בטורה השבועי "גברת מג'ונדרת", מנתחת צפי סער ב"הארץ" את הדיון בנוגע למראהו החיצוני של ג'סטין טרודו, ראש ממשלתה החדש והצעיר של קנדה. טרודו, לדברי סער, "נראה מעולה", ואף "הוכתר בתואר הנחשק (האמנם?) 'PILF – a Prime Minister I'd like to fuck' ". אולם, תוהה סער, "האם מותר להחפיץ אותו?".
סער מציינת כי מצד אחד, "אילו אשה יפת מראה וגזרה נבחרה לראשת ממשלה וזכתה לתיאורים כאלה, הטוויטר, שבער מתשוקה למראה טרודו, היה מתפוצץ לגמרי – ממחאה פמיניסטית". והיא מוסיפה: "ג'סטין טרודו עבד ופעל כדי להיבחר לראש ממשלה ויש לשפוט אותו לפי דעותיו, מעשיו והישגיו, כפי שהיינו רוצים שתישפט ראשת ממשלה. אנחנו הרי רוצות שוויון מגדרי, לא? פמיניזם הוא לשני הצדדים. ואם נשים יחפיצו גברים, אין סיכוי שגברים יפסיקו להחפיץ נשים."
אך מצד שני, כותבת סער, "החפצת גברים שונה מהחפצת נשים, מכמה סיבות: כשגבר מעיר לאשה על המראה שלה, מלותיו טעונות באלפי שנים של אפליה ואלימות מינית. אילו במשך ההיסטוריה היה שוויון בין גברים לנשים, אז ההתלהבות משריריו המסוקסים של טרודו היתה בת השוואה להערה על רגליים יפות של פוליטיקאית. אבל זה כידוע לא כך. יתרה מזאת: אשה שהולכת ברחוב, למשל, נתונה תמיד, במידות משתנות, לסכנה, לפחות של הטרדה מצד גבר. וכשגבר צועק לבחורה ברחוב, 'איזה תחת, מה הייתי עושה לך' – זה סוג של איום: הכוח הפיזי העדיף של גברים, על פי רוב, עשוי לאפשר להם לעשות זאת בפועל. ההפך אינו נכון בדרך כלל."
לסיכום דבריה היא כותבת: "נראה שצריך להבדיל בין שני דברים – אין רע, ואף להפך, בהתרשמות ממראה של מישהו או מישהי ובתחושת משיכה אליהןם. יש מי שמעדיפים שלמראה המלבב יתלוו גם תכונות אחרות, אינטליגנציה והומור נגיד, יש מי שלא, איש אשה והעדפותיהםן. הטענה הפמיניסטית היא שיחס גברי לנשים לא פעם מפשיט אותן, תרתי משמע, מאנושיותן. למעשה, לא רק שמשיכה והחפצה אינן זהות, אלא אפשר אף לראות בהן ניגוד – משיכה לאדם עשויה להוביל, ברצות שני הצדדים, למפגש אנושי נהדר; התייחסות לאדם כאל חפץ היא עקרה, מנוכרת, חד־צדדית, אל־אנושית."
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש