 |
|
הפרשנות שנותנים אבות הסכמי אוסלו למציאות המרה שבתוכה אנו נתונים, משקפת חוסר יכולת להביט עליה בעיניים פקוחות, וטמינת הראש בחול. משנתם היא אוסף של דברי הבל, סילופים וקלישאות חסרות תוכן. דומה שאם פעם הבטיחו לנו ''מזרח תיכון חדש'', בדומה ''לעולם הבא'' שמבטיחים לנו אנשי הדת, הרי שהיום הם ממש שרויים בתוך העולם שהבטיחו לנו, ללא כל קשר עם עולם המציאות.
|
|
| פוליטיקה • דב אנשלוביץ • שבת, 14/4/2001, 15:41 |
|
| |
התמימות
את אזני צדה לפני זמן מה אמירה מפי ח"כ קולט אביטל בראיון ברדיו, המאפיינת בצורה קולעת מאוד את עולם התעתועים שבו נמצאים היא וחבריה, ולכן בחרתי בה ככותרת למאמר זה.
ובכן, קולט אביטל מחייבת שיחות מדיניות עם הפלשתינים אף שהאלימות נמשכת. בשיחות אלה נסביר להם מה שנסביר "ואז הם יבינו שדרך האלימות אינה מוליכה לשום מקום".
דבריה מדהימים. יש בהם ההתנשאות שכבר נדרשתי אליה פעמים אחדות. ח"כ אביטל מאמינה שהיא רואה דברים שערפאת אינו מסוגל לראות, ודרוש רק הסבר קצר וממצה שיפקח את עיניו. "אז הוא ייראה" שדרך האלימות אינה מוליכה לשום מקום, והמעבר מהפרוזדור הצר והזמני למזרח התיכון החדש יבוא במהרה. כאילו ערפאת אינו יודע ואינו מסוגל להבין את מה שרואה קולט אביטל בבהירות רבה כל כך, והסבר קצר וממצה, כשל מורה המסביר לתלמידו לאן מוליכה דרכו, ובאיזו דרך עליו לבחור - יפתור את כל הבעיות. כאילו ההחלטה על דחיית הצעות ברק ועל הפתיחה באלימות אינה פרי תכנון מוקדם קפדני, אלא תוצאה של קוצר־ראייה זמני.
כל המציאות הנוראה, פגזי המרגמות שנורים לילה לילה על יישובינו משני עברי הקו הירוק, ההרג היומי הקבוע, הפיגועים המחרידים בערינו הראשיות, כל אלה תוצאה של קצר מקרי. צריך רק להסביר לפלשתינים, "ואז הם יבינו..."
ומה בשורתו של אורי סביר בראיון שנתן עם פרישתו מהפוליטיקה? "רק דרך אוסלו היא הדרך הנכונה ואין דרך אחרת". לא נעשה כל ניסיון מצדו של המרואיין להסביר את דבריו, שאינם מתיישבים כלל עם התמונה הנגלית לעינינו, והחידוש היחיד שבהם היה הטון הצעקני שבו נאמרו.
ומגדיל לעשות יוסי ביילין. בראיון עם יצחק לבני בתוכנית "בין שישי לשבת" חזר ותיאר את מציאות חיינו כאיזו טעות מקרית. כאילו היינו על סף הסכם, ורק "טעויות שעשו שני הצדדים" הביאו לפיצוץ.
אילו טעויות עשה הצד שלנו? הטעויות היחידות שאותן הואיל המרואיין להזכיר הם, איך לא, הפרות ההסכם שעשה נתניהו. בתיאוריו את הפרות ההסכם מצד נתניהו מוסיף ביילין פרק ארוך של סילוף - כפי שיובהר להלן -אך גם אם נקבלו כאמת, אין בו אפילו קצה קצהו של הסבר למה שקרה. הרי הפיצוץ לא היה בזמנו של נתניהו. נהפוך הוא. ממשלת נתניהו, שקמה לאחר תקופת הפיגועים הנוראים של שלהי ממשלת פרס, סיימה את כהונתה בשקט בטחוני יחסי. אין שום היגיון בכך שדווקא לאחר שקמה ממשלת שמאל, שבה כיהן ביילין עצמו כאחד השרים הבכירים, והתקיימה פסגת קמפ־דויד עם הצעותיו המפליגות של ברק, נזכרו לפתע הפלשתינים "בהפרות ההסכם" של נתניהו. וגם אם נקבל את הטענה ש"הוצאנו להם את הנשמה", איך זה אחרי שעברנו את הפרק המסוכן בשלום, והפלשתינים איכשהו בלעו את "ההפרות" של נתניהו והמשיכו הלאה, החלו פתאום להציק להם ענייני העבר? ואם זה באמת הציק להם, מדוע לא טרחו לגלות לנו זאת? מדוע דיברו על ירושלים, על אל־אקצה ועל זכות השיבה תחת שיתלוננו על כך שחברון לא נמסרה להם בזמן? איך מעז ביילין למכור לנו לוקשים כאלה?
מה בדבר "זכות השיבה"? דווקא את העניין הזה הזכירו לנו הפלשתינים שוב ושוב. לפני כעשרה חודשים, הבאתי במאמרי "ערפאת מאיר את טיפשות אוסלו" דברים שאמר אז ערפאת, לפיהם לא יסכים לשום חלופה לזכות השיבה חוץ מחזרת מיליוני הפליטים לבתיהם. אז לא שמענו מביילין, ובעצם לא מאף אחד אחר, שום תגובה לדברים הללו, ואיני זוכר איש מלבדי שמצא בהם חשיבות כלשהי.
היום, כשברור שנושא זה ממש הוא הסיבה העיקרית לפיצוץ הבנות קמפ־דויד, כל מה שיש לביילין להגיד הוא שלא יהיה הסכם עם זכות השיבה. ביילין מסרב לחבר את שתי העובדות הסותרות (ערפאת דורש במפגיע את זכות השיבה, ואנו דוחים אותה) לאמת אחת: אין היום כל סיכוי להסכם. הצגת הדברים כאילו "כמעט היה הסכם" היא הצגה שקרית.
הסילוף
ועכשיו "להפרות ההסכם" של ממשלת נתניהו, החטא שחטא בו הצד שלנו, לדברי ביילין, וגרם לפיצוץ בקמפ־דויד. מה היו הפרות ההסכם לפי ביילין? ובכן, נתניהו "מתח" את ביצוע הסכמי הביניים, שהיה צורך להשלימם בתוך תקופה של 5 שנים לפני החתימה על הסכם קבע, על פני זמן רב יותר. המעשה הנורא הזה שעשה נתניהו, שב והיכה בתודעתו של ערפאת בעת שבתו עם ברק, גרם לו לביעותי לילה בקמפ־דויד, והביא בסופו של דבר לפיצוץ.
אין הצגה מסולפת מזו של הדברים. הסכמי אוסלו לא היו מוגדרים היטב מעולם. ההסכמים בדבר האזורים השונים שאותם היה עלינו לפנות ביו"ש (מה שאני קורא "המתנות") ומועד פנויים המדויק, היו אמורים להתגבש במשאים־ומתנים נוספים. כשמתנהל משא ומתן אי אפשר להאשים צד אחד בעיכובו: שני הצדדים אשמים במידה שווה. ליתר דיוק, שום צד אינו אשם. אחרי שמגיעים להסכם מחייב, מבצעים את סעיפיו, ולשאלה אם הושגה הסכמה בפרק זמן שהוערך מראש אין שום חשיבות.
איזו חשיבות יש למספר חודשים בפעולות שיתנו את אותותיהם במשך שנים רבות?
אם נאמץ את זיכרוננו היטב, לא נוכל להתעלם מכך שגם עם תחילת הסכמי אוסלו, בזמן כהונת ממשלת פרס, לא התנהלו הדברים לפי לוח הזמנים המתוכנן. הנסיגות מרמאללה ושכם התעכבו. הנסיגה מחברון הייתה צריכה להתבצע עוד בזמנו של פרס, אך מכיוון שהתקרב מועד הבחירות, דחה פרס את ביצוע ההסכם לאחריהן, ואיני רואה בכך שום הפרה, אלא מעשה מובן מאליו.
בעצם, אפשר לומר שנתניהו הוא שהוציא לפועל את החלקים הכאובים ביותר של הסכמי אוסלו. הנסיגה מהערים הראשיות (למעט "יריחו תחילה", מעשה תמוה ומוזר, שרבין עוד הספיק להביע חרטה עליו לפני שנרצח), מהאזורים צפופי האוכלוסייה הפלשתינית, הייתה פחות בעייתית, כי הייתה מבחינתנו פחות כואבת. ההסכמה על פרטי "הפעימות", הנסיגה מאזורים ריקים שבהם יכולים היו להתפתח יישובינו, בוצעה דווקא בזמן כהונת ממשלת נתניהו. אמת, נתניהו עיכב את הביצוע, בגלל שהפלשתינים לא מילאו את חלקם בהסכם. האם לא צדק בדרישתו מהפלשתינים לאסוף את הנשק הבלתי חוקי, את טילי הנ.ט. והמרגמות שצברו בניגוד למה שחתמו עליו? הרי בנשק הזה ממש הם משתמשים היום! האם לא צדק בדרישתו מהם לצמצם את צבאם לממדים המוסכמים? האם זו "הפרה"? איך אפשר לדרוש רק מצד אחד לקיים הסכם?
לסיכום, היום כשהמציאות מוכיחה שהסכמי אוסלו היו טעות, עדיין אוחזים ביילין וחבריו בדעותיהם הישנות. במקום להכיר בכך שהם לקחו מצב סביר והפכו אותו תוך שנים מספר לגיהינום, וששפיכות הדמים שאנו עדים לה מדי יום היא תוצאה של הטעות הטרגית של דרכם ב"שנות השלום", במקום לסבול מנקיפות מצפון, ולהבין שדם כל ההרוגים על ראשם, הם הולכים ושוקעים בהזיותיהם, וגם מוסיפים סילופים פה ושם כפי שהראיתי, כדי להצדיק את עיקשותם.
|
קישורים
ערפאת מאיר את טיפשות אוסלו - מאמרו של דב אנשלוביץ, מרץ 2000
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש