גורמים שונים משפיעים כעת בכיוונים מנוגדים על ההחלטות העומדות לפתחה של ישראל בנוגע למדיניות הגז. אבי בראלי דן בכך ב-TheMarker.
ארה"ב מעוניינת שישראל תמכור גז ללבנון. כבר כיום ישראל מוכרת גז למצרים ולירדן (במקרה של האחרונה, דרך חברת קש אמריקאית). ארה"ב נתנה חסות לוועידה דיפלומטית שהחליטה לקדם שיווק גז ממצרים דרך ירדן וסוריה ללבנון; לפי בראלי, מקור הגז חייב להיות מהמאגרים הישראליים. החברה המפיקה היא ממילא אמריקאית בעיקרה, שברון. האינטרס של ארה"ב הוא חיזוק ציר נגדי לציר של איראן, טורקיה ורוסיה, ואולי גם סיוע לשברון.
משרד האנרגיה תומך בהגדלת היצוא, בין השאר מנימוקים סביבתיים לכאורה: יעדי האנרגיה המתחדשת של ישראל יקטינו את הביקוש המקומי לגז, ולא נותר אלא לייצא אותו (להבדיל מגישות שקראו להקטין את הייצוא כדי להגדיל את העתודות לטווח רחוק לשוק המקומי).
ארגוני סביבה שונים, מצידם, קוראים לא להגדיל את השימוש המקומי ולא את הייצוא, אלא "להשאיר את הגז בים", ולהסתמך ככל האפשר (ובמהירות האפשרית) על אנרגיה שאינה תורמת לאפקט החממה.
בראלי טוען כי הגישה הזו לא בת־קיימא: בישראל האנרגיה המתחדשת היחידה המעשית היא מהשמש, וזו אינה זמינה במשך זמנים ארוכים בשנה; טכנולוגיות אגירה כיום יכולות לשמש לארבע שעות לכל היותר. לכן התבססות על אנרגיה סולרית דווקא תצריך שימוש בגז לכיסוי הפערים.
גם עבור מי שתומך בהמשך שאיבת הגז, פחות ברור האם יש מקום לקידוחים חדשים – וכאלו מתוכננים. בראלי מציין כי עצם תחזוקת המאגרים הקיימים דורשת קידוחים נוספים בהם. אך כעת מקודמות תוכניות לחיפוש מאגרים חדשים.
בינתיים מחיר הנפט והגז בעולם זינק, בעקבות ירידה בתפוקה ובכושר וההובלה, ותחזית לעלייה בביקוש עקב החורף באירופה והיציאה ממשבר הקורונה. רוסיה, יצואנית הנפט והגז הגדולה לאירופה, מרוויחה מכך. נשמעת הטענה כי הריצה לאנרגיות מתחדשות גרמה לאירופה להזניח את שרשרת האספקה והייצור של חשמל מנפט, גז ופחם. עליית המחיר מחזקת מן הסתם את הקוראים להגדלת יצוא הגז מישראל.
|
קישורים
TheMarker - האם לחפש עוד גז?
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש