 |
|
עדי רן, חוזר בתשובה וחסיד ברסלב, הוציא דיסק חדש, השני במספר. אסף שרעבי כותב על הדיסק, על המוזיקה, ובעיקר על חסידות ברסלב.
|
|
| מוזיקה • אסף שרעבי • יום ה', 17/5/2001, 22:15 |
|
| |
אין המדובר כאן ביוצר חסידי במובן המקובל של המילה. אין כאן כליזמרים, וגם העברית נהגת בהגיה הספרדית המקובלת. כן, זה נכון, במהלך של השיר "אין לנו על מי לסמוך" נשמע "אוי יו יוי" צוהל. מצד שני, תמיד אפשר לעבור לשיר הבא.
אז אם אין שירה חסידית - מה יש לנו כאן?
ישנם הרבה גיטרות, תופים ומילים העוסקות בחיי הרוח (והחומר, הנגזר מהרוח) של עדי רן, שכתב את כל הלחנים והמילים (בשילוב מפסוקים ואמרות הלקוחים מהמקורות). לעיתים ניתן לחשוב על הקול של עדי רן כעל הדמיה אנושית לשאלה "איך עושה קרפדה צווחת?". אך אל תתנו לזה להפריע לכם לשמוע ולהנות. השירים בחלקם סוחפים, ומסוגלים להעביר אתכם אל תוך חוויה רוחנית של ממש.
כזהו השיר "שפכי כמים ליבך", המתחיל ומסתיים בשורה מתוך איכה ב': "שפכי כמים ליבך נוכח פני השם". דמיינו לרגע חבורה של כיפות סרוגות, נעים במעגלים, זרוע ימין מונפת, עיניים עצומות, ראש נע לצדדים והפסוק הזה בפיו. זה מתחיל רגוע - המתח האקסטטי הרי צריך להיבנות אט אט. בהמשך זה כבר הופך לסוער.
אך המעניין אצל רן הם אותם טקסטים מקוריים וחצי מקוריים. בחקר תרבות ניתן ללמוד הרבה יותר מהמצוי והשגרתי, בניגוד לרצוי ולנדיר. לכן ,לעיתים, הטקסטים של רן יאמרו לנו הרבה יותר על הברסלביות העכשוית, מאשר ליקוטי מוהר"ן בכבודם ובעצמם. בעצם, יאמרו יותר על פלג אחד מהברסלביות העכשיוית: הפלג של רבי ישראל אודסר.
ואני אשמח שאני יהודי
ואני אשמח שאני דתי
ואני אשמח שאני ברסלב
ואני אשמח שאני נ נח נחמ נחמן מאומן
טוב, נו. רן הוא ברסלבי, וכנראה שאת המנטרה הזאת צריך לפחות פעם אחת בכל דיסק.
סיפורנו מתחיל בשנת 1922. רבי ישראל בער אודסר, חסיד קרלין בעבר וברסלב בהווה, נכשל בצום יז' בתמוז. מרוב צער וחרטה, לא ידע את נפשו. או אז נכנסה במוחו "מחשבה תקיפה". נכנס רבי ישראל לחדרו, בחר ספר בצורה אקראית, פתח אותו ומצא שם את הפתק. שם נכתב "מאוד היה קשה לי לרדת אליך תלמידי היקר... חזק ואמץ בעבודתך. נ נח נחמ נחמן מאומן". שישים שנה שמר בסוד את הפתק ששלח אליו רבי נחמן, כך לטענתו, ואשר הגיע אליו בדרך נס. בשנת 1982 החליט ר' אודסר שהגיע העת להוציא את פתק הקדוש מהארון, ומאז יכולנו לראות את המנטרה תחת כל עץ רענן. בירדן אף רוססה הכתובת לאורך 10 קילומטר בקניון המוביל לקבר אהרון. המשחיתים נמקו את מעשם, כך שככל שמשפט זה מתפרסם בעולם, אנו מתקרבים יותר ויותר לגאולה. נו טוף. אלא שכאן צריכה להעשות ההבחנה המתבקשת. חסידי ברסלב מפלג אודסר, כדוגמת עדי רן, הם רק מיעוט מקרב כלל חסידי ברסלב. הם נקראים "נחנחים", ולא בגלל שהם מוערכים במיוחד על־ידי הזרם המרכזי של חסידות ברסלב. להפך. האחרונים אף פרסמו כרוז ב-1999 ובו הביעו הסתייגות חריפה מהפתק של חסידי ר' אודסר - "אין כאן לא קמיע ולא סגולה אלא אך ורק דברי הבל וליצנות". עבור חסידי ברסלב ה"מקוריים", קמיע כזה הוא סטיה מדרכם התיאולוגית.
יוסף וייס, במאמרו "חסידות של מיסטיקה וחסידות של אמונה" עורך הבחנה טיפולוגית בין חסידות חב"ד לחסידות ברסלב. חסידות חב"ד, לטענתו, היא בעלת תפיסת אלוהים פאנתאיסטית, דהיינו כזו הרואה את אחדות האלוהים והטבע. אצל ברסלב, לעומת זאת, עולם המונחים הוא כזה המדבר על עולם נטול מציאות אלוהית בתוכו. האלוהים הוא מרוחק, המנהיג את עולמו בצורה פרדוכסלית על פי רצונו המוחלט. בעולם המיסטי של חב"ד, אין גבולות ברורים בין מעלה ומטה, התפיסה היא אימננטית. בעולם הברסלבי בו תהום פעורה בין המאמין לאלוהיו, היסוד האמונתי הפרדוכסלי תופס מקום מרכזי. המאמין מתחזק לא מתוך אקט אינטלקטואלי אלא מתוך האבקות ומשבר הגיוני פנימי.
מאמרו של וייס נכתב בשנות השישים, ומאז חלו כמה שינויים. שינויים, אשר לדעתי קירבו חלקים מחב"ד וחלקים מחסידות ברסלב אחת אל השניה. בשנותיו האחרונות, הרבי מלובאוויטש החל לטפח ביתר שאת רעיונות משיחיים, עד כי תנועת חב"ד זוהתה יותר מהכל על ידי אחד מי"ג העיקרים - "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח". אצל שתי החסידויות היסודות המשיחיים חזקים, כך ששתיהן מחשיבות את הרבי שלהן, בצורה זו או אחרת, כמשיח או כמסלול ישיר למשיח. גם לאחר מותו של הרבי מלובאוויטש, המשיכו חלק מהחסידים לראות בו את מלך המשיח. עובדה זו, בצירוף העובדה שהיה חשוך ילדים, גרמה לכך שלא נתמנה לו יורש. בכך הצטרפו חסידי חב"ד אל הברסלבים, שכבר מאז מותו של הרבי נחמן ב-1810 נותרו ללא אדמו"ר ונקראו בלעג "החסידים המתים". אצל חלק מהברסלבים, ה"פתק הקדוש" עבר תהליך מיסטיפיקציה, כך שהוא ותוכנו הפכו לקמיע לכל דבר. תגיד "נ נח נחמ נחמן מאומן", קצת מלח, קצת פלפל, והכל יהיה בסיידר. וכשה"נח נח" הופך לחזות הכל, רבי נחמן חומק לנו מבין הידיים והופך לסוג של באבא ברוך. (ואני אין לי דבר נגד הבאבא ברוך, זה גם נראה לי הגיוני ביותר שעסקן מפלגתי סוג ג', שישב בכלא, יהפוך בן רגע לצדיק.)
והאמת? האמת היא שהיה זה חסיד סלונים - ולא הרב נחמן - שתחב את ה"פתק הקדוש", במעשה קונדס, לתוך ספרו של רבי ישראל בער אודסר.
שומע את הקול שאומר לי -אין יאוש בעולם כלל
קורא את הצדיק שכותב לי - אין יאוש בעולם כלל
שומע ת'ניגון מתנגן לי - אין יאוש בעולם כלל
הייסורים, הו הייסורים! באחד השירים היפים בדיסק, שר עדי רן את אחת האמרות המזוהות ביותר עם רבי נחמן – אין יאוש בעולם כלל. אחד משמותיו של רבי נחמן הוא "בעל היסורים", וזהו גם שמה של הביוגרפיה המקיפה שכתב אודותיו אברהם יצחק גרין. יסורי החטא, והיסורים בכלל, מהווים נדבך מרכזי בתורתו. רבי נחמן היה, יותר מכל, סוג של weirdo. הוא הקפיד להסתכסך עם רוב ראשי החסידות, היה בעל אישיות מגלומנית, ונטה למצבי רוח קיצוניים. דוגמא למוזרתו היא הנסיעה לארץ ישראל. אחרי מסע מפרך מאין כמותו הגיע לחיפה, רק כדי לחזור מיד לביתו מבלי לבקר בירושלים ובשאר ערי הקודש. הסגנון המיוחד של רבי נחמן ושל חסידיו, הם אלה המושכים חוזרים בתשובה רבים אל חסידות ברסלב. התבודדויות, צעקות חסרות פשר, קופצנות בלתי מובנת, אטרף בעיניים. הכל מתחבר יחד. הברסלבים, יחד עם חב"ד, הם היחידים מבין החסידויות השונות, המכניסים אל שורותיהם חוזרים בתשובה.
ואמר הקדוש רבי נחמן מברסלב
שמי שיבוא אצלי לציון הקדוש באומן בראש השנה
ויתן פרוטה לצדקה ויגיד את התיקון הכללי
אני אעבור לאורך ולרוחב הגהנום
ואמשוך אותו בפאות
החוצה
בין שלל התודות שעל גב עטיפת הדיסק, מודה עדי רן למאציל העליון ית"ש ולצדיק האמת, הלא הוא רבי נחמן בכבודו ובעצמו. החסידים הראשונים, הבעש"ט וחבורתו, לא יכלו לבוא ולומר כי עקב חזון או חלום מגיע להם להנהיג את עם ישראל. הרי זכר השבתאות עוד הדהד באוויר. מצד שני, חלק ממנהיגי התנועה החסידית לא היו מהעילויים הגדולים ביותר בכל מה שנוגע להלכה ולפילפול תלמודי. אשר על כן, ראשוני החסידים מצאו להם נישה אחרת. לא רבנות, לא נביאות, אלא צדיקות. הצדיק מקיים את העולם כולו בזכות מעשיו. הצדיק, אם כן, הוא שילוב של מורה הלכה, מנהיג רוחני, מליץ יושר, מרפא חולים ומגן מפני חטא. היחוד בחסידות ברסלב הוא ההדגשה על הפן האחרון. הצדיק כגואל נשמות. החסידות דחתה את ה"תיקון" כדי להשתחרר מן המשיחיות המסוכנת והעלתה במקומו את רעיון ה"דבקות", דבקות האדם בבוראו כאמצעי לתיקון. בא רבי נחמן והחזיר את ה"תיקון" אל קדמת הבמה. התיקון חשוב כיוון שהגאולה היא כאן, ממש מעבר לפינה. לכן חשוב מאוד לעשות את ה"תיקון" וכמה שיותר מהר. אחרי הכל, רבי נחמן טען כי הוא יותר מסתם צדיק. הוא אחרון בשושלת צדיקי הדור, אחרון נושאי נשמת המשיח, ואחריו יבוא המשיח עצמו – "האש שלי תוקד עד ביאת משיח".
עכשיו אני מנסה לקום, יש לי דרך, יש לי שליחות
אני צריך להביא את הבת מלך אל המלך,
אסור לשכוח!
"מעשה באבדת בת מלך" היא אחת המעשיות המפורסמות ביותר של רבי נחמן, שהיה מספר הסיפורים הפורה ביותר מבין רבני היהדות החסידית. עדי רן שר על השליחות המרכזית של האדם על פי תורתו של רבי נחמן. שליחות בה האדם מקרב את הנשמה - בת המלך - אל המלך, הלא הוא בורא העולם. הניגון הוא אחד האמצעים להגיע אל אותה קירבה. הדיסק הפופי־רוקיסטי של רן יכול להישמע הן כטקסט מחייב, המקרב את בת המלך אל המלך, והן כפולקלור משעשע ומהנה. בשני המקרים, הוא מייצג נאמנה את פלג אודסר בחסידות ברסלב. באתר האינטרנט שהקימו אפשר למצוא את הסיפור על הפתק הקדוש, עצות וסגולות, ניגונים, סיפורי מעשיות, הטקסט של "התיקון הכללי" ועוד.
באופן אירוני ומעורר מחשבה, העמוד היחידי הנמצא בבניה הוא העמוד על רבי נחמן עצמו.
|
קישורים
אתר האינטרנט של פלג אודסר
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש