על פי לוח השנה האמריקאי, חג ההודיה נופל תמיד ביום חמישי. יום השישי שלאחריו מכונה "יום שישי השחור", היום בו מתחיל המרוץ המטורף של הקניות לחגים. יום שישי זה מתחיל את תקופת החגים (חג המולד וראש השנה האזרחית), אשר תסתיים בעוד יום "שחור", הוא יום ההחזרות הגדול, מייד לאחר חג המולד. כדי להבין את נפח חגיגת הקניות הכפיתית, אציין שהיא תורמת עד לכדי %50 מסך כל מחזור המכירות השנתיות של כל בתי העסק בארצות הברית.
המנוע העיקרי לחגיגה הזו הוא סנטה קלאוס. דמותו השמנה והשמחה תמיד, בעלת הזקן הלבן, לבושה אדום ודוהרת על מרכבה רתומה לשמונה איילים(!), מזינה את הכלכלה האמריקאית מאז סוף המאה ה-19. סנטה קלאוס התגלגל לאמריקה דרך דמותו האגדית של סינטר קלאס (Sinter Klaas) שהובאה על ידי המתיישבים הראשונים מהולנד לניו־אמסטרדם, היא ניו יורק של היום. שכניהם בקולוניות האנגליות אימצו את דמותו, וכך התגלגל סיינט ניקולס לסנטה קלאוס.
הסופר וושינגטון אירווינג פרסם לראשונה את סיפור סנטה קלאוס בתחילת המאה ה-19, בספרו "ההיסטוריה של ניו יורק", שדרכו נעשה סנטה לדמות פופולרית המשאירה מתנות לילדים הטובים. אגב, אירווינג פרסם את הספר תחת שם העט דיטריך ניקרבוקר. זהו המושג שהמתיישבים ההולנדיים השתמשו כדי לתאר את אופן לבישת מכנסיים מגולגלות עד לברכיים, ומוכר היום יותר כשם הרשמי של קבוצת הכדורסל של ניו־יורק ה-Knicks.
סנטה קלאוס התאזרח סופית בארצות הברית כאשר קלמנט קלארק מור פרסם את שירו "A Visit From Saint Nicholasmore", המוכר כיום באין ספור גרסאות, ב-"The Night Before Christmas".
בשנים 1860 עד 1880 הונצחה וקובעה דמותו של סנטה בתודעה האמריקאית על ידי הצייר והמאייר תומאס נאסט. המגזין הארפר פרסם סידרה של איורים המראים את סנטה עמל בסדנתו אשר בקוטב הצפוני ומכין את המתנות לילדים. הגירסה המודרנית של סנטה קלאוס נתקבעה בסדרת איורי פרסומת של חברת קוקה־קולה בשנות ה-30, ומאז לא נותק הקשר הבסיסי בין הישיש החביב חובב המשקה, ובין הכלכלה האמריקאית.
היהדות החלה לתרום גם היא לסאגה האקונומית האמריקנית. בניגוד למקובל בישראל, חג החנוכה קיבל באמריקה מימדים מפלצתיים. עבור האמריקאי הממוצע (לפחות אלו שחיים באזורים בעלי נוכחות יהודית גבוהה, כמו ניו יורק או בוסטון) חג החנוכה הושווה בערכו הקדושתי לסיפור הולדתו של ישו משיח. אמנם אמריקאי מן הישוב מכיר בחשיבותם של ראש השנה ויום הכיפורים, אך כנראה בעידוד הקהיליה היהודית, נתפס חג החנוכה כחג ב־ה' הידיעה. הגדילו ועשו היהודים באמריקה והכניסו את החנוכה לפנתיאון תקופת החגים הכללית, במסגרת המכירות והקניות הכללית. נהוג בישראל (לפחות כשאני הייתי קטן) לתת ביום הראשון של החג לכל ילד מעות חנוכה, או מתנה קטנה אחת. בארצות הברית לא רק שהמבוגרים מחליפים מתנות, אלא שהילדים מקבלים מתנה בכל יום מימי החג. סנטה קלאוס של הנרות.
אזכיר גם שבתקופה זו של השנה חוגגים המוסלמים את הראמאדן. כפי שלמדנו ממערכת הבחירות האחרונה בארה"ב, קיימת קהיליה מוסלמית שכוחה נמצא בעלייה, והמורכבת ממהגרים ממדינות ערב וממוסלמים שחורים אמריקאיים. ככל הידוע לי, תרומתו של חג זה לאתוס הכלכלי שולית, אם בכלל (והציניקנים יוסיפו - חכו כמה שנים).
ואולם, החל משנות ה-60, נוסף חג חדש להילולה הכללית - קוואנזה (Kwanzaa). חג זה הומצא על ידי דוקטור מאולאנה קארנגה (Maulana Karenga). ראש המחלקה ללימודים שחורים באוניברסיטת קליפורניה (באנגלית זה נשמע מוזר פחות Department of Black Studies). כמו כן, דר' קארנגה עומד בראש כח המשימה הנשיאותי לחינוך בין־תרבותי, ויושב ראש מכון קאוואדיה (Kawaida) ללימודים פאן־אפריקאניים.
מובן המילה קוואנזה בשפה בסווהילית היא "ראשון", או אולי "ביכורים", כי משמעותה הוא פרי התבואה הראשון. החג נוצר כחג אפרו־אמריקאי המסמל את המעבר הבלתי־נראה מחושך לאור. הוא אינו מבוסס על חוויה או דוגמה דתית כלשהי, אך מובן שהאספקט הרוחני שבו מודגש. קוואנזה נחגג במשך שבעה ימים בסביבות חג המולד, ומתבסס על שבעה עיקרים. כמובן שכמו לכל חג "מקובל", נמצא את סמלי הקוואנזה, קישוטי הקוואנזה, מתכוני קוואנזה ושירי קוואנזה.
שבעת עיקרי החג (Nguzo Saba), עיקר לכל יום, הינם:
1) אומוג'ה - OO-MO-JAH - חשיבות איחוד המשפחה והקהיליה, אשר מסומלת בפתגם האפריקאי "אני זה אנו" או "אני משום שאנו".
2) קוג'יצ'גוליה - KOO-GEE-CHA-GOO-LEE-YAH - הגדרת והכרת העצמי.
3) אוג'ימה - OO-GEE-MAH - מאמץ ואחריות משותפת, כלפי הקהיליה, כלפי העבר והעתיד של המשפחה, החברה והעולם.
4) אוג'מה - OO-JAH-MAH - שיתוף פעולה כלכלי המדגיש את עצמת הקולקטיב הכלכלי ועזרה הדדית.
5) ניה - NEE-YAH - התיחדות, התווית מטרות אישיות שיכולות גם להיטיב עם הקהיליה.
6) קואומבה - KOO-OOM-BAH - יצירתיות.
7) אימהני - EE-MAH-NEE - אמונה תוך הדגשת המסורת, ושיתוף בין יכולת אישית, שאיפות אישיות עם צדק וקידמה כללית.
סמלי החג כוללים הדלקת שבעה נרות בצבעי החג (שחור, אדום וירוק), מפות עשויות קש (זכר למקור האפריקאי), פירות וירקות, תירס, המסמל פיריון, גביע משותף, ומתן מתנות המעשירות את מקבלן (במובן הרוחני).
הטקסטים הניקראים במשך שבעת הימים לקוחים ממקורות שונים. הם כוללים המנונים המבוססים על שירי עם אפריקאיים, קטעים מן התנ"ך (ישעיהו) ומן הברית החדשה, וקטעי קריאה המזכירים באופיים ובתוכנם טקסים דתיים מוכרים.
הסטטיסטיקה מראה שלמרות שחג הקוואנזה לא תפס באופן מיוחד, בכל זאת הוא נחגג על ידי כ-15 מיליון איש כל שנה, ובשנים האחרונות, המודעות אליו נמצאת בעליה מסוימת. עליה זו נמדדת, איך לא, על ידי כמות המוצרים המפורסמים ונמכרים כאביזרי קוואנזה.
מזה אלפי שנים לא חגגו בני אדם במקומות שונים חגים שונים ומשונים שמקורם לוטה בערפל ההיסטוריה. הרי חג המולד או חנוכה לא החלו על ידי החלטת מומחה זה או אחר, ואפילו לא דרך החלטת ממשלה (ראו "אני מתייוון גאה", מאמרו של יוסי גורביץ). כאן לפנינו נוצרת מסורת חדשה, שתקפותה נובעת מאותו מקום שנובעת תקפותה של כל מסורת, תהיה זו דתית או לא - קבלתה על ידי האנשים שהחליטו לקיימה.
כמובן שיהיה זה קל לנסות לסתור ולקעקע את עצם קיומו של חג הקוואנזה, אך לדעתי תהיה זו רק התנשאות שנובעת מטענת העליונות שהינה ממהותה של כל ישות דתית.
חוגגי הקוואנזה אינם מתימרים להביא לכדי גאולת העולם המוחלטת, אלא רק לציין את עובדת היותם חלק מקהיליה אשר מעונינת לשמר ולפתח תווי אופי המיוחדים לה. למרות שהחג תוכנן על ידי מומחה אפרו־אמריקאי שחור, אין החג מוגבל ממהותו לסוג או לשייכות מסוימת של אנשים. חוגגים אותו כאלה שמשתתפים בחגים אחרים, ללא כל סתירה. להיפך, יתכן שחג זה יש בו יתרון. יתרון משום שהוא אינו נושא עימו כל נטל דתי והיסטורי, אין בו את העיוות החד צדדי שטבוע בדתות והמתבסס מחדש בכל חג. כל כוונתו לאפשר ליחידים לאשרר את עובדת היותם חלק מקהיליה, חלק מן החברה בכללותה.
וכמובן, שלילת הקוואנזה תהיה, בארצות הברית ואחריה בשאר העולם, מעשה אנטי פטריוטי לעילה, מעשה העשוי לעצור את ההתקדמות הכלכלית.
|
קישורים
אני מתייוון גאה - מאמרו של יוסי גורביץ
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש