|
הקהילה ההומו-לסבית נלחמת למען זכויות שוות עבור חבריה. הדרך בה בחרה לעשות כן, לעומת זאת, דווקא פוגעת בהם.
|
|
חברה וכלכלה • אמיר שני • יום ג', 26/10/1999, 23:26 |
|
| |
המוחצנות ההומוסקסואלית מעסיקה אותי זה כבר זמן רב, בעיקר בשל היותה מנוגדת לכל מה שהציבור ההומו־לסבי מתיימר להשיג: שוויון זכויות, הטמעות בחברה וביטול אפליה על רקע נטיה מינית, מתנגשים עם הבלטת המיניות ונוצר מצב של דו פרצופיות וצביעות. במאמר זה, אנסה לעמוד על מצבו של הציבור ההומו־לסבי, כפי שהוא נגלה לעיני.
כפי שידוע לכולנו, הומוסקסואליות הינה עובדה קיימת, וכתבים ספרותיים אף מצביעים על קיום התופעה בעת העתיקה, אז נחשב הדבר כמקובל במקומות מסויימים, ולעיתים אף כנורמה. עם זאת, עם השנים החלה האנושות להוקיע משכבים חד מיניים, עד למצב בו נחקקו חוקים כנגד משכב זכר. דבר זה הוליד את התנגדותו של הציבור ההומו־לסבי, שביקש לקבל שוויון זכויות מלא.
אם נשווה את ההומופוביה לשוביניזם, נגלה כי בשני המקרים מדובר בדעות קדומות היוצרות רגשות ומחשבות שליליות כלפי ציבור מסויים. אולם, אם נבחן את התבטאותן של אותן דעות קדומות, נגלה כי קיים שוני עצום בין השתיים: השוביניזם נובע מהשקפה שהאישה נחותה מן הגבר, בעוד שההומופוביה נובעת מן ההשקפה שההומוסקסואליות הינה סטייה מ"דרך הישר", כלומר ההטרוסקסואליות. על כן, אין לטפל במקרים אלו בצורה זהה. במאבק הפמיניסטי שמו להן הנשים כמטרה להציג את האישה כאדם לא פחות נעלה מן הגבר. לשם כך נזדקקו הנשים לשריפת החזיות ולמצעדים השונים, על מנת להראות את נוכחותן ולהבהיר לציבור הגברי שגם הן מסוגלות. לעומת זאת, במקרה של ההומופוביה, מן הראוי היה לטפל בדרך אשר תקל על הציבור ההטרוסקסואלי לקבל את הציבור ההומוסקסואלי, ואשר תציג את האחרון כאנשים לכל דבר. כאן מוקד הבעיה.
במקביל לניסיונות הציבור הנ"ל להשתלב בחברה, הציבור ההומו־לסבי תחם עצמו בתוך חומה דמיונית, אשר בודדה אותו מן השאר. עצם השימוש במילה "קהילה" מדגיש זאת. על־פי מילון אבן־שושן מוגדרת קהילה כ"עדה, ציבור מוגדר, קהל מאורגן". האם הציבור ההומו־לסבי חולק מנהגים משותפים? האם ניתן לאפיין את אותו ציבור בתרבות שבטית או מנהגים אופיניים, פרט לנטיותיו המיניות? הרי הומוסקסואליות הינה העדפה ותו לא! אולם ה"קהילה" ההומוסקסואלית תחמה עצמה לתת־מדינה בעלת ריבונות קהילתית, דגל הגאווה והמנון משלהם. כלומר, במקביל למלחמה למען קבלת זכויות אזרח, נלחמה "הקהילה" למען הגדרתם עפ"י זהותם המינית, וסגרה את עצמה בגטו דמיוני. הדבר הוליד לתפיסה, כי הומוסקסואליות באה בד בבד עם מיניות מופרזת.
לדוגמא, רוב הסדרות של ימינו בהן מוצגים הומוסקסואלים ולסביות, מתמקדות אך ורק בחיי המין והבעיות הנובעות מנטיותיהן המינית של אותן הדמויות, בין אם מדובר בבלבול, התמודדות עם הורים, ואיידס שנקשר קשר הדוק עם המילה "הומו". שמתי לב לעובדה, שסדרות פופולריות כגון "מלרוז פלייס", "בברלי הילס", "שולחן לחמישה" ו"דוסון קריק", מתעלמות מן העובדה כי נטייתן המינית של הדמויות אינה התכונה העיקרית שלהן, ובטח שלא היחידה.
נראה, כי גם הציבור ההומוסקסואלי עצמו קיבל עליו את מרות ההגדרה. העפת מבט בעיתון "הזמן הורוד", עיתון "הקהילה", חושפת תמונות פורנוגרפיות בוטות. השימוש במילה "גאווה" תמוה בעיני אף הוא, שכן איני מוצא כיצד אדם יכול להתגאות בנטייתו המינית, תהיה אשר תהיה. יש לקבלה, להשלים עמה, אבל להתגאות בה?
הדוגמא הבולטת ביותר היא מצעד הגאווה. במצעד זה ניתן לראות את שיא החצנת המיניות והדגשת השוני. במקום להוכיח כי "הומו" אינו קללה, אלא אדם מן השורה, מוכיח המצעד את ההפך.
המצעד מתעלם מן הבעיה העיקרית של "הקהילה". במקום להקל על אנשים לקבל את ההומוסקסואליות, זורק המצעד בפניהם של אלו הסולדים מן התופעה את פחדיהם, ומרחיק כל סיכוי לקבלת התופעה בחברה. האם זוהי מטרת שבוע הגאווה? האם ההנאה מריקודים בחצי עירום ברחובות תל אביב חשובה יותר מביעור ההומופוביה? שבוע הגאווה יכול היה להציב בפניו מטרות נעלות יותר, כאשר הנעלה בעיני היא פניה לנערים ונערות אשר מתלבטים במיניותם ולבני משפחותיהם באמצעות תשדירי שירות, או נסיונות לרפורמות במערכת החינוך. אולם, במקום לעזור לאלו שזקוקים לעזרה זו, מעדיפה "הקהילה" לארגן קרנבל בחוצות העיר.
אני מאמין, כי בתגובה לדברי אואשם בהומופוביה של אדם המתבונן מן הצד. צר לי להרוס תיאוריה זו בכך שאודה בהיותי חלק מאותה "קהילה". לאלו מכם הטוענים כי איני שלם עם עצמי או מושפע מהסביבה, אענה כי לא כל מה ששוחט את הפרות הקדושות של "הקהילה" הינו בגדר הומופוביה. אפשר להיות אדם השלם עם נטייתו המינית ובו־בזמן לא להסכים עם מעשים מסויימים.
אני מאמין שכשתתעורר "הקהילה" מעוורונה, יטופלו עניינים כגון הומופוביה והדחקת הזהות המינית. עד אז, אני מניח, נאלץ להסתפק במצעדי יהירות.
|
קישורים
|
|
|