בשני מאמרים שפרסם דני אורבך בבלוג "הינשוף" הוא משרטט את האירועים והתהליכים שהפכו את כיוון ההתפתחות של אפגניסטן והביאו להתפשטות הג'יהאד הגלובלי והפלת התאומים בכלל זאת, למלחמת עירק השניה ולהקמת דאע"ש.
בשנות השישים והשבעים נדמה היה שאפגניסטן עולה על הנתיב לחופש וקידמה. תיירים "רוחניים" פגשו שם אוכלוסיה מכניסת אורחים והתענגו על הנופים, התה, הגראס והמונומנטים הבודהיסטים והאיסלאמיים. בערים יכלו נשים אפגניות ללבוש בגדים מודרניים, לכהן בממשלה ולהרצות באוניברסיטאות שהוקמו ברחבי המדינה. מאות פרופסורים ומומחים זרים זרמו למדינה כדי לסייע בקידום האוכלוסייה.
ב-28 באפריל 1978 הפילו קצינים קומוניסטים את משטרו של נשיא אפגניסטן מוחמד דאוד שאה והוציאו להורג אותו ואת בני משפחתו. דאוד, שבימים שקדמו חשש מאפשרות כזו, דאג לטהר את המערך השלטוני מרוב חברי המפלגה הקומוניסטית. אלא ששניים מחברי המפלגה שעדיין החזיקו בתפקידים במשטרה החשאית ניצלו את אורכה של ישיבת הממשלה, ובעוד רוב הקצונה, שהיתה נאמנה לשלטון חוגג את סיכול ההפיכה, השתלט הצמד על המדינה בתוך 24 שעות בסיועו של מיעוט פרו־קומוניסטי מקרב כוחות הביטחון ובתמיכת סוכני הקג"ב שמילאו את המערך השלטוני האפגני. בתגובה להפיכה הקומוניסטית החלה ארה"ב לחמש לוחמים איסלמיסטים. כדי להציל את ההפיכה פלשה לשם ברה"מ. הצבא הסובייטי נשאר באפגניסטן עד ל-1989, במחיר חייהם של שני מליון אפגנים, רובם אזרחים, וחייהם של עשרות אלפי חיילים סובייטים ובתחושת כישלון, מה שהאיץ תהליכים שהביאו להתפרקותה של ברה"מ.
באותן השנים החלו גם מוחמד זיה אול־חאק, שליט פקיסטן וחמיד גול ראש ה-ISI (אירגון הביון הפקיסטני) בישומו של חזונם להפיכת פקיסטן למעצמה המובילה בעולם האיסלאמי, כחלק מגוש אנטי־מערבי שיכלול גם את אפגניסטן, אירן, טורקיה ואת הרפובליקות המוסלמיות בברה"מ המתפוררת. בהתאם לזאת דאגו השניים שמנהיגים אפגנים פרו־מערביים כדוגמת אחמד שאה מסעוד (ששנים לאחר מכן ייסד בשטחי שלטונו מוסדות דמוקרטיים וחתם על אמנה לזכויות האישה) כמעט ולא יקבלו דבר מן הסיוע האמריקאי שעל חלוקתו בתוך אפגניסטן הופקד ה-ISI. זה נותב על־ידם למפקדים כדוגמת חכמתיאר, ראסול סאייף ובן לאדן, שהיוו שלוחה של חזון הגוש האיסלאמי או שייצגו את הרעיון של ג'יהאד עולמי. באפגניסטן, יש לציין, הזרמים האיסלאמיים העיקריים הם סופיים.
הבטחות חוזרות של הנהגת פקיסטן, כולל זו של בנזיר בוטו הפרו־מערבית, לארה"ב לשנות מצב זה, כמו גם הצהרות מתונות של משרד החוץ ואף הוראות הרמטכ"ל הפקיסטני, התנפצו על רקע מדיניותו העצמאית של ה-ISI, שתחת חסותו פעלו אל־קאעידה (שממנו התפצל דאע"ש) והטליבאן שהשתלט על רוב אפגניסטן.
בסופו של דבר, תוצאותיה של הפיכה קטנה שיזמו שני קצינים קומוניסטים לפני 40 שנה במדינה מדברית ענייה, הפיכה שלכאורה ניתן היה לסכל על נקלה, השתלבו בחזונם ההרסני (והכושל) של שני קצינים לאומנים איסלאמיים במדינה השכנה, דבר שהביא להסגתה של אפגניסטן מאות שנים לאחור, האיץ את התפרקות ברה"מ, הצמיח את הג'יהאד העולמי והביא לתהליכי חורבן ונסיגה תרבותית ברחבי העולם האיסלאמי, תהליכים הנמשכים גם כעת ומכים בעוצמה בפקיסטן עצמה.
אורבך מצטט את גנרל אסאד דוראני, יורשו של גול שאמר ברגע של גילוי לב: "עם האפגנים, כולם מפסידים בסופו של דבר."
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש