הפיזיקאית הגרמניה ד"ר סבינה הוסנפלדר מתארת בסרטון שפרסמה, כיצד עיקר עיסוקם של הפיזיקאים בתחום החלקיקים האלמנטריים בחמישים השנים האחרונות נע סביב תאוריות מסובכות ומיותרות, שצומחות מן הסיבות הלא נכונות ומופרכות אחת אחרי השניה בניסויים יקרים ומתוקשרים.
הוסנפלדר מתייחסת לרשימה ארוכה של חלקיקים ותהליכים שקיומם נחזה, אך תצפיות אסטרונומיות וניסויים במאיצי חלקיקים כשלו מלאתר אותם. היא מביאה לדוגמא את החלקיקים הסופר־סימטריים, דעיכת הפרוטון, חלקיקי החומר האפל, sterile neutrinos, familons ,WIMPs, unparticles ואקסיונים.
היא מסבירה שהחלקיקים שכן התגלו בעשרות השנים האחרונות: קווארק t, חלקיקי ה-W, Z ובוזון היגס, הם אלו שהמודל הסטנדרטי של החלקיקים האלמנטריים ניבא את קיומם לפני 50 שנה ומעלה. כיום, טוענת הוסנפלדר, לא נותרו בעיות אמיתיות החותרות תחת מודל זה. כל הניסיונות התאורטיים להרחיבו, לא רק שהכזיבו, אלא גם שקשה לתארם כמדעיים.
מה שמניע תיאוריות אלו (מלבד העניינים האנושיים הרגילים), היא האמונה שחוקי הטבע הבסיסיים אמורים להיות אסתטיים. תפיסה זו מנסה לזהות בטבע כמה שיותר סימטריות מתמטיות, וכמה שפחות פרמטרים פיזיקליים "שרירותיים". איחוד הכח החזק, החלש והאלקטרומגנטי למשל, השאיר את הגרביטציה מאחור ובכך הביא לצרימה שהיא אסתטית בעיקרה. זה הביא לפיתוחן של "תיאוריות שדה מאוחד" מרובות, אשר גררו ניסויים יקרים שכשלו באישוש כל אחת מהן.
היא מתארת את תהליך החיפוש, הלא מדעי לטענתה, של פיזיקאים אחרי "החברים הדימיוניים שלהם":
טיעונים אסתטיים מביאים לפיתוח תיאוריה חדשה, שבנויה להניב תוצאות ניסיוניות שונות מן המודל הסטנדרטי באזורים בהם הוא טרם אושש ניסיונית - אנרגיות גבוהות יותר, מיכשור רגיש יותר. בשלב הבא עורכים ניסוי יקר באזור כזה. הניסוי מאשש פעם נוספת את המודל הסטנדרטי במקום את התיאוריה החדשה. עתה משנים יוצריה של התאוריה (או יורשיהם) את הפרמטרים שלה כך שסטיית תחזיותיה מאלו של המודל הסטנדרטי תידחה לאזור חדש ויקר יותר. בבוא הזמן והכסף נבדק גם אזור זה, רק כדי להניב בדיוק את אותה התוצאה.
בספרה: "Lost in Math: How Beauty Leads Physics Astray" שיצא בשנת 2018, מתארת הוסנפלדר את הבעיות הפתוחות כיום בפיזיקה בסיסית. היא מחלקת אותן לפסאודו־בעיות, כדוגמת שאלת חולשתו של כח הגרביטציה ביחס לשלושת האחרים, ולבעיות פיזיקליות אמיתיות, שאותן היא מחלקת לשני סוגים: אלו הנובעות מחוסר עיקביות פנימית של התיאוריה, כדוגמת בעיית המדידה בתורת הקוונטים, ובעיות בהן ישנה סתירה בין התאוריה לניסוי, כבבעיית החומר האפל. הוסנפלדר ממליצה כמובן להטות את המשאבים ואת תשומת הלב הציבורית לשני הסוגים הללו.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש