אקלים כדור־הארץ הולך ומתחמם. תופעת ההתחממות העולמית, שעוד הייתה מוטלת בספק עד לפני כמה שנים בעיני אנשים כמו נשיא ארצות־הברית ג'ורג' וו. בוש ויועציו, היא כיום עובדה. קיים קונצנזוס בין העוסקים בתחום שאכן מתרחש שינוי אקלימי. זו כבר לא תחזית לעתיד הרחוק - אנו חשים זאת על בשרנו מדי יום ביומו. הגשמים הולכים ומתאחרים, כמות המשקעים הולכת ופוחתת, והטמפרטורות עולות עוד ועוד, שוברות כל שנה את שיאי חום שהושגו בשנים קודמות. תחזיות שמספקים מודלים של מזג־האוויר, צופות עליה מהירה בטמפרטורה הממוצעת של כדור־הארץ במאה הבאה, ויש הטוענים שבשנים הקרובות נהיה עדים לעליית הטמפרטורה המהירה ביותר שידע העולם בעשרת־אלפים השנים האחרונות.
שינויים כאלה אינם דבר חדש בתולדות כדור־הארץ. יש עדויות שונות על כך שהאקלים היה חם יותר במשך תקופות שונות של קיומו של כדור־הארץ, וגם בזמן קיומו של המין האנושי, והיו גם תקופות שבהן האקלים היה קר יותר. כעת האקלים מתחמם שוב.
למה מתכוונים כשאומרים שהאקלים מתחמם?
כשאומרים שהטמפרטורה עולה, הכוונה היא לטמפרטורה ממוצעת בכל העולם. ההנחה היא גם שבמדידה שממוצעת על פני כל העולם ההשפעות המקומיות האנושיות זניחות. למשל, אין שום רבותא בכך שהטמפרטורה בתוך עיר גדולה גבוהה יותר מאשר היה באותו אזור 100 שנה קודם. "אי חום עירוני" היא תופעה מוכרת. אפילו כשנכנסים לתל־אביב אפשר לחוש בעליה בטמפרטורה ובחוסר נוחות (שנובעת גם מחסימת הרוח).
זו, דרך אגב, הייתה אחת ההתנגדויות של המפקפקים בהתחממות. הם טענו שהעיור התפשט כל־כך עד שמקומות שבהם מדדו טמפרטורה לפני 100 שנה קרובים עכשיו הרבה יותר לעיר, או אפילו ממש בתוך ערים, ולכן יש שם עליה בטמפרטורה וכתוצאה מכך אי אפשר לסמוך על נתונים אלה.
לוויינים עוזרים בפתרון בעיה זו, משום שמעצם טבען, המדידות שמבצעים לוויינים הן ממוצעות ועל שטחים נרחבים, וקל גם להשיג כיסוי של כל או רוב כדור־הארץ. הבעיה היא שהכיסוי המטאורולוגי הלוויני קיים רק קצת יותר מ- 20 שנה, ולכן כשמשווים לטמפרטורות מזמן רחוק יותר אין ברירה אלא להסתמך על מדידות מקומיות שנעשו אז.
בכל אופן, העדויות לשינוי אקלים הולכות ומתרבות. עקב כך, האו"ם הקים את הפאנל הבין־ממשלתי לשינוי אקלימי - IPCC (Intergovernmental Panel on Climate Change) - גוף שבו מיוצגות כל המדינות בעולם וכולל גם מאות חוקרים בולטים בתחום. גם לישראל יש נציגות: פרופסור פנחס אלפרט, מהמחלקה לגיאופיסיקה באוניברסיטת תל־אביב, חבר ב- Working Group I של ה-IPCC.
ה-IPCC התכנס בשנים 1990 ו- 1995, והדו"ח האחרון התפרסם לאחרונה. תמצית המסקנות של הדו"ח היא שחלה עליה של 0.6 מעלות צלסיוס בממוצע עולמי במשך המאה ה- 20. המספר הזה נשמע אולי קטן, אבל צריך לזכור שזהו ממוצע עולמי, ושזוהי רק ההתחלה.
לדוגמא, היציאה מתקופת הקרח האחרונה, לפני כ- 20 אלף שנה, לוותה בעליה בטמפרטורה של בערך 10 מעלות צלסיוס באזור הקוטב. הדעה המקובלת גורסת כי שינוי הטמפרטורה הממוצע היה כ- 5 מעלות צלסיוס, ובכל אופן לא יותר מ- 10 מעלות בכלל העולם.
שינוי הטמפרטורה הממוצעת לפי זמן באלפי שנים לפני זמננו (גרפים: מתוך דו"ח IPCC)
התחזיות לעליית הטמפרטורה עד סוף המאה ה- 21 נעות בין עליה של מעלה אחת ועד עליה של 6 מעלות. כל זאת בתלות, בין השאר, במה שיעשה בנוגע לפליטת גזי חממה. תרחיש "עסקים כרגיל" מניח שצריכת הדלקים תמשיך לעלות, ושמדינות העולם השלישי יתחילו לצרוך אנרגיה כמו מדינות מערביות. משום כך, ריכוזי דו־תחמוצת הפחמן (CO2) יעלו כפי שעלו במאה ה- 20, ואולי אף בקצב מהיר יותר. כדי לסבר את האוזן, במשך כמה אלפי־השנה האחרונות, ריכוז ה-CO2 באטמוספירה היה קבוע למדי - בערך 280 PPM (חלקיקים למיליון). כיום הריכוז הוא כבר 350 PPM.
השערות לגבי השינוי הצפוי בטמפרטורה במאה הקרובה
השערות לגבי השינוי הצפוי בגובה פני־הים במאה הקרובה
התחממות כדור־הארץ ואנחנו
השלכות ההתחממות על כדור־הארץ יהיו דרמטיות, ואולי גם דרסטיות, עבור המין האנושי. מבחינה כלכלית בלבד העריך הארגון World Watch כי המחיר הכלכלי של אסונות־טבע בעשור שחלף היה מעל 600 מיליארד דולר, כמו בכל ארבעת העשורים שקדמו לו יחדיו, וכי המחיר ילך ויעלה.
הקרחונים בכל העולם עוברים המסה בקצב מואץ, ומעריכים שכיפת הקרח הארקטית כבר הצטמצמה בכ- 27% וכי כיסוי השלג של כדור הארץ הצטמצם בכ- 20% מאז שנות השישים. לדוגמא, הקרחון בפסגת הר הקילימנג'ארו שבאפריקה הצטמצם ב- 33% בשני העשורים האחרונים, ובאזורים בהרי האטלס במרוקו שבהם, בעבר, ירד שלג כל שנה, עברו כבר שנים מאז השלג האחרון.
הפשרת כל הקרח בקטבים תגרום לעליית מפלס האוקיינוסים בשישים מטרים. מלבד זאת, כאשר מים מתחממים נפחם גדל, מה שגורם כבר כיום לעליה ניכרת במפלס הים. העלייה במפלס פני־הים עלולה לגרום לכך שמאות מיליוני בני־אדם יאלצו לעזוב את מגוריהם באזורי החוף, שהם האזורים המאוכלסים ביותר. באירופה יאלצו השלטונות ההולנדים להגביה את הסכרים במטר עד סוף המאה ה- 21. בארה"ב נמצאים בסכנה החופים של ניו־ג'רסי, וחלקים נרחבים מפלורידה, אולם הבעיה האמיתית היא בעולם הלא־מפותח. בנגלדש למשל, הנמצאת כולה רק כ- 20 מטר מעל פני הים, עלולה להפסיד חלקים נרחבים משטחה. איים מיושבים שלמים באוקיינוס השקט, במדינות האיים קיריבאטי, טובאלו, ובוגנוויל, עלולים לשקוע מתחת למים. כבר כיום נאלצים תושבים, כמו באי קטרת ליד ניו־זילנד, לעבור לאזורים גבוהים יותר. גם איים שלא יוצפו על ידי הים, כמו איי פיג'י, עלולים להפוך בלתי ראויים לישוב, משום שמקורות המים שלהם עלולים להעלם כתוצאה מעליית מפלס מי הים - תופעה מוכרת לתושבי ישראל השומעים לאחרונה על המלחת אקוות (אקוויפרים) ועל קווים אדומים בכינרת. אמנם יהיו מקומות שירוויחו מההתחממות וייהנו דווקא מריבוי משקעים, ואולי גם מגידול ביבולים, אך לעומתם באזורים נרחבים עלולה להתחולל קטסטרופה.
תופעת ההתחממות תביא לשיבוש במחזור החיים של עולם הצומח ולשינויים באוכלוסיית בעלי־החיים. מחקרים הראו לאחרונה על שינויים גנטיים שחלו ביתושים כתוצאה מההתחממות. שינויים כאלה יחולו, מן הסתם, גם במינים אחרים, ויביאו להכחדתם של כמה מהם.
באזורים רבים עלולים השטחים החקלאיים מחד להצטמק מאוד, ומאידך צפויה התרחבות ניכרת באזורי המדבר. שכיחותן של תופעות מזג אוויר קיצוני כבר גדלה, ותגדל עוד יותר - כלומר, יהיו יותר שטפונות וסערות הרסניות. גם בצורות תהיינה שכיחות יותר, ולתקופות ארוכות יותר, וכתוצאה מכך יהיה מחסור גובר והולך במים. ישנה הערכה כי שניים מכל שלושה תושבים בעולם צפויים לסבול ממחסור במים עד שנת 2025, ומוקדי הבעיה המרכזיים יהיו באסיה ובאפריקה. היצור החקלאי באסיה ובאפריקה יקטן, וגם מקומות כמו ניו־זילנד ואוסטרליה עלולים לסבול ממחסור במים.
כבר כיום מורגש המחסור במים בחלקים מהעולם. מאגרי המים התת קרקעיים בדלהי שבהודו יאזלו לחלוטין עד לשנת 2015. אגם צ'אד, המשמש כמקור מים למיליון איש בשש מדינות, התכווץ בשלושים השנים האחרונות ב- 95%, כלומר שטחו הנוכחי הוא אחד חלקי עשרים משטחו אז. חמור במיוחד הוא מצבה של סין, ששני־שלישים מאוכלוסייתה צפויים למחסור חמור במים תוך שנים ספורות.
מדינות שסכנת כלייה מרחפת על תושביהן כתוצאה ממחסור חמור במים הן קניה, אתיופיה, סומליה, אוגנדה, מאלי, אפגניסטן, וגם שכנתנו מצרים. ההשלכות הפוליטיות והצבאיות של המחסור הצפוי במים הן מרחיקות לכת ביותר. קשה מאוד להניח שממשלות מצרים או אפגניסטן הקנאית והלוחמנית ישבו בשקט עם העלמות המים בארצותיהן. הן עלולות לתקוף את שכנותיהן כדי להשיג מהן את המים החסרים או לנקוט בפעולות טרור כנגד המערב על מנת להשיג ממנו מים ומשאבים רבים אחרים. אפגניסטן, שנמצאת כעת תחת מתקפה של ארה"ב, סובלת, יחד עם כל צרותיה האחרות, מבעיה של מחסור כרוני גובר והולך של מים. יש מי שמדברים על כך שהאפגאנים יוכלו להמשיך להתנגד לאמריקנים במשך שנים כפי שהיה כנגד הסובייטים. למעשה, בגלל ההתמעטות ההולכת וגוברת של מקורות המים שם, אין זה ברור כלל וכלל כיצד זה יהיה אפשרי.
בחלקו הבא של המאמר: מה יקרה בביצה הקטנה שלנו כאן? ובכן, יתכן שלא תשאר ביצה בכלל...
|
קישורים
CLIVAR ארגון בינ"ל העוסק בחיזוי מזג אוויר גלובלי
הנשיא בוש ואפקט החממה - מאמרו של עמית מנדלסון באייל הקורא
בראשית ברא האדם את החממה - מאמרו של עמית מנדלסון באייל הקורא
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש