אחד מתוצרי הלוואי המדאיגים ביותר של החברה בה אנו חיים הוא האלימות כלפי נשים. כמעט בכל המקרים מדובר בזוגות נשואים, ובבעל המכה את אשתו, לעתים עד מוות. כאשר אנו בודקים את המצב מקרוב, מתברר לנו שמדובר במסכת התעללות הנמשכת שנים רבות. מיד עולה התמיהה הראשונה: כיצד מתאפשר מצב כזה שנים ארוכות? ההיגיון הבריא צריך להיות שאשה מוכה תעזוב מייד את המכה, ולא כך היא. הנשים ממשיכות לחיות שנים באותם תנאים. מכות, בגידות, חבלות חמורות - והן נשארות. האם בגלל הילדים? לאו דווקא. אשה שתוכיח שהבעל אלים תוכל להוציא את הילדים מחזקתו, ואפילו לגרום לו לשלם מזונות עד שיתבגרו.
התשובה, לדעתי, היא לחץ חברתי, הנובע מהיחסים המתמטיים שבין נשים וגברים. לשון אחר - חוקי הביקוש וההיצע. נשים מתחילות להרגיש את הלחץ להתחתן החל משנות העשרים המוקדמות לחייהן. בגיל 25 נעשה הלחץ גלוי, והחל מגיל 30 הוא נעשה בלתי נסבל. גבר פנוי בן 30, לעומת זאת, הוא יצור מבוקש, כמעט ללא קשר לכושר ההשתכרות שלו או לצורתו החיצונית.
לפני מספר שנים שמעתי בתוכנית מלל לילית גבר המחפש קשר רומנטי דרך התוכנית. מדובר באדם שהשתחרר מהכלא, לאחר שישב שם מספר שנים עקב "אלימות". התברר שהוא כבר שלח שלוש נשים לבית החולים, וכעת הוא מחפש להתחתן עם הקורבן הרביעי. פנינת הלשון שהוא פלט הייתה: "אני שונא להרביץ לנשים". המנחה לא שאל אותו את השאלה המתבקשת: מי, לכל הרוחות, מכריח אותו להרביץ. אותי הפליאה העובדה שאחרי שהוא התעלל באשתו הראשונה, הוא מצא אשה שניה, ואף שלישית שהסכימו להינשא לו, ואין לו ספק שהוא יצליח למצוא גם את הבאה בתור.
לכאורה - הלחץ על נשים להתחתן ללא לחץ מקביל על גברים הוא מפליא. הרי מספר הנשים באוכלוסיה שווה למספר הגברים, ולכן הם אמורים להיות נתונים לאותם "כוחות שוק". כאן עולה תמיהה נוספת - במהלך רוב ההיסטוריה האנושית היו רוב החברות פוליגמיות, כלומר - היו גברים שנישאו למספר נשים. כיצד יתכן הדבר מבלי שייווצר מחסור חריף בנשים? היתכן שיש באוכלוסיה עודף נשים?
מתברר שכן.
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נולדים מעט יותר בנים מאשר בנות. תמותת ילדים היא גבוהה מעט יותר מאשר תמותת ילדות, ותוחלת החיים של הגברים קצרה מזו של הנשים. הם גם מתים יותר מוות אלים. בקבוצת הגיל 25-29 יש כבר יותר נשים מאשר גברים. בשנת 1995 היוו הנשים 50.2% מקבוצת הגיל הזו. היחס הולך ונוטה לכיוון הנשים, ומעל לגיל 80 שיעור הנשים באוכלוסיה הוא 59.3%.
יש להביא בחשבון שני גורמים נוספים: ראשית - השעון הביולוגי של האשה הוא מהיר יותר מזה של הגבר. החל מגיל 40, הסיכוי של האשה ללדת ילד הסובל מתסמונת דאון, למשל, עולה מאד. בגיל 50 לערך נפסק המחזור החודשי והאשה אינה יכולה ללדת. אצל הגבר יש אמנם ירידה בכושר המיני, אך למעשה הוא פורה כל ימי חייו, והשפעת הגיל על מחלות הצאצאים היא מזערית.
שנית - הגבר בדרך כלל מבוגר מהאשה במספר שנים. לדעתי - נובע הדבר מכך שגברים הם יותר ילדותיים. נערה בת 16 היא בוגרת יותר מנער בן 16. הפערים מצטמצמים אחר כך, אך לעולם לא נסגרים לחלוטין. יש חנויות של "מתנות לגברים" שהן, למעשה, חנויות צעצועים יקרות. העובדה שהגבר יינשא, כמעט תמיד, לאשה צעירה ממנו, גורמת לכך שעם השנים מצטמצמת אפשרות הבחירה של האשה, ומצד שני הולכת וגדלה אפשרות הבחירה של הגבר.
עד כמה הגורמים הללו משמעותיים בשוק הזוגיות? בשנת 1995 היו בישראל 2,303,800 נשים יהודיות ו-2,218,400 גברים יהודים (נתוני הלמ"ס ניתנים בנפרד לאוכלוסיית היהודים והלא־יהודים, אך התהליכים המתוארים הם דומים, וכנראה גם היחסים המספריים). מספר הנשים היהודיות היה גדול ב-85,400 מאשר מספר הגברים. אם נגביל את עצמנו לבדיקת כמה נשים היו בגיל שבו נישאים בדרך כלל נישואין פוריים, כלומר 25-50, ונשווה למספר הגברים בגילאי 30-60 נמצא שהיו יותר נשים מגברים, וההפרש הוא 18,300.
בתנאים כאלה, שבהם יש במדינת ישראל עודף של 18,000 נשים בשלות לנישואין, נשאלת השאלה כיצד בכלל ניתן להימנע מפוליגמיה. ובכן - לא ממש אפשר. החברה שלנו בחרה בשתי טכניקות, שתיהן פסולות.
הטכניקה האחת היא מונוגמיה סדרתית. כבר מזמן מסתיימים רוב הנישואין הראשונים בארה"ב בגירושין. בשנת 1993 היה שיעור המתגרשים כ-57% ממספר הנישאים. בישראל היחס הוא נמוך יותר, אך הוא מתקרב במהירות ל-50%. הגבר הגרוש יוכל למצוא בקלות בת זוג חדשה, כפי שהוסבר לעיל. לאשה הגרושה הדבר הרבה יותר מסובך. שיעור הנישאים מחדש בארה"ב בתוך 5 שנים הוא 80% מקרב הגברים ו75%- מקרב הנשים. סיכויי הנישואין השניים להתפרק גבוהים מאלה של הנישואין הראשונים (מקור: האתר divorcenter.org). ההשלכות של המונוגמיה הסדרתית הן הרסניות. 70% מהאמריקאים שנולדו בשנת 1980 בילו חלק מילדותם במשפחות חד־הוריות.
הטכניקה השניה היא בגידה. על פי סדרת הטלוויזיה הבריטית "המדריך למין טוב", האשה הבוגדת בבעלה עם גבר פנוי היא עוף נדיר ביותר. הנפוץ הוא גבר נשוי הבוגד באשתו עם אשה פנויה. בהתחשב בנתונים הסטטיסטיים, הדבר אינו מפתיע.
ועדיין המצב הוא חמור יותר מאשר ניתן ללמוד מהמספרים. יש גברים רבים שאינם מתפקדים. כמעט כל האסירים הם גברים. נשותיהם של אסירים נשואים מתמודדות בגפן עם כל עול גידול הילדים. האסיר עצמו פטור מדאגות קיום ופרנסה יומיומיות. המדינה דואגת לו. מכורים לסמים קשים אינם מתפקדים מבחינה כלכלית או מינית. לא רק שאינם משתכרים, הם גם מפקיעים כסף מבנות זוגן, וכשהם מרגישים יותר בטוב הם גם אונסים אותן. כל זה אינו מופיע בסטטיסטיקה. הנרקומנים הנשואים, כמו גם האסירים הנשואים, נמצאים בצד האופטימי של המשוואה.
בגילאים המבוגרים המצב הרבה יותר עצוב. בבית החולים בו אני עובד מתאשפזים זקנים רבים. הגברים הם בדרך כלל נשואים. הנשים הן בדרך כלל בודדות. על פי נתוני ממשלת ארצות הברית, 77% מהגברים מעל גיל 65 הם נשואים, לעומת 43% מהנשים. 73% מהגברים חיים עם בת זוג, לעומת 41% מהנשים. 42% מהנשים חיות בגפן, או עם מישהו שאינו קרוב משפחה, לעומת 20% מהגברים. על־פי האתר Intellihealth, כ-63% מהגברים מעל גיל 80 מקיימים יחסי מין לעומת 30% מהנשים.
הפתרון הפוליגמי
משפחות פוליגמיות הן נפוצות ביותר. בתרבות המערב הדבר אסור לחלוטין, וגם היהדות אימצה את האיסור הזה. בתרבות האיסלם הפוליגמיה היא נפוצה. בניו־יורק מעלימה המשטרה עין מהפוליגמיה הנפוצה בקרב מוסלמים. בישראל הפוליגמיה נפוצה מאד בקרב הבדואים, למרות שאינה חוקית.
במקומות שבהם הפוליגמיה היא חוקית ונפוצה, כדוגמת קמרון, הגברים העשירים ביותר הם אלה הנישאים למספר נשים. בישראל, ריבוי נשים מתרחש פעמים רבות במשפחות עניות.
וכך הדבר עובד: בדואי קשיש מחליט לתבל את חייו בנערה צעירה. הוא מתגרש באופן רשמי מאשתו הראשונה ונישא לפלשתינאית. הנערה הפלשתינאית מקבלת אזרחות ישראלית מתוקף הנישואין, והאשה הראשונה מתחילה לקבל קצבה מוגדלת בהיותה אם חד־הורית.
אפשרות אחרת: האשה השניה היא אזרחית ישראל. אין צורך להתגרש מהאשה הראשונה. האשה השניה נותרת רשומה כרווקה, וכשנולדים לה ילדים, היא מקבלת קצבה כאם חד־הורית.
לפני זמן מה הכרתי בחור בדואי שנישא זמן קצר קודם לכן לאשתו השניה. הוא בן 21, היא בת 17. לא ראיתי את אשתו הראשונה. איש מהם אינו עובד. האנומליה הישראלית מאפשרת לגבר להגדיל את הכנסותיו כתוצאה מהפוליגמיה.
האשה השניה היא, במקרים רבים, אומללה. אם מדובר בנערה פלשתינאית שעזבה את משפחתה כדי ליהנות מ"גן העדן" הישראלי, היא משלמת מחיר כבד הן בבחירת בן הזוג והן בעוינות ילדיו הקודמים. אם מדובר באשה בדואית, היא בחלק גדול מהמקרים שידוך פחות־יחס, שהחברה אינה מותירה לה ברירה אחרת. אומללות מסוג זה אינה נפוצה בחברות שבהן הפוליגמיה היא טבעית, כדוגמת קמרון או יוטה (ארה"ב).
כאשר הגבר נפטר, נותרות נשותיו בחברה פטריארכלית. יש מקרים בהם הן מסייעות זו לזו. יש מקרים בהם הבנים הבכורים עוינים את האשה השניה. הם גם חזקים יותר, חברתית, מילדיה של האשה השניה. כדי להבין את הגורמים המשפיעים על היחסים האלה, שוחחתי עם רופא משפחה בדואי, ד"ר יוסף אל עטרש, עמית לעבודה המטפל בקהילה הבדואית.
לדבריו, הגורם המשמעותי ביותר בנוגע ליחס כלפי האשה השניה הוא ההתייחסות של האשה הראשונה לעצם הנישואין השניים. אם היא מקבלת זאת באורח טבעי, יקבלו זאת גם ילדיה, ועם פטירת הבעל, תמשיך האשה השניה ליהנות מיחס של כבוד. אם הגבר נישא בשנית בניגוד לרצונה של אשתו הראשונה, יכולים חייה של האשה השניה להפוך לגיהינום. נראה שלאשה הראשונה בחברה הפוליגמית יש יותר כח ממה שנראה על פני השטח.
הפתרון האידיאלי
מדוע, בעצם, כה חשוב להינשא בכלל? אנו חיים בחברה טכנולוגית, שבה כח השרירים אינו משמעותי. נשים יכולות לפתח קריירה מבלי להזדקק לבעל. הן אינן תלויות בו כלכלית כפי שהיה בחברות בהן התפתחה הפוליגמיה מלכתחילה. בחברה החילונית, אשה יכולה ללדת מבלי להינשא, והשמיים אינם נופלים. עם זאת, 91% מהאמריקאיות אומרות שהן רוצות להינשא. הנישואין מוצגים כמצב האידיאלי באין ספור יצירות אמנות, רומנים ספרותיים, סדרות טלוויזיה ועוד.
יש לשנות את יחס החברה ואת יחס הנשים לעצמן. מצד אחד חשוב להבין שאדם יכול להיות שלם מבלי להינשא. הוא יכול לחיות חיים מלאים ומספקים. מצד שני - יש לקבל את הפוליגמיה כאופציה חוקית ולגיטימית. התנאי לקיום פוליגמיה חייב להיות הסכמה אמיתית של כל הצדדים המעורבים. לא תינתן תמיכה כלכלית מהמדינה למשפחות פוליגמיות כמעשה שבשיגרה. יתכן שיש גם להטיל הגבלת גיל על כל המעורבים.
כך נמנע את המחסור החמור של גברים בארץ, נפסיק את יבוא הכלות, ומעל הכל - גברים מתעללים יישארו במצב הטבעי ביותר. לבד.
|
קישורים
divorcenter.org - דף נתונים סטטיסטיים
אוכלוסיית הקשישים - נתוני הממשל האמריקאי
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש