לפני כחודש נשא יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, נאום בטלוויזיה הפלסטינית בו קרא להפסקת הפעולות המזוינות כנגד ישראל, הצהיר על הישגי האינתיפדה האחרונה וקרא לישראל לשוב למשא ומתן. כעורך משנה באייל, פרסמתי את הידיעה הנ"ל במדור החדשות של האייל תחת הכותרת "ערפאת נאם בטלוויזיה הפלסטינית". לאחר מספר שעות הבחין בכך דובי, העורך, ושינה את הכותרת שלי לכותרת "ערפאת: להפסיק את הפעולות המזוינות נגד ישראל". בדיעבד התפתח בינינו דיון בדואר אלקטרוני על השאלה בדבר הכותרת הראויה לידיעה.
דובי הוא בעל יומרות עיתונאיות סמי־מקצועיות, בניגוד אלי שהגעתי לכל הסיפור במקרה. הוא טען שבכותרת המקורית אין ערך חדשותי, כפי שצריך שיהיה בכותרת. הכותרת "ערפאת נאם בטלוויזיה הפלסטינית" לא ממש מספקת תוכן לגבי חשיבות הנאום או תוכנו, וככזו, היא לא מעניינת וחסרת ערך חדשותי. מי שיקרא אותה עלול (כיוון שהוא לא מוצא בה עניין) לוותר על קריאת הידיעה וכך לפספס את חשיבותה (שבה אין לנו ספק). אני טענתי בתגובה כי עצם העובדה שבחרנו לדווח על הנאום הנ"ל (בניגוד אולי לנאומים אחרים או לדברים אחרים שיאסר ערפאת עשה ועושה) הופכת אותה לבעלת ערך חדשותי - מישהו חשב שבניגוד לנאומים אחרים או להתבטאויות אחרות יש טעם לפרסם את דבר הנאום הנ"ל.
עניין אחר הוא תוכן הכותרת. דובי ציין (בטעמים שהביא לשינוי הכותרת) כי הוא בחר בנקודה החשובה והעיקרית בנאום - הקריאה להפסיק את הפעולות המזוינות כנגד ישראל. שאר האמירות אינן מפתיעות ואינן מחדשות דבר. אילולא הופיעה הקריאה להפסקת האש, לטענתו, לא היה מקום כלל לדווח על הנאום. אני, לעומת זאת, כשבאתי להחליט על הכותרת, מצאתי את עצמי בדילמה: הנאום הכיל נושאים נוספים, כגון הצהרה על הישגי האינתיפאדה, הגדרת אריאל שרון וממשלתו כ"ממשלת טרור", קריאה לעם בישראל לחזור למשא ומתן, ועוד. לטעמי האישי, הבחירה בקריאה להפסקת הפעולות המזוינות כנגד ישראל הנה הכרעה ערכית ואינה משקפת בהכרח קריאה אובייקטיבית של תוכן נאומו של ערפאת. סוכנות הידיעות הפלסטינית (WAFA), למשל, בחרה את סוגיית הקריאה לישראל לחזור למשא ומתן ככותרת לנאומו של ערפאת. האם הכותרת: "ערפאת קורא לישראל לחזור לשולחן המשא ומתן" גם היא כותרת לגיטימית לידיעה הנ"ל? ברור שהיא מעניקה נופך ומשמעות שונים לגמרי לידיעה. מובן שסוכנות הידיעות הפלסטינית לא נחשדת באובייקטיביות־יתר, אולם עצם העובדה שסוכנות הידיעות הפלסטינית בחרה כותרת אחרת, מעידה על כך שבחירת הכותרת מתוך מכלול הדברים שנאמרו בנאום משקפת הכרעה ערכית ולא הסתכלות אובייקטיבית ו"קרה" על תוכן נאומו של ערפאת. כלומר, בשני המקרים המדווח מוצא עצמו משרת עניין תעמולתי ולא מדווח דברים כהווייתם.
עניין הכותרת מביא אותי לביקורת קצרה כנגד העיתונאות והעיתונאים. כיום, לדעתי, מיטשטש הפער בין דיווח לפרשנות. לפני כשנה שמעתי הרצאה מפי חנן קריסטל, עיתונאי ידוע ומכובד, שבה הוא סיפר בין השאר על ההפרדה הזו, כפי שהייתה נהוגה בעבר (וכנראה גם היום) בערוץ הראשון: לכל תחום ועניין (מהתחומים המרכזיים) מוקצים שני עיתונאים - כתב, שאחראי על הבאת הדברים כהווייתם, ופרשן שנותן תמונה כללית, מדגיש נקודות שנראות לו חשובות, ומשלב אף מידע וטעם אישי. חלוקה זו לגיטימית בעיני. לצופה ברור האם הוא שומע את הדברים בהקשר של דיווח - בהם העיתונאי נתפס כאמון על סוגיות ה"מצוי", כלומר, עונה על השאלה "מה קרה/קורה/יקרה"; או שמא הוא שומע את הדברים בהקשר של פרשנות - בהם העיתונאי נתפס כאמון על סוגיות ה"ראוי", כלומר משלב את דעתו המוסרית האישית, או אפילו דעה הנתפסת כ"דעת הציבור הישראלי" בפרשנותו את האירועים המדווחים.
במקרה דנן, עניין הנאום של ערפאת ותוכנו הוא עניין דיווחי גרידא. ערפאת נאם בטלוויזיה הפלסטינית - על כך אין מחלוקת. ערפאת ציין בנאומו נושאים שונים - גם על כך אין מחלוקת. הנקודה החשובה והעיקרית בנאומו של ערפאת היא הקריאה להפסקת הפעולות המזוינות - זו כבר פרשנות. יתרה מזאת, קריאה מדוקדקת יותר של הידיעה מגלה, לדעתי הסובייקטיבית, כי ייתכן ולמרות שהכותרת אולי דרמטית, הרי קטעים מסוימים בגוף הנאום מרוקנים אותה מתוכנה זה - הם פשוט סותרים את ההצהרה שנבחרה לכותרת. לראיה - בדיעבד הסתבר לנו שהפסקת הפעילות המזוינת היא רק בגבולות הקו הירוק. לכן, דווקא הכותרת הדרמטית משרתת את כוונותיו של הדובר, כלומר משרתת בעקיפין מטרת תעמולה (שהרי אף דובר אינו חשוד בכוונות טהורות מדי) ולא משרתת את מטרת הדיווח הטהור.
בתוך טיעוני מסתתר גם טיעון הנגד - עצם הבחירה לדווח על האירוע משרתת את מטרותיו של הדובר (ולכן חשודה מלכתחילה כהכרעה ערכית ולא כדיווח אובייקטיבי), שהרי נאמר כבר כי: "לא משנה מה יכתבו עלי בעיתון, העיקר שיאייתו את שמי נכון". לכן, בעצם הבחירה "מה לדווח" מכריע העיתונאי עבורנו מה מעניין/חשוב/רלוונטי ומה לא. בחירה זו משקפת, כנראה, איזשהו קונצנזוס מסוים, שגם הוא אינו אובייקטיבי. שהרי אין שום סיבה להעדיף דווקא את ידיעות הכלכלה או הביטחון או הספורט על פני חייו האישיים של פלוני או פרפראות מעולם המדע. גם סדר הידיעות בתוך כלי התקשורת, במיוחד בעיתונים, שם משחקים תפקיד צבע וגודל הכותרת ומיקום הידיעה, מהווה אמצעי נוסף להעדפת נושא אחד על אחר.
אני חושב שניתן לתת כותרות (תוך ניסיון, כמובן, שהכותרות בעצמן לא ישקפו גישה שיפוטית־ערכית כלפי הגישות) לשתי הגישות העולות מהדיון - גישת ההתערבות המקסימליסטית מול גישת ההתערבות המינימליסטית. הגישה המינימליסטית גורסת כי יש להביא את האירועים כמות שהם, ללא שמץ ניסיון לתמצת או לסכם מחשש להשתחלותן של דעותיו של העיתונאי (שמתפקד כמדווח ולא כפרשן במקרה זה). זאת יש לסייג, כמובן, במגבלות המקום של המדיום. גישה זו מטילה עבודה רבה על הקורא - עליו להסיק את המסקנות בעצמו (או לעיין בפרשנות המצורפת) ובקיצור, להקדיש הרבה זמן לעיבוד המידע המונח לפניו. לעומת זאת, הגישה המקסימליסטית גורסת כי הקורא הוא אדם עסוק, ואולי גם לא בקיא מספיק, והוא נוטל לידיו את העיתון כדי לקרוא את החדשות החשובות. הקורא, על־פי גישה זו, סומך על העיתונאי שיתמצת עבורו את המידע ויסנן את המוץ מהתבן, שהרי זו אחת ממטרות העיתונות - להביא את חידושי העולם לפתח דלתנו במקום שאנחנו נצא לתור אותו בעצמנו.
אני מאמין שהרצוי, כרגיל, נמצא אי־שם באמצע, אך אני נוטה להעדיף את הגישה המינימליסטית, עד כמה שניתן. מה אתם חושבים?
|
קישורים
ערפאת נאם בטלוויזיה הפלסטינית - או שמא "ערפאת: להפסיק את הפעולות המזוינות נגד ישראל"?
WAFA - סוכנות הידיעות הפלסטינית
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש