חוק חופש המידע קובע כי על כל רשות ציבורית לגלות לציבור את המידע שברשותה ובכלל זה לחשוף ולגלות את הכללים וההנחיות על פיהם היא פועלת. אין צורך להסביר את חשיבותה של הוראה זו. מספיק אם נציין שרק אזרח המכיר את ההנחיות וההוראות הפנימיות החלות על עובדי הציבור יוכל לעמוד על זכויותיו. החוק, והתקנות שפורסמו בעקבותיו, מחייבים כל רשות ציבורית לפרסם ברבים דין וחשבון שנתי בו תוצג, בין היתר, גם רשימת העמותות השונות שהרשות הציבורית העבירה להן כסף. זאת ועוד: על מנת להבטיח שקיפות ויכולת בקרה ציבורית נאותה, קבע המחוקק בתקנות כי משרדי הממשלה חייבים לפרסם רשימה זו, ובמיוחד את שמות העמותות והיקף הכספים שקיבלו, באתר האינטרנט של המשרד.
זהו, אם כן, החוק. כעת, נבדוק את המציאות. הממונה על ביצוע החוק הינו משרד המשפטים. נכנס לאתר האינטרנט של משרד המשפטים:
האתר עצמו והדו"ח השנתי של המשרד משופעים במלל ובתשבחות עצמיות ששופעים על עצמם היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה המפרטים את מכלול תפקידיהם הנכבדים וסמכויותיהם הרבות. מלל רב קיים באתר זה. כל מה שחסר בו זה רק הנתונים. אותם נתונים שהחוק מחייב במפורש לפרסמם.
נכון לכתיבת שורות אלה, אין באתר משרד המשפטים כל נתונים על ההקצבות והתמיכות שהמשרד מעביר לעמותות שונות ובכללם שמות העמותות שהוא קשור בהן, או שבכירי המשרד קשורים בהן. לא מצוי באתר הפירוט המתחייב גם לגבי עשרות ומאות מיליוני השקלים המועברים לעמותות מקופת "הוועדה הציבורית לקביעת יעודם של עזבונות לטובות המדינה" ("ועדת העזבונות"). דווקא הנתונים המעניינים הללו, שהחוק דורש לפרסמם, מוסתרים במשרד המשפטים מעינו הבוחנת של הציבור. ואולי לא במקרה.
כיוון שהם מוסתרים, ניתן להעריך (או לחשוד) כי הסיבה להסתרתם נעוצה בדברים שכבר נתגלו בעבר לגבי העברות כספים ממשרד המשפטים לעמותות של מקורבים. כך נתגלה בעבר כי משרד המשפטים נהג להעביר כמיליון שקל בכל שנה לעמותה שבראשה עמד לא אחר מאשר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בכבודו ובעצמו. תארו לכם שמשרד בשליטת ש"ס היה נתפס כשהוא מעביר בכל שנה מיליון שקלים לעמותה שבראשה עומד סמנכ"ל המשרד. ברור שאת התירוצים למעשה שכזה היינו שומעים כבר מעורך דינו של הסמנכ"ל, כיון שהפרקליטות הייתה מבקשת את הארכת המעצר של לקוחו עד תום ההליכים. אבל מה שחל על בכירי ש"ס, כנראה לא חל על בכירי הפרקליטות ויקיריה.
כן נתגלה בעבר שמשרד המשפטים העביר כמיליון שקל נוספים בכל שנה לעמותה שקנתה ספרים עבור בית המשפט העליון. תמהני מדוע כבוד הנשיא ברק, אם הוא זקוק לספרים לספריה המשפטית בעליון, עושה זאת באמצעות עמותה עלומה - ולא באמצעות תקציב המדינה הרשמי והגלוי העומד לרשותו.
אלו רק שתי דוגמאות. ישנן עוד אחרות. לא מכבר חשף העיתונאי החוקר יואב יצחק את החשדות בעניינו של יו"ר ועדת העזבונות, השופט בדימוס צבי טל, חשדות הנוגעים בהעברתם לכאורה של מיליוני שקלים לעמותות בהן הייתה פעילה אשת אותו יו"ר. ממה שפורסם עולה החשד שהעמותות הללו קיבלו מהוועדה יותר כסף ממה שביקשו - ויותר ממה שהומלץ לתת להן. מאז לא שמענו דבר בפרשה. גם ממשרד המשפטים עדיין לא שמענו הסבר משכנע אודות הסוגיה. אבל מאחר שמערכת ההקצבות הזו (ועדת העזבונות) כפופה למשרד המשפטים, שהפרקליטות הינה חלק ממנו, יש מקום להניח שגם לא נשמע, כי קיים ספק באשר ליכולתו ונכונותו של משרד המשפטים לבדוק את עצמו ואת המתרחש בחדריו הוא.
אבל הלקח במשרד המשפטים נלמד, ועל מנת שלא נשאל בעתיד יותר מדי שאלות - דאג משרד המשפטים שהנתונים שהחוק מחייב לפרסמם ברבים באתר האינטרנט שלו (שמות העמותות וסכומי הכספים שקיבלו) יוסתרו מפנינו לתמיד.
שופטי העליון בישראל, ובראשם הנשיא ברק, נוהגים לצטט את המשפט הקובע כי "אין חומר חיטוי יעיל יותר מאור השמש". כאשר במשרד המשפטים דואגים להאפיל את החלונות ולסגור את התריסים לבל תחדורנה קרני השמש לפרוזדורים האפלים המובילים למרתף בו מחלקים את הכספים, סימן שיש לנו מקום לדאגה.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש