באחת הדרמות הגדולות ביותר עד כה במשחקים האולימפיים בטוקיו, פרשה סימון ביילס בעיצומה של התחרות. ביילס נחשבת מזה מספר שנים למתעמלת המכשירים הטובה בעולם בפער ניכר, ואולי הגדולה בהיסטוריה. כמו כן, היא נוכחת מאוד בתקשורת. לקראת המשחקים האולימפיים היא סומנה כאחת האטרקציות הגדולות בהן.
במוקדמות ביצעה ביילס טעויות וביצועים חלשים יחסית, ועדיין עלתה לגמרים בכל המכשירים. אך בתחרות הקבוצתית, בה היתה חלק מנבחרת ארה"ב, ולאחר ביצוע אחד לא מוצלח, פרשה מהמשך התחרות. בהמשך היום כינסה מסיבת עיתונאים ודיברה בגילוי לב על קשיים נפשיים ועל כך שאינה נהנית יותר מההתעמלות. היא פרשה גם מתחרות הקרב־רב שהיתה היום, ולדבריה לא החליטה עדיין אם תשתתף בתחרויות המכשירים הבודדים בהמשך.
לאחר מסיבת העיתונאים, נשמעו קולות רבים שהתפעלו מגילוי הלב שלה, והציגו אותה כגיבורה דווקא בהחלטתה לפרוש (ולדבר על כך). למשל, אמנון הררי ב"הארץ": "אין אף ספורטאי שהיכולת שלו מרגישה כל כך מנותקת מהכישורים הפיזיים שלנו, בני האנוש הפשוטים. ואם אפילו ספורטאית כזאת... היא בעצם בן אדם - מהסוג שקשה לו, שהולך לטיפול פסיכולוגי ולוקח כדורים כדי להתמודד עם בעיות נפשיות - כמו שביילס הודתה - זה רק הופך את מה שהיא עושה לעוד יותר מדהים: זה לא חייזר שמקפץ לגובה של שלושה מטרים מהמקום, מתהפך, עושה סלטות גב וברגים שלמים ונוחת על שתי רגליים - זה אשכרה בן אנוש, עם הצרות שכולנו חווים. פשוט ממש, ממש טוב. וזה כבר מרשים פי כמה. ואם אפילו יצור־על שכזה סובל מהקשיים הללו, כמה כוח זה משדר לעוד בן אדם רגיל, כמונו, שגם לו קשה לפעמים."
מנגד, רוגל אלפר, גם הוא ב"הארץ", מנסה לנעוץ סיכה בבלון: "את סימון ביילס יש לשפוט בכלים שבהם נמדדים כל שאר האלופים הספורטיביים. אלופים מתעלים במעמדים מכריעים, ברגעי לחץ גדולים, כשעיני כל העולם נשואות אליהם... כשהקריירה והמורשת שלהם מוטלות על הכף. יכולת עמידה בלחצים והתעלות בעיתוי הקובע הן תנאי הכרחי לגדולה ספורטיבית. בינתיים, בקרקעית תהום הנשייה ממשיכים להיערם ספורטאים מחוננים שנעלמים בבמה הגדולה, חוטפים פיק ברכיים ולא מצליחים להביא את המיטב שלהם... ברור לי שביילס נתקלה בקיר בלתי עביר, שאני מכיר. ואני גם תומך פעיל בהגברת המודעות לקשיים נפשיים, ובעידוד הטיפולים הפסיכולוגיים להקלתם. אבל אני לא מבין את תשפוכת האמפתיה הגלובלית שמופנית כעת לעבר ביילס. במונחים ספורטיביים, היא פשוט כשלה... היא הגיעה לפסגת ההישגים האנושיים בתחום התמחותה. איש לא ייקח זאת ממנה. היא נגעה בגדולה... אבל באולימפיאדת טוקיו 2020 היא כשלה. והספין שמציג את פרישתה כ"ניצחון" מדיף ניחוח חלול."
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש