 |
|
|
|
| סביבה • המערכת • יום א', 8/5/2022, 9:00 |
|
הגיאוגרף פרופסור איתי פישהנדלר ותלמידיו מהאוניברסיטה העברית חקרו ב-2020 את פרישת הפאנלים הסולאריים ברצועת עזה באמצעים של חישה מרחוק, ומצא כי יש פאנלים בכמות שיכולה להספיק לרבע מצריכת החשמל ברצועה. להערכתו המספרים גדלו מאז במהירות, והוא מעריך שהיום כמעט מחצית מהחשמל שם מגיע מאנרגיה סולארית. ישראל מאפשרת הכנסת לוחות סולאריים ומערכות נלוות דרך המעברים, וגם החמאס מצידו מניח לתחום להתפתח ללא התערבות.
בינתיים מדובר בעיקר ביוזמות קטנות - הפאנלים מוקמים על בתים פרטיים, מוסדות ציבור וחממות. התמריץ החזק להקמתם הוא יכולתה המוגבלת של תחנת הכוח המקומית, התלויה בסולר יקר. בשנה האחרונה פעלה התחנה בממוצע 12-13 שעות ביממה. כמובן, הנהנים מהחשמל הסולארי הם העשירים־יחסית, שיש ברשותם גג וכמה עשרות אלפי שקלים.
התפתחות זו גוררת דווקא בעייה סביבתית: כדי לנצל טוב יותר את השמש, התושבים רוכשים סוללות, אך אלו נוטות להיות באיכות נמוכה, להתקלקל מהר, ואז הן מושלכות למזבלות לא מסודרות, או מגיעות לסדנאות שמפיקות מהן מתכות בעלות ערך אך מזהמות את הקרקע בחומרים מסוכנים.
לאחרונה מתעוררות גם יוזמות בקנה מידה גדול יותר. מכון טיהור שפכים שהקים מכון המחקר "ערבה" שבקטורה פועל על אנרגיה סולארית. על גג בית חולים בחאן יונס הוקמה מערכת גדולה על־ידי ארגון הבריאות העולמי וממשלת יפאן, ובקרוב תבנה אוניברסיטת ברמינגהאם מתקן על מרכז רפואי בג'בליה. הרשות הפלסטינית חתמה על הסכם עם ממשלת גרמניה על הקמת שתי חוות סולאריות; ועם הבנק העולמי על שיפור רשת החשמל ברצועה (כמו גם בגדה המערבית) כדי שתוכל לקלוט יותר אנרגיה סולארית.
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש