|
מדוע לעתים כה קרובות היחסים בין אחים בוגרים הם מעורערים? על שנאה, ניכור, וניתוק
|
|
חברה וכלכלה • המערכת • יום א', 22/3/2015, 22:08 |
|
בכתבה שמתפרסמת החודש במגזין “Psychology Today” ותורגמה לכתב העת "אלכסון", עוסקת שרה אקל בתופעה הנפוצה של יחסים המעורערים באופן קבוע בין אחים בוגרים. סקר שנערך בקרב אוכלוסייה בוגרת בארה"ב מדווח שרק לרבע מן הנסקרים ישנם אח או אחות הנמצאים עמם בקשר תומך וחם, בעוד שכשליש מדווחים על קשר אדיש עד עוין, כולל נתק מלא לשארית חייהם.
חלק מן המרואיינים גילה את העוינות בעקבות ניסיון להסתייע באח או להזמינו לאירוע. אחרים מספרים על יחס ביקורתי ומזלזל הנמשך מאז הילדות, מה שהביא אותם לצמצם ואף לנתק את הקשר עם האח. מקרים אחרים נוצרים לעת בגרות, למשל בעקבות הטיפול בהורים מבוגרים וברכושם, או כאשר אחד האחים תופס את עצמו כמי שהצליח פחות בחייו הבוגרים.
בכתבה מופיעים כמה הסברים לתופעה. אחד מהם הוא העובדה שלרוב האימהות ישנו ילד מועדף, מה שמהווה פוטנציאל נפיץ ליחסים בין האחים לשארית חייהם. אך גם בהיעדר מרכיב זה, קיימת תחרות מתמדת על תשומת לב ההורים ומשאביהם, תחרות שמקורה האבולוציוני ברור – עד לפני כ-200 שנה עמד הסיכוי להגיע לבגרות על חצי, מה שהציב אחים באותה המשפחה במידה לא מבוטלת של ניגוד אינטרסים שרידותי.
גורם נוסף המוזכר בכתבה הוא אופי מולד. בדיכוטומיה גסה מוגדרים ילדי "שן ארי", אלו שאינם נוטרים טינה לאורך זמן, ולכן גם עמידים בכל סוג של עימות. זאת לעומת ילדי "סחלב", שעקב רגישות קיצונית או אולי כבוד עצמי רב זקוקים להגנה וטיפוח מתמידים כדי לצמצם את נזקם של העימותים (אמיתיים או מדומים) הפוקדים כמעט כל ילדות.
כיצד זה מסתיים? לעיתים מתחממים היחסים לאחר התבררותה של אי הבנה שהביאה לקלקולם, לעיתים זה קורה בעקבות שיפור בדימוי העצמי של אחד הצדדים, לעיתים לעולם לא ולעיתים כמעט מאוחר מדי, כאשר כבר ברור שלא יהיה זמן אחר כדי לתקן, כפי שמספרת הופ רייזינג, אחת המרואיינות: "כשנכנסתי לבית הוריי, היא בכל זאת שמחה לראות אותי". אחותה אפילו התנצלה על היחס שלה והבטיחה לרייזינג שזה לא באשמתה. כיום, שתי האחיות מדברות בטלפון בערך פעם בשבוע, אבל הקשר חמוץ־מתוק. "אני שמחה שהיא התחרטה", אומרת רייזינג, "אבל כואב לי על הנסיבות, כי יש לה פחות משנה לחיות ובזבזנו כל כך הרבה זמן".
|
קישורים
קין, נאום הגנה - התרגום באלכסון
The Ties That Unwind המאמר ב- Psychology Today
|
|
|