בכתבה במוסף "הארץ", סוקר עפרי אילני את הקושי לכמת את הנזק האקולוגי שגורמות אלטרנטיבות "ירוקות".
הגידול בצריכה של חלב שקדים, שקודם בתור תחליף צמחי לחלב מן החי, דילדל את המגוון האקולוגי בעמק המרכזי של קליפורניה (המספק כ-80% מתצרוכת השקדים העולמית), דבר שכפי הנראה גרם לתמותה חסרת תקדים של דבורים באזור. גם חלב אורז וחלב קוקוס יוצרים בעיות סביבתיות: הראשון בשל פליטת מתאן וזיהום מי תהום המתלווים לגידול אורז, והשני בשל ההרס האקולוגי שהוא ממיט על אזורים טרופיים. חלב מן החי, עם זאת, עדיין מזיק משמעותית יותר מכל תחליפיו הצמחיים.
שקית רב־פעמית עדיפה סביבתית על שקית פלסטיק חד־פעמית רק אם משתמשים בה מאות פעמים, ולכן פעמים רבות נזקן של השקיות הרב־פעמיות עולה על תועלתן. שדות של פאנלים סולריים גוזלים שטחים פתוחים נרחבים, וטורבינות רוח קוטלות ציפורים בהמוניהן.
לדברי אילני, יותר מאשר בתחומים אחרים הנתונים למחלוקת ציבורית – כגון סוגיות פוליטיות וחברתיות – סוגיות סביבתיות דורשות תיווך של מדענים, ובתוצאות של מחקרים מדעיים "קל לבצע מניפולציה ולזרוע בלבול". בנוסף, בשל מורכבות הטבע הסובב אותנו, קשה לחזות מראש את סך ההשפעות הסביבתיות של כל פעולה אנושית אפשרית, וקשה לא פחות לבחור בין כמה פעולות אפשריות. כך למשל, כותב אילני: "הצרכן נדרש לבחור: האם יותר חשוב לו להציל את קופי האורנג אוטנג באינדונזיה שנעלמים בשל התרחבות מטעי שמן הקוקוס, או את יערות האמזונס בברזיל, שמוחלפים בשדות סויה? זו הכרעה קשה, ולא ניתן לשקול את סוגי הנזק לפי סולם אחיד."
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש