 |
"השער התשיעי", 1999, סרטו של רומן פולנסקי.
הערה: המאמר מכיל "ספויילרים" רבים לכמה מסרטיו של רומן פולנסקי, ובעיקר "השער התשיעי".
|
|
| קולנוע ואמנויות הבמה • אלי אשד • שבת, 4/8/2001, 16:27 |
|
 |
|
"השער התשיעי" הוא אחד הסרטים המעניינים והמשכנעים ביותר שנעשו אי פעם על חוג סגור ומיוחד במינו - חוג חובבי המיסטיקה והמתעניינים ב"כישוף שחור" ובתרבות הנובעת ממנו. חלק מהעניין בסרט נובע מזהות הבמאי - אדם היודע היטב במה הדברים אמורים, אולי יותר מכל אחד אחר בתחום הקולנוע העכשווי - הבמאי הפולני היהודי רומן פולנסקי.
פולנסקי, שבילדותו חווה את אימי השואה, החל להתבלט כבמאי יוצא־דופן בשנות השישים, בראש ובראשונה הודות לכמה סרטי אימה מסוגננים ויוצאי דופן שכמותם לא נעשו לפני כן. הראשון שבהם היה "רתיעה" (1965), סרט מתח קודר בכיכובה של קטרין דנב כאשה צעירה הרוצחת את הגברים הנכנסים לדירתה כתוצאה משגעון רדיפה גובר והולך. לאחר מכן ביים פולנסקי את קומדיית האימה "ריקוד הערפדים" (הידוע גם כ"סלח לי, אתה נושך את צווארי") בשנת 1967. זהו סרט יוצא דופן בהיותו מצחיק ומפחיד כאחד. הוא עוסק בציידי ערפדים (אחד מהם מגולם על ידי פולנסקי עצמו) המגיעים לטירת ערפדים בטרנסילבניה. שם הם פוגשים בחבורת ערפדים רצחניים, וביניהם, בין השאר, גם בתופעה בלתי ידועה עד כה - ערפד יהודי. זה, בניגוד לשאר הערפדים (הנוצריים), חסין בפני סמל הצלב, ופורץ בצחוק כאשר ציידי הערפדים - בניסיון לגרשו - מנופפים בו מול פניו. הסרט מסתיים בכישלונם של ציידי הערפדים - במקום להשמיד את היצורים השטניים הם גורמים להפצתם אל מעבר לטירה המבודדת בה שכנו עד כה. צייד הערפדים שגילם פולנסקי הופך לערפד בעצמו - וזאת מרצונו החופשי. זהו אחד הסרטים הראשונים שהסתיימו בנצחונם המוחלט והבלתי מוטל בספק של כוחות הרשע על כוחות הטוב.
סרטו המפורסם והמצליח ביותר של פולנסקי היה ונותר "תינוקה של רוזמרי" (1968), על־פי רב מכר של הסופר היהודי האמריקני איירה לוין. הסרט מתאר את סיפורה של אשה צעירה (מיה פארו) המגלה בהדרגה כי שכניה - ואפילו הפסיכיאטר שלהם - כולם חברים בכת של עובדי שטן. לבסוף היא מגלה כי בעלה מכר את נשמתו לשטן וכי היא עצמה נועדה ללדת את בנו של השטן. וכך, אכן, קורה.
הסרט זכה להצלחה עצומה. אין ספק כי מדובר באחד הסרטים הריאליסטיים והמשכנעים ביותר שנעשו אי פעם על עולם הכישוף ועובדי השטן. אלה האחרונים מתוארים בו, בפעם הראשונה, כאנשים רגילים - ממש כמו הצופים. הבדיוני והמופרך הופך בסרט זה למציאותי ומשכנע בהרבה מכל סרט אימה קודם. פולנסקי הראה בפעם הראשונה כי כוחות השחור ונציגיהם אינם נמצאים בכפרים רחוקים בטרנסילבניה או בקברים במצרים, אלא כאן ועכשיו, בלב העיר האמריקנית.
כשנה לאחר עשיית הסרט חדרה האימה ישירות לחייו של פולנסקי. כנופיה של "עובדי שטן" ו"כוחות שחור", בראשותו של מטורף כריזמטי בשם צ'ארלס מנסון, חדרה לביתו של פולנסקי בלוס אנג'לס. מנסון האמין כי הוא ניחן בכוחות כישוף. החדירה ארעה בזמן שפולנסקי לא היה בביתו, ואנשי הכנופייה רצחו את אישתו, השחקנית הצעירה והיפה שרון טייט (שהיתה בחודש השמיני להריונה), על ידי ריטוש בטנה במסגרת טקס פולחני אפל - בדומה לטקסים שפולנסקי תאר בסרטיו.
כלי התקשורת "חגגו" סביב הארוע. הם דיברו על "הצד האפל" באישיותו של פולנסקי, ועל חיבתו למקברי. "עשו ממני שטן, גמד ורשע ומופקר. העיתונות באה ואמרה לי: 'אלה הסרטים שעשית, אלה החיים שחיית, זה המוות שתמות, הוא מגיע לך'. הם טענו שהרצח היה קשור למאגיה שחורה בה עסקתי כביכול בסרטי", סיפר פולנסקי מאוחר יותר.
פולנסקי הואשם כעת ב"אחריות" למות אישתו, כתוצאה מסרטיו. הוא החל לקבל מכתבים חולניים שונים, בסגנון "הגיע לך שאשתך נרצחה, זה הכל תוצאה של הסרטים שלך" או "סרטיך מעוותים כמו חייך". ספק אם יש בתולדות הקולנוע מקרה כזה בו המציאות (בדמות הכת המטורפת של מנסון) חיקתה במכוון את הדמיון (סרטיו של פולנסקי).
פולנסקי מעולם לא התאושש מהפרשה, אם כי המשיך וביים יצירות מופת נוספות, כמו סרט הפשע האפל "צ'יינה טאון" (1974), ו"הדייר" (1976), עוד סרט אימה קודר, על אדם ההולך ומאבד את שפיותו. בשנת 1978 נאלץ פולנסקי לגלות מארה"ב לפריז, לאחר שהואשם בקיום יחסי מין עם קטינה בארה"ב, ומאז אינו יכול לשוב.
בסרט "השער התשיעי" חוזר פולנסקי לנושאיו הישנים - כישוף שחור ועבודת השטן. כפי שפולנסקי עצמו הודה, הוא בחר בסיפור שכן הוא "מתאים לעולם שלי. שטנים, ערפדים ודומיהם מספקים יופי של סיפורים". הסרט הוא עיבוד של רב־מכר אירופי בשם "מועדון דיומא", מאת ארטורו פרז־רוורטה. הספר המקורי עוסק במרדף אחר שני ספרים נדירים, אחד מהם כתב־היד של "שלושת המוסקטרים" של אלכסנדר דיומא, והשני ספר שחובר בידי השטן בכבודו ובעצמו.
פולנסקי החליט למחוק מהסרט את העלילה המבוססת על כתב־היד של דיומא, המהווה חלק חשוב בספר, והתרכז כולו בחיפוש אחר ספרו של השטן. כתוצאה, הסרט ממוקד ומרתק הרבה יותר מהספר, אם כי במחיר איבוד הרבה מהעושר התרבותי של זה האחרון, ובפרט איבוד השאלה המרכזית - האם יש קשר בין ספרו של דיומא לכתב־היד של השטן?
גיבור "השער התשיעי" הוא קורסו (ג'וני דפ באחד מתפקידיו הטובים ביותר), "בלש ספרים" במקצועו. עיסוקו הוא איתור הספרים הנדירים והקשים ביותר להשגה עבור לקוחותיו - אספנים, בדרך־כלל - שעיקר מטרתם בחיים היא השגת ספרים החסרים להשלמת אוספיהם. אחד מאותם אספנים, המתמחה בספרים העוסקים בדמותו של השטן (פרנק לנג'לה, שגילם בעברו את הערפד דרקולה), שוכר את קורסו להשיג ספר אשר, לפי השמועה, נכתב בעבר הרחוק בידי השטן בכבודו ובעצמו לאחר הפלתו מהשמים. הספר נקרא "השער התשיעי של ממלכת הצללים, או הדלמוניקון", ובו מתואר כיצד אפשר לזמן אותו - את השטן - אל הארץ. הספר נדפס בפעם האחרונה במאה השבע־עשרה, וכתוצאה מכך הועלה מדפיסו על המוקד בידי האינקוויזיציה. עד כמה שידוע, קיימים שלושה עותקים בלבד של הספר, ויתכן שחלקם - ואולי כולם - מזויפים. האספן שוכר את שירותיו של קורסו על מנת לאתר את שני העותקים האחרים, הנמצאים באוספים פרטיים של אספנים גדולים אחרים, כדי שיוכל להשוות אותם עם זה שברשותו ולגלות מי מהם הוא העותק האמיתי.
במהלך מסע החיפוש מגלה קורסו לתדהמתו כי הוא נרדף בידי אנשים שונים, המחפשים גם הם את אותם הספרים. בכל מקום אליו הוא מגיע הוא משאיר אחריו שובל של מעשי הרס ורצח של אנשים הקשורים בדרך זאת או אחרת לספרים. קורסו, הרציונליסט והספקן בטבעו, משתכנע לאט לאט כי יש בספר כוחות כישוף אמיתיים, וכי איורים שונים שבו, החתומים בראשי התיבות ל.צ.פ (לוציפר), אכן צוירו בידי השטן בכבודו ובעצמו.
במהלך המסע נרדף קורסו בידי אלמנתו הסקסית והאובססיבית של אספן ספרים, הנחושה להניח את ידה על הספרים. מצד שני הוא מגלה כי יש לו "מלאך שומר", בדמותה של בלונדינית יפיפיה ומסתורית המגינה עליו מפני רודפיו והמתנכלים לו. הוא פוגש גם באריסטוקרטית זקנה, מומחית לכישוף, המייצגת את האובססיה של האריסטוקרטיה לעולם האופל.
לבסוף מגיע קורסו לאחוזה בה עוסקת האריסטוקרטיה האירופית בטקס שטני הכולל גם אורגיה. גם פטרונו, האספן שהזמין את העותקים, מופיע שם ושם את ידיו על הספר. או אז הוא פותח בטקס משלו, טקס לזימון השטן על פי הספר. טקס שאינו מסתיים בהצלחה...
---
הסרט מעיד על ידע עמוק בכל הקשור להיסטוריה האמיתית והדמיונית של הכישוף. כך, למשל, שם הספר, "הדלומולניקון", מבוסס על שמו של ספר דמיוני שהומצא בידי סופר האימה המפורסם ה. פ. לאבקראפט, "הנקרונומיקון" - ספר שבאמצעותו אפשר לזמן לכדור הארץ יצורים דמוניים ששלטו כאן לפני מיליוני שנים. חלק מהמתח בסרט נובע מהמרדף אחר הציורים המיסטיים המופיעים בספר, המצויירים בסגנון קלפי הטארוט של המאה ה-17. ציורים אלה מספקים את הרמזים בדבר אופן זימון השטן, אך היות וכמה מהם מזוייפים, הזימון עלול להיות קטלני.
מעניינת הצורה בה מוצגים בסרט חובבי הכישוף השחור ועבודת השטן. אלה אינם מכשפים סקרנים ונחושים, כמו המכשפים המיתולוגיים של תקופת הדפסת הדלומולניקון - אנשים כמו פאוסט, פרצלסוס, דוקטור ג'ון די ואגריפה - אנשים שהיו מוכנים לתת הכל כדי להשיג ידע נוסף והארה על משמעות החיים. נהפוך הוא: מדובר באנשים קטנוניים ומוגבלים, שכל עניינם מצטמצם להשגת כוח ותענוגות בעזרת השטן ותו לא. בשל כך, נסיונותיהם העלובים זוכים לבוז בלבד מצדו של השטן, ומסתיימים בהשמדתם העצמית. אנשים אלה אינם מנסים לחדש דבר או ליצור דברים חדשים, אלא מסתמכים לחלוטין על ידע מן העבר, מה שמוכיח את מוגבלותם לעומת מכשפי העבר. יש כאן, אולי, משום מסר על התדרדרות ההווה לעומת העבר, ובעיקר לעומת תקופת הרנסאנס.
יש בסרט מסר ברור מאד, ואירוני, לגבי עובדי השטן והמאגיה השחורה למיניהם. אין כל צורך לזמן את השטן מעולמות רחוקים באמצעות ספר קדמון ולחשים מוזרים, שכן השטן נמצא כאן כל הזמן איתנו ובתוכנו: הוא מוכן לגלות את עצמו רק למי שמתאים לכך, אך למעשה יכול האדם עצמו למלא את תפקיד השטן היטב, ממש כמו נסיך האופל. גם הדרך בה מוצג השטן בסרט מעניינת מאד: השטן, מתברר לבסוף, הוא אשה. אשה הנמשכת מאד לגברים מסוגו של קורסו, ומסוגלת לנצל אותם, גם מבחינה מינית - האשה הדומיננטית האולטימטיבית.
לסיכום - מדובר בסרט מצוין המציג את כתות עובדי השטן וחובבי המגיה השחורה של ימינו מנקודת מבט מיוחדת מאד. מומלץ בהחלט.
|
קישורים
The Club Dumas - לקניית הספר באמאזון
מועדון דיומא - לקניית הספר בדיבוק
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש