טור של פרהאד מנג'ו בניו יורק טיימס (תרגום במרקר) מלינה על כך שחברות ההייטק מחמיצות את שוק המבוגרים. מדובר בשוק רווחי - בני חמישים פלוס הם עשירים יחסית ומוציאים יותר כסף מצעירים; והעתיד רק מגדיל את ההזדמנות, עם ההזדקנות הצפויה של האוכלוסייה. אך לפי הכותב, חברות ההייטק עיוורות לכך. בפרט, הרשתות החברתיות מנסות ככל האפשר למשוך צעירים; כשהתברר כי פייסבוק מאבדת משתמשים צעירים, אך מתחזקת במשתמשים מבוגרים, במקום להיות מרוצים מההזדמנות העסקית, צוקרברג נלחץ ולחץ על צוותיו לשפר את המוצר לצעירים.
מנג'ו (בן 45) מציין כי כן מפותחת טכנולוגיה עבור מבוגרים בקנה מידה עצום - אך מדובר בתחום הבריאות, תחום שרואה את ההזדקנות כבעייה שיש לפתור. הוא מזכיר טכנולוגיות מציאות רבודה למניעת נפילות, או רובוטים למניעת בדידות ובעיות נפשיות אחרות. אך מה בנוגע לכיף? אותו כיף שהוא המטרה של הפיתוחים לצעירים, מרשתות חברתיות ועד משחקים?
מנג'ו מציע כמה כיוונים לדוגמה: המטאוורס של מטא יכול לשמש מבוגרים לטיולים ומפגשים וירטואליים. יוטיוב יכולה להציע קורסים לשעות הפנאי. וחברות המשחקים יכולות להתאים את המשחקים לאצבעות הפחות זריזות של מבוגרים. הוא אינו מתיימר להציג את הרעיונות האלה כחדשניים במיוחד: "אני בטוח כי ענקיות הטכנולוגיה יצליחו למצוא חידושים טובים יותר", הוא כותב, "שישרתו את הלקוחות המבוגרים שלהן. אם רק ינסו."
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש