לפני כשבועיים כתב אלוף בן, עורך "הארץ", טור דעה בעקבות יוזמתו של דונאלד טראמפ לקידום מדינה פלסטינית, ותגובתו של נתניהו שלא הביע התנגדות למדינה כזו.
בן כתב כי אם נתניהו אכן יקדם, מרצונו או מתוך כורח, יוזמת שלום, תעמוד דילמה בפני שמאלנים בישראל, התומכים בפתרון שתי המדינות: האם להמשיך להתנגד לנתניהו בגין פרשות השחיתות השונות שהוא חשוד בהן, או להבליג עליהן ולתמוך בו. "מה יותר חשוב", שואל בן, "הסיכוי לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים, או לפחות למיתונו, או הסיקור שנתניהו קיבל באתר "וואלה!" סביב בחירות 2015? מימוש חזון שתי המדינות, או השמפניה והסיגרים שהזוג נתניהו קיבל מארנון מילצ'ן? סיום או צמצום הכיבוש, או סעודות השף במעון בבלפור?". כתשובה הוא מצטט מאמר של יחזקאל דרור מלפני כשנה. דרור המליץ שם לנתניהן להציע תוכנית לשלום אזורי, "שלעומתו חטאים אישיים בטלים בשישים".
בן מזכיר טענות שנשמעו בעבר מהימין נגד שרון ואולמרט: "עומק הנסיגה כעומק החקירה".
במאמר תגובה כותב ידידה שטרן כי הצעתו של בן היא "הטמנה של גלולת רעל בחיים הישראליים הממלכתיים... אם חס וחלילה היועץ המשפטי לממשלה, או אחרים במערכת אכיפת החוק, יפעלו בהתאם להמלצה שלא לפשפש במעשי ראש הממשלה – ולדעתי, בהכירי אותם, לא קיים חשש כזה – הם יבגדו בתפקידם. יהיה בכך משום אישוש ברור של האשמות הימין, שלפיהן המשפט הוא כלי שימושי בידי צד במחלוקת הישראלית למימוש העדפותיו.".
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש