לפני כמה שבועות התפרסמה עוד הודעה בעיתונות אודות עצם שמיימי גדול יחסית שפגע בכדור הארץ - ולמרבית המזל נפל לאוקיינוס ולא במקום ישוב. אם היה סוטה ממסלולו בכמה סנטימטרים, כי אז מרכז מעיינינו כיום לא היה אסון בניין התאומים והשלכותיו, אלא אסון נורא לאין ערוך.
נושא ההשלכות של התנגשויות בין עצמים שמימיים אינו נושא חדש. עוד בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת התקיים ויכוח מדעי סוער ולא־תמיד סימפטי באפשרות של התנגשות עצמים חלליים בכדור הארץ.
בראשית שנות החמישים עורר פסיכולוג בשם עמנואל וליקובסקי שערורייה בעולם המדע, וזאת בנושאים שהיו רחוקים מאוד מתחומי התמחותו, ובהם ארכיאולוגיה, היסטוריה, אסטרונומיה וגיאולוגיה. הדיה של שערורייה זו לא שככו לחלוטין גם כיום. ספר פרי עטו של וליקובסקי עצמו, "חרם בשם המדע", שיצא לאחרונה בעברית, מתאר את פרטיה של פרשה זו.
וליקובסקי עבד כפסיכולוג בארץ־ישראל המנדטורית של שנות העשרים והשלושים, שם עסק בחקר יצירתו של אבי הפסיכואנליטיקה זיגמונד פרויד. בשנת 1937 הזדמן לו לקרוא את ספרו האחרון של פרויד, Moses and Monotheism, בו העז פרויד לחרוג מתחום הפסיכולוגיה לתחומים השנויים מאוד במחלוקת של ההיסטוריה התנ"כית וההיסטוריה המצרית הקדומה. פרויד טען שם, על סמך ניתוח פסיכואנליטי של הטקסט המקראי, כי משה רבנו היה למעשה כהן מצרי של הפרעה אחנאתון - האיש שניסה להשליט דת מונותאיסטית במצרים. פרויד קבע שלאחר מות אחנאתון נמלט הכהן שלו, האיש שאנו מכירים כמשה, אל בני ישראל, כפה עליהם את אמונתו, והפך למנהיגם, עד שנרצח בידיהם אי־שם במדבר - פשע שאת סימניו ניתן, לדעתו, למצוא גם כיום בתחושת האשמה היהודית הקולקטיבית.
ספרו של פרויד התקבל בזילזול מוחלט בידי כל המומחים בנושא, שקבלו על אותו פסיכולוג, שנטש את תחומי האיד וההפרעות נפשיות וחדר לתחומם.
הפסיכולוג וליקובסקי, לעומת זאת, דווקא התרשם מאוד מהספר והחליט להמשיך את מחקרו של פרויד בתחומים חדשים אלה של היסטוריה תנ"כית וארכיאולוגיה. לשם כך נטש את ארץ־ישראל ועבר לארה"ב, שם החל לנבור בספריות ובארכיונים בחיפושים נרחבים אחרי מחקרים שונים בתחומים שעניינו אותו.
מחקריו אלה הביאו אותו לתיאוריה מהפכנית - לא באמת חסרת תקדים, אבל ראשונה מסוגה בשפע הפירוט המדעי מסוגים שונים שסיפק לה. בהשוואה לתיאוריה זו, התיאוריה של פרויד נראתה מתונה ואורתודוכסית. בין השאר קבע וליקובסקי שפרעה אחנאתון, המונותואיסט הראשון, היה למעשה הבסיס לאגדת אדיפוס היוונית, בהתבססו על כך שאחנאתון (טיפוס מוזר ומנוון למראה אם לשפוט לפי דיוקנותיו ששרדו) רצח את אביו ונשא את אימו לאישה - פעולות מוזרות למדי עבור מייסדה של הדת המונותאיסטית הראשונה.
אבל זו הייתה רק ההתחלה.
וליקובסקי טען שאת כל האירועים המדהימים המתוארים בתורה - עשר מכות מצרים, קריעת ים סוף, המן היורד מן השמיים במדבר סיני, נפילת חומות יריחו ועוד - אפשר להסביר כתוצאה של אירוע אסטרונומי מדהים, שארע בשנת 1500 לפנה"ס לערך. אז, כך וליקובסקי, נוצר כוכב הלכת נוגה (שלא הוזכר עד אז בשום מסמך היסטורי, לטענתו), כתוצאה מהתפוצצות אדירה בכוכב צדק. נוגה החל את דרכו ככוכב שביט ענק, והתקרב לכדור הארץ עד כדי כך שזה חצה את זנבו. אירוע זה חולל שורת אסונות מחרידים שזכרם נשמר בצורה מעורפלת בתנ"ך. עם זאת, לגרם השמים החדש היו גם השפעות חיוביות - המן שאכלו בני ישראל במדבר, לדוגמא, לא היה אלא חומר מזין ביותר שנפל לעברם, בתזמון מצוין, מנוגה... השמש שנדמה בגיבעון בדיוק ברגע הנכון עבור צבאו של יהושע הייתה, כמובן, כוכב השביט.
כוכב הלכת (לשעבר שביט?) נוגה (צילום: באדיבות נאס"א)
לדעת וליקובסקי, מאוחר יותר גם מאדים סטה ממסלולו וכמעט והתנגש בכדור הארץ, בערך בשנת 700 לפנה"ס. אירוע זה גרם לרעידות האדמה עליהן סופר באותה תקופה. רק לאחר שגרמו את כל הקטסטרופות הללו "נרגעו" נוגה ומאדים, והתמקמו במקומם המוכר לנו במערכת השמש.
וליקובסקי הוסיף וטען שעוצמת האירועים הייתה כה גדולה שהמין האנושי כולו לקה באמנזיה, והם נמחקו מתודעתו הקולקטיבית. עד שהופיע וליקובסקי, כמובן, וחשף אותם מחדש.
הוא התייחס ברצינות לכל המסופר בתנ"ך, אף כי סיפורים רבים בו נדחו אז (והיום) בידי חוקרים רבים כפנטזיות מאוחרות. הוא ראה בסיפורים הללו עדות לאירועים האסטרונומיים המדהימים של שנת 1500 לפנה"ס.
את כל הטענות האלה פרש וליקובסקי בספר בשם "עולמות מתנגשים", שהפך לרב מכר ענק. הפרסום שקיבל הודות לנסיונותיהם של אנשי מדע שונים למנוע את הוצאתו לאור, רק סייע להצלחתו. בספרו "חרם בשם המדע", שבני משפחתו של וליקובסקי הוציאו לאור בעברית, הוא מתאר את הסערה שקמה בעולם המדעי בעקבות פרסום התיאוריות שלו, ואת הנסיונות למנוע את פרסום ספרו בידי מדענים שונים, ובראשם אסטרונום בשם הארלו שאפלי. כפי שמתאר זאת וליקובסקי, עשה שאפלי כל שביכולתו כדי למנוע את פרסום הספר, עד כדי משלוח מכתבי איום בחרם מטעם עולם המדע להוצאת הספרים שביקשה לפרסם את הספר, וניסה להשחיר את שמו.
וליקובסקי מטבע הדברים אינו עד אובייקטיבי בתיאור הדברים. המאבק בינו ובין המדענים, ובראשם שאפלי שנוא נפשו, מוצג כמו המאבק בין גליליאו גאליליי והאינקוויזציה, לא פחות. זהו המאבק בין כוחות השחור שמנסים למנוע חשיפת הידע החדש והמהפכני לבין כוחות האור.
מאוחר יותר הוסיף כהנה וכהנה על טענות אלה בספרים אחרים, שבהם הביא מאות מראי־מקום מהספרות הגיאולוגית של מאה השנים האחרונות (בה נבר ביסודיות), המעידים, לדעתו, על פעולתם של כוחות טבע קטסטרופיים, רעידות אדמה, התפרצויות געש ושינויי אקלים שהשפעתם (שוב, לדעתו) על אירועים בהיסטוריה העולמית הייתה גדולה משחשבו. מלבד זאת תיארך וליקובסקי מחדש את תולדות המזרח התיכון, ובין השאר איחר במאוד את ההיסטוריה המצרית, עליה מבוססת הכרונולוגיה המזרח הקדום. בין השאר טען כי הפרעונית המצרית המפורסמת חטשפסות (האישה היחידה ששלטה בגלוי במצרים) אינה אלא מלכת שבא שביקרה את המלך שלמה, כמתואר בספר מלכים. פרעה רעמסס השני, שעל פי ההנחה המקובלת חי בימי משה רבנו לערך, זוהה על־ידי וליקובסקי עם פרעה נכו, יריבו של השליט הבבלי נבוכדנאצר, ומכאן שפעל בתקופת חורבן מלכות יהודה.
את הפלישה המפורסמת של "גויי הים", אותם מזהים בדרך־כלל עם הפלישתים ועמים אחרים (ראו במאמרי יהושע יהושע) ומתארכים במאה ה- 12 לפני הספירה, תיארך וליקובסקי למאה הרביעית לפני הספירה - בערך בתקופתו של אפלטון. הפלישתים, לדעתו, היו הפרסים.
בני משפחתו של וליקובסקי מנהלים כעת מפעל ראוי לציון, ומוציאים לאור בעברית את כתביו של אביהם, שמשום מה לא פורסמו בעברית "בזמן אמת". חלקם לא פורסמו מעולם, בעברית או בכל שפה אחרת: עד כה ראו אור שלושה ספרים קודמים שלו שלא פורסמו בעבר. הספרים הם: "לפני עלות השחר - שיחות והתכתבות עם איינשטיין", שממנו עולה כי הפיזיקאי הדגול גילה סימפטיה מסוימת לדעותיו של וליקובסקי, למרות שדנו בתחום בו לא התמצא באמת; ושני ספרים העוסקים בתיארוך הרוויזיוניסטי שלו: "תקופות בתוהו - ישראל ומצרים" ו"ההייתה תקופת חושך ביוון". מטרת בני המשפחה להביא לפרסום בעברית את כל כתביו של וליקובסקי, ובכלל זה גם אלו הקיימים ככתבי יד בלבד.
ספריו של וליקובסקי זכו עד היום לתשומת לב מעטה בלבד בישראל. יתכן שהיו מעוררים עניין רב יותר בציבור אם היו מתפרסמים בימי חייו של וליקובסקי, כאשר העניין בחו"ל בדעותיו (וגם העניין בתנ"ך, שעליו מבוססות תיאוריות אלה) היה ער יותר מאשר בימינו. ואפשר שהפרוייקט היה זוכה ליתר עניין אם היו מתחילים את המפעל בתרגום ספרו המפורסם ביותר, "עולמות מתנגשים", ולא משאירים אותו לשלב מאוחר יותר.
בכל אופן, גם הספרים שראו אור עד כה הם עדיין ספרים מעניינים מאוד, ואין לטעות: הם עולים לאין שיעור על ספרי פסאודו־מדע ממוצעים, כמו אלו של פון דניקן ושות', שיוצאים בהמוניהם לשוק.
כל ספריו של וליקובסקי מלאים בלמדנות מעמיקה ובידע רב במקורות מדעיים שונים ומגוונים ביותר, ולמרות זאת הם התקבלו בזלזול מוחלט מצד הממסד המדעי. מרבית נציגי האורתודוכסיה המדעית לא טרחו כלל להתמודד עם טענותיו של וליקובסקי, ופטרו אותם כלאחר יד. הבודדים שהתעמתו ישירות עם הטענות, כמו למשל המדען המפורסם קארל סאגאן, העירו שאם אכן היה נוגה נוצר מצדק, כמות האנרגיה האדירה שהייתה דרושה לשם כך הייתה גורמת להתחממות כה עצומה שספק אם עולמנו, או נוגה, היו "שורדים", ובכל מקרה מידות החום שם היו צריכות להיות גבוהות פי כמה מאות אפילו ממה שיש שם כיום. חיפושים גיאולוגיים במעמקי האדמה והים לא מצאו שם את החומרים מכוכב נוגה שהיו צריכים להמצא שם (על־פי וליקובסקי) כתוצאה מה"התנגשות" בין העולמות.
מחקרים חדשים שבדקו את פני כוכב הלכת נוגה מוכיחים שאין הוא עולם צעיר כפי שטען וליקובסקי, אלא עולם "ותיק" למדי. כזכור, וליקובסקי קבע כי גילו של נוגה 3500 שנה בלבד. מלבד זאת, נמצאו עדויות לאיזכורים של נוגה בכתב שנים רבות לפני שנת 1500 לפנה"ס, ואפילו בכתבים משנת 3000 לפנה"ס - תקופת ראשית הכתב!
תומכיו של וליקובסקי טוענים שהוא חזה נכונה, בהתאם לתיאוריות שלו, את מידת החום על פני נוגה וצדק, כפי שאושרה בידי כלי החלל של נאס"א. הם טוענים גם כי פרטים רבים בתיאוריות של וליקובסקי הם כעת חלק מקובל באסטרופיזיקה, אם כי אף אחד לא טורח לציין שהיה זה וליקובסקי שהציע אותם לראשונה. הם רואים בו חדשן גאוני, המקביל לזיגמונד פרויד, וכמי שהממסד המדעי דחה אותו אך ורק משום שהיה "אאוטסיידר" (גם יהודי וגם פסיכולוג - מה לו ולארכיאולוגיה ואסטרופיזיקה?).
גם טענותיו הרדיקליות לגבי הצורך בשינוי מהפכני של התיארוך הארכיאולוגי זוכות לתמיכה מסויימת בחוגים שונים. באנגליה, למשל, פועל ארכיאולוג בשם דיוויד רול, הממשיך את דרכו של וליקובסקי ומתארך מחדש את כל ההיסטוריה הקדומה - כדי לאשר באמצעותה את התנ"ך. ספריו של רול הפכו לרבי מכר, אם כי הוא עצמו מוקצה מחמת מיאוס בחוגים לארכיאולוגיה. רול מייצג למעשה "אסכולה" שלמה, האסכולה "הקטסטרופיסטית", שאינה מקובלת בחוגי המדע.
"פרעונים ומלכים" - מספריו של דיוויד רול
גם בישראל נמצא לווליקובסקי ממשיך: יהושע עציון, מחבר הספר "התנ"ך האבוד" (הוצאת שוקן, 1992). כמו וליקובסקי, גם עציון אינו ארכיאולוג בהכשרתו. בספרו הוא טוען כי אם מתארכים מחדש את כל הממצאים הארכיאולוגיים, מוצאים עדויות לכל המסופר בתנ"ך - בסטייה של 500 שנה מהתיארוך המקובל.
גם כאן, מרבית הארכיאולוגים מתייחסים בזלזול מוחלט לטענות, משום שככל שהתיאוריה של עציון פותרת בעיות שונות - היא גם יוצרות רבות אחרות. גם כאשר מופיע מישהו מחוגי הארכיאולוגיה האורתודוכסית וטוען כי יש צורך לתארך מחדש שרידים ארכיאולוגיים חשובים, כפי שטוען למשל הארכיאולוג ישראל פינקלשטיין, הוא יקפיד מאוד להרחיק את עצמו מווליקובסקי, תומכיו וטענותיו. התומכים בווליקובסקי שייכים כולם לשולי עולם המדע, וכפי שהדברים נראים - ימשיכו להישאר שם.
תורותיו של וליקובסקי זוכות עד היום להתעלמות כמעט מוחלטת בחוגי המדע. אך מאידך, למרות הזלזול בו התקבלו חלק מטענותיו, וחלקן הולכות וצוברות הכרה בעולם המדעי - כגון ההשפעה העצומה של אירועים בחלל (כמו מעבר של אסטרואידים וכוכבי שביט) על הנעשה בכדור הארץ ועל החיים בו. די להזכיר את התיאוריה המקובלת כיום להשמדת הדינוזאורים על־ידי אסטרואיד. כמו כן מקובלת יותר ויותר הטענה שפגיעות כאלה היו אחראיות להשמדות המוניות של החיים בכדור הארץ בתקופות אחרות, ולא רק בימי הדינוזאורים. לאחרונה גם נשמעות טענות בחוגים מדעיים שכוכבי הלכת אכן שינו את מסלוליהם מאז ראשיתה של מערכת השמש, אם כי לאו דווקא בצורה שאותה תיאר וליקובסקי. מדענים מכובדים, כמו האסטרונום פרד הויל המנוח, העלו השערות לפיהן יתכן כי כוכבי שביט או מטאוריטים מכוכבי לכת אחרים הם מקור החיים, כמו גם המקור למחלות שונות המופיעות על־פני בכדור הארץ; השערות אלה זוכות כעת לעדנה עם מציאתם של חומרים אורגניים על שרידי מטאוריטים. כל אלו מזכירים טענות שונות שהעלה וליקובסקי בספריו - שאז התקבלו בביטול מוחלט.
לפיכך, למרות שלא ניתן לומר שהטענות הספציפיות של וליקובסקי התקבלו צורה כלשהי, דומה שיש התייחסות הולכת וגוברת לטענותיו הבסיסיות. יותר ויותר נוצר הרושם כי בשורה התחתונה, בדברים מסוימים האיש לא שגה כל־כך, והקדים את ה"מקצוענים" בכמה תובנות חשובות - אם כי הוא בהחלט שגה בפרטים הקטנים, ובדברים רבים אחרים.
ספרו של וליקובסקי ללא ספק מלמד רבות על הדרך בה פועל העולם המדעי, ובמיוחד במאבקו כנגד אאוטסיידרים למיניהם. דומה כי עובדה אחת בולטת במיוחד: למרות כל שינאתו של וליקובסקי לאויבו שאפלי, שנאבק בו לכל אורך הדרך, הוא למעשה חייב לו את פרסומו, שכן דווקא בשל המאבק הפך וליקובסקי ליותר מקוריוז נשכח. כיום "פסאודו־מדענים" רבים מקווים בכל ליבם לקבל את הטיפול העוין אותו קיבל וליקובסקי בשנות החמישים, שכן זו תהיה הדרך הבטוחה ביותר להוסיף לפרסומם ולמכירות ספריהם.
|
קישורים
יהושע יהושע - מאמרו של אלי אשד
ארכיון וליקובסקי - אתר המכיל רבים מכתביו
טיעונים נגדיים - ארכיאולוג מפרט במדויק כמה מהשגיאותיו של וליקובסקי
טיעונים נגדיים - מפיו של אדם שהכיר את וליקובסקי, ותחילה תמך בתיאוריות שלו
טיעונים נגדיים - "חטשפסות, מלכת שבא, ועמנואל וליקובסקי", אוסף טיעונים מפורט
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש