות חדשות.
זו היתה השגיאה של ליברמן. הוא נפל לפח שטמנו לו והסכים לבדיקת מבקר המדינה. ליברמן שגה שגיאה של טירון. אבל מילא ליברמן - הבעיה האמיתית היא שאנחנו נשארים בינתיים עם משטרה ופרקליטות שבהחלט יתכן כי ברגע זה ממש הם מאזינות בסתר, מסיבותיהן העלומות, לשיחות פרטיות של מועמדים לכנסת או לראשות הממשלה, ומי יודע למי עוד.
אדגר הובר הזקן בוודאי צוחק עכשו בקיברו. לנו אין מה לצחוק, לנו יש סיבה לדאוג.
|
קישורים
סדרת גילויים - כתבתה של חנה קים ב"הארץ" על השתלשלות הפרשה
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש