 |
|
נדמה כי בימים אלה, בהם אף אחד לא באמת מאמין בקסמים, מצאו מספר קוסמים דרך חדשה להתפרנס. דוב אנשלוביץ לא בטוח אם מדובר בעבודה המכבדת את בעליה.
|
|
| טור אישי • דב אנשלוביץ • שבת, 3/3/2001, 21:56 |
|
| |
מזה שנים רבות שאף אדם רציני לא מאמין כי קוסמים הם באמת קוסמים. ובכל זאת, ממשיכים הקוסמים להתפרנס, בדרך־כלל בכבוד.
השיטה הותיקה ביותר היא שיטת תצוגת הקסמים. מראים לך ניסים ונפלאות, לא מראים לך את הטריקים הפשוטים (או המורכבים) שבעזרתם מצליחים לבצע את הנפלאות האלה, אבל מודים שאין שום מסתורין מאחוריהם, ושמדובר באחיזת עיניים מסוג זה או אחר.
השיטה השניה, מכובדת הרבה פחות, היא שיטת אורי גלר. גם הפעם מראים לך נסים ונפלאות דומים. אלא שהפעם, מצהירים הצהרת שקר, לפיה אין כל אחיזת עיניים מאחורי הדברים; עושה הקסם לא יודע שום דבר נוסף על מה שאתה יודע, וההסבר נעוץ באיזו תופעה מיסטית, שהמדע לא הצליח עדיין לפענחה.
מסתבר שיש עוד שיטה להרוויח כסף בעולם הקסם. את השיטה הזאת הדגים מיודענו, הכתב מפיק תוכניות הטלוויזיה ירין קימור, שעוסק (מסתבר) גם בחלטורות. האיש הוזמן למקום עבודתי כדי להעביר הרצאה שכותרתה: "הקלות הבלתי נסבלת של הפתרון".
הרעיון הכללי הוא שאנו מקובעי מחשבה, ועלינו לאמן עצמנו להשתחרר מקיבעון זה כדי להצליח לפתור בעיות בצורה פשוטה ויצירתית. לכן, לא מדובר כאן בבידור, וההרצאה מתאימה לצבור העובדים, ולמפעל כדאי לשלם למרצה את הסכום (המכובד) שהוא דורש.
אני ידוע בקרב מכרי בתור "שונא אורי גלר ודומיו" מימים ימימה. איני יכול לסבול את ניצול נטיתו הטבעית של הציבור להאמין בשטויות, לצורך הוצאת כספים ממנו, באמצעות מעשה שהוא בעצם הונאה. אבל כאן, לכאורה, אין לי על מה להלין. הרי מדובר במטרה חשובה: יציאה מקיבעון מחשבתי לצורך פתרון בעיות בצורה הפשוטה הקלה והמהירה ביותר, והמרצה גם מכריז בצורה ברורה ונחרצת את האמת שאותה אף אני אוהב להפיץ בכל הזדמנות: שמעולם לא נתגלה איזה אדם נעלם על־ידי ידעוני איזה שהוא, ושאין בכל התופעות המיסטיות האלה כל ממש.
אבל, בעצם, מה שמרתק את הקהל וגורם לו להישאר צמוד לכיסאו, הוא ההדגמות. כלומר, ירין קימור מתגלה כאן כקוסם מוכשר. את רוב הטריקים, כדרך הקוסמים, אין הוא מגלה, למעט חלק קטן מהם בלבד. כאמור, כביכול, לא מדובר כאן בבידור: המפעל הן לא ישקיע כסף כדי לספק לעובדיו בידור על חשבון שעות העבודה. מדובר במסר חינוכי. העובדה הבנאלית והידועה, לפיה בדרך־כלל הצופה בהצגת קוסם אינו יכול לגלות את האופן שבו הקוסם מצליח לעשות את הדברים, משמשת כאן לקח: הפתרון פשוט וממש מתחת לעינינו, אבל בגלל קיבעון מחשבתנו אין אנו עולים עליו. אם נאמן את עצמנו להשתחרר מקיבעון זה, נוכל גם לפתור בעיות בחיים בכלל, ובעבודה בפרט (ולכן שווה למפעל להשקיע במרצים מסוגו של קימור).
ההרצאה נפתחת בהדגמה הראשונה, עוד בטרם מציג המרצה את עצמו. הוא מבקש מאחת העובדות לתת לו קופסת סיגריות שקנתה מראש לבקשתו, מסיר ממנה את נייר הכסף, מקמט אותו ומבקש ממתנדבת אחרת מבין העובדות להחזיקו בידה. אחר כך מקרב המרצה את כפות ידיו לידה המאוגרפת, מעשה קוסם, ועל פניו מתחילה להצטייר הבעה של קוסם בפעולה. הוא שואל אותה: "מה את מרגישה?", והיא עונה: "זה מתחיל להיות חם". כמה שניות עוברות, והמתנדבת שוב אינה יכולה לשאת החום, ומטילה את הנייר המקומט על הרצפה.
אני יושב בשורה הראשונה. ועוקב בעיני אחרי פיסת הנייר שמוצאת את מקומה על רצפת הבימה המוגבהת מעט, ונחה שם עד סוף ההרצאה. ההצגה (סליחה: "ההרצאה") נמשכת ועוד אחזור אליה, אבל דווקא ה"קסם" הזה, הראשון, מרשים אותי יותר ממה שבא אחר כך, ואני מנסה לחשוב מניין ההתחממות של הנייר התמים שנח לו כל העת מול עיניי. הפתרון היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא שיש כאן איזו תופעה של סוגסטיה עצמית. בן־אדם הוא חיה מורכבת, ואיכשהו, בדרך שאיני יכול לחשוב עליה, העביר לה המרצה את הידיעה שהיא מחזיקה בידה משהו חם; והשכנוע העצמי הוא כה רב עד שהיא חייבת להיפטר מאותו משהו, ולהטילו על הרצפה.
אבל, בעצם, לא היה כל סימן בשטח שמסר כזה אכן הועבר.
כל זמן ההרצאה עיני חוזרות שוב ושוב לפיסת הנייר. לפתע, לקראת סוף ההרצאה (שנמשכה כשעתיים), עולה בדעתי רעיון אחר. מייד כשמסיים המרצה את דבריו, אני מזנק לבימה ולוקח את פיסת הנייר. אני פותח את הקיפולים, ובפנים ע"ג נייר הכסף אני מגלה את הדבר בו חשדתי: חומר דמוי אבקה מפוזר על נייר הכסף (אחר־כך מספר לי חבר לעבודה כי זהו טריק ידוע. מדובר בחומר שבמגע עם "נייר הכסף", מוביל לריאקציה כימית אקסותרמית, כלומר ריאקציה המשחררת אנרגיה בצורת חום). אני ניגש למר ירין קימור (שעוסק ברגע זה בחלוקת כרטיסי ביקור להמוני מעריצים, פעולה שתקדם ככל הנראה את עסקיו העתידיים), ושואל אותו, למרות שאני כבר בטוח בכך: "האם שמת איזה שהוא חומר על הנייר?". תגובתו: "מה פתאום? ראית ששמתי?". כלומר, גם בשיטה זו, קשה לפסוח על השקר.
אבל נחזור להרצאה: זאת מורכבת משורה של מעשי קסם, שרובם (כבהופעה של קוסם) נשארים תעלומה. אבל המרצה מגלה בכל זאת טפח (למשל, בעזרת קריעת פיסה מפינת קלף והתבוננות בה תוך הצמדתה ל "כדור בדולח", הוא מצליח לזהות את הקלף, ואחר כך הוא מראה רק את צדו השני הבלתי קרוע - כך שאיש אינו מבחין שהקלף אינו שלם).
רק חלקה הקטן של ההרצאה אינו בידורי. המרצה מקריא שורה של טעויות גדולות של אנשים מפורסמים וחכמים, במיוחד טעויות בהערכות לגבי התפתחויות עתידיות. למשל, שלא תתכן מכונת טייס כבדה מהאוויר, שגילוייו של לואי פסטר חסרי ערך, או שהאנטיביוטיקה חסרת כל שימוש, ומגדיר את הטעויות הללו כנובעות מקיבעון מחשבתי. מטרת ההרצאה היא לנסות למנוע מעצמנו להיקלע לקיבעון מחשבתי.
השאלה היא האם ההרצאה באמת תורמת לכך. האם למשל, הפיסיקאי המפורסם הלורד קלוין, לו היה נוכח בהרצאתו של קימור, לא היה טועה? (אם זכרוני אינו מטעני הוא זה שאמר שלא ייתכן כלי טייס כבד מהאוויר). האם אנו, אחרי שהאזנו להרצאה, שוב לא נעשה טעויות דומות לאלו שעשו הגדולים והמפורסמים שהזכיר המרצה?
אחרי ששאלתי את המרצה מה ששאלתי והוא שיקר מה ששיקר, אמרתי לו: הרצאתך מעניינת אבל אינה מועילה. כששאל מדוע אני חושב כך, השבתי שבבואנו לפענח טריק של קוסם, ברור לנו שישנו פתרון פשוט ואנו מנסים לגלות אותו. אבל הבעיות בחיים אינן כאלה. בעולם הקסם תמיד מתחבא פתרון פשוט. גם בעולם האמיתי ייתכן שמתחבא פתרון פשוט, אבל הדבר כלל אינו בטוח - ובדרך כלל אין פתרון כזה.
ישנה לאחרונה אופנה של קורסים בחשיבה יצירתית. מעולם לא הייתי בקורס כזה, ולכן איני רוצה לחוות דעה נחרצת בקשר לתועלת שבהם. אבל בדבר אחד אני די בטוח: ההרצאה הזאת, שעיקרה דוגמאות של מעשי קסם, לא תרמה דבר לשנוי חיובי של צורת המחשבה שלנו.
לעומת זאת, היא מוכיחה שהמרצה הצליח למצוא דרך מאוד יצירתית ומקורית לסחוט את עולם הקסמים ולהפיק ממנו כספים בדרך מאד חדשנית, בימים בהם אפילו עסקיו של אורי גלר נחלשו.
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש