 |
הצורך של אוהדי הכדורגל הישראלים בשעיר לעזאזל אחרי ההפסד לדנמרק, עלול לגרום לפירוק משפחות מיותר. האם באמת יש צורך בכל ההמולה?
|
|
| חברה וכלכלה • אסף סעד • יום א', 28/11/1999, 20:27 |
|
| |
בימים האחרונים אנו עדים למחול שדים סביב פרשת נערות הליווי, איתן בילו, לכאורה, חלק משחקני נבחרת ישראל בכדורגל בשבוע שלפני המשחק נגד דנמרק. פרשה זו, ללא ספק, אינה מוסיפה לכבודם של הכדורגלנים, ומעלה חשש לחוסר רצינות מצדם, לצד אכזבה קשה מצד האוהדים.
אך האם צייד המכשפות שנעשה באמצעי התקשורת הינו הכרחי? האם הרצון שלנו למנוע מעשים דומים בעתיד מצדיק את הפיכת אמצעי התקשורת למיניהם לצהובונים המחפשים רמזים עסיסיים למה שקרה בחדרי הכדורגלנים? והאם בעקבות זאת מוצדקת הפיכתנו אנו, קהל האוהדים, לחובבי ידיעות עסיסיות ואינטימיות לגבי הרגלי המין של בחורינו בנבחרת?
הבה נעמיד דברים במקומם: הבעייתיות במקרה זה היא בכך שבלילה לפני משחק כל כך חשוב וגורלי חלק קטן משחקני הנבחרת חגגו (ולא משנה איך), ולא שמרו על כללי ההתנהגות הספורטיביים, דהיינו לא הלכו לישון בשעה סבירה כדי שיהיו בשיאם מבחינה פיזית ביום המחרת.
האם חשוב לדעת מה קרה בימים ובלילות לפני כן? ואם באותו לילה שחקני הנבחרת היו מתייחדים עם נשותיהם, התגובה היתה דומה?
ובכן, האם הבעייתיות היא אכן בעצם קיום יחסי מין בלילה לפני משחק, או בכך ששחקנינו לא נמו את שנתם? הסוגיה היא הפגיעה ברמת המשחק. סביר שדנמרק היתה מנצחת אותנו גם ללא נערות הליווי, וכנראה ללא הבדל משמעותי בתוצאה, מה גם שבעיתונים הוזכרו גם ידיעות ששחקניהם לא טמנו ידם בצלחת בלילה לפני המשחק, וחלקם חגגו גם כן בחגיגה אישית משלהם.
קיים כעס רב על שחקני הנבחרת, גם על אלו שלא ביצעו עבירות משמעתיות באותו הלילה וידעו על חבריהם ה"סוררים", ולא ניסו למנוע זאת. הכעס גדול יותר בעקבות תבוסתה המוחצת והמשפילה של הנבחרת מול דנמרק. "מדובר בכבוד הלאומי," מתבטאים אוהדים ברחוב, "ושחקני הנבחרת זלזלו בהכנות," ממשיכים אחרים.
הנקודה היא ביחסי הגומלין בין שחקני הנבחרת לקהל האוהדים, כמו בין כל קהל לקבוצתו האהודה בכל תחום בספורט. שחקני הנבחרת מזינים את קהל האוהדים בתצוגות יפות והצלחות (לצד כישלונות) במהלך הקריירה המקצועית שלהם בקבוצות ובנבחרת הלאומית. הקהל מצידו מוציא ממיטב כספו ורגשותיו למען אהדת הנבחרת. נצחונות והפסדים הם חלק אינטגרלי של כל תחרות ספורט, אך מה שנפגע ביחסי הגומלין בין שחקני הנבחרת לבין הקהל הוא שהקהל מרגיש מרומה מכך שהשחקנים לא עשו הכל על מנת לנצח, או, בדיעבד, על מנת לצאת בכבוד.
אך מול כל הטענות המוצדקות כשלעצמן עומדות קושיות הדורשות מחשבה שקולה וזהירה:
האם עונשו של שחקן שבילה בערב לפני המשחק והינו בעל משפחה יהיה מוצדק בהנחת הטענות בעד ונגד על שולחן המאזניים? כלומר, במקרה של שחקן נשוי שעלול לאבד את משפחתו בעקבות הטעות שעשה, העונש האמיתי לא יהיה ההרחקה מהנבחרת, במידה ויש עילה לכך, אלא חשיפת השחקן והריסת משפחתו.
חברים טובים, עם ישראל: איננו נמצאים בשנים קדומות בהיסטוריה שבהן היו משפילים פורעי חוק לעיני שכניהם בכיכר העיר. איננו נמצאים שם, כשמערכת המשפט באותן תקופות היו מתבססות על ההנחה "למען יראו וייראו".
ששחקן יאבד את משפחתו על מנת שאנו, קהל האוהדים, נהיה מסופקים על התבוסה מול דנמרק? האמנם? קהל האוהדים אינו מעוניין בהריסת חייהם האישיים של כמה או אפילו אחד משחקני הנבחרת, גם אם עברו על כללי ההתנהגות הבסיסיים של מחנה אימונים לפני משחק כה חשוב. הירידה לפרטים אינטימיים של כתבי מעריב, ובעקבותיהם עיתונים אחרים וכן התקשורת הרדיופונית והטלוויזיונית, מובילה לציד מכשפות שסופו אינו טעון בחיוביות ומהלכו טעון ברכילות מן הזן הנמוך ביותר.
השמועות המתרוצצות מצביעות על שחקנים בכירים בנבחרת שהיו מעורבים בצורה זו או אחרת בפרשה. שחקנים שאמורים להמשיך ולשרת את הנבחרת הלאומית גם בעתיד. שחקנים שהסבו ומסבים לנו נחת מכשרונם שבוע אחר שבוע בקבוצותיהם. שחקנים שטעו ועדיין לא הפנימו את הצורך בהתנהגות ספורטיבית לילה לפני משחק, לא משום שזה יעזור באופן בולט ליכולתם על המגרש, אלא בעיקר משום שזה יוכיח לקהל שהם עושים הכל כדי לנצח ולהוסיף נקודות חיוביות במעמדה של הנבחרת באירופה; יוכיח לקהל שלמרות התבוסה השחקנים עשו כמיטב יכולתם ופשוט היו ביום רע, או פשוט יותר - שהנבחרת פחות טובה במספר דרגות מהיריבה (מישהו יחלוק על זה?).
מה עלינו לעשות, אם כן?
בראש ובראשונה, על קהל אוהדי הנבחרת לרדת ממחול השדים שנוצר ולמרות הכעס והפגיעה מריח הזלזול של שחקנינו, העולה מן הסיפור, לתמוך בהם ולמחול.
על אנשי התקשורת להפסיק ולאלתר לעסוק באירועים הרכילותיים שקרו באותו שבוע ולעסוק, בצדק, בפן המקצועי בלבד של האירועים. שיחדלו לצוד את שחקני הנבחרת ולצלוב אותם מול פני האומה כל יום.
על שחקני הנבחרת, למרות חוסר ההבנה של חלקם לגודל הבעיה באירועים מסוג זה, להמשיך ולהגן על חבריהם, ולו רק בגלל החדירה של העיתונאים לפרטים אישיים אינטימים, ועל מנת שימנע הרס משפחה של כדורגלן זה או אחר.
על ההתאחדות לכדורגל להקפיד לפעול לפי הקוד המוסרי, ולהתחשב בפגיעה המשפחתית ששחקן "פורע" עלול להיפגע כתוצאה בפרסום שמו ברבים.
על עם ישראל למחול ולסלוח לשחקני נבחרת ישראל.
בעת כתיבת המאמר טרם נודעו תוצאות החקירות של משרדי החקירות שנשכרו על־ידי ההתאחדות, שקבעו כי להד"ם. בכל זאת, את לקחי הפרשה הזו, כפי שביטאתי אותם לעיל, ניתן להפיק גם אם הידיעות במעריב לא היו מבוססות.
|
קישורים
נבחרת ישראל מגיבה להאשמות
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש